באר י-הודה חלק ב רמח

הי"ג) חי' משיתחיל הדם להיות שותת עד שתלד וכו' וכ' הכ"מ דה"ט דהרמב"ם שפסק הכי וכר"ה ברי' דר' יהושע משום דזה שיעור המוקדם וסכנת נפשות להקל אעפ"י שלא נראה הכי מדברי הרי"ף ז"ל בהלכות והנה הרי"ף ז"ל בהלכות כ' שיעורא משתשב על המשבר והדם שותת ע"כ ומפרש הב"ח ז"ל דאין כוונת הרי"ף לפסוק כאביי ולפרש דאביי מצריך תרתי שתשב על המשבר וגם הדם שותת אלא דכולהו מודו דברוב פעמים הדם שותת תחילה קודם שתשב על המשבר והחמיר אביי דלא סגי בדם שותת לחוד כר"ה ברי' דר"י אלא דבעי שתשב על המשבר אבל בדם שותת לאו קפידא הוי ואפילו היכי שאירע שלא הי' הדם שותת אז ג"כ מחללין ונקיט הדם שותת משום דברוב פעמים הדם שותת מעיקרא קודם שתשב על המשבר ולהכי הביא הרי"ף דברי הרבוותא ז"ל כדי דלא נטעי לומר דהדם שותת הוי תמיד מאוחר לזמן שתשב על המשבר דלפ"ז תהוי ר"ה ברי' דר"י מחמיר ומצריך דוקא תרתי ולהכי אשמעינן דברי הרבוותא ז"ל לומר דלא כן הוא אלא אדרבה ברוב פעמים הוי זמן דם שותת קודם ור"ה ברי' דר"י הוי המיקל בענין זה ואביי החמיר ומצריך דוקא משעה שתשב על המשבר וברוב זה הוי חומרא אבל כי תשב על המשבר תו לא צריך דבר אחר בהדה אכן לפע"ד אינו מובן דאם דעת הרי"ף ז"ל נוטה בזה לפסוק כאביי להחמיר נגד ר"ה ברי' דר"י אפילו בסכנת נפשות א"כ אכתי אמאי הביא דברי הרבוותא דהא אפילו אם נטעי דר"ה ברי' דר"י מצריך תרתי אכתי מאי איכפת לן דודאי מ"מ הוי פסקינן יותר כאביי דהוי להקל בסכנת נפשות ועוד דלשיטה זו בודאי הו"ל להרי"ף ז"ל לכתוב בפי' דתשב על המשבר לחוד סגי דלא נטעי דאביי תרתי בעי כיון דמ"מ ברוב פעמים הדם שותת הוי קודם שתשב על המשבר בודאי נוכל לטעות דאביי מצריך תרתי מאחר דברוב פעמים כן הוא ולולא דמסתפינא ואיני כדאי הי' נלפע"ד בכוונת הרי"ף ז"ל שפוסק כאביי וסובר באמת דאביי תרתי בעי מש"ה אביי דיהיב שיעורא משעה שתשב על המשבר וסמיך ג"כ על הרוב דהדם שותת מקודם ומצריך באמת תרתי ולפ"ז שפיר צריך הרי"ף להביא דברי הרבוותא דלא נטעי לומר דהדם שותת הוי מאוחר ולאביי סגי משעה שתשב על המשבר ולא בעי הדם שותת קמ"ל דלא כן הוא אלא דהדם שותת הוי קודם ואביי באמת תרתי בעי והרמב"ם פוסק כר"ה ברי' דר"י מטעם דסכנת נפשות להקל וכפי' הכ"מ ובטעמא דהרי"ף ז"ל שפוסק להחמיר י"ל דס"ל דפלוגתייהו דאביי ורבא לקמן דפליגי עד כמה מיקרי זמן פתיחת הקבר אחר הלידה תליא נמי בפלוגתא זו דפליגי אביי ור"ה ברי' דר"י הכא דאביי דמצריך הכא תרתי משום דמצריך נמי פתיחת הקבר טובא מה"ט מחמיר גם אחר הלידה וסובר דרק אחר ג' ימים אחר הלידה מיקרי פתיחת הקבר ותו לא ור"ה ברי' דר"י דמיקל הכא איהו סובר נמי כרבא לקמן דעד ז' ימים מיקרי פתיחת הקבר ומעתה לפי מה שאכתוב לקמן בס"ד דנהרדעי סברי לקמן כאביי דרק עד ג' ימים אחר הלידה מחללין ותו לא לפי גירסת הרי"ף ז"ל וסייעתי' מה"ט גם כאן פוסק כאביי משא"כ הרמב"ם ז"ל י"ל או דסובר דאין ענין זל"ז כלל ובפרט לפי' התוס' שם דפי' דאביי ורבא ואמרי לה לא פליגי כלל ע"כ חזינן דאין ענין זה לזה כלל מש"ה פוסק הכא כר"ה ברי' דר"י משום דסכנת נפשות להקל וז"נ בס"ד ומש"כ הטור בשם הרמב"ן ז"ל דתשב על המשבר לחוד מהני ע"כ או דסובר דאביי לא מצריך רק תשב על המשבר לחוד מהני או דסובר דגם ר"ה ברי' דר"י מודה כמו דמהני דם שותת לחוד כמו כן מהני גם תשב על המשבר לחוד]

עו"ש ואחר שתלד עד ג' ימים מחללין עלי' את השבת בין אמרה צריכה אני ובין אמרה א"צ ומג' ועד ז' אמרה א"צ אין מחללין שתקה מחללין וכש"כ אם אמרה צריכה אני ומז' ועד ל' הוי דינה כחולי שאב"ס ואפילו אמרה צריכה אני אין מחללין אלא עושין לה ע"י עכו"ם ע"כ. והנה בגמרא איכא חילופי גירסאות טובא דלרש"י ז"ל עפ"י גירסא דידי' פליגי לישנא דר"א עם לישנא דמר זוטרא בתרתי פליגי בקבר פתוח והיא אמרה א"צ ופליגי נמי בנסתם הקבר והיא אמרה צריכה אני וכי שתקה לכ"ע אין מחללין ולפי גירסת הרי"ף ז"ל בקבר פתוח לא פליגי וכ"ע סברי דאפילו אמרה א"צ מחללין ובנסתם הקבר ואמרה צריכה אני לכ"ע מחללין ול"פ אלא בנסתם הקבר והיא שתקה ולגירסת הרא"ש ז"ל פליגי בקבר פתוח והיא אמרה א"צ ופליגי נמי בנסתם הקבר והיא שתקה ומעתה לפי גירסת הרי"ף והר"ן והרא"ש ז"ל שפיר י"ל דנהרדעי דסברי מג' ועד ז' בשתקה מחללין ובאמרה א"צ אין מחללין סברי כאביי דמג' ואילך מיקרי כבר נסתם הקבר מש"ה בשתקה מחללין ובאמרה א"צ אין מחללין וכמר זוטרא אבל בתוך ג' דעוד מיקרי קבר פתוח מש"ה אפילו אמרה א"צ מחללין ואחר ז' דכבר יצאה מכלל סכנת נפשות מש"ה אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין דהוי רק כחולי שאב"ס [והי' אפשר ליישב קצת קושית הלח"מ שהקשה במימרא דנהרדעי דמעיקרא נקטי באמרה צריכה אני דמחללין משמע דאלו בשתקה אין מחללין ובתר הכי סיימו באמרה א"צ דאין מחללין משמע דאלו בשתקה מחללין ולהנ"ל י"ל דנהרדעי לא נקטי רק מילתא דפסיקי לתרי לישני שבגמרא ואלו בשתקה הרי בזה פליגי הני לשני] מה שאין כאן לפי גירסת רש"י ז"ל לא נוכל לומר בטעמא דנהרדעי דסברי דלאחר ג' כבר מיקרי נסתם הקבר דא"כ אמאי נקטי באחר ג' באמרה א"צ דאין מחללין דהא אפילו בשתקה אין מחללין אכן י"ל קצת דסברי נהרדעי דלאחר ג' מיקרי זה כס' שמא כבר נסתם הקבר או לא מש"ה בשתקה מחללין בזה מס' משא"כ באמרה א"צ דיש בזה ס"ס כיון דאפילו בקבר פתוח איכא פלוגתא בזה אי מחללין או לא והוי בזה ס"ס להחמיר מש"ה אע"ג דבסכנת נפשות גם בס"ס אזלינן לקולא מ"מ י"ל דס' פלוגתא שאני

והנה הטור ז"ל כ' בשם רש"י והרא"ש ז"ל דמאי דאמרינן דבתוך ג' אפילו אמרה א"צ מחללין זה דוקא באם חברותי' אומרין דצריכה ובתר הכי כ' הטור בשם הרמב"ן ז"ל דאפי' ליכא חכמה או רופא שיאמר דצריכה היא אפ"ה מחללין מפני שצרכי החולה ידועין הם וכ' הב"ח והמ"א ז"ל דהני דיני לא סתרי אהדדי משום דנהי דאמירת חכמה או רופא א"צ מ"מ אמירת חברותיה צריכה ולפע"ד אין זה מספיק כ"כ דכמו דא"צ אמירת חכמה או רופא משום דצרכי החולי ידועים הם מ"ט דמצריך אמירת חברותיה וכן משמע גם מדברי הה"מ והרי כ' דבה"ג חולק עם הרמב"ן ז"ל משום דבה"ג סובר דבתוך ג' מחללין אפילו דהרופאין אומרין דא"צ משא"כ הרמב"ן ז"ל לא היקל אלא בדליכא חכמה או רופא משא"כ באם אומרין שא"צ לא היקל כלל וא"כ אמאי לא כ' רבותא יותר דהרמב"ן לא היקל אלא באם חברותיה אומרין דצריכה אכן בזה י"ל דגם לא מצריך אמירת חברותי' אלא באם היא אומרת שא"צ משא"כ באם היא ג"כ אומרת דצריכה א"צ תו אמירת חברותי' [ועיין במ"א בסעי"ק ט' שכתב בתוך ז' באמרה א"צ מהני אמירת חברותי' שצריכה ולפע"ד ע"כ ט"ס יש בזה דהרי בסעי"ק ח' הסכים למש"כ הב"ח דבתוך ג' באמרה א"צ מהני אמירת חברותיה שצריכה משמע דאלו אחר ג' ל"מ בזה אמירת חברותי' וכבר הרגישו האחרונים ז"ל בזה ולפע"ד שצ"ל דמהני אמירת הרופא ז"ל דאמירת הרופא עדיף מאמירת חברותיה ומהני זה אפילו אחר ג' בתוך ז"ל

ואגב אבאר לפע"ד דברי התוס' שם בד"ה רבא אמר ז' כ' דלכאורה רבא לטעמי' דאמר במס' עירובין בפ' הדר נשיילי' לאמי' אי אמרה צריכה אני נחיימי' אגב אמי' והיינו ע"י ישראל וע"כ קודם המילה מיירי דאי אחר המילה בלא"ה יש לחמם את המים מפני סכנת התינוק הרי חזינן דשרי לחמם המים אגב האם כשאמרה צריכה אני ואפילו אחר ז' כשאמרה צריכה אני והיינו משום דרבא לטעמי' שסובר דעד ז' מיקרי