באר י-הודה חלק ב רכד

ועולא קמ"ל דבזה מודה רי"ה לרבנן דמברך על הצנון ברישא דאי מיירי בקליות ותפוחים א"כ כי אמרינן דרי"ה מודה לרבנן ומברך על התפוחים ברישא לא אתי שפיר הך דקאמר וחוזר ומברך ע"ז דזה פשיטא דברכת תפוחים אינו פוטר להקליות וגם היכי הקשו התוס' שם על הבה"ג כיון דאדרבה מברך על התפוחים ברישא והמחוור בזה כדפי' הרב הגאון מוהר"א ווילנר זצ"ל בחיבורו על המ"א שפי' דדבריהם אלו הם סיום דברי התוס' דלעיל כלומר דלהבה"ג ע"כ הפי' דאין ברכותיהן שוות הוי בקליות ותפוחים ומברך על התפוחים ברישא וחוזר ומברך על הקליות [ונ' דלפ"ז אמרינן קמ"ל בזה דל"א בכה"ג לרי"ה דמברך על הקליות ברישא ויפטור גם להתפוחים וגם בכה"ג יפטור ברכת בפה"א לברכת על העץ קמ"ל עולא דלא אלא דמברך על התפוחים ברישא ולהכי קאמר עולא מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז והיינו דמברך על התפוחים ברישא ומקשה הגמרא מהברייתא דתני דמברך על הצנון ברישא] ודיבור התוס' בד"ה מיתיבי הוי דיבור חדש [ונ' דמש"כ התוס' דהקושיא הוי מהברייתא דאמרה דמברך על הצנון ואע"ג דזית הוי מין ז' א"כ מכש"כ הכא דהו"ל לברך על הקליות ונראה דאע"ג דהוי ניחא דהרי עולא קמ"ל דרי"ה מודה לרבנן ומין חביב עדיף וא"כ הוי מצינן לומר דהכא מברך על התפוחים ברישא משום דהוי חביב והברייתא הוי מצינן לומר דמיירי כשהצנון חביב טפי צ"ל דכיון דהתוס' אזדי הכא בשיטת הבה"ג ז"ל דלדידי' אמרינן דמש"ה מודה רי"ה הכא דמברך על התפוחים קודם משום דברכת בפה"ע הוי מבוררת טפי ולא מטעם חביב מה"ט קשיא מהברייתא דלפ"ז הו"ל לברך על הזית ברישא דהוי מבוררת טפי וגם דהוי מין ז'] ומאי דסיימו התוס' ולכן צריך להנהיג הכי נלפע"ד דהכי אמרי התוס' עפ"י פי' הנ"ל כיון דלפי' זה אמרינן דגם עולא סבר דאי הוי דינא לברך על הקליות ברישא הוי פוטר בברכתו את התפוחים ולהכי קאמר עולא דמברך ע"ז וחוזר ע"ז דהיינו דאשמעינן עולא דצריך לברך על התפוחים ברישא א"כ לפ"ז הוי ניחא בברייתא דתני מברך על הצנון ופוטר להזית כיון דברכת בפה"א פוטר לברכת בפה"ע אף דיש לפניו גם בפה"א ולהכי כתבו התוס' דמ"מ קשיא מהברייתא לעולא דהא לעולא צריך להנהיג דלא כהברייתא אלא לברך ברישא על הזית ויחזור ויברך על הצנון כנלפע"ד בפי'. ומ"מ הא דמפרש הכ"מ בכוונת הרמב"ם ז"ל דמש"כ באם ברכותיהן שוות דמברך על א' מהן ופוטר להשני עיקרא אתי לאשמעינן שיכול לפטור שניהן בברכה אחת וא"צ לברך על כל מין בפ"ע וכן במש"כ באם אין ברכותיהן שוות מברך על החביב ואם שניהן חבובין בשוה מברך על מין ז' ברישא מפרש הכ"מ דה"ה באם ברכותיהן שוות דהוי נמי דינא הכי ופוסק כרבנן וכש"כ באין ברכותיהן שוות דבזה מודה רי"ה לרבנן דחביב עדיף וכעולא ע"כ. ולפע"ד פי' זה דחוק טובא חדא דלמ"ל לרבנן לאשמעינן דבר זה בברכותיהן שוות דא"צ לברך על כל מין ומין ולא ירבה בברכות וגם בדין השני כי נפרש דבין בברכותיהן שוות ובין באין ברכותיהן שוות דינן שוה דחביב עדיף א"כ בודאי הו"ל להרמב"ם למינקט יותר רבותא דאפילו היכי דברכותיהן שוות דאע"ג דפליג רי"ה מ"מ קי"ל בזה כרבנן דחביב עדיף וכש"כ דבאין ברכותיהן שוות דדינם שוה דהרי בזה גם רי"ה מודה וכדעולא ולכן לפע"ד נראה ברור בפי' הרמב"ם ז"ל [וכוונתי בזה לדעת הגר"א זצ"ל] והוא דהרמב"ם פוסק דלא כעולא אלא כאידך המ"ד דבגמרא וגרס דהך מ"ד פליג וסובר דדוקא באין ברכותיהן שוות הוא דפליגי ולהקדים פליגי דסובר רי"ה מין ז' עדיף ורבנן סברי דחביב עדיף אבל בברכותיהן שוות לא פליגי ואתיין שפיר כל דברי הרמב"ם בזה דכי ברכותיהן שוות כ' דמברך על שניהם ברכה אחת עיקר כוונתו הוי דבזה לא פליגי ועל איזה שירצה יברך ורק באין ברכותיהן שוות הוא דפליגי ובזה פוסק דהלכה כרבנן וחביב עדיף ואם שניהן חבובין בשוה אז מין ז' עדיף וז"ב לפע"ד בכוונת דברי הרמב"ם ז"ל בס"ד

אכן הגר"א ז"ל דחוק נפשי' לשיטה זו דאמרינן בברכותיהן שוות ל"פ ועל איזה שירצה יברך וליכא קפידא א"כ תיקשי הך עובדא דמייתי בגמרא בעובדא דר"ח ורה"מ דמייתי לקמייהו תמרי ועינבי וחזינן דגם בזה הוי קפידא אף בזה דברכותיהן שוות ומה"ט נדחק לפרש דעינבי המוזכר בגמ' אינו עינבי ממש אלא פי' יין ולפע"ד זה דחוק טובא לפרושי הכי ובפרט דא"כ יהי' נשמע שלא כדעת הסוברים דיין משום דהוי חשוב יותר יש לו דין קדימה בברכה לשאר דברים ולולא דמסתפינא היה נראה דהוי עינבי ממש אלא דאע"ג דברכותיהן שוות ליכא דין קדימה מ"מ מוקדם בפסוק שאני וקצת יש הכרח עוד לזה דהא הרמב"ם פוסק כרבנן באין ברכותיהן שוות החביב עדיף ולהרמב"ם הוי פי' חביב לי' השתא טפי וא"כ קשה האיך קפיד ר"ח על רה"מ דבירך על תמרי ברישא ודלמא זה חביב לי' השתא טפי א"ו דמוקדם בפסוק שאני וא"כ שפיר י"ל דנהי דאמרינן בברכותיהן שוות ליכא קפידא כלל מ"מ מוקדם בפסוק שאני ובפרט די"ל עוד הוכחה לזה דחזינן דקפדה התורה למיכתב תיבת ארץ באמצע המינין כדי להקדים זית לסעודה ותמרים לענבים והרי תמרים וענבים הם ברכותיהן שוות א"ו דמוקדם בפסוק שאני ושוב מצאתי הוכחה זו ג"כ בפמ"ג אכן אינו מובן כיון דכל הברכות אינן אלא מדרבנן וע"כ דכל הדרשא זו אינה אלא בדרך אסמכתא

והנה בדברי הרא"ש ז"ל יש לדייק קצת שכתב דמזה שכתב רש"י ז"ל בהך דעולא דבא לומר דבצנון וזית דאין הצנון פוטר את הזית מזה מבואר דרש"י ז"ל מפרש לדעולא שבא לומר דבצנון וזית מברך על הצנון ברישא ע"כ הרי מבואר שסובר הרא"ש ז"ל דודאי מדברי עולא אין להוכיח זה אלא ממש"כ רש"י הוכיח דרש"י מפרש הכי לדברי עולא ובתר הכי כתב הרא"ש דלשיטת הבה"ג שכ' שצריך לברך בפה"ע קודם לברכת בפה"א לפ"ז צ"ל דעולא לא בא לאשמעינן איזה ברכה יקדים אלא דקמ"ל דבכה"ג ברכת בפה"א אינו פוטר לברכת בפה"ע כיון דיש לפניו גם פה"א] ולישנא דגמרא לא משמע הכי הרי דאמר שוב דמלישנא דעולא גופי' משמע דמברך על הצנון ברישא. אכן נראה דכוונת הרא"ש ז"ל כך הוא שסובר דודאי מלישנא דעולא גופי' הוי מצינן לפרושי דקמ"ל דמברך על הזית ברישא דמסתמא הלכה כרבנן דמתני' ומש"ה מיסתברא טפי דקמ"ל מאי דרבנן מודו לרי"ה דזה הוי נפק"מ לדינא טפי משא"כ לאשמעינן מאי דרי"ה מודה לרבנן דזה לא הוי נפק"מ כ"כ לדינא להכי ל"צ לאשמעינן זה ולהכי הוכיח הרא"ש רק מדברי רש"י ז"ל מדכ' מברך על הצנון ברישא משא"כ לאפוקי פי' הבה"ג ז"ל מוכח מדברי עולא גופי' דלא הוי פי' הכי כיון דלפי' הבה"ג הוי טעמא אחרינא בזה מה דלא הזכירו רי"ה ורבנן כלל א"כ בודאי הו"ל לעולא לפרש הטעם לברך ברכה המבוררת קודם ובפרט דתהוי נפק"מ בקליות ותפוחים לברך ברישא על התפוחים ואע"ג דלאו מין ז' ולא מין חביב הוי וע"כ נצטרך לומר דעולא לא מדין הקדמה כלל אתי לאשמעינן וע"ז כתב שפיר דלישנא דעולא לא משמע הכי אלא דאתי לאשמעינן גם דין הקדמה

עו"ש בהרא"ש ז"ל שכתב דחטה קודמת לזית ושעורין קודמין לתמרים משום דהני סמיכי לארץ קמא והני סמיכי לארץ בתרא ע"כ. ותמהו הראשונים ז"ל כיון דהרא"ש ז"ל מפרש לדברי עולא דבאין ברכותיהן שוות ליכא קפידא כלל בדין קדימה וא"כ בהנך דברים דאין ברכותיהן שוות האיך כתב הרא"ש בהו דין קדימה ותי' המ"א ז"ל דמ"מ בכל הני כיון דמוקדם בפסוק המוקדם קודם ולכאורה תי' המ"א אינו מספיק חדא האיך הקשה הרא"ש ז"ל על שיטת הבה"ג דסובר ברכה המבוררת קודם דא"כ היכא הקדים קרא למיחשב חיטים ושעורין קודם לשארי מינים דכתיבי אח"כ והא ברכה המבוררת טפי קדים ואמאי לא מתרץ ג"כ דמוקדם בפסוק שאני אע"ג דהם הוי מבוררת טפי והבה"ג לא אמר אלא בקליות ותפוחים דלא נזכרו כלל בהפסוק ועוד האיך הביא הרא"ש ז"ל הוכחה מעובדא דר"ח ורה"מ דאיתא בגמרא דהלכה כרי"ה והא מצינן לומר דמוקדם