באר י-הודה חלק ב רלח

כיון דלענין יו"ט עשו תקנה מדבריהם ומש"ה בעי ברוכי משא"כ לענין סוכה דלא עשו תקנה בענין זה רק נשאר ס' תורה ובזה לא בעי ברוכי כיון דבזה הוי ס' אם נתחייב בה היום או לא ומש"ה לא בעי ברוכי ומיושב קושית הרמ"ה ז"ל שהקשה על הרמב"ם בתשובה כנלפע"ד אכן מהרמב"ם בחיבורו לקמן בפ"ג מהל' מגילה וחנוכה הל' ה' נראה דחזר ביה ממש"כ בתשובה וסובר דמכח זה דלא בעי ברוכי בס' ת' ס' ט' על הסוכה מזה מוכח דבזה לא קי"ל כרבא אלא כאביי דמה שתיקנו חכמים מכח ס' לא בעי ברוכי ויו"ט שאני משום דלא לזלזלו ביה ומש"ה על סוכה דלא שייך זה מש"ה אין מברכין עליו: הלכות שבת פרק א

ה"ה) דברים המותרין בשבת ובשעת עשייתן אפשר שתיעשה המלאכה [האסורה] בשבת ואפשר שלא תיעשה המלאכה אם לא נתכוון לעשותה ה"ז מותר כיצד גורר אדם מטה כסא וספסל וכיוצא בהן ובלבד שלא יתכוון לעשות החריץ בקרקע בשעת גרירתן ולפיכך אם יחפרו בקרקע אינו חושש וכן מהלך אדם ע"ג עשבים בשבת וכו' ולפיכך אם נעקרו אינו חושש וכן רוחץ אדם בעפר הפירות בשבת וכיוצא בהן בשבת וכו' ולפיכך אם נשרו אינו חושש וכו'. ובכל הני לפיכך שכתב הרמב"ם נראה דאתי לאשמעינן דאפילו דחזי באמצע המלאכה שהתחילה העשיי' ממלאכת איסור מ"מ שרי לגמור העשיי' כיון דלא נתכוון שתיעשה ודלמא לא תיעשה עוד המלאכה

ועיין בכ"מ שהביא השגת הרמ"ך ז"ל והוכיח דע"כ גרסינן בגמרא אבל בגדולים ד"ה אסור דאי נגרוס ד"ה מותר והטעם דפס"ר לא הוי וכיון דאי אפשר בלי גרירה ולהכי ד"ה מותר דא"כ האיך מקשה ר' יוסף לעולא מהברייתא ע"כ, אכן רש"י ותוס' ז"ל יישבו גם גירסא זו ג"כ ומ"מ ע"כ צ"ל דליכא שום ס"ד דבגדולים קצת תהוי החפירה פס"ר דאל"כ אכתי מנ"ל לר' יוסף דהברייתא נקטה גדולים לרבותא דרי"ה דאסור אפילו בזה ודלמא נקטה גדולים לרבותא דר"ש ולאשמעינן דליכא בזו שום פס"ר וע"כ צ"ל דליכא שום ס"ד לומר בגדולים קצת דתהוי פס"ר וכ"כ בזה בס' מרכבת המשנה על הרמב"ם ז"ל ומ"מ נראה דבגדולים וכבדים בודאי אסור משום דהוי פס"ר וראיתי בס' מרכבת המשנה שיצא לדון בדבר חדש עפ"י דברי רש"י ז"ל במס' זבחים (בדף צ"א) גבי מתנדב אדם יין מזלפו ע"ג האישים שכתב רש"י ז"ל דאפילו מזלפו בטפות גסות והוי ודאי מכבה מ"מ שרי מאחר דאם היה מזלפו בטפות דקות לא הוי מכבה ע"כ ומזה הוכיח שדעת רש"י ז"ל בזה דכל מלאכה המותרת שהיה בידו לעשותה בענין שלא תהוי פס"ר למלאכת איסור מש"ה שרי לעשותה אפילו בענין דהוי גם פס"ר למלאכת האיסור ומה"ט מתיר הוא אפילו לגרור דברים הכבדים בענין דהוי פס"ר להחפירה מאחר דאם היה נושאן לא תיעשה בזה חפירה מה"ט גם גרירה שרי והביא שכן כתב בעל הש"ג בפ' האורג במס' שבת שכתב דכל מעשה שאפשר לעשותה בענין דלא הוי פס"ר אז אפילו שעושה המעשה בפס"ר דג"כ שרי וכ' ג"כ לזה הוכחה מהגמרא דבפ"ק ממס' עכו"ם דאמר שם בישראל שנתפזרו לו מעות בפני עכו"ם דאסור לשוח כדי ליטלן משום מראית עין הרי חזינן דאפילו שעושה השתחואה ממש בפני עכו"ם מ"מ כל שאינו מכוון בזה לעבדה שרי מדינא ורק משום מראית עין אסור זולת היכי שגם נהנה בעשיי' זו אז אפילו מתעסק אסור ומכח זה נכנס לשם בכמה דחוקים עיי"ש אכן לפע"ד לא נהירא דין זה כלל להתיר הגרירה אפילו בדברים הכבדים מאחר דאלו היה נושאן לא תהוי החפירה וגם בדברי רש"י ז"ל לא נראה כפי' להתיר אפילו כי מזלף טפות גסות מאחר דאלו הי' מזלף בטפות דקות לא הוי מכבה ונראה דרש"י ז"ל לא התיר רק במזלף סתם ואינו מדקדק אי מזלף בטפות גסות או דקות וגם הש"ג שהביא שם הרי מסיים ג"כ שם ובלבד שלא יהיה מכוון לעשות בענין שתהיה פס"ר וא"כ האיך יהיה מותר הגרירה בכבדים עי"ז שהיה בידו לנושאן וגם מה שהביא הוכחה לדינו מהך דמס' ע"ג הנ"ל לכאורה סתרי דבריו אהדדי שכתב שם דאע"ג דהשתחואה גופי' הוי השתחואה דאיסור א"כ האיך התיר מדינא עי"ז שאינו מכוון הא להשתחואה הוי מכוון אכן לפע"ד נראה ברור דל"מ לשיטת הי"מ שכתבו התוס' בפ"ז דמס' שבת וגם במס' סנהדרין שכתבו דהשתחואה גופיה תליא בכוונת השוחה דכל שאינו מכוון לעבודה לא הוי איסור בהשתחואה בודאי ניחא הגמרא אלא אפילו לשיטת החולקים בזה שם מ"מ נראה דכל זה הוי דוקא היכי דאי אפשר למיתלי השתחואה זו רק לעבודה בזה הוי איסור גמור משא"כ היכי דאפשר למיתלי השתחואה זו דהוי לענין אחר בזה נראה דמודו כולהו דלא הוי זו השתחואה של איסור מש"ה הכא לא הוי האיסור אלא משום מראית עין דהנך אינשי דלא חזי לקיטת המעות אינהו סברי דלא הוי השתחואה רק לאיסור וז"ב לפע"ד וגם מש"כ בזה זולת היכי דנהנה דאסור גם מתעסק לא ידענא דמתעסק בלא נהנה רק מיפטר מקרבן אבל איסור עביד והכא איסורו רק משום מראית עין וע"כ הוי מהטעם שכתבתי דאין זו השתחואה דאיסורא כלל אכן יותר הו"ל לאתויי הוכחה לדינו הנ"ל ממש"כ רש"י ז"ל במס' ביצה גבי מדורה שכתב רש"י ז"ל דאפילו שעושה מדורה ממטה למעלה מ"מ לר"ש שרי דהוי א"מ אכן גם זה יש לדחות ולומר דגם זה הוי איסור דרבנן דנראה כבונה והוי רק איסור דרבנן מש"ה שרי לר"ש בא"מ אכן יותר הו"ל לאתויי הוכחה מרש"י ז"ל שכתב במסכת בכורות דלר"ש שרי לגזוז השתי שערות שראשן משחיר מהפרה אדומה אע"ג דממש גמז הוי משום דא"מ לגזוז וכבר תמהו בזה התוס' והראשונים ז"ל שם

והנה המ"ל הביא כאן דברי רש"י ז"ל במס' יומא בפ"ג דמפרש שם תי' דאביי דה"ק דבאיסור דרבנן מודה רי"ה להתיר בא"מ והתוס' הקשו טובא דהא החריץ שנעשה ע"י הגרירה הוי ג"כ רק איסור דרבנן ואפ"ה פליג רי"ה ואוסר ועוד הקשו דא"כ מאי מקשה הגמרא בזה דוקא מאביי אדאביי ואמאי לא מקשה לי' ממתני' דקתני דרי"ה אוסר ודוחק לומר דאלימא לי' לאקשויי מדאביי אדאביי עיי"ש והנה לקושיא הראשונה הנ"ל היה נראה פשוט עפ"י מש"כ התוס' גופי' במס' שבת (בדף ס"ב) שכתבו דכל מלאכה שהיא מה"ת אעפ"י שעושה אותה כלאחר יד מ"מ כיון דאלו עשה אותה כדרכה הוי איסור דאורייתא זה חמיר משאר מלאכה דרבנן ע"כ אלא דמ"מ תיקשי לרש"י ז"ל גופי' במס' ביצה דכתב רש"י ז"ל בפי' דלרי"ה אסור גבי מדורה אף בא"מ אע"ג דהוי שם רק איסור דרבנן דמחזי כבונה וגם תמוה לפע"ד דהא רש"י ז"ל גופי' במס' שבת (בדף קכ"א) בד"ה דורסו לפי תומו מפרש דבאיסור שבת מודה רי"ה דבאמת ליכא אלא איסור דרבנן וא"כ אמאי לא מפרש רש"י ז"ל כאן בתי' אביי דקאמר הכי וכפי' התוס' אכן נלפע"ד ליישב הכל על נכון ואדרבה קושיא מתורצת בחברתה והוא דרש"י ז"ל מפרש דהגמרא בודאי ידע דאביי לא אתי לתרץ ולומר דמתני' גם כרי"ה אתיא דא"כ תיקשי אידך מתני' דקתני רי"ה אוסר א"ו דאביי אליבא דנפשי' מתרץ לה דלעולם מיירי אפילו בהגיע לצירוף ושרי משום דא"מ ומש"ה מקשה הגמרא רק מאביי אדאביי כלומר כיון דאביי משני לקרא דבשר דאתי להתיר מילה בצרעת אע"ג דא"מ א"כ ש"מ מדאביי גופי' דקיי"ל כרי"ה כיון דלדידי' קרא מסייע לדרי"ה והאיך מתרץ אביי הכא מתני' שלא אליבא דרי"ה וע"ז מתרץ דאביי אליבא דנפשי' מחלק וסובר באיסור תורה כרי"ה כיון דקרא מסייע לי' אבל לא באיסור דרבנן בזה לא פסק כרי"ה ובטעמא דלא מפרש רש"י ז"ל כפי' התוס' וכמש"כ דמוכח דגם רש"י ז"ל סובר כסברא זו נראה דה"ט דסובר רש"י ז"ל דגם בס"ד ידע הגמ' דצירוף הוי פס"ר אלא דלא ידע דר"ש מודה בפס"ר וכ"מ