באר י-הודה חלק ב רמד

וגם בזה הוי סתירה דבמס' כריתות מפרש רש"י ז"ל במימרא דר"נ אמר שמואל דמתעסק בחלבים ועריות חייב וז"ל דמתעסק הוי ביש לפניו חלב ושומן ונתכוון לאכול השומן והלכה ידיו על החלב או אפילו שמונח לפניו שתי חתיכות חלב וסבור שאחת שומן הוא ונתכוון לזו והלכה ידיו על האחרת וכן בעריות בכה"ג לא מיקרי שוגג אלא בנתכוון לזו וסבור שהוא שומן ונמצא שהוא חלב ובמסכת שבת בפ' כלל גדול מפרש אליבא דרבא דמתעסק הוי גם בנתכוון לזו וסבור שהוא שומן ונמצא שהוא חלב ושוגג לא מיקרי אלא או בשגגת שבת או בשגגת מלאכות ונהי דזה מפרש רש"י אליבא דרבא מ"מ מנ"ל לרש"י דר"נ אמר שמואל לא ס"ל הכי והנ' דרש"י ז"ל ה"ק דודאי מחעסק כזה כגון דיש לפניו שתי חתיכות א' חלב וא' שומן ונתכוון לזה שהוא של שומן או אפילו כסבור שא' של שומן ונתכוון לזה ואכל השני' דזה הוי שפיר כשני מינים כתאנים וענבים מתעסק כזה נוכל למעט מבה אפילו אליבא דר' יהושע שסובר דבה קאי על החטא שידע במה חטא והיינו נמי בשני מינים דוקא וקאי נמי בה למיפטר מתעסק נמי בכה"ג בשני מינים משא"כ מתעסק כזה שכוון לאותה חתיכה אלא שסבור שהוא שומן והיתה של חלב זה לא מצי למעט מבה לר' יהושע כיון דדריש לענין ידיעה בשעת החטא וזה לא מיירי באותה חתיכה ומש"ה לא מיפטר בזה רק משום מלאכת מחשבת ומיפטר בשבת או אליבא דר"א דלא דריש מבה על שעת הידיעה להכי מצי קאי למיפטר מתעסק כזה ומש"ה בחלבים ועריות דלא הוי ס"ד למיפטר בה מתעסק רק מקרא דבה וא"כ אליבא דר' יהושע ליכא למיפטר מבה רק בשתי חתיכות דתהוי כשתי מינים מש"ה נקיט בהו רש"י שתי מינים משא"כ בשבת דמיפטר מתעסק אפילו במין אחת ואליבא דר' יהושע משום מלאכת מחשבת להכי נקיט רש"י במס' שבת דשייך מתעסק אף במין אחת

והנה בתוס' במס' שבת (בדף ע"ג) בד"ה אלא לאו וכן במס' סנהדרין הקשו דאמאי אינו מפרש הגמ' להברייתא דקתני משא"כ בשאר מצוות דהכל קאי בענין שחוטי חוץ וגם סיפא דקתני וחומר בשאר מצוות הכל קאי בענין שחוטי חוץ כגון שהוא נתכוון בהמת חולין והי' צריך לשל חולין ונמצאת שהוי של קדשים ובשבת פטור משום דלא הוי מלאכת מחשבת ועיין במהרש"א ובמהר"ם ז"ל שהגיהו בתוס' וצ"ל ונמצאת בהמה אחרת של קדשים דאל"כ הרי הוי גם מלאכת מחשבת כיון דנתכוון לאותה בהמה כמש"כ התוס' בכמה דוכתי אכן לולא דמסתפינא הי' נ' דלפי' ז"ל הוי מיותר במש"כ והי' צריך לשל חולין ולכן הי' נראה דהא דכתבו התוס' באם נתכוון לאותה חתיכה ורק כסבור דהיו של היתר ונמצא דהוי של איסור דמיקרי מלאכת מחשבת זה דוקא באם הנוגע לצרכו ליכא קפידא בין דהוי של היתר לכי הוי של איסור ורק לא כוון בפי' לשל איסור זה מקרי מלאכת מחשבת משא"כ באם גם לצרכו לא בעי לשל איסור ורק בעי של היתר דוקא ולא של איסור ונמצא דהוי של איסור ג"כ לא מיקרי מלאכת מחשבת ולהכי כ' התוס' והי' צריך לשל חולין

ולפ"ז הי' נלפע"ד ליישב בזה קושית בעל מגיני שלמה שהקשה במס' כתובות על הא דמקשה הגמ' במס' כריתות על ר"נ אמר שמואל דסובר באם נתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דפטור א"כ תיקשי מהך מתני' דהי' לו שתי תינוקות א' למול בשבת וא' למול אחר השבת דפטור משום דהוי טעה בדבר מצוה ותיפוק לי' משום דלא הוי מלאכת מחשבת דהרי נתכוון לתינוק זה ומל תינוק האחר והקשה הגאון הנ"ל דהרי הכא מיקרי נתכוון לתינוק זה ומל אותו התינוק אלא שסבור דהוי של היתר ונמצא דהוי של איסור דזה מיקרי מלאכת מחשבת ומאי מקשה הגמרא ולפי הנ"ל י"ל דהכי מקשה הגמ' כיון דעיקר כוונתו למול הוי משום מצוה דרמיא עלי' ולא התינוק האחר הוי בזה כצריך דוקא לדבר המותר ולא להדבר האסור ולהכי גם כי נתכוון לזה ונמצא דהוי איסור ג"כ לא מיקרי מלאכת מחשבת כנלפע"ד קצת

הי"ב) כל המתכוון לעשות מלאכה ונעשית יותר מכוונתו חייב פחות מכוונתו פטור כיצד וכו' וכ' הלח"מ דה"ה במתכוון לאחריו ובא לאחריו דפטור כדאמר ר"א בגמרא ונראה דהוי בזה ט"ס דהא בגמרא אמר בזה דחייב ומוכרח כן כגירסא זו עי"ש

הט"ו ט"ז) כל מלאכה שהיחיד יכול לעשותה לבדו ועשו אותה שנים בשותפות בין שעשה זה מקצתה וזה מקצתה כגון זה עוקר וזה מניח או שעשו שנים ביחד מתחילה ועד סוף כגון שאחזו יחד בקולמוס וכתבו פטורין וכו' ואם א' אינה יכול לעשותו לבדו וכן השני אינה יכול לעשותה לבדו עד שיצטרפו שניהם יחד כגון שאחזו קורה והציאו לרה"ר חייבין ושיעור א' לשניהן הי' בו כח בא' לעשותה לבדו והשני אין בו כח לעשותה לבדו ונצטרפו שניהן ועשו זה שיכול חייב והשני מיקרי מסייע ומסייע אינו חייב כלום ע"כ. ומקודם נלפע"ד לבאר קצת שיטת רש"י ז"ל ותוס' ז"ל בסוגיין ובפרט שדברי רש"י ז"ל נראין קצת כסותרין זל"ז דמעיקרא כ' רש"י ז"ל בטעמא דמיפטרי בזה יכול וזה יכול משום דלאו אורחייהו בכדי שיעשו שתיהן ובתר הכי כתב רש"י בטעמא דמיפטרי משום דכל חד מסייע מיקרי וכבר הרגיש המהרש"א ז"ל בזה אכן גם מה שתי' לפע"ד אין תי' מספק כ"כ דנהי דמוכח מהך דמטליות דבזה יכול וזה יכול מיקרי כל חד מסייע ולא עביד כולה וממילא הכא מיפטרי תרווייהו מ"מ מהיכי מוכח בזה יכול וזה אינו יכול דמיקרי האינו יכול כאלו לא עביד מידי וממילא מיקרי היכול כאלו הוא עביד כולה וגם באיזה סברא פליגי רש"י ותוס' ז"ל בטעמא דר"ש דמטהר אף במטה ולכן נראה דרש"י ז"ל מפרש איבעי' דהגמרא בזה יכול וזה אינו יכול מי מחייב דהוי איבעי' כפשטי' די"ל דאדרבה האינו יכול מחייב טפי משני היכול מה"ט הוכרח רש"י ז"ל לפרש בטעמא דפטרינן בזה יכול וזה יכול משום דלאו אורחייהו בהכי מש"ה יש סברא קצת לומר דזה האינו יכול חייב יותר מזה היכול דהיכול הוי לדידי' לאו אורחא לצרף עמו אחר משא"כ זה האינו יכול הוי שפיר אורחייהו בהכי משא"כ לבתר ר"ח דהיכול חייב והאינו יכול פטור ורה"מ ג"כ לא אקשי' ליה אלא דגם היכול יפטר משום דעכ"פ איכא אחר דמסייע לי' וכמש"כ רש"י ז"ל בד"ה מסייע אין בו ממש וז"ל ולא מיפטר האידך הרי מבואר דעיקר קושית רה"מ הוי דיפטר גם היכול משא"כ לחייב האינו יכול זה אי אפשר ואפילו אי הוי אמרינן דמסייע יש בו ממש מזה מבואר דזו הסברא למיפטרי' משום דלאו אורחייהו הוי אינה סברא טובה דאל"כ אכתי יפטר גם היכול דמ"מ עביד לאו כאורחי' דאיהו א"צ מסייע כלל א"ו דעיקר הטעם ליפטר זה יכול וזה יכול משום דכל חד מסייע מיקרי ומסייע הרי אין בו ממש ודוקא בשכל א' יכול בזה שייך לקרות שניהם רק מסייע משא"כ בא' יכול והשני אינו יכול דבכה"ג מיקרי האינו יכול רק מסייע ולא היכול מחייב והשני מיפטר וג"כ סובר רש"י ז"ל כיון דחזינן בזה עוקר וזה מניח דפטורי תרווייהו משום דכל חד רק עשה מקצת המלאכה ולא כולה ממילא הא דפליגי תנאי בשנים שנצטרפו ביחד ועשו המלאכה דר"מ מחייב אפילו בזה יכול וזה יכול ורי"ה פוטר בזה יכול וזה יכול ולא מחייב אלא בזה אינו יכול וזה אינו יכול ור"ש גם בכה"ג פוטר ולא מחייב רק בזה יכול וזה אינו יכול ע"כ בהא פליגי דר"מ ס"ל דכל דמצינן לומר בהו דהוי כל חד כאלו עשה כולה כיון דכל חד יכול לעשות כולה תפסינן לחומרא ורי"ה סובר להיפך כיון דכל חד יכול באפיה נפשי' לא שייך למיחשבה לכל חד כאלו עשה כולה אדרבה מיחשב כמסייע משא"כ בזה א"י וזה א"י כיון דכל א' צריך סיועת השני בכה"ג מיחשב כאלו עביד כולה ור"ש פוטר גם בזה רק בזה יכול וזה אינו יכול מיחשב היכול כאלו עביד כולה ומעתה ניחא גם הא דפליגי במטה דר"ש לטעמי' דאפילו כל חד אינו יכול לא חשבינן לי' כל חד כעביד כולה מה"ט ממילא גם במטה לא חשבינן כל רגל כאלו נשא רובו של זב ורי"ה ג"כ לטעמי' דבכה"ג חשבינן לכל חד כאלו נשא רובו וכן