באר י-הודה חלק ב רכז

והודאה להקב"ה וכו' ואלו הן הקונה בית חדש והקונה כלים חדשים בין יש לו כיוצא בהן או אין לו כיוצא בהן מברך וכו' וזה הוי כלישנא קמא דבגמרא שם אכן הרי"ף והרא"ש ז"ל פסקו הכא כלישנא בתרא דבגמרא דאפילו בקנה וחזר וקנה ג"כ מברך ובטעמא דהרי"ף והרמב"ם ז"ל בפשיטות דאזדי לשיטתם דמצינו להרי"ף ז"ל במס' גיטין בפ"ז גבי ה"ז גיטך אם לא באתי דפוסק שם כלישנא בתרא שכ' הרא"ש שדרכו בכ"מ לפסוק לעיקר כלישנא בתרא מש"ה גם הכא פוסק הכי משא"כ הרמב"ם פוסק שם כלישנא קמא דכ' הה"מ ז"ל שם בטעמו משום דכל חששא דשמא פייס הוי רק חששא דרבנן מש"ה בס' לא חייש ומש"ה גם הכא דכל הברכות מדרבנן הם מש"ה גם הכא פוסק כלישנא קמא דבקנה וחזר וקנה אינו מברך אכן שיטת הרא"ש ז"ל אינו מובן לכאורה מאחר שפוסק בפ' א"ט ובפ' כיסוי הדם בכל תרי לישני במילתא דרבנן פוסק לקולא וא"כ היכי פוסק הכא לחומרא לברך אפי' בקנה וחזר וקנה אכן הי' נ' בזה דהנה לכאורה יש לדייק בזה בגמרא דמקשה על לישנא בתרא מהברייתא מדתני יש לו וקנה דצריך לברך משמע בקנה וחזר וקנה דאינו מברך ומתרץ הגמרא דה"ה בקנה וחזר וקנה ג"כ מברך והא דנקט יש לו וקנה דצריך לברך הוי לרבותא דר"מ שסובר דאפי' יש לו וקנה דא"צ לברך וק' דזה הוי לכאורה להיפך ממאי דאיתא בגמ' בפ' ע"פ דאמר ר"י גופי' דזה שמצריך לברך עוד הוי רבותא טפי וכחא דהתירא עדיף וע"כ צ"ל דשאני התם דמאן דבירך סתמא כל סתמא בירך אדעתא על מה שיאכל וישתה הוא בירך ומש"ה מאן דמצריך לברך עוד שנית הוי זה רבותא טפי משא"כ היכי שעוד לא בירך על זה אלא די"ל דחכמים לא תיקנו ברכה בזה משום דאין זה הנאה חשיבה מש"ה הוי הרבותא מ"ד שאינו צריך לברך וז"נ בסברא ולפ"ז י"ל דה"ט דפוסק הרא"ש כאן שצריך לברך אפילו בקנה וחזר וקנה כיון דמ"מ קנה גם השתא כנלפע"ד

והנה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל השמיטו כאן הך דינא דהירושלמי דאמר לא חדשים אלא אפי' ישינים כיון דהם אצלו חדשים דג"כ מברך ואפשר דאינהו סברי דהירושלמי לא אמר דינו אלא באין לו דברים כיוצא באלו משא"כ באם יש לו כיוצא באלו שפיר אינו מברך אלא בחדשים ממש אכן אכתי הו"ל להביא הך רבותא באין לו כיוצא באלו שפיר מברך אע"ג דלא הוי חדשים ואפשר דסברי דהגמ' דידן לא ס"ל הכי ומ"מ לענין ברכת הטו"מ מסתבר דבזה מודו דמברך בזה אע"ג דלא הוי חדשים ממש כיון דמ"מ יש להם הטבה ולאחריני

ה"ב) וכן הרואה את חבירו לאחר ל' יום מברך שהחיינו וכו' הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחילת ראי' מברך שהחיינו ע"כ. והנה הב"י והמ"א מספקא להו היכי דלא בירך בשעת ראי' הראשונה אי מברך בשעת ראי' שני' ונ' דה"ט דלא איפשטא להו ממנהגא דידן דמברך רק בשעת אכילה ולא בשעת ראי' משום דשאני לברך בשעת אכילה דהוי נהנה אז טובא משא"כ בראי' שני' שפיר מספקא להו

ועיין בפמ"ג שכ' לדייק בדברי הרמ"א ז"ל על מש"כ דאין מברכין שהחיינו אלא בשעת גמר פרי ודייק דהא תו למ"ל דהא דין זה כבר כ' המחבר בסעי' ז' ואפשר משום דהוי ס"ד לומר דהמחבר לשיטתי' שכ' להנהיג עיקר לברך בשעת אכילה מה"ט מברך לעיקר רק בגמר פרי דאז הוי הנאה טובא בשעת האכילה משא"כ להרמ"א ז"ל שהסכים לברך בשעת הראי' מש"ה הוי ס"ד דרשאי לברך אפי' שעדיין לא נגמר הפרי קמ"ל דאין חילוק והוכיח הכי ממש"כ הרשב"א ז"ל הכי דרק מברך בשעת גמר פרי ואע"ג דאיהו ג"כ סובר דיכול לברך בשעת ראי'

ה"ה) ירדו גשמים רבים אם יש לו שדה מברך שהחיינו ואם יש לו שדה בשותפות מברך הטו"מ ואם אין לו מברך מודים וכו'. והמבואר מדברי הרמב"ם דאפי' מודים לא יאמר אלא בגשמים מרובים וע"כ דסובר דנהי דלתי' הא' שבגמ' אמרינן מודים אפילו בגשמים מועטים ושיעורא הוי משיצא חתן לקראת כלה מ"מ עפ"י תי' הב' שבגמ' דמחלק שם בין יש לו שדה לבין אין לו הדרינן מסברא הראשונה אלא דגם מודים לא יאמר אלא בגשמים מרובים ומ"מ לדינא נפק"מ בזה דלתי' זה ג"כ אמרינן דבשיעור משיצא חתן לקראת כלה מיקרי כבר גשמים מרובים וכמש"כ הרמב"ם לקמן בהלכה י' דשיעור כזה מיקרי גשמים מרובים והנה הרי"ף ז"ל במס' תענית כתב סתם דמודים יאמר בכשיעור שיצא החתן לקראת כלה ולא חילק בין גשמים מרובים למועטים ונתקשה הצל"ח בזה ולהנ"ל ניחא כיון דאפי' כי אמרינן דבעי גשמים מרובים שוב אמרינן דבשיעור זה מיקרי כבר גשמים מרובים

והנה במאי דסברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל דאינו מברך הטו"מ אא"כ יש לו שדה בשותפות עם אחר ולא סגי במה שגם אחרים יש להם שדות ולא כדעת הרא"ש ז"ל שסובר דזה מיקרי ג"כ הטבה לאחריני במה דיש להם ג"כ שדות והקשה הפרישה בזה דהא מדמקשה הגמרא ואי דאית לי' ארעא היכי מברך הטו"מ והתנן הבונה בית חדש או קנה כלים חדשים מברך שהחיינו ולא הטו"מ משמע מזה דאי הוי אמרינן דגם בלית לי' ארעא ג"כ שייך לברך הטו"מ שוב לא הוי קשיא מהברייתא הנ"ל דבנה בית חדש וקנה כלים חדשים משום דשאני התם דליכא הטבה לאחריני משא"כ הכא דהוי גם הטבה לאחריני שפיר מברך הטו"מ א"כ גם להמסקנא דבעי דוקא שיש לו שדה אכתי מנ"ל לומר דבעי הטבה שדה בשותפות עם אחר דלמא ג"כ סגי במה שיש שדות לאחרים אכן לפעד"נ דלק"מ מידי ומזה גופי' הוי הוכחה לשיטתם הנ"ל דבעי שדה בשותפות דוקא דלכאורה בלא"ה ק' דהאיך ס"ד דהגמ' להקשות מהברייתא דבנה בית חדש דודאי שאני התם דליכא הטבה גם לאחריני משא"כ הכא דאיכא הטבה גם לאחריני א"ו דידע הגמ' דגם ביש הטבה גם לאחריני לא מהני לברך אלא ביש שותפות עמו בטובתו מש"ה בס"ד דלא הוי ידע דבעי דאית לי' ארעא דוקא ומ"מ שייך לברוכי בבא גשמים הטו"מ משום דביאת גשמים מיקרי טובה שפיר לא הוי מקשה מהברייתא משום דהכא הוי שותפות לאחריני בטובתו דאותה הטובה שזה מקבל ע"י הגשמים רבים שותפות הוי עמו משא"כ לפי המסקנא דבעי אית לי' ארעא ובלא"ה לא מיקרי הטבה שפיר מקשה מהברייתא כיון דעיקר הברכה הוי על אותה הטובה דיש לו ארעא והרי אין לו שותפות באותה הקרקע ודמי שפיר להך דבנה בית או קנה כלים חדשים וז"ב ונכון לפע"ד בס"ד

והנה קצת יש דיוק בגמרא בהא דמקשה וכי ליתא הטבה לאחריני אינו מברך הטו"מ והתנן ילדה אשתו זכר מברך הטו"מ וק' דכי נימא דבס"ד הוי סבר הגמ' דבילדה אשתו זכר ליכא הטבה לשום אדם א"כ בלא"ה הו"ל להקשות מהך דבנה בית חדש או קנה כלים חדשים דאינו מברך הטו"מ ומ"ש זמ"ז אכן י"ל דבס"ד ידע הגמ' ג"כ דשאני ילדה אשתו זכר דמיקרי לאשתו שקיבלה ג"כ הטבה ולא דמי לבנה בית חדש או קנה כלים חדשים די"ל דמיירי שבנה הכל לצרכו ואין הנאה לשום אדם אחר אכן כיון דמשמע מהכא דבעי הטבה גמורה ג"כ לאחריני מש"ה מקשה מילדה אשתו דלא הוי ידע דמיקרי הטבה גמורה גם לדידה עד דמסיק הגמ' דהכא מיקרי ג"כ הטבה גמורה גם לדידה

ה"ח) ארבעה צריכין להודות וכו' וצריך להודות בפני עשרה ושנים מהן רבנן וכו' וכ"פ הרי"ף ז"ל וכ' הכ"מ בטעמייהו משום דקיי"ל ס' דרבנן להקל מש"ה יכול לברוכי אפילו רק בשנים מהן רבנן וכ"כ הרא"ש ז"ל בטעמייהו דהנך דמצרכי שנים רבנן מלבד העשרה משום דאזלי לחומרא בדין זה ועכ"פ מבואר מדבריהם האלו שסברי דזה שמברך בקל יותר מיקרי קולא ותמה הלח"מ דאדרבה מצינו ס' ברכות להקל ולא יברך מס' וכ"כ התוס' דזה שיברך אפי' בשנים מהן רבנן מיקרי חומרא הרי להיפך אכן לפעד"נ בזה דזה תליא בדינא שכתב המרדכי הכא באם אין לו אינשי כ"כ כפי הצורך לברכה זו אינו מיפטר לגמרי מברכה זו אלא שצריך לחפש אינשי כפי הצורך עיי"ש דלפ"ז בודאי זה מיקרי קולא במה שא"צ לחפש כ"כ וכי צריך לחפש עוד אינשי זה מיקרי חומרא ומ"מ ניחא