באר י-הודה חלק ב רמו

שכתב שם בעכו"ם שצרו על עיירות ישראל דיוצאין עליהן בכל זיון בשבת ולחלל שבת בד"א כשבאו על עסקי נפשות משא"כ כשבאו על עסקי ממון אין מחללין וכ' המחבר שם די"א דבזמה"ז אפילו כשבאו על עסקי ממון מחללין משום דע"י ממון יבוא לסכנת נפשות וכ' המ"א שם דזה דוקא כשבאו העכו"ם על רבים מישראל דאז אמרינן דלמא יעמוד א' מהן שלא לטול ממונו ויבוא הדבר לידי סכנת נפשות מש"ה שרינן בזה לחלל שבת משא"כ באם באו העכו"ם על היחיד בודאי מחויב הוא שיניח ליטול ממונו ולא יחלל השבת והוי ק' לפע"ד דא"כ הוי כל דין דמחתרת דרשאי להרוג את החותר ובפרט אפילו בשבת רשאי להורגו כדאיתא בהרמב"ם ואמאי לא נימא כיון דאמרי בגמרא דכל החותר על חבירו יבוא לסכנת נפשות משום דידוע דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ולא יניחו לטלו ולכן מסתמא בא החותר גם להרוג הבעה"ב וק' בזה אמאי לא נימא ג"כ דאדרבה יהי' זה מחוייב להניח שיטול החותר ממון שלו וממילא לא יבוא לסכנת נפשות כדינא דהמ"א הנ"ל ואמרתי לתרץ בזה דהמ"א לא כ' דינו רק בעו"ג שצרו על עיירות דהם רבים דאז הברירה בידם להמתין לראות מה שיעשה היחיד נגדם ואם יניחם לטול ממונו אז לא יהרגו לבעה"ב מש"ה הוי החיוב עליו להניחם לטול ממונו ויהי' ניצול בודאי מסכנת נפשות ולא יבוא לשום סכנה מש"ה אפילו לחלל השבת אסור משא"כ בחותר במחתרת דזה החותר הוי ג"כ יחיד בכה"ג מתירא החותר ולא ימתין עד שיראה מה יעשה הבעה"ב דירא דלמא ביני לביני יחפש עצה לנגדו ולא יוכל עוד להרוג לבעה"ב מש"ה מיד הוי דעת החותר להרוג להבעה"ב בעוד שלא יוכל להציל את עצמו מידו א"כ ליכא עצה בזה אפילו דרוצה להניחו לטול ממונו כיון דהחותר יודע דמסתמא אין אדם מניחו לטול ממונו ולכן מיד יהרוג לבעה"ב ולדעתי זה סברא נכונה ומעתה עיקר דינא אינו אלא באם מתירא דאפילו בדעתו הוי שיניחו ליטול ממונו ג"כ אפשר שיבוא לסכנת נפשות וא"כ בכה"ג הרי אפשר לומר דמש"ה שרי להרוג החותר כדי שלא יעשה החותר איסור גדול של סכנת נפשות ובזה לא שייך למילף ק"ו על שבת דשרי לחלל מחמת פיקוח נפש לחוד ועוד קשה לפע"ד דהא חזינן דר' ישמעאל גופי' יליף מקרא דכתיב וחי בהם דשרי לעבור היכי שאנסוהו לעבוד עכו"ם בצנעא ואינו צריך למסור נפשו בכה"ג וא"כ מזה גופיה הוי מצי למילף דפיקוח נפש דוחה שבת מק"ו כיון דחזינן דשרי לעבור איסור דעכו"ם דהוי בודאי עבירה חמורה טובא ואפ"ה שרי להציל נפשו מכש"כ דשרי לחלל שבת כדי להציל נפשו ואמאי מצריך ר"י קרא אחר ללמוד דפיקוח נפש דוחה שבת ולכאורה הי' נלפע"ד לחלק בין היכי שאנסוהו כדי לעבור עבירה דזה שרי יותר משא"כ לעבור עבירה להציל עצמו מסכנת נפשות זה גרע טפי [וכבר כתבתי לעיל בהלכות יסוה"ת דיש סברא לחלק ביניהם] מש"ה צריך לימוד אחר דגם זה שרי וזה יליף רק ממחתרת אכן עתה נראה דאי אפשר לחלק בין האונסין דהרי חזינן דמקשה הגמ' בפ"ב ממס' עכו"ם על ר' ישמעאל שלא לבן אחותו להתרפאות ע"י המינים והא ר"י גופי' למד מקרא דוחי בהם להתיר אפילו עכו"ם בצנעא והכא אמאי אוסר ר"י וא"כ ע"כ מוכח דלא נחלק בין האונסין כלל דאל"כ לא הוי מקשה מידי וא"כ הדרא קושיא הנ"ל לדוכתא דלמ"ל לר"י לימוד אחר הא מצי למילף מזה הקרא דוחי בהם [ולכאורה הי' נראה לומר עוד דשפיר איצטריך לימוד אחר להתיר חילול שבת אעפ"י דלא נתברר שזו הרפואה יועיל בזה אכן לפ"ז נצטרך לומר דרפואת המינים היה בבירור דאל"כ גם קושית הגמ' לא ק' וזה דחוק] אכן לפע"ד י"ל עוד דהנה לכאורה ק' בגמ' דמקשה על ר"י במה שלא הניח לבן אחותו להתרפאות ע"י המינים מקרא דוחי בהם אמאי לא מקשה ממחתרת ואדרבה נשמע קצת היתר יותר דאפילו כי תהוי קצת כמו בפרהסיא אפילו הכי שרי דמחתרת הרי סופה להשמע ואפ"ה שרי וע"כ צ"ל דידע הגמ' משום דע"י המינים הוי כביזרא דעכו"ם דחמירא מש"ה מקשה מקרא דוחי בהם דגם בעכו"ם גופיה מתיר היכי דהוי בצנעא וכיון דר"י מתיר גם בזה בצנעא מה"ט גם זה הו"ל להתיר ממילא י"ל דה"ט דר"י דיליף רק ממחתרת כיון דהוי קצת כבפרהסיא ולא מצי להוכיח מקרא דוחי בהם כיון דהך קרא רק בצנעא נאמר מש"ה אי אפשר ללמוד רק ממחתרת דהוי קצת כבפרהסיא ולפ"ז הי' נראה דה"ט דשמואל פליג אדר"י ויליף דפיקוח נפש דוחה שבת רק מקרא דוחי בהם משום דאיהו פליג וסובר דהך קרא לא ע"י עכו"ם קאי דסובר בעכו"ם אפילו בצנעא אסור ורק על שאר עבירות קאי וסובר דאפילו בפרהסיא שרי מש"ה גם מזה יש ללמוד בשאר עבירות דאפילו בפרהסיא שרי

עו"ש לפיכך חולי שיש בו סכנה עושין לו כל צרכו ע"י רופא אומן של אותו מקום ס' שהוא צריך לחלל שבת וכן אם רופא א' אומר צריך וא' אומר א"צ מחללין שס' נפשות דוחה שבת ע"כ ולכאורה הי' נראה דה"ט שלא הזכיר הרמב"ם בזה אמירת החולה ורק לענין אכילה ביוה"כ הביא מדין אמירת החולה הי' נראה דדווקא לענין היזק ע"י התענית בזה אמירת החולה טפי מבקיאות הרופא משא"כ לענין שאר צרכי החולה הוי בקיאת הרופא טפי מבקיאות החולה דודאי בצרכי רפואות הוי הרופא בקי טפי וכן לענין בקיאות אם זה החולי יש בו סכנה או לא הוי בקיאות הרופא טפי אכן הה"מ ז"ל כ' בשם הרמב"ן דגם הכא עדיף דעת החולה טפי מדעת הרופא אכן המ"א בסי' שכ"ח כתב בשם הרדב"ז ז"ל דגם לענין זה מהני דעת החולה טפי מאמירת הרופא וצ"ע בדין זה לפע"ד

ה"ב) אמדוהו ביום השבת שהוא צריך לכך וכו' מדליקין לו את הנר ומכבין לו את הנר וכו' ושוחטין לו ולכאורה כיון דהרמב"ם כבר כ' דמדליקין לו הנר אע"ג דהוי זה מלאכה כש"כ דשרי לכבות לו ואע"ג דהרמב"ם ס' דמלאכה שאצ"ל ג"כ חייב מ"מ בודאי לא גרע מהדלקה ואפשר דמ"מ קמ"ל דלא נימא דסתם כיבוי א"צ לו כ"כ כהדלקה קמ"ל דגם זה שרי היכי דצריך

והנה בהגמ"ר כתב בזה בנידן היכי שצריכין לחמם לו יין בשבת יתנם לעכו"ם שיחמם לו ולא יחמם הישראל דמוטב שיתנסך היין בנגיעתו ולא יחלל ישראל את השבת והב"י בסי' שכ"ח מקשה בזה דהא אין עושין צרכי חולה ע"י עכו"ם והנ' דהב"י בזה לשיטתי' אזיל שכתב בשם הרשב"א בטעמא דשרינן לי' לשחוט עבור החולה בשבת ולא לנחור לו ע"י עכו"ם זה דוקא באין הבשר מוכן משא"כ באם יש כאן בשר נבילה מוכן מוטב ליתן לו בשר נבילה ולא נשחוט שום בהמה עבורו מש"ה לא קשיא לי' דינא דהגמ"ר בזה משום דודאי עדיף שיתנסך היין ולא יחמם הישראל ורק דקשיא לי' כיון דאין היין במוכן ויצטרך העכו"ם לחמם הרי אין עושין צרכי החולה ע"י העכו"ם משא"כ לשיטת הסוברים בטעמא דמוטב שישחוט הישראל ולא ינחור העכו"ם משום דאיסור נבילה יעבור בכל כזית וכזית משא"כ איסור שחיטה לא יעשה רק פעם אחת או משום דאיסור שבת כבר הותרה לחולה מש"ה מיקרי איסור נבילה חמור הרי חזינן דאי לאו מהני טעמי הוי מוטב שינחור העכו"ם וע"כ צ"ל דהא דאין עושין צרכי החולה ע"י עכו"ם ה"ד באם אין העכו"ם מיד לפנינו אבל באם הוא מיד לפנינו שרי לעשות גם ע"י עכו"ם א"כ קושית הב"י ל"ק בזה והנך טעמי הנ"ל לא שייכי הכא משום דאיסור יי"נ אפי' כמה זיתים בודאי קיל הוי מאיסור חילול שבת וכ"כ הד"מ בטעמא דהגמ"ר. אכן לפע"ד ק' עוד דהרי הגמ"ר כ' שם מקודם דאפילו שנצטרך בשר עוף מוטב שישחוט הישראל ולא ינחור העכו"ם ואפילו למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת א"כ לפי הך טעמא דבכל כזית וכזית יעבור א"כ בודאי מוטב שיעור שיעבור על כמה זיתים דרבנן ולא יעבור פעם אחת באיסור דאורייתא וע"כ צ"ל בטעמא משום דשבת הותרה אצל חולה וליכא כלל איסור שבת א"כ תיקשי אמאי מוטב שיתנסך היין טפי מאיסור שבת: