באר י-הודה חלק ב רמא

כ' לעיל שאם יטה גם לא יוצא דם וכיון דלדם הוא צריך הרי אי אפשר לו להטות ויעשה בודאי גם פתח נתקשו המפרשים ז"ל בזה והנלפע"ד ברור דשיטת רש"י ז"ל הוי בזה כשיטת הרשב"א ז"ל שהביא הר"ן ז"ל במס' שבת בפ' האורג שהתיר לנעול ביתו לשמרו ואע"ג דאירע שעי"ז יהי' ניצד הצבי ג"כ מ"מ מותר ופי' המפרשים ז"ל דה"ק הרשב"א דאע"ג דעושה מעשה והוי פס"ר שתיעשה בזה מלאכת איסור עמו מ"מ כל שאינו מינכר שעושה המלאכה בענין זה שיהי' בו פס"ר ג"כ שרי דכיון דאינו מינכר לאינשי שיש צבי בתוכו שרי ומעתה גם כוונת רש"י ז"ל ניחא כיון דרוב בקיאין בהטי' ולא יהי' דם ולא יעשה פתח אע"ג דהוא אינו רוצה להטות כדי שיוציא הדם מ"מ כיון דלא מינכר זה לאינשי שאינו רוצה להטות לא איכפת לן פס"ר בזה א"כ לפ"ז הוי מצי לומר בטעמא דשמואל שאוסר משום דהוי פס"ר דלא מינכר ובכה"ג אסור רק מדרבנן מש"ה מייתי ר' אמי גם הסיפא דתני ואם להוציא ליחה פטור ומותר משום צערא דגופי' שרי ה"נ הוי לשמואל למישרי הכא משום דא"מ דאע"ג דפס"ר אפי' לא מינכר אסור מדרבנן מ"מ משום מצוה הוא להתיר כמש"כ התוס' דמדמה לצערא ומש"ה בגמרא מוכרח לתרץ דהכא פקיד ולא עקר כלומר דגם הדם שיוצא אע"ג דלא מיחבר מ"מ כיון דפקיד ולא עקר הוי גם בזה איסור דרבנן והך כיון דפתח ממילא הוי אע"ג דלא מינכר מ"מ הוי בי' איסור דרבנן ויש הכא תרי איסורי דרבנן ולהכי לא שרינן גם במקום מצוה כנלפע"ד נכון בס"ד

והנה מלאכה שאצ"ל כ' רש"י דהיינו בכל הני מלאכות דברצונו לא בא לו המלאכה ויותר הי' נוח לו דלא יצטרך למלאכה זו כ"ז הוי מלאכה שאצ"ל אכן התוס' בפרק המצניע וגם במסכת חגיגה תמהו טובא בזה מה"ט מפרש בזה דסובר ר"ש בכל מלאכה דהוי מקלקל כמכבה וסותר וקורע בכל הני בעי הצורך בה כפי שהי' הצורך בה גם במשכן דהיינו לגופו ולגופה דהם הוי כקריעה כדי לתקן היריעה וכן בסותר בעי שיהא בנין האחרון טוב מן הראשון ותרווייהו בכלל לגופה הוויין וכו' והקשה המהרש"א ז"ל דהרי התוס' בפ"ב ממס' שבת כ' דסותר ע"מ לבנות לא מיקרי צ"ל אלא בעינן בענין שע"י הסתירה והבנין של עתה הוי יותר טוב מאלו לא הי' שם בנין מעולם וזה גם במשכן לא הוי הכי ומזה הוכיחו דגם ר"ש מודה בסותר ע"מ לבנות דמחייב אף במלאכה שאצ"ל והכא כ' התוס' להיפך דסגי באם הבנין האחרון טוב מן הראשון ומש"ה אמרינן דגם בסותר ע"מ לבנות בעי לר"ש דוקא מלאכה הצ"ל אלא דגם זה מיקרי מלאכה הצ"ל דכיון שהבנין האחרון לחודא טוב מן הראשון. והנלפע"ד לתרץ כ"ז. והוא דהתוס' בפ' המצניע אזדי שלא אליבא דעולא דמצריך שם סותר ע"מ לבנות במקומו אלא דחייב אפי' ע"מ לבנות שלא במקומו דגם זה לא מיקרי מקלקל ומה"ט י"ל שפיר דגם בסותר ע"מ לבנות פליגי רי"ה ור"ש דלרי"ה מחייב בסותר ע"מ לבנות אפילו כשאין הבנין הראשון מקולקל כלל אלא שא"צ לבנין זה שיעמוד במקום שעומד כבר אלא שצריך עתה שיעמוד במקום אחר כיון דמקלקל לא מיקרי בזה ומלאכה שאצ"ל ג"כ חייב לרי"ה משא"כ ר"ש דמצרך בזה ג"כ שתהי' מלאכה הצ"ל אמרינן דלא מחייב רק באם גוף הבנין הוי כבר מקולקל במקום הראשון וצריך לבנותו מחדש דאז כבר מיקרי גם מלאכה הצ"ל וזה הוי גם במשכן דכל נסיעה שנסעו ישראל ממקום למקום א"כ באם הי' המשכן נשאר במקום הראשון הוי נחתה הקדושה ממקום הראשון שאין שם ישראל א"כ מחמת זה שלקחו המשכן למקום שנסעו ישראל עתה נעשה תיקון לגוף הבנין שם שיהא נשאר בקדושה והוי הסתירה והבנין תיקון לגוף הבנין משא"כ לעיל בפ"ב דאזדי שם אליבא דעולא דסובר דבעינן דוקא סותר ע"מ לבנות במקומו דוקא. דכל הוי בזה מיקרי מקלקל וא"כ כל שלא הוי הבנין מקולקל כלל לא שייך לחייבי' כלל כיון דהבנין לא הוי מקולקל כלל והבנין השני עומד עתה במקום הראשון ולא הוי בזה תיקון כלל וא"כ כי נימא דגם בזה פליגי ע"כ נצטרך לומר דלר"ש לא מחייב רק היכי דע"י הסתירה והבנין החדש נעשית עתה טוב יותר מאלו לא הי' בנין כלל מקודם לזה כתב התוס' שפיר דזה הדבר גם במשכן לא הוי דבכל מקום שהעמיד המשכן עתה לא הוי טוב יותר מאלו לא הוי בנין מעולם וע"כ דא"צ כלל מלאכה הצ"ל בסותר ע"מ לבנות וז"ב לפע"ד בפי' התוס' ובעיקר קושית התוס' שהקשו בפרק המצניע על שיטת רש"י ז"ל מחמת דברצונו לא נעשה המלאכה זו א"כ אמאי פוטר ר"ש בסותר ע"מ לבנות שלא במקומו ומצריך ג"כ שהי' הבנין הראשון מקולקל קצת הא בלא"ה הוי הבנין השני ברצונו שיהא הבנין עומד במקום השני דוקא וכ"ת כיון דמ"מ מיקרי ברצונו לא הי' מהטעם דהוי ניחא לי' טפי אלו לא הי' עומד כלל בנין הראשון דאז לא הוי צריך כלל לסתור בנין הראשון א"כ מ"ט דמחייב ר"ש במפיס מורסא ועשה לה פה דמ"מ הוי ניחא ליה יותר שלא הי' כאן מורסא כלל ולא הי' צריך לעשות לה פה וע"כ דמ"מ מחייב כיון דעתה ניחא לי' בפה א"כ תחייב גם בבנין בכה"ג דניחא לי' השתא שיעמוד הבנין במקום זה אע"ג דלא הוי הבנין מקולקל כלל לולא דמסתפינא הי' נראה דשאני בהך דמפיס מורסא משום דמ"מ נהנה גופי' ג"כ בשעה שעושה פה להמורסא ולהכי לא משגחינן אע"ג דברצונו הי' יותר ניחא שלא הי' לה מורסא כלל משא"כ במלאכה שאין הגוף נהנה ממנה בזה שייך הסברא מה שברצונו לא הי' כלל

והנה בס' מרכבת המשנה כ' לספק בעשה מלאכה בשבת ואין לה בה שום צורך אי חייב בזה או לא וכ' דבין אליבא דרי"ה דמחייב במלאכה שאצ"ל ובין אליבא דר"ש דפוטר בזה מ"מ בכה"ג מספקא לי' עי"ש שהאריך ולפע"ד הי' נראה דרש"י ז"ל סובר בודאי במלאכה שאין בה צורך כלל דמופטר ועפ"ז מתפרש שפיר שיטת רש"י דהנה במס' שבת בפ' האורג מפרש רש"י ז"ל דפלוגתא זו דמקלקל בהעברה ובחבורה אי חייב או לא דפליגי בה רי"ה ור"ש תליא בהא דלרי"ה דסובר דחייב במלאכה שאצ"ל להכי אמרינן דלא מחייב בחבורה והבערה במקלקל אלא בצריך לכלבו או לאפרו משא"כ ר"ש דפוטר בכ"מ במלאכה שאצ"ל ע"כ אי אפשר לומר בחבורה ובהעברה דלא מחייב אלא בצריך לכלבו או לאפרו דזה הוי קרי מלאכה שאצ"ל א"ו דחייב בי' אפי' מקלקל אפי' שא"צ לכלבו ולא לאפרו [והכוונה מבואר כיון דידוע הוי שחייב בשבת על ל"ט מלאכות וכיון דחובל ומבעיר הוי רק מקלקל ובצריך לכלבו או לאפרו הוי שוב מלאכה שאצ"ל ולא מחייב בה לר"ש וע"כ דהתורה חייבה בזה אפי' מקלקל גמור אפילו שא"צ לכלבו ולא לאפרו] ותמהו התוס' בזה דלפ"ז יהי' מוכרח לומר דחייב לר"ש בחובל ומבעיר אפילו במקלקל וגם אע"ג דהוי א"צ לגופה והא בכמה דוכתי מבואר דלר"ש מיפטר במלאכה שאצ"ל אפילו בחובל ומבעיר וגם ק' כמו דחזינן אליבא דרי"ה דמיסתבר טפי למיפטר מקלקל אם לא דהוי עכ"פ צריך לכלבו או לאפרו אמאי לא נימא ג"כ אליבא דר"ש דלא מחייב בי' מקלקל אא"כ בצריך לכלבו או לאפרו ונימא דבאלו גלי קרא דמחייבו בהו מלאכה שאצ"ל דודאי מיסתבר יותר דגלי בהו קרא לחייבו אף במלאכה שאצ"ל ממה שנאמר דגלי בהו קרא לחייב בהו מקלקל גמור אף שא"צ לכלבו ולאפרו וגם קשה קושית התוס' דמקשו במס' שבת (בדף ע"ה) דבאמת האיך אפשר לומר לר"ש דגלי בהני קרא דמקלקל חייב בהו ומ"ש דמיפטר בהו מלאכה שאצ"ל דמ"ש זמ"ז כיון דתרווייהו מיפטר מחד טעמא משום דבעי מלאכת מחשבת א"כ כמו דמחייב בהו מקלקל ליתחייב בהו גם במלאכה שאצ"ל וגם ק' לפע"ד להיפך דכי נימא דלרי"ה מחייב גם במלאכה שאין בה צורך כלל כפי' הספק של בעל מרכבת המשנה א"כ מנ"ל לומר דלרי"ה לא מחייב מקלקל בחבורה והבערה אם לא דצרך לכלבו או לאפרו ואמאי לא נימא דדלמא גם זה לא מיקרי תיקון אלא דגם מקלקל חייב בהני ולא גרע ממלאכה שאין בה צורך כלל ולכן הנלפע"ד ברור דרש"י ז"ל בודאי סובר בכל מלאכה דלית בה צורך כלל בודאי מיפטר משום דזה בודאי לא הוי מלאכת מחשבת ורק פליגי במלאכה שאצ"ל לרי"ה אפילו שאצ"ל מ"מ מיקרי מלאכת מחשבת ור"ש סובר דגם זה לא מיקרי מלאכת מחשבת ומה"ט אמרינן דלרי"ה