באר י-הודה חלק ב רלג

דלא משני ר' משרשיא דבכה"ג מודה הת"ק לר' חמא משום דבכה"ג לא שייך עכ"פ שנמול מיד דהא עכ"פ צריך להמתין לראות אולי תטבול האם עוד ויהיה נמול בח' ולהכי צריך לאוקמי' בלקחה ע"מ שלא להטבילה בכה"ג שפיר נמול מיד דהא אפי' תטבול האם אחר הלידה נמול מיד [דדוחק לומר דגם בכה"ג מהני טבילת אמו אחר הלידה להיות נמול בח' אלא דמ"מ נמול מיד משום דלא ניחוש לדלמא תטבול אח"כ ושוב מצאתי דגם הב"ח ז"ל ביור"ד בסימן רס"ז הרגיש בזה] ומש"ה בודאי מרווח יותר כתי' הב' דהכ"מ שסובר הרמב"ם דר' ירמיה דלא מוקי כר' משרשיא הוי הטעם משום דפליג אדר' משרשיא בזה וסובר דאפילו בכה"ג מהני טבילת האם אח"כ ואינו נמול מיד מס' דדלמא תטבול האם עוד ומ"מ זה שכתב הכ"מ דהרמב"ם פוסק כהת"ק מש"ה במקנת כסף אפילו לא הטביל להאם עד אחר הלידה ג"כ נמול ומחללין השבת ובהל' י' מיירי דוקא ביליד בית כזה שלקחה ע"מ שלא להטבילה מש"ה כשלא הטביל האם קודם הלידה ס' הוי ואין מחללין השבת זה ג"כ דוחק לפע"ד חדא דהו"ל לפרושי בהדיא דבהכי מיירי ובפרט דבהל' ה' קרי לזה מקנת כסף והאיך בהל' י' קרי לי' יליד בית סתם [והב"ח ז"ל הקשה עוד דנראה דהכ"מ סתר בזה דברי עצמו שכתב בהל' י' בטעמא שסובר הרמב"ם דאף הת"ק אעפ"י שסובר דאפילו לא טבלה אמו קודם הלידה נמול לח' מ"מ מודה הוא דאין מחללין השבת דלא כמש"כ מעיקרא] ולכן לולא דמסתפינא המחוור בעיני בטעמא דהרמב"ם כמו שתי' הב"ח ז"ל דמספקא להרמב"ם אי קי"ל כהת"ק או כר' חמא מש"ה לעולם כל שלא טבלה אמו קודם הלידה אין מחללין השבת מס' [וכ"כ הר"ן ז"ל דספיקו הוי בזה] ומש"ה כתב הרמב"ם בהל' י' לרבותא דאף יליד בית שנותן הדין יותר להיות נמול בח' מכל מקום אין מחללין השבת ונדע מכש"כ במקנת כסף דמצד הדין הוי יותר שלא נמול בח' בודאי אין מחללין השבת ובפרט דנ' שזה שכתב בהל' ד' דמש"כ הרמב"ם בלקח שפחה ועיברה דנמול לח' שזה הדין הוי שלקח העובר קודם שלקח האם והכריח לה הרמב"ם מדלא מפליג הברייתא רק בין אם לקח שפחה ועוברה לבין אם לקח שפחה וולדה מזה נשמע דכל שלקח האם קודם שילדה אף שלקח העובר קודם שלקח האם מ"מ נמול לח' להת"ק ולולא דמסתפינא היה נראה דהרמב"ם לא ס"ל בזה כשיטת רש"י ז"ל שמפרש דיליד בית לא מיקרי אלא באם שגם נתעברה האם אצלו משא"כ הרמב"ם לא ס"ל הכי אלא באם גם ילדה אצלו לחוד ג"כ כבר מיקרי יליד בית וכפשטי' דלישנא יליד בית ומה"ט כתב הרמב"ם בהל' ג' דמקנת כסף נמול ביום שנלקח והיינו כשלקחו אחר הלידה משום דאי נולד אחר הלקיחה כבר מיקרי יליד בית וגם בהל' ה' כתב הרמב"ם אעפ"י שנולד ברשותו הרי דמש"ה כבר מיקרי יליד בית והברייתא דנקטה נתעברה אצלו הוי שלא בדוקא דלפ"ז שפיר מדייק הרמב"ם בפשיטות מהא דתני בברייתא לקח שפחה ועוברה וקרי לזה מקנת כסף ע"כ מיירי שלקח העובר קודם להאם דמה"ט קרי לזה קצת מקנת אף שנולד אצלו [וקצת היה נראה דבזה גם הרמב"ם לשיטתי' דסובר בפ"ז מהל' אישות דגם לענין קידושין מהני בהוכר העובר ממילא גם הכא משכחת קנין העובר קודם להאם משא"כ לשאר המפרשים דל"מ קנין העובר קודם להאם מש"ה מפרשי לקח שפחה ועוברה שלקח שניהם יחד ומ"מ קרי לזה מקנת כסף מש"ה ע"כ יליד בית אינו אלא שגם נתעברה אצלו] ולפ"ז אתי שפיר נמי הא דנקיט הרמב"ם דינו בהל' י' ביליד בית דאלו במקנת כסף גמור רק כשלקח הולד אחר שנולד וממילא לא טבלה אמו קודם הלידה ופשיטא דאין מחללין דזה נמול מיד ולהכי אשמעינן דינו ביליד בית וממילא נדע דינו דכש"כ במקנת כסף אפילו שאינו מקנת כסף גמור מ"מ אין מחללין וזה נלפע"ד ברור בס"ד

ה"ו) לקח עבד גדול מן העכו"ם ולא רצה למול מגלגלין עמו כל יב"ח יותר מכן אסור לקיימו התנה עמו והוא אצל רבו שלא למולו רשאי לקיימו וכו'. ועיין בכ"מ שכ' דמ"מ לא נתבאר מדברי הרמב"ם האיך הוא מפרש תי' דהגמרא דמחלק בין פסקי' למלתא ללא פסקי' למלתא אי כפי' רש"י או כפי' התוס' ולולא דמסתפינא היה נראה דודאי כפי' הבה"ג ז"ל דפסקי' למילתא הוי פי' שלא למול כלל דאז מגלגלין עמו יב"ח משא"כ באם דוחה מיום ליום דאז אין מקיימין אותו כלל [וכ"מ מהרי"ף ז"ל שפי' כהך פי'] ומעתה הרי מבואר שזה שכתב הרמב"ם ולא רצה למול היינו דלגמרי אינו מרוצה דבכה"ג מגלגלין עמו יב"ח

והנה במש"כ הרמב"ם דמ"מ בעי שיקבל עליו ז' מצות ב"נ כ' הכ"מ ואע"ג דלכאורה דאתרווייהו קאי מ"מ מזה שכ' הרמב"ם בפי"ד מהל' א"ב נראה דלא קאי זה על עבד שהתנה עמו שלא למולו ע"כ. ולא ידענא דהרי כתב שם בעבד שהתנה עמו שלא למולו ולא יטבול אלא יהיה כגר תושב וגר תושב היינו עכ"פ שקיבל עליו ז' מצות ב"נ ולולא דמסתפינא הי' נ' דט"ס הוא בכ"מ וצ"ל דקאי רק על עבד שהתנה עמו שלא למולו ומ"מ נראה דשפיר כ' הכ"מ דזה דבעי קבלת ז' מצות אתרוייהו קאי אלא דמה שסיים הרמב"ם דבזמה"ז אין מקבלין גר תושב וא"כ בזמה"ז אין מקבלין עבד דזה הוי דוקא בעבד שהתנה עמו שלא למולו וא"כ לעולם ישאר להיות גר תושב והרי בזמה"ז אין מקבלין גר תושב מש"ה עבד כזה אין מקבלין משא"כ עבד שיכול לגלגל עמו יב"ח גם בזמה"ז מגלגלין עמו ובפרט דשמא ימול ג"כ

ה"ח) אין מלין אלא ביום אחר עלות השמש בין בזמנה ובין שלא בזמנה משעלה ע"ה כשר וכו' וכ' בהגמי"י דמזה נשמע שאם מל קודם ע"ה שצריך להטיף ממנו דם ברית וכ"כ בד"מ דאפילו לשיטת הרא"ש שסובר שאם מל בתוך ח' שא"צ להטיף ממנו דם ברית מ"מ במל בלילה גרע משום דאין אז זמן מילה כלל וצריך להטיף ממנו דם ברית ועיין בהרא"ש ז"ל שהקשה לשיטת הבה"ג דיהיב טעמא לגר שנתגייר כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית מפני שכבר היה לו ערלה דלפ"ז נימא במל בתוך ח' ג"כ יהיה צריך להטיף דם ברית דג"כ הי' לו ערלה ומשמע דא"צ הטפת דם ברית והנה עפ"י סברת הד"מ הנ"ל הרי יש לחלק ביניהם משום דשאני בגר משום דבעודו עכו"ם הרי לית בי' מצות מילה כלל ועיין בתשובת שאג"א בסי' נ"ד

והנה הש"ך ז"ל ביו"ד בסימן רס"ב הקשה מאחר דקיי"ל להלכה בנמול בתוך ח' יצא בדיעבד וא"צ להטפת דם ברית א"כ אמאי מילה בזמנה דחי שבת והרי אפשר למול בתוך זמנה וכעין קושית הגמרא גבי קצירת העומר דכי נימא נקצר ביום כשר א"כ אמאי הקצירה דחי שבת ותמה ג"כ על הרמב"ם גופי' דפוסק להלכה דנקצר ביום כשר ומ"מ פוסק דקצירת העומר דחי שבת ולא כהגמרא שם והנלפע"ד קצת ביישוב דבר זה דהנה יש לדייק בגמרא במס' מנחות שם דמקשה דאי נקצר ביום כשר מני רבי הוא א"כ היכי דחי שבת ולכאורה שפת יתר הוא בהא דקאמר מני רבי הוא דמאי נפק"מ הוי בזה דאפי' דאתיא כתנא אחר מ"מ קשיא אמאי דחי שבת ולהכי דהכי מקשה הגמרא דבשלמא אי הוי משכחינן גם תנא אחר דסובר נקצר ביום כשר לא הוי קשה זה די"ל דמ"מ דחי שבת דמצינו שם דרשב"י אמר כמה חביבה מצוה בזמנה דהרי אברים ופדרים דכשרים כל הלילה דכשרין להקטירן כל הלילה ואפ"ה דחיא שבת ואע"ג דדחי הגמרא בזה משום די"ל שאני בזה שכבר דחתה השחיטה את השבת מ"מ רשב"י לא סובר הכי אלא משום דחביבה מצוה בשעתה וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' מעה"ק מימרא זו דרשב"י סתמא מש"ה שפיר ניחא דעיקר קושית הגמרא אמאי דחי שבת הוי משום דלא מצינו מ"ד אחר שסובר דכשר אלא רבי לחוד מצינו שסובר הכי והרי מצינו ג"כ דרבי לא סבר כמימרא דרשב"י דהכי איתא בברייתא בפ"ק דמס' יומא דרבי ורשב"א תרווייהו ס"ל דכי הוי אמרינן נקצר ביום כשר אז הוי הדין כי נטמא