באר י-הודה חלק ב רכה

בפסוק שאני ולא כן להקדים מין ז' לשאר שלא נזכרו בפסוק. אכן נראה דכוונת המ"א כך הוי כיון דהנך דברים שברכותיהן שוות הוי קפידא בהו להקדים וע"כ הוי הטעם בזה משום דאין להם שייכות להדדי כלל מש"ה ליכא קפידא בזה אמרינן דמוקדם בפסוק הוי כגילוי דקרא דיש להן שייכות אהדדי מש"ה מקדמינן בי' המוקדם בפסוק משא"כ על שיטת הבה"ג דסובר מטעם אחר דראוי להקדים ברכה המבוררת טפי בזה סובר דלפ"ז אין שום מעלה מה שמוקדם בפסוק וכן הוכיח שפיר מעובדא דבגמרא דקי"ל כרי"ה דאם לא נפסוק כרי"ה א"כ אפילו בהני דברים דשייכי אהדדי לא מהני להקדים מין ז' ממילא ג"כ לא מהני הך דמוקדם בפסוק

והנה המ"א שם בסעי"ק א' העלה דמוטב לברך על מין ז' מלברך על השלם משא"כ לגבי חביב הוי שלם עדיף [ועיי"ש בס' מחהש"ק שביאר ראיותיו לזה מהגמרא ומהירושלמי] ונראה דכל זה מיירי בברכותיהן שוות דומיא דפת קיבר ופת אינו קיבר דבזה פוסק המחבר דמין ז' עדיף מחביב מש"ה הוי הדין בזה כמש"כ המ"א משא"כ באין ברכותיהן שוות דבזה פוסק המחבר דלא עדיף מין ז' מחביב א"כ כמו דשלם עדיף מחביב כמו כן עדיף ממין ז' ולפ"ז למש"כ לעיל דנראה דשיטת הרמב"ם הוי בברכותיהן שוות ליכא קפידא לא במין ז' ולא בחביב א"כ הוי שלם עדיף מתרווייהו ולפ"ז ע"כ בטעמא דפרוסה של חיטים ושלימה של שעורין דמספקא ליה ע"כ הוי בטעמא דמוקדם בפסוק שאני

הי"ד) ברכה אחת שהיא מעין ג' של ה' מינים ושל פירות ושל יין היא כשל ה' מינים אלא שעל הפירות וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות וכו'. ועיין בכ"מ דהראב"ד השיג וסובר דעל היין חותם על הארץ ועל פה"ג והכ"מ תי' לשיטת הרמב"ם ז"ל. ומ"מ בעיקר טעם פלוגתייהו נראה דפליגי במאי דמבעי' במאי דאמר בגמרא מיחתם במאי חתים ומסיק דחותם על הארץ ועל הפירות ומעתה נראה דהרמב"ם מפרש דעיקר אבעי' הוי מאי חותם על היין ואפ"ה מסיק דחותם על הארץ ועל הפירות משא"כ הראב"ד מפרש דעיקר אבעי' הוי בפירות אי חותם על העץ ועל הפירות כמו דאומר בפתיחה או שאומר על הארץ ועל הפירות ממילא ביין חותם נמי על הארץ ועל פה"ג: פרק ט

ה"א) כשם שאסור לו ליהנות מאכילה ושתיי' בלא ברכה כך אסור להריח בלא ברכה ואם הי' זה שיש לו להריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים וכו' עשב או מין עשב מברך בורא עשבי בשמים וכו'. והך מין עץ שכ' הרמב"ם נראה דבא לכלול מאי שכתב בהל' ו' שושנה וחילפי דימא אע"ג דעצים רכים הם מ"מ הוי זה מין עץ וכ"כ הרשב"א ז"ל הך טעמא דמ"מ מין עץ הוי שמוציא עליו מעיקרו [וממילא לפמש"כ הש"ג דכל שעצים רכים מברך בורא עשבי בשמים ע"כ הוא מפרש חילפי דימא הנאמר בגמרא בענין אחר דודאי לא יחלקו במציאות] ומין עשב שכתב הרמב"ם נראה דבא לכלול שרשי העשבים שגדלים בתוך הקרקע ולא כשאר עשב שגדל ע"ג קרקע

עו"ש ואם היה פרי הראוי לאכילה מברך ברוך שנתן ריח טוב בפירות. והנה התוס' והרא"ש ז"ל כתבו בדברים האלו שעיקרן לאכילה ואין עיקרן להריח אין מברך על הריח עד שכוון להריח. ונראה שדייקי הכי מלישנא דהגמרא דקאמר האי מאן דמרח באתרוגא מפרשי דאתי לאפוקי היכי דלא כוון להריח אכן הרמב"ם נראה דלא ס"ל הכי מדסתם

ה"ב) אין מברכין על המוגמר עד שתעלה תמרתו וכו' ואם הי' זה מעצי בשמים מברך בורא עצי בשמים ואם היה מעשב מברך בורא עשבי בשמים ואם היה ממין תי' וכיוצא בה מברך בורא מיני בשמים ע"כ. והנה משיטת המפרשים נראה דאפילו במריח במור בעין ג"כ מברך במ"ב וכ"נ מדברי הרמב"ם מדלא הזכיר לחלק במריח במור בעין א"ו דמברך ג"כ הכי ומ"מ יש דיוק קצת מלישנא דברייתא דקתני כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים או עשבי בשמים חוץ ממור וה"נ דודאי אתי לאשמעינן דאף המריח במוגמר לא נשתנה ברכתו מהמריח בעין וא"כ היכי אומר חוץ ממור כיון דגם במור לא נשתנה מהמריח בו בעין

ה"ג) שמן אפרסמון וכיוצא בו מברכין עליו בורא שמן ערב וכו'. והתהר"י ז"ל כתבו הטעם בזה משום דאפרסמון גדל בא"י [ונראה דלפ"ז צ"ל בטעמא דאפרסמון גופי' לא נשתנה ברכתו לעילויא משום דיש לו עילויא אחרינא בהשמן] ומ"מ הרמב"ם שסיים בה וכיוצא בזה נראה דלא ס"ל ה"ט דא"כ הו"ל לבאר וכיוצא בה הגדל בא"י מש"ה נראה בטעמא דהרמב"ם דהוי מפני שזה מעולה בריחו בזה שפיר שייך וכיוצא בה סתמא

עו"ש שמן שבישמו כעין שמן המשחה מברך בורא מיני בשמים וכתב הכ"מ בשם הר"ר מנוח ז"ל דע"כ גרס הרמב"ם האי כשרתא מברך במ"ב ע"כ. אכן לפע"ד אכתי אין זה מספיק דהא לפי גירסא דידן בגמרא א"כ נהרדעי סברי דאפי' במישחא כבישה וטחינה ג"כ מברך במ"ב והרי הרמב"ם פוסק לברך בורא עצי בשמים כמ"ש הכ"מ גופי' אם לא דנימא דגם בזה נשתנה הגירסא של הרמב"ם אלא דגרס מעיקרא דפליגי במישחא כבישה וטחינה ונהרדעי סברי דאף במישחא כבישה וטחינה מברך בע"ב אבל כשרתא לא והיינו דבכשרתא מברך במ"ב וקצת נ' הכי מלשון הרמב"ם דאינו גורס כגירסתינו דהרי הביא מקודם דינא דמישחא כבישה וטחינה ואח"כ הביא דינא דכשרתא ולפ"ז פוסק הרמב"ם לגמרי כנהרדעי והטעם לדין זה נראה מהכ"מ משום דיש בו הרבה מיני בשמים ודמי זה לדינא שהביא הרמב"ם בהל' ה' ברוכל שמערב בו כמה מיני בשמים ביחד מברך במ"ב ולפ"ז נראה דאע"ג דתהר"י ז"ל כתבו בשם הראב"ד ז"ל דגרס בכשרתא דמברך בע"ב מ"מ לא השיג הכא על הרמב"ם כאן ולא בהל' ה' משום דלדינא מודה הוא לסברת הרמב"ם דבשמן כזה שפיר מברך במ"ב אלא דבכשרתא מפרש הראב"ד פי' אחר

והנה בב"ח ז"ל בסימן רט"ז השיג על מש"כ הב"י בשיטת הרמב"ם שסובר באם סינן השמן מהבשמים דאינו מברך כלום על הריח משום דריח זה דינו כריח שאין לו עיקר דומיא דכלים המוגמרים במוגמר וסתר זה הב"ח מכח זה שכ' הרמב"ם הכא דבישמו דומיא דשמן המשחה והרי שמן המשחה קלטו השמן מהבשמים אכן לא ידענא דמ"מ י"ל דלא סיננו השמן ובלא סיננו השמן מודה הב"י דמברך עליו

ויש דיוקא קצת בדברי תהר"י ז"ל דמעיקרא כתבו שם בשם הראב"ד ז"ל דכי הוציא לגמרי העצים מהשמן מברך רק במ"ב ובתר הכי כתבו פי' הר"ח ז"ל על מישחא כבישה וטחינה והרי הראב"ד ז"ל ע"כ לא יפרש כפי' הר"ח ז"ל דהא השומשמין שקלטו הריח גרעי מקלטו הבשמים כמש"כ הב"י והאיך יברך בזה בע"ב [ועיין בש"ג שכתב בשמן מבושם בין כבוש בתוכו ובין טמון בתוכו ובגמרא לא נזכר לחלק בין כבוש לבין טמון ונראה דט"ס הוא וצ"ל בין כבוש ובין טחון דבזה נזכר בגמרא לחלק ביניהם קמ"ל דלא]

עו"ש הביאו לפניו שמן והדס מברך על ההדס ופוטר את השמן וכו'. וזהו כגירסת הרי"ף משא"כ רש"י ותוס' ז"ל גרסי וחוזר ומברך על השמן והנה בגמרא מפרש רש"י דמיירי הכא הבא להעביר את הזוהמא ולא נתבאר כוונת רש"י ז"ל בזה ובפרט דבתר הכי בד"ה שמן זכינו לריחו ולסיכתו פי' רש"י ז"ל כגון מישחא כבישה וטחינה ומעתה הלא בשמן כזה הבא להעביר הזוהמא כתב רש"י ז"ל לקמן (בדף נ"ג) דעל שמן כזה הבא להעביר הזוהמא דאין מברכין עליו וגם הצל"ח ז"ל נתקשה בזה ותי' בזה נלפע"ד דדחוק הוא חדא במש"כ סובר דהא דמברכין על השמן בורא שמן ערב ה"ד היכי דבא להעביר