באר י-הודה חלק ב רכט

הקדוש בעל קדושת לוי זצ"ל שהכריח ממתני' גופי' כל התפילות שהזכיר הרמב"ם כאן ודברי פח"ח] והנה מענין תפילת הדרך המוזכר בגמ' לא הזכיר הרמב"ם ז"ל כלום מזה ובודאי דעתו שיצא יד"ח בכל תפילות האלו אכן הרי לא הזכיר מתפילה הראשונה בשעה שרוצה לצאת לדרך: פרק יא

ה"א) כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בברוך חוץ מברכה האחרונה שבק"ש וברכה הסמוכה לחברתה וברכת הפירות וכדומה וברכת עשיית המצות ומאלו הברכות שאמרנו שהן דרך שבח והודאה יש מהן שפותח ואינו חותם ויש מהן שחותם ואינו פותח וכו'. וכ' הכ"מ דאע"ג דהרמב"ם הזכיר בתרתי ברכה האחרונה שבק"ש וברכה הסמוכה לחברתה משמע דתרי מילי נינהו מ"מ באמת ז"א דגם הטעם דברכה האחרונה שבק"ש דאינה פותחת בברוך הוי נמי מה"ט דסמוכה לברכה שלפני ק"ש כמש"כ רש"י ז"ל בפ"ק דברכות ובמס' פסחים וכ"כ הרשב"ם שם בטעמא דמש"ה אינה פותחת בברוך ולולא דמסתפינא הי' נלפע"ד דהרמב"ם לא ס"ל הכי משום דק"ש מפסקת לא מיקרי ברכה הסמוכה לחברתה וע"כ סובר מטעמא אחרינא אינה פותחת בברוך ונ' דאזדי לטעמייהו דהנה לעיל בפ"א מהלכות ק"ש הביא הרמב"ם לישנא דהתוספתא דכל ברכות שתיקנו חכמים אסור לשנות בהו גם בפתיחה כגון בברכה שתיקנו חכמים לפתוח בה בברוך אסור לשנות שלא לפתוח בה וכן להיפך [ואע"ג דבמתני' תני שלא לשנות בהחתימה הוי שלא בדוקא דה"ה גם בהפתיחה אסור לשנות] דלפ"ז הוי הוכחה דגם בלא פתיחה מיקרי ברכה עכ"פ דאל"כ פשיטא דאסור לשנות לעשות מברכה מידי דלאו ברכה ורק דרך שבח והודאה לחוד וכן להיפך אסור א"ו דגם ברכה בלא פתיחה מיקרי ברכה ושפיר קמ"ל דאפ"ה אסור לשנות בה ומעתה לפ"ז שפיר נוכל לומר דהברכה שלאחר ק"ש נתקנה מיד בלא פתיחה מאיזה טעם שידעו חכמים בזה משא"כ רש"י והרשב"ם ז"ל אינהו סברי דברכה בלא פתיחה לא מיקרי ברכה כלל רק דרך שבח והודאה ומש"ה מתני' לא קפדה אלא שלא לשנות בהחתימה משא"כ שלא לשנות בהפתיחה הוי פשיטא שלא לשנות ומה"ט אי אפשר לומר בטעמא דברכה האחרונה שלאחר ק"ש שלא לפתוח בה בברוך אלא משום דהוי ברכה הסמוכה לחברתה דאל"כ הוי ברכה זו רק דרך שבח והודאה אבל אינה ברכה כלל וברכה זו הוי סמך מה"ת כדכתיב בי' שבע ביום הללתיך דקאי על ברכות ק"ש שחרית וערבית וז"ב לפע"ד ועיין מש"כ בזה גם לעיל בפ"א מהל' ק"ש

והנה הראב"ד ז"ל השיג ואמר דאמאי לא חישב הרמב"ם גם ברכת קידוש והבדלה דאע"ג דהוויין ברכת שבח והודאה מ"מ פותח וחותם בהן בברוך וכ' הכ"מ דבאמת תני ושייר דהרי שייר נמי בהאי דחותם ואינו פותח ושייר ג"כ ברכה אחר ההלל א"ו דתני ושייר ע"כ. והנ' בזה דבזה ג"כ הכ"מ לשיטתי' אזיל שכ' לעיל דגם שיטת הרמב"ם הוי דהברכה שלאחר ק"ש הוי הטעם שאינו פותח בברוך משום דהוי ברכה הסמוכה להברכה שלפני ק"ש ואפ"ה חישב לה הרמב"ם בכלל הברכות שחותם ואינו פותח מש"ה כ' דגם ברכה שאחר ההלל הו"ל לחשבה שחותם ואינו פותח וע"כ דתני ושייר משא"כ לפמש"כ לעיל דנ' דהרמב"ם ס"ל דברכה האחרונה שלאחר ק"ש דאינה פותחת בברוך י"ל דהוי מטעם אחר ממילא י"ל דה"ט שלא חישב הרמב"ם הברכה דאחר ההלל בכלל חותם ואינו פותח משום דברכה זו בודאי מיקרי ברכה הסמוכה לברכה שקודם ההלל כמש"כ הרשב"א ז"ל בחי' בפ"א ממס' ברכות דהלל גופי' בודאי לא מיקרי הפסק בין הברכות משום דהוי כולה דרך שבח והודאה עיי"ש ובימים שאין גומרין בהן את ההלל הרי אין מברכין כלל לפניו וכש"כ דלאחריו אין מברכין ומ"מ בעיקר קושית הראב"ד ז"ל מקידוש והבדלה הי' נ' קצת דסובר הרמב"ם דדוקא ברכה שעל המצות שפיר הוי רבותא דאפ"ה פותח וחותם בהו ובפרט בהני דהוי רק דרך שבח והודאה בודאי הוי רבותא בהו דאפ"ה פותח וחותם בהו משא"כ ברכת קידוש והבדלה דזה הוי מגוף המצוה דכתיב בי' וקדשתו ואפשר דהבדלה ג"כ הוי גוף המצוה או מה"ת או מד"ס מש"ה ליכא רבותא בהא דפותח וחותם בה

ה"ה ו') העושה מצוה ולא בירך אם היא מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשייתה ואם דבר שעבר הוא אינו מברך כיצד הרי שנתעטף בציצית או שלבש תפילין או שישב בסוכה ולא בירך תחילה חוזר ומברך עתה אבל אם שחט ולא בירך או כיסה הדם ולא בירך או שהפריש תו"מ ולא בירך או שטבל בלא ברכה א"ח ומברך אחר עשייתה וכן כל כיוצא בזה ע"כ. אכן הג"א בפ"א ממס' ברכות כ' בשם הא"ז דבכל מצות ששכח ולא בירך קודם עשייתה מברך אחר עשייתה ולא דמי לברכת הנהנין דאיכא בי' קפידא טובא לברך קודם ואסור ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה מש"ה אינו מברך אח"כ משא"כ בברכת המצות וכו' והש"ך ז"ל ביור"ד בסימן י"ט האריך להוכיח מהגמרא כסברת הרמב"ם וסתר שם כל דברי בעל ברכת אברהם ז"ל דמתרץ דברי הא"ז ז"ל דאמר דבאמת הוי מצי הגמ' לחלק בינייהו כחילוק הא"ז שחלק בין ברכת הנהנין לברכת המצות אלא דעדיפא משני לחלק דשאני ברכת טבילה דמעיקרא לא חזיא כלל לברוכי [וקצת אינו מובן דמאי עדיפות יש בתי' הזה דהא אדרבה בחילוק הא"ז לחודא סגי משא"כ בתי' זה דמשני הגמ' לא סגי בתי' זה לחוד ובעי גם חילוקא דהא"ז בהדי' ומ"מ י"ל משום דחילוק הא"ז הוי חי' פשוט אלא דאכתי הוי קשיא דמ"ט בזה דמברך גם לכתחילה אח"כ ועל זה משני דשאני טבילה דלכתחילה לא חזיא לברוכי] ולכאורה הי' נראה דנפק"מ גם לדינא בטבילה גופה בהנך דראוין לברך גם קודם הטבילה דלהא"ז שסובר דמדינא ג"כ רשאי לברך אח"כ כשלא בירך קודם מש"ה נוכל לומר משום לא פלוג אף בראוין לברך קודם מצי לברך גם אח"כ משא"כ לשיטת הרמב"ם דסובר דמצה"ד אין לברך אח"כ מש"ה גם מצד לא פלוג לחוד אין לברך אח"כ והי' ניחא בזה שפיר מש"כ הרמב"ם לקמן בהלכה ז' בטבילת גר שמברך אח"כ משום דאין ראוי לברך קודם אכן בשאר חייבי טבילות ל"א הכי אכן מדברי הש"ך ז"ל גופי' לא נראה הכי דהרי הוא סובר לעיקר כסברת הרמב"ם ז"ל כאן ומ"מ סובר ביו"ד בסי' ר' בטבילת נדה דמברכת אחר הטבילה כשיטת הרמ"א ז"ל שם

ה"ט) כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר סוכה ולולב מקרא מגילה ונר חנוכה וכן כל מצוה שהיא קנין לו כגון ציצית תפילין מזוזה ומעקה וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצוי' בכל עת שהיא כמו מזמן לזמן כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהן בשעת עשייתה מברך שהחיינו שיוצא בהן יד"ח וכן כל כיוצא בהן ע"כ. ודין זה לברך שהחיינו בציצית ותפילין בשעת עשייתן הוי מהתוספתא אכן התוס' במס' מנחות הוכיחו דע"כ לא קי"ל כהתוספתא מדלא הזכירה הגמ' דידן ברכה זו וכמו דהוכיח הגמרא דידן דע"כ קיי"ל דלא מברך בשעת תליית הציצית מדלא הזכיר רחב"א ברכה בזו ממילא יש גם הוכחה דלא קי"ל כהתוספתא מכח הוכחה זו עי"ש בתוס' בפ' התכלת אכן לשיטת הרמב"ם דפוסק כהתוספתא זו א"כ נשאר קושית התוס' וקצת י"ל דבשלמא הא שפיר מוכיח הגמרא דאינו מברך על תליית הציצית מדלא חישבה רחב"א כיון דאי הוי צריך לברך ברכה זו הוי ברכה זו מילתא דפסקה דהא אפי' תלה ציצית בטלית של אחר הוי צריך לברוכי א"ו דא"צ לברך כלל משא"כ ברכה זו דתוספתא י"ל דה"ט דלא חישבה משום דלא הוי מילתא דפסקה דבשל אחרים א"צ לברוכי כן י"ל קצת. והתוספתא דיהבה טעמא לברך בשופר סוכה ולולב משום דהוי מצוה מזמן לזמן דוקא נראה דהך טעמא צריכא אעפ"י שקנאן כבר או שלא קנאן כלל מש"ה מברך בשעת קיום המצוה משא"כ בשעת