באר י-הודה חלק ב רמ

ממילא אמרינן בשבת בזה דשרי לגמרי עיי"ש א"כ שפיר הוכרחו הי"א לומר בשאר איסורין הוי בזה איסור תורה ומזלפין מיירי בענין דליכא פס"ר דאי הוי אמרי דמזלפין הוי ההיתר משום דאין שבות במקדש ממילא הוי ההכרח לומר דבשבת שרי לגמרי

והנה הרא"ש ז"ל בפרק האורג הביא דברי השאילתות שגרס בברייתא בגמרא דאסור לאדם לפתוח סמא דמעלי לרפואה ומיעקר כדכתיב ובארצכם לא תעשו קרי בי' לא תיעשו וסיים שם שזה דוקא אליבא דרי"ה משא"כ אליבא דר"ש דמתיר בא"מ גם זה שרי ומזה הוכיח השאילתות דבשאר איסורין קי"ל כרי"ה דא"מ אסור וכתב הרא"ש דמזה אינה הוכחה לפסוק כרי"ה והברייתא דאסרה הוי גם אליבא דר"ש משום דהוי פס"ר ולא שייך לומר מטעם הערוך דהוי פס"ר דלא ניחא לי' משום דגם הערוך לא התיר בזה רק באיסור שבת משום דלא מיקרי בענין זה מלאכת מחשבת משא"כ בשאר איסורין אוסר גם הערוך וגם מה"ת אסור בזה מהא ה הגמרא גבי מזלפין יין ע"ג האישים והא קא מכבה וכו' והנה בעל בה"ז והמ"א גם הביאו קושיא חמורה שתמה הרב הק' המהרי"ל זצ"ל על הרא"ש דהאיך הוכיח הרא"ש הדין מהמקשן לאסור בזה ואדרבה הו"ל להוכיח מהתרצן שם להיפך להתיר בזה דהא מתרץ שם לקושיא זו דאתיא כר"ש דמתיר א"מ ואע"ג דהוי פס"ר ונשמע מזה שיטת הערוך דפס"ר שלא ניחא לי' שרי אף בשאר איסורין כדהוכיח הערוך מזה והביאו הרא"ש ז"ל גופי' בפ' הבונה ועכ"פ ליכא להוכיח מדברי המקשן לאסור בכה"ג ונדחקו הגאונים הנ"ל לתרץ קושיא זו ולגודל התמי' לפע"ד נראה ליישב קצת דהנה בלא"ה יש לדייק קצת דלמ"ל להרא"ש לדחות דברי השאילתות מכח זה דהערוך מודה בשאר איסורין תיפוק ליה דהא בלא"ה לעיל בפרק הבונה דחי הרא"ש ז"ל לגמרי דברי הערוך דאפילו בשבת ליכא להתיר והוכיח זה מהך דמפיס מורסא וממחט של יד ליטול בה את הקוץ דלא שרי בזה אלא משום צערא דגופא הא בלא"ה הוי אסור אע"ג דהוי לא ניחא לי' וגם האיך סתר הרא"ש ראיית השאילתות מהברייתא הנ"ל לומר דקי"ל כרי"ה אלא דלעולם קי"ל כר"ש ואפ"ה אסרה תורה לשתות סמא כזה משום דפס"ר הוי ואפילו דלא ניחא לי' אסור ומודה הערוך בזה דאסור מה"ת והרי אדרבה הערוך ע"כ סובר דאפי' בשאר איסורין ליכא איסור תורה בזה כדהוכיח מהך דמזלפין יין וא"כ אכתי דברי השאילתות ברורין הם דמוכח מהברייתא זו דקי"ל כרי"ה בשאר איסורין אכן נראה ברור דאין כוונת הרא"ש ז"ל לומר דנימא דהשאילתות סובר לגמרי כדברי הערוך דא"כ תיקשי גם לדידי' מהך דמפיס מורסא וממחט של יד כדהקשה הרא"ש לעיל בפרק הבונה וע"כ כוונת הרא"ש ז"ל הוי דנימא דהשאילתות סובר קצת כעין שיטת הערוך ויסבור בפס"ר דלא ניחא לי' דליכא איסור תורה אלא דהוי איסור דרבנן [ובזה לא יקשה הך דמפיס מורסא והך דמחט של יד דשפיר צריך טעמא דצערא דגופי' להתיר גם מדרבנן] ולזה הוכיח שפיר השאילתות דהברייתא דאוסר בזה מקרא דובארצכם לא תעשו ע"כ דקי"ל בשאר איסורין כרי"ה ע"ז קאמר הרא"ש כיון דע"כ נצרך לומר דאפילו בפס"ר דלא ניחא לי' הוי מ"מ איסור דרבנן שוב מוטב לומר דבשאר איסורין הוי בזה גם איסור תורה אע"ג דלא ניחא ליה וכדחזינן מדברי המקשן דמקשה בפשיטות והא קא מכבה ומי לא ידע דהוי בזה פלוגתא דרי"ה ור"ש א"ו דהקושיא הוי מכח דהוי פס"ר ואע"ג דלא ניחא ליה ס"ל דהוי בזה איסור תורה דאי הוי רק איסור דרבנן הא אין שבות במקדש ולפ"ז מוטב לפרושי גם דברי התרצן דמתרץ הא מני ר"ש הוא כיון דגם לדברי השאילתות דפוסק כרי"ה הוי התי' לא אליבא דהילכתא מש"ה מוטב לפרושי דהתרצן הכי מתרץ לי' דשמואל הכי ס"ל דלר"ש שרי ואנן לא ס"ל הכי אלא דגם לר"ש אסור בזה משום פס"ר ואע"ג דלא ניחא ליה משא"כ הערוך גופיה דאיהו לא ס"ל לדחות דברי שמואל מהלכה אלא דבאמת סובר התרצן דאליבא דר"ש שרי וקי"ל הכי ואפילו דנימא דמ"מ מדרבנן אסור ושאני הכא דאין שבות במקדש ממילא גבי שבת שרי לגמרי דהא בהא תליא ולהכי לא מקשה הרא"ש ממפיס מורסא וממחט של יד

והנה בגוף דברי הערוך הנ"ל דהוכיח דינו ג"כ מהך דמקשה הגמרא גבי מילה בצרעת ותמהו המפרשים חדא דדלמא קושית הגמרא הוי רק בהס"ד דלא הוי ידע דבפס"ר מודה ר"ש דאסיר והוי סובר רק דקרא אתי להתיר מילה בצרעת להאב אפי' שיכוון לקוץ הבהרת ובזה הוי קשיא לי' וליעבד אחר משא"כ אליבא בא דמסקנא דמסיק דבפס"ר מודה ר"ש שוב לא תיקשי כלל וליעבד אחר וגם עוד ק' דמנ"ל דבכה"ג מותר לגמרי ודלמא הוי הקושיא וליעבד אחר דהוי קיל יותר בזה מה דלא ניחא לי' אבל היתר לגמרי מנ"ל ולגודל התמי' היה נראה ליישב קצת והוא דהערוך היה סובר כתי' הא' שכתבו התוס' בפ' התכלת בסוגיא דסדין בציצית והוא דכל מילתא שהתירה התורה ולא הוי בתורת דחיי' בזה אמרינן דאפי' דהוי אפשר לעשותה בענין אחר בענין שלא תהיה איסור כלל אפ"ה שרי בזה עיי"ש וגם סובר הערוך דאפי' בס"ד דלא הוי ידע בפס"ר מודה ר"ש ה"ד שלא ידע דהוי איסור תורה בכה"ג אבל איסור דרבנן בודאי ידע גם בס"ד מש"ה מפרש דע"כ מפרש הערוך דהא דמקשה הגמרא וליעבד אחר ע"כ קושית הגמרא לא הוי על הקרא גופי' דז"א דדלמא התירה התורה בזה מטעם הותרה ולא מטעם דחוי' דאז שרי אע"ג דאפשר בענין אחר וע"כ הוי עיקר קושית הגמרא דמ"מ אנן היכי שרינן להאב שימול בזה היכי דהוי מכוון כיון דאפשר באחר תהוי עכ"פ איסור דרבנן מש"ה הוכיח שפיר דאי נימא בפס"ר לא הוי נפק"מ בין היכי דניחא לי' או לא א"כ מאי קשיא לי' וליעבד אחר כיון דב"כ וב"כ תהוי איסור דרבנן אפילו בס"ד א"ו בלא ניחא לי' אף איסור דרבנן ליכא מש"ה סובר הערוך דלפ"ז אמרינן נמי דאפילו לפי המסקנא דמסקינן דבפס"ר מידה ר"ש דהוי איסור תורה מ"מ בלא ניחא לי' לא הוי רק איסור דרבנן בשאר איסורין וממילא בשבת שרי לגמרי כמש"כ התוס' והרא"ש ז"ל כנלפע"ד ביישוב קצת

ואגב אזכיר מה שנלפע"ד לפרש דברי הגמרא במס' כתובות בפ"ק בסוגיא דדם מיפקד פקיד דמותיב ר' אמי מהברייתא דהמפיס מורסא ואמאי אוסר שמואל הכא למיבעל בתחילה בשבת ותמהו התוס' בזה דהא ע"כ הברייתא זו אתיא כמ"ד דמלאכה שאין צ"ל פטור עלה ושמואל הרי סובר במלאכה שאצ"ל דחייב כמבואר בכמה דוכתי' דשמואל כרי"ה סובר ואדרבה מכח דא"מ הו"ל לאתויי והניחו בתימה ולפעד"נ דרש"י ז"ל מתרץ קושיא זו בדבריו הקצרים דז"ל וקשיא למאן דאוסר דה"נ לדם הוא צריך ע"כ ונראה דה"ק מדתני דשמואל אוסר למיבעל בתחילה בשבת ולא תני דחייב בזה ע"כ דגם שמואל לא סבר דם חבורי מיחבר מש"ה קתני רק דאוסר בזה [ואע"ג דגם בלשון איבעי' נקיט אי אסור או לא י"ל משום דמבעי' לי' גם אי מש"ה נקיט נמי לשון היפך אי אסור דהוי ההיפך מלשון מותר ובפרט לפ"מ דמבעי' לי' אי לפתח הוא צריך ובזה לא הוי מצי למינקט לחייב בי' כיון דגם אי לפתח הוא צריך ליכא בי' חיובא דמ"מ אינו בנין ממש] [ומכאן הוי ג"כ הוכחה למש"כ לעיל דרש"י ז"ל מודה די"ל לרי"ה דאוסר בא"מ אז אפילו דהוי רק מלאכה מדרבנן מצי אוסר כיון דהכא הוי דמי לבנין והוי דרבנן ואפ"ה מבעי' לי' אי כרי"ה ואוסר גם בא"מ וע"כ כוונת רש"י ז"ל כמש"כ דאביי אליבא דנפשי' מפליג באיסור תורה פוסק כרי"ה ולא באיסור דרבנן] ומעתה שפיר מדוייק הא דר' אמי מביא רישא וסיפא דברייתא דמפיס מורסא כלומר מדקתני בברייתא ואם לעשות לה פה חייב מזה מוכח דשייך בנין ממש גם באדם ומעתה קשה לשמואל בתורת ממנ"פ אי סובר לפתח הוא צריך הו"ל לשמואל לחייב ג"כ בזה ואי דסובר לדם הוא צריך ופיתחא ממילא הוי הו"ל להתיר לגמרי מטעם א"מ ומ"מ צריך לאתויי גם הסיפא דבלא"ה הוי אפשר לומר דלעולם לדם הוא צריך ומ"מ הוי פס"ר גם להפתח ואע"ג דרוב בקיאין בהטיי' מ"מ כיון דרש"י ז"ל