באר י-הודה חלק ב רמג

י"ל דהרמב"ם אינו סובר כפי' התוס' אלא אפילו נתכוון לאותה חתיכה וסבור שהוא מותר ג"כ לא מיקרי מלאכת מחשבת וי"ל ג"כ דאזדי לשיטתייהו דהתוס' שסברי דגם אביי ורבא סברי כשמואל דאם נתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דמיפטר דזה לא מיקרי מלאכת מחשבת מש"ה י"ל דאם נתכוון לאותה חתיכה ורק שסבור שהוא מותר ונמצא דהוי איסור מיקרי שפיר מלאכת מחשבת משא"כ הרמב"ם דפוסק דלא כשמואל אלא בנתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר חייב דמיקרי מלאכת מחשבת כיון דנתכוון לאיסור אע"ג שלא נתכוון לאותה חתיכה ממילא י"ל דאפי' נתכוון לאותה חתיכה ורק שסבור שהוא מותר לא מיקרי זה מלאכת מחשבת וכפי' הה"מ ז"ל

והנה הרמב"ם בפ"ב מהלכות שגגות ה"ז כ' המתעסק בחלבים ועריות היינו שלא נתכוון לבעילה כלל וכן בחלבים היינו שסבור שרוק הוי ובלעו אפ"ה חייב בהו שכן נהנה ומתעסק דשבת דפטור היינו שנתכוון להגבי' התלוש וחתך המחובר ע"כ. ומקשה הכ"מ שם כיון דפוסק הרמב"ם בשבת דאפילו נתכוון לחתוך התלוש וחתך המחובר דפטור וא"כ אמאי לא כ' הרמב"ם רבותא טפי דאפילו נתכוון לחתוך התלוש וחתך המחובר דפטור בשבת ובשלמא בחלבים ועריות שפיר כתב הרמב"ם מתעסק כזה לרבותא דאפי' מתעסק כזה חייב שכן נהנה משא"כ לענין לפטור בשבת בודאי הו"ל למינקט רבותא טפי דאפילו מתעסק כזה מיפטר] אכן נראה קצת דהנה בהלכות שגגות בפ"ז כ' כסבור לחתוך את התלוש סיים הרמב"ם דהוי כמתעסק ולא אסרה התורה אלא מלאכת מחשבת מדכ' הך לישנא דהוי כמתעסק משמע דמתעסק גמור לא הוי בזה ולכן הי' נראה דמתעסק גמור לא הוי רק כמו שכתב הרמב"ם בעריות שלא נתכוון לבעילה כלל וכן בחלבים רק כסבור שרוק הוי ובלעו וכן בשבת כסבור להגבי' את התלוש וחתך המחובר משא"כ בסבור לחתוך את התלוש וחתך המחובר זה לא הוי מתעסק ממש אלא הוי כמתעסק ולא מיפטר בזה רק משום דבעי מלאכת מחשבת [וכן מוכרח בגמרא דאמר ר"נ אמר שמואל המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה ובשבת פטור משום דבעי מלאכת מחשבת והשתא לכאורה אינו מובן דהרי בחלבים ועריות לא בעי מלאכת מחשבת ולמ"ל טעמא דנהנה א"ו דמתעסק ממש מיפטר מקרא דבה ומש"ה במתעסק כזה שפיר צריך טעמא דנהנה דוקא משא"כ בשבת מיפטר אע"ג דלא הוי מתעסק ממש אלא כי הוי רק כמתעסק ג"כ מיפטר] ובזה הי' אפשר ליישב קושית הכ"מ הנ"ל די"ל דלעיל דנקט בכולהו מתעסק ממש דבהו צריך טעמא בחלבים ועריות דחייב משום דנהנה מש"ה נקיט נמי דוקא נתכוון להגבי' את התלוש דזה ג"כ מיקרי מתעסק ממש אכן אכתי אינו מובן דהרי גם בזה סיים הרמב"ם דמיפטר משום דבעי מלאכת מחשבת ולפ"ז מיפטר אפילו דנתכוון לחתוך את התלוש

ה"י י"א) נתכוון ללקט תאנים שחורות וליקט לבנות או שנתכוון ללקט תאנים ואח"כ ענבים ונהפך הדבר וליקט ענבים ואח"כ תאנים ואעפ"י שליקט כל מה שחישב הואיל ולא ליקט כדרך שחישב פטור שלא אסרה התורה אלא מלאכת מחשבת היו לפניו שתי נרות דולקות או כבויות נתכוון להדליק את זו והדליק את זו לכבות את זו וכיבה את זו חייב שהרי עשה מין המלאכה שחישב לעשותה הא למה זה דומה למי שחישב ללקט תאנה זו וליקט את זו או נתכוון להרוג את זה והרג את זה וכו' אבל אם כוון להדליק ראשונה ואח"כ לכבות השני' ונהפך הדבר וכיבה הראשונה ואח"כ כיבה השני' פטור כיבה זו והדליק השני' בנשימה אחת חייב אעפ"י שלא הקדים הרי לא איחר וכו' והראב"ד ז"ל השיג והכ"מ הביא השגת הראב"ד ז"ל באריכות יותר ואמר דאי אפשר לקיים הדבר ולחייב בנתכוון ללקט תאנה זו וליקט זו האחרת דהא מבואר בגמרא דדוקא באבד מלקט מלבו חייב במין א' אבל מתעסק ממש אף במין א' מיפטר ע"כ והמבואר דהראב"ד ז"ל אינו מפרש בגמרא כפי' רש"י ז"ל דמפרש דכי אמר בגמרא בליקדם פליגי הוי פי' דרי"ה סובר דר' יהושע פוטר בזה אפילו במין א' [אבל הראב"ד ז"ל לא מפרש הכי אלא מפרש דדוקא כי מוקמינן באבד מלקט מלבו מפרשינן דרי"ה סובר דר' יהושע פוטר בזה אפילו במין א' משא"כ כי מוקמינן בליקדם פליגי אדרבה מפרשינן דכ"ע סברי דבמין א' מחייבי בליקדם ובהא פליגי רי"ה עם ר"ש ורש"ז דאינהו סברי דר"א ור' יהושע מיירי באבד מלקט מלבו ורי"ה סובר דפליגי גם בליקדם ומ"מ לא מיפטר לר"י אלא בשני מינים כנלפע"ד בפי'] אכן כדי לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל נלפע"ד לדייק בדבריו ז"ל דנראה בביאור דבליקדם לא פליגי אלא בשני מינים ממש דהיינו תאנים וענבים משא"כ בלבנות ושחורות לא מיפטר בזה [ואע"ג דהלח"מ גופי' לא מפרש הכי מ"מ לפע"ד נראין דברי הרמב"ם ז"ל כמש"כ] ורק במתעסק ממש פוטר גם בזה אף בלבנות ושחורות ולכאורה מנ"ל להרמב"ם לחלק בהא ולכן נראה דהרמב"ם מפרש דנהי דבס"ד הוי סובר הגמ' דלרי"ה לא פטר ר' יהושע מתעסק אלא בשני מינים והוי סובר דגם לבנות ושחורות כשני מינים הם [וע"כ הוי סובר דמתני' דנקטה תרתי תאנים וענבים ולבנות ושחורות דכל חד הוי לרבותא דתאנים וענבים הוי לרבותא לומר כיון דלא הוי מתעסק ממש אלא כגון דאבד מלקט מלבו או דהוי ליקדם מחייב גם בזה אע"ג דהוי שני מינים ממש ולבנות ושחורות הוי לרבותא כלומר דכי הוי מתעסק ממש מיפטר גם בזה אע"ג דלא הוי ממש כשני מינים] משא"כ לבתר דמוקי הגמרא רק באבד מלקט מלבו פליגי ורי"ה דסובר דאפי' במין א' פוטר ר' יהושע אפילו באבד מלקט מלבו ור"ש ורש"ז סברי דבמין אחד לכ"ע חייב ולא פליגי ר"א ור' יהושע אלא בשני מינים הדר בי' הגמרא וסובר דע"כ לבנות ושחורות כמין א' דמיא ובזה דוקא סובר רי"ה דר' יהושע פוטר בזה דאלו במין א' לגמרי לא מיסתברא דר' יהושע פוטר בזה כיון דלא הוי מתעסק ממש א"ו דבלבנות ושחורות הוא דפוטר דהוי קצת כשני מינים ור"ש ורש"ז סברי דגם בזה מחייב ר' יהושע וגם סובר הרמב"ם דכל זה לא אמרינן אלא כי הוי סובר דבאבד מלקט מלבו פליגי משום דזה ג"כ הוי קצת כמתעסק מה"ט אמרינן דרי"ה עם ר"ש ורש"ז לא פליגי אלא בלבנות ושחורות דהוי קצת כשני מינים וקצת כמין א' משא"כ כי מסיק הגמ' בליקדם פליגי שוב אמרינן דאפילו בשני מינים פליגי דר"ש ורש"ז סברי בליקדם אפילו בשני מינים מחייבי ר"א ור' יהושע ור"ה סובר דבשני מינים פוטר ר' יהושע ולא בשחורות ולבנות [ומתני' דנקטה שחורות ולבנות זה מיירי במתעסק ממש ובמין א' גם מתעסק ממש חייב] וקי"ל כרבא והברייתא מסייע לי' לפי גירסת הרמב"ם ז"ל דגריס בברייתא נתכוון להדליק את זו והדליק את זו דחייב ודלא כשמואל ואח"ז מצאתי בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל דפי' שם דכי מפרשינן בליקדם פליגי דה"ק דבשני מינים פליגי רי"ה עם ר"ש ורש"ז דלרי"ה אמרינן בשני מינים ממש פוטר ר' יהושע ור"ש ורש"ז סברי דאפילו בשני מינים מודה ר' יהושע דחייב ודוקא במתעסק פוטר והלכה כרי"ה והיינו כמש"כ וכוונתי בעזה"י לדעתו [אכן מש"כ עו"ש דלרי"ה אפי' שגג בשתי נשיו נדות וא"י באיזה מהן שגג דמיפטר מחטאת וכ' דקי"ל כוותי' ונראה דבחיבורי חזר מזה ופוסק בפ"ב מהלכות שגגות דבכה"ג חייב חטאת]

ואגב אבאר קצת גם דברי רש"י ז"ל בסוגיין דלכאורה נראה כסותרין זה את זה חדא מאי דמפרש במתני' אליבא דר' יהושע דדריש מבה דבעינן שידע במה חטא מ"מ נשמע גם מבה למעט מתעסק משום דתיבת בה קאי אתרווייהו על שעת דבעי כוונה להמעשה וגם על הידיעה אחר החטא ובתר הכי בגמ' מפרש רש"י דלר' יהושע מיפטר מתעסק מטעם מלאכת מחשבת ור"א לית לי' טעמא דמלאכת מחשבת מש"ה דריש מבה פרט למתעסק הרי דלא מפרש כדפי' במתני'