באר י-הודה חלק ב רלד

העומר מביאין אחרת תחתי' אע"ג דמצותה לקצור בלילה ואע"ג דהגמרא דחי שם דשאני בעומר משום דשיורי העומר נאכלין מ"מ הגמרא לא דחי רק למ"ד טומאה הותרה בציבור משא"כ למ"ד טומאה דחוי' היא בציבור ל"צ להאי טעמא אלמא דלא ס"ל לרבי הך סברא דחביבה מצוה בשעתה מש"ה פריך הגמרא שפיר משא"כ לדידן דקיי"ל כרשב"י ל"ק כלל דמ"מ שפיר דחי שבת והא דלא אמר רשב"י דינו גם במילה גופה י"ל משום דבמילה לא כתיבה בפי' דגם במל בתוך ח' כשר מש"ה הוכיח רשב"י דינו רק מהקטרת אברים ופדרים

ה"י) מילה בזמנה דוחה שבת ובין בזמנה ובין שלא בזמנה דוחה צרעת וכו' ואע"ג דקציצת הבהרת ל"ת היא יבוא עשה ודחי ל"ת וכן הוא לשון הרמב"ם בפ"ו מהל' ט"צ וזה אינו מובן דהרי קציצת הבהרת יש בו עשה ול"ת ומ"מ גלי קרא דדחי מדכתיב בי' בשר כדאיתא בגמ' ואדרבה להרמב"ם יקשה בשר למ"ל דבכל התורה עשה דוחה הל"ת והמ"ל הרגיש בזה

הי"ב) מי שנולד בבהש"מ ס' ביום וס' בלילה מונין מן הלילה ונמול לט' נולד בע"ש בבהש"מ אינו נמול בשבת אלא א' בשבת שאין דוחין שבת מס' וכו'. ועיין במרדכי בפ"ד ממס' שבת בענין תינוק הנולד בשעה שנראין ג' כוכבים קטנים אלא שנראה כאלו עדיין הוי יום הורה הר"י ז"ל מספק למולו למחרת כיון דלמחר ליכא לא שבת ולא יו"ט ע"כ והמבואר דגם הר"י ז"ל מיסתבר לי' טפי לדון זה הזמן כאלו עדיין יום הוא וראוי יותר למולו מהיום ליום ח' ומ"מ מצד חומרא תופס יותר לדחותו למחר משום דגם למחר ליכא לא שבת ולא יו"ט אכן אם למחרת יהיה שבת או יו"ט נראה דאז מודה הר"י ז"ל דמונין למול מהיום ליום ח' ולפ"ז נראה דאם נולד התינוק בשבת בזמן כזה בודאי נתפוס החומרא דלא למול לשבת הבא משא"כ אם ביום הבא יהיה יו"ט אפשר דבזה מלין אותו לשבת הבא דלא נתפוס בזה החומרא כלל

הי"ג) מי שנולד בחודש הח' אם היה שלם בשער ובצפרניו ה"ז ולד שלם ובן ז' הוא אלא דאישתהי ומותר לטלטלו בשבת ואינו כאבן ומלין אותו בשבת אבל אם נולד ושערו לקוי ואין צפרניו כברייתן ה"ז בן שמונה ודאי שלא היה ראוי להולד אלא לט' ויצא קודם שנגמר ולפיכך הוא חשוב כאבן ואסור לטלטלו בשבת ואעפ"כ אם שהה ל' יום באדם אינו נפל ובהל' י"ד כתב מי שנולד לחודש הז' לעיבורו אם נולד שלם ה"ז ולד של קיימא ומלין אותו בשבת ס' בן ז' ס' בן ח' מלין אותו בשבת ממנ"פ אם הוא בן ז' בדין שידחה שבת ואם הוא בן ח' ה"ז כמחתך בשר בעלמא לפי שזה נפל הוא אם הוא בן ח' ע"כ. והנה אע"פ שאיני כדאי להכריע בזה מ"מ היה נראה יותר בדעת הרמב"ם שסובר כפי' הה"מ בפ"א מהל' ייבום שהביא הכ"מ דמפרש שיטת הרמב"ם כשנולד בחודש הז' אפילו שלא גמרו שערו וצפרניו מ"מ מחזיקינן לי' מה"ת לבן קיימא [וקצת היה נראה הכרח לזה דהא הת"ק דברייתא סובר דסי' זה משערו וצפרניו אינו סימן מובהק שהוא בן קיימא מש"ה לדידי' כשנולד בחודש ח' כודאי נפל הוי ואינו מועיל לדידי' סי' נגמר שערו וצפרניו וממילא כשנולד לז' אפילו שלא נגמר שערו וצפרניו ממילא הוי כבן קיימא כיון דלדידי' ליכא חילוק בין גמרו ללא גמרו ובדין זה ליכא פלוגתא על הת"ק ובפרט די"ל דאפילו למאן דסובר סימניו מוכיחין עליו איהו לא אמר אלא כשנולד בחודש הח' דאז איכא לספוקי אי בן ז' הוי ואישתהי או בן ח' הוי שראוי להולד לט' ועדיין לא נגמר להכי כי לא נגמרו סימניו מיסתבר יותר לומר דהוי בן ט' ועדיין לא נגמר עיבורו ולא נימא דהוי בן ז' ואישתהי ואעפ"כ לא נגמרו סימניו מה שאין כן כשנולד לשבעה אף על גב דלא נגמרו סימניו שפיר אמרינן דאע"ג דלא נגמרו סימניו בן קיימא הוא מה"ת] דלפ"ז שפיר קאמר הרמב"ם בס' בן ז' ס' בן ח' דאפילו לא גמרו סימניו מ"מ הוי ס' השקול אי הוי נפל או לא ומ"מ שרי לטלטלו מס' דהוי ס' דרבנן ולקולא מה"ט גם מהלינן ליה מטעם ממנ"פ משא"כ כשנולד בח' ולא גמרו סימניו דזה הוי כודאי נפל משום דלא רגיל להיות בן ז' ואישתהי ואכתי לא נגמרו סימניו וכיון שכן גם אסור לטלטלו ובודאי אסור למולו ולא מהני הממנ"פ כיון דמ"מ גם הטילטול אסור [ומ"מ זה שכתב הכ"מ בתי' הב' דסובר הרמב"ם מאחר דקי"ל כרשב"ג דמהני שהיית ל' יום כש"כ דמהני זה שגמרו סימניו לפע"ד דזה דוחק גדול דודאי בכמה מקומות מהרמב"ם מראין הדברים דשהיית ל' יום זה עדיף מסי' דגמרו סימניו חדא מזה שכתב דכי לא גמרו סימניו בעי שהיית ל' יום הרי דזה עדיף וגם דבפ"א מהל' ייבום וכן בפ"ב מהל' רוצח הזכיר הרמב"ם רק שהיית ל' יום או שנודע בודאי שנולד בחודש ט' אבל גמר סימניו לא הזכיר שם ובפרט לפמש"כ הה"מ בהל' ייבום דזה שכתב הרמב"ם במת הוולד תוך ל' בסתם וולדות דא"צ חליצה מה"ת אלא מדרבנן בעי חליצה כ' הה"מ דזה מיירי בגמרו סימניו עיי"ש הרי דבזה עכ"פ צריכה חליצה מדרבנן ובשהיית ל' יום לעולם א"צ חליצה אפילו מדרבנן ואפילו לא גמרו סימני' מדלא הזכיר הרמב"ם ז"ל נגמרו סימניו הרי דשהיית ל' עדיף מסי' דגמרו סימניו לכן המחוור בזה כתי' הא' שכתב הכ"מ בזה,

ובעיקר ביאור דברי הרמב"ם ז"ל בדינים האלו הצריכין ביאור חדא במש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' אבל בהל' ח' בבן ח' ששהה ל' יום ג"כ אין מתאבלין עליו והראב"ד השיג עליו בזה וגם במש"כ בהל' ייבום ומד"ס בעינן שנודע שכלו חדשיו ונולד לט' חדשים גמורים אבל אם לא נודע לכמה נולד בעי שהיית ל' יום וכן בפ"ב מהל' רוצח הל' כ' דאינו נהרג עליו עד שנודע שכלו חדשיו ונולד לט' אבל אם לא נולד לט' בעי שהיית ל' יום ולא הזכיר כלל מנולד לז' מאי דינו וגם יש דיוק דבהל' ייבום כתב אבל אם לא נודע לכמה נולד ובהל' רוצח כ' אבל אם נולד בפחות ולא סיים נמי באם לא נודע לכמה נולד ובפרט מכיון שהתחיל שם דבעי דוקא נולד לט' בודאי הו"ל להזכיר דבר והיפוכו באם לא נודע לכמה נולד [ואח"ז מצאתי שהרגיש בזה הלח"מ בפ"א מהל' נחלות עיי"ש מה שתי'] והנלפע"ד לבאר מקודם דברי הרי"ף ז"ל בפי"ט ממס' שבת וז"ל שם דקי"ל כרשב"ג דאם שהה הולד ל' יום הוי הולד בן קיימא ואם לא שהה ספיקא הוי וסיים שזה דוקא לענין ייבום שלא לייבם אשת אח החמירו בי' חכמים באיסור דאורייתא אבל לענין אבילות הקילו בה חכמים ע"כ ולכאורה אין הבנה לדברים האלו דממש"כ כדי שלא נייבם אשת אח דהוי בכרת החמירו בי' חכמים והך לישנא לא שייך אלא היכ' דמצה"ד הוי לן למימר דהוי ודאי נפל ושרי לייבם ומ"מ החמירו בי' חכמים ואסרו לייבם אשת אח וא"כ האיך כתב אח"כ במת הוולד בתוך ל' באשת כהן דא"צ חליצה אדרבה בזה הו"ל להצריכה חליצה כיון דמצה"ד נפל הוי ובפרט הא דסיים אבל לענין אבילות הקילו בי' אדרבה כיון דמצה"ד נפל הוי הרי לא הצריך בזה קולת חכמים וגם אינו מובן מש"כ דהחמירו בי' חכמים שלא לייבם אשת אח הא בכל ס' דאורייתא הוי לחומרא ואפי' דנימא דמה"ת הוי ספיקא דאורייתא לקולא אלא דרבנן החמירו בי' מ"מ לאו דוקא בס' כרת אזלינן לחומרא אלא בכל ס' דאורייתא אזלינן לחומרא והברור בזה דהרי"ף ז"ל לאו בכולהו בחד גוונא מיירי אלא שידע מהא דאמר רשב"ג כל ששהה ל' יום הוי בן קיימא הא כל שלא שהה ספיקא הוי ובזה כייל כמה גווני בין היכי שמצד הדין נחשב לבן קיימא ובין היכי שמצה"ד לא נחשב לבן קיימא כולהו נקטינן להו כס' וע"ז קאמר הרי"ף דכי נולד בח' ולא גמרו סימניו ג"כ דאע"ג דבזה מצה"ד כנפל הוי אפילו מדרבנן מ"מ לענין ייבום החמירו בי' חכמים דלא נייבם אשת אח דהוי בכרת ומש"כ הרי"ף ז"ל במת הולד באשת כהן אינה חולצת זה קאי בסתם וולדות שלא נודע אם כלו חדשיו אם לא בזה מה"ת נדון לבן קיימא דאזלינן בתר רובא דעלמא ורובא הוי בני קיימא וכן נמי בנולד לח' וגמרו סימניו והוי ודאי בן ז' ואישתהי ומ"מ מדרבנן אצרכוהו חליצה ובאשת כהן