באר י-הודה חלק ב רכו

הזוהמא משום דתו אינו ראוי לברך עליו בורא עצי בשמים משום הכי מברך עליו בורא שמן ערב מה שאין כן היכי דשמן זה בא להריח מברך גם בשמן זה בורא עצי בשמים בודאי זה דחוק מדקתני סתמא דעל שמן זה מברך בורא שמן ערב משמע דלעולם מברך הכי ובפרט דכל דינא דלהעביר את הזוהמא שאני לא נזכר רק לקמן (בדף נ"ג) וגם מה שהוכיח הצל"ח לפרש הכי אדרבה יש לדחות ולומר להיפך דדוקא במישחא כבישה וטחינה דברכה קבועה דידי' הוי לברך בע"ב מש"ה בבא שמן זה להעביר הזוהמא כיון דאינו יכול לברך עוד ברכה זו מש"ה אינו מברך עליו כלל משא"כ בשמן אפרסמון דהוי ברכה קבועה דידי' בורא שמן ערב מש"ה גם בבא להעביר הזוהמא מברך הכי ואדרבה אי בשמן אפרסמון הוי ג"כ ברכה דידי' עיקר בורא עצי בשמים הי' ראוי להיות בבא להעביר הזוהמא לא יברך כלל ולולא דמסתפינא היה נלפע"ד ודאי כמש"כ דדוקא במישחא כבישה וטחינה דהוי ברכתו הקבועה בע"ב מש"ה בבא להעביר הזוהמא ולא יכול לברך ברכה זו מש"ה אינו מברך כלום משא"כ בשמן אפרסמון כיון דברכה קבועה דידי' הוי לברך בורא שמן ערב מש"ה לעולם מברך אותה והא דהוכרח רש"י ז"ל לפרושי כאן דמיירי בשמן אפרסמון משום דקשיא ליה אי מיירי במישחא כבישה וטחינה תיקשי ממנ"פ אי מיירי בשמן זה ובא להריח תיקשי הרי ברכת שניהם שוה בע"ב והאיך פליגי ב"ש וב"ה איזה מברך קודם כיון דשניהם מיפטרי בברכה אחת ואי בבא להעביר הזוהמא הרי אינו מברך כלל א"ו דפלוגתייהו דב"ש וב"ה מיירי בשמן אפרסמון וע"כ לא מיירי בשמן זה בבא להריח א"כ כיון דמיוחד בברכתו משום דהוי מעולה טפי בודאי ליכא פלוגתא בזה ובודאי מודו כ"ע דמברך על השמן ברישא א"ו דשמן זה בא להעביר הזוהמא מש"ה אבד חשיבותי' וי"ל דמברך על ההדס ברישא ומ"מ בהך דאמר ר"ג שמן זכינו לריחו ולסיכתו איהו ע"כ לא מיירי אלא בבא להריח כדאמר זכינו לריחו א"כ ע"כ לא מיירי בשמן אפרסמון שבא להריח דבלא"ה מודו כ"ע דראוי לברך על שמן זה וע"כ דקאי על מישחא כבישה וטחינה ואין זה הכרעה גמורה אלא דקמ"ל גם בשמן כזה מוטב לברך על השמן ופוטר ההדס ומיקרי גם בזה דמברך ע"ז ופוטר ההדס דחדא ברכה הויין כנלפע"ד בפי' רש"י ז"ל

והנה הרא"ש ז"ל הקשה לגירסת הרי"ף ז"ל ופוטר את השמן דהא ע"כ מיירי באין ברכותיהן שוות והאיך יפטור זה את זה ולא ביאר מהיכן הכריח דמיירי כאן באין ברכותיהן שוות ולפע"ד י"ל דה"ק הרא"ש דאי מיירי בברכותיהן שוות בודאי הו"ל לברוכי על השמן דהוי מין ז' וע"כ דמיירי באין ברכותיהן שוות דבכה"ג סובר הרא"ש ז"ל דליכא קפידא לא במין ז' ולא בחביב מש"ה פליגי הכא רבנן מטעם אחר כן היה נלפע"ד לכאורה אכן מדברי הטור ז"ל לא נראה כן דהרי כ' דאין נפק"מ בין אם ברכותיהן שוות או לא הרי להיפך

ה"ד) היו לפניו בושם שהוא מין עץ ובושם שהוא מין עשב אין ברכה אחת פוטרתן אלא מברך ע"ז לעצמו וע"ז לעצמו וכו' והכ"מ הביא דברי הטור שדייק מדברים אלו שאם הי' לפניו ג"כ בושם שברכה שלו הוי במ"ב מברך במ"ב ופוטר לכולן ולא כדברי רע"מ גאון ז"ל דלא סובר הכי והב"י סתר הך דיוקא שדייק מהרמב"ם ומה"ט פוסק כדברי רע"מ גאון ז"ל וסברת הטור ז"ל בהא נראה דה"ט דלא דמי זה לאלו בירך ברכת בפה"א על פרי האדמה ופרי עץ דלא יצא דהכא שאני מפני במ"ב הוי כאלו הזכיר בפי' כל המינים

עו"ש הביאו לפניו יין ושמן אוחז את היין בימינו והשמן בשמאלו ומברך על היין ושותהו וחוזר ומברך על השמן ומריח בו ע"כ. ועיין בלח"מ שהקשה כי מאחר שנ' מדברי הרמב"ם דאפילו ביין של רשות עושה כן א"כ שוב מנ"ל להרמב"ם דאף בכוס של בהמ"ז שרי לאחוז גם השמן בשמאלו כל זמן בהמ"ז ולפעד"נ דהרמב"ם הוכיח מדחישבה התוספתא זו בפלוגתייהו דב"ש וב"ה בסעודה הרי משמע דעיקר פלוגתייהו הוי בסעודה גם בכוס של בהמ"ז ומ"מ כיון דקי"ל הלכה כב"ה דמברך על היין קודם ממילא ידעינן דגם ביין של רשות הכי הוי לברך קודם על היין דהנאת יין לשתי' בודאי קדום היא להנאת השמן להריח ועיין בחי' הרשב"א ז"ל

ה"ו) השושנה וחילפי המים מברך עליהן בע"ב וכו' הוורד ומי הוורד והלבינה ומיצטני וכיוצא בהן מברך בע"ב. וכ' הכ"מ מדכ' הרמב"ם השושנה והוורד הרי דשושנה אינה וורד וצ"ע מה הוא השושנה והנה בפי' המשנה להרמב"ם בפ"ז מסכת שביעית משנה י' כ' שם דהוורד הוי שושנה אדומה וע"ז נאמר שפתותיו שושנים ע"כ הרי מבואר דאף ע"ג דבלשון המקרא גם שושנה אדומה בכלל שושנה הוי מ"מ בלשון חכמים שושנה האדומה קרוי לה וורד משא"כ שושנה הלבינה או פתוכה קרוי לה שושנה והי' אפשר לומר דסתם שושנה הוי הך שושנה דמיקרי שושנת המלך במשנה ו' במס' זרעים אלא דהר"ש ז"ל מפרש שם דזו הוי מין זרעים ובודאי אינו ראוי לברך הכא בע"ב ובפרט לפמש"כ התוס' בפ' כ"מ בשם הירושלמי דאע"ג דהאטדין לענין כלאים מיחשבי מין אילן מ"מ לענין ברכה מברכין רק בפה"א וא"כ מה דמיחשבי מין זרעים לענין כלאים מכש"כ דלענין ברכה בודאי מיחשבי מין זרעים א"ו דסתם שושנה אינה שושנת המלך

ה"ח) כיצד בשמים של עכו"ם ושל ערוה מן העריות אין מברכין עליהן מפני שאסור להריח בהן וכו'. ועיין בכ"מ ובודאי להרמב"ם לשיטתי' שסובר דאין מברכין על אכילת איסור ואפי' באיסור דרבנן בודאי ניחא גם הכא דאין לברך עליהן אכן לשיטת הראב"ד ז"ל שסובר דמברכין על אכילת איסור מ"מ י"ל דהכא מודה דאין מברכין עליהן וי"ל או דשאני הכא דהנאת הריח הוי רק הנאת הנפש והנפש בודאי אינה נהנה מהאיסור או משום דע"י האיסור נעשה זה הדבר כדבר שאינו עומד להריח ונשתנה ברכתו

עו"ש מוגמר שמגמרין בו את הכלים ואת הבגדים אין מברכין עליהן לפי שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר וכן המריח בבגדים המוגמרין אינו מברך עליהן לפי שאין שם עיקר הבושם אלא ריח הבושם והוי ריח שאין לו עיקר ע"כ. ועיין בכ"מ שהקשה על הטור ז"ל שסובר דהמריח בכלים המוגמרין מברך עליהן דמ"ש זה מהמריח במישחא כבישה שכתב הטור בשם הי"א שאם סינן השמן מהבושם שאין מברכין עליהן ולגודל התמי' הי' אפשר לומר דשאני כלים המוגמרין דמיקרי כריח שיש לו עיקר כיון דגם ריח מעיקר נכנס להכלים משא"כ בשמן שסינן דעיקר הריח נשאר בהבושם גופי' והשמן לא קלט רק הריח מהבושם מש"ה אינו מברך עליו

ה"ט) בשמים של מסיבה של עכו"ם וכו' הי' מהלך חוץ לכרך והריח ריח טוב אם רוב עיר עכו"ם אין מברכין עליו ואם רוב ישראל מברכין עליו נתערב ריח שמברכין עליו עם ריח שאין מברכין עליו הולכין אחר הרוב [ועיין במעיו"ט שכ' דהכא במחצה על מחצה ג"כ אין מברכין ולא דמי לנר דבמחצה על מחצה מברכין דשאני בגד דרק אין מברכין משום דלא שבת ולהכי במחצה על מחצה מברכין משא"כ הכא דהוי איסור לברך בשל עכו"ם מש"ה גם במחצה על מחצה ג"כ אין מברכין ולפ"ז צ"ל דה"ט ברוב ישראל מברכין ול"א בי' כל קבוע משום דהריח שבא לו הוי נייד אך ק' דא"כ בנר אמאי לא מברך אפי' ברוב עכו"ם משום קבוע דגם לקולא מהני קבוע ושוב מצאתי דגם המ"א בסי' רצ"ח הרגיש בזה]: פרק י

ה"א) ברכות אחרות ודברים אחרים הרבה שאין בהם לא פתיחה ולא חתימה תיקנו חכמים דרך שבח