באר י-הודה חלק ב רכג

בלישנא ורי"ה דאמר דאין מברכין עלי' כלל לא קאי רק אבישולי כמרא ולא קאי על תמרי דזיקא והרמב"ם דנקט הכא פגין ולא הזכיר שהפילן הרוח משום דהכא לא נפק"מ לדידי' בין שהפילן הרוח או עודן על האילן דכל שלא נגמרו עדיין לעונת המעשרות אינו מברך עליהן רק שהכל ועל בישולי כמרא פשיטא דמברך עליהן רק שהכל [ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה הב"י על הרי"ף והרמב"ם שלא הזכירו השיעור לפרי אימתי מברך עליהן כהלכתן ולהנ"ל ניחא דהרמב"ם הרי ביאר הכא דכל שלא באו לעונת המעשרות מברך עליהן רק שהכל] ומאי שהוכיחו התוס' והרשב"א והרא"ש ז"ל לומר דאפילו פרי שלא הגיע לעונת המעשרות מ"מ מברך עליה בפה"ע והוכיחו מהך דקפרס דאע"ג דלא הוי שומר בשעת הגעת פרי לעונת המעשרות אפ"ה מברך בפה"ע ולא סגי לברך שהכל והא דאינו מברך בפה"ע על הקפרס ה"ט משום דלא הוי עיקר הפרי אכן לפע"ד אין זה הכרח גמור דשאני בקפרס דהקפרס כבר נגמר בכולו. והנה הרמב"ם בהל' מעשר פוסק שם כר"י דאפילו בודאי טבל סמכינן דודאי הפקר נינהו ולא כר"ל ולא כמש"כ בפי' המשנה

עו"ש והשכר והחומץ מברך עליהן שהכל ולבסוף בנ"ר וכו'. ומסתימת לשון הרמב"ם נ' דאפילו בחומץ שאינו מזוג נמי דינא הכי הוי ואע"ג דמזיק לי' ולענין ברכה הראשונה נ' דאזיל לשיטתי' דסובר דגם על שמן זית בעין מברך שהכל וע"כ סובר דממילא גם ברכה האחרונה הוי דינא הכי ויש לעיין דהגמ' הרי מדמה חיובא ביוה"כ לענין ברכה ובחומץ שאינו מזוג הרי מיפטר ביוה"כ

ה"ט) שמרים שנתן עליהם ג' וכו' הוציא פחות מארבעה אעפ"י שיש בהן טעם יין מברך שהכל ע"כ. ובאמת בגמרא לכאורה סתרי דיוקא אהדדי דנקט הוציא ארבעה מברך בפה"ג תלתא ופלגא מברך שהכל ובפחות מארבעה לא נתבאר מאי מברך ומס' בודאי מברך שהכל א"נ י"ל דנקט תלתא ופלגא לרבותא דאף בכה"ג סברי אחרים דמברך בפה"ג משא"כ לרבנן בעי דוקא ארבעה

ה"י) בירך על פירות האילן בפה"א יצא וכו'. ועיין בכ"מ הטעם וי"ל עוד בטעמא דהרמב"ם דסובר דגם הגמ' דידן סברה בזה כהירושלמי מדלא אמר רנב"י מתני' מני רי"ה הוא א"ו דמודה דמתני' מצי אתיא גם כר"ע אלא דלרווחא דמילתא אמר הכי דלרי"ה בודאי עיקר אילן ארעא הוי [ועיין בתוס' שכתבו בשם י"מ דאף רבנן מודו דעיקר אילן ארעא הוי אלא ה"ט דאינו קורא דנראה כקובל על הפסידו ע"כ ונראה דה"ט די"מ דהכריחו מהך דיבש המעיין דאע"ג דזה בודאי עיקר ארעא הוי וע"כ דאינו קורא מטעמא דנ' כקובל על הפסידו מה"ט סברי דהוי נמי טעמא בנקצץ האילן ובזה אתי שפיר דציינו התוס' על הך דיבש המעיין]

הי"א) לקח כוס של שכר בידו והתחיל ע"ד לומר שהכל וטעה וסיים בפה"ג יצא וכו'. ועיין בהראב"ד ובכ"מ והלח"מ הביאו תשובת הרמב"ם בזה לחכמי לוניל ז"ל דמיירי הכא בשכר היוצא מן הגפן והכ"מ נתקשה בפי' התשובה ובעזה"י כתבתי פי' בפ"א מהל' ק"ש דמש"כ הרמב"ם שם שכן הוא דעת הרי"ף דה"ק דלפי גירסת הרי"ף בפ"ק דברכות שפתח בדחמרא היינו שהתחיל לומר בפה"ג א"כ למ"ל לומר וסבור דחמרא הוא הא אפילו שידע דשיכרא הוא ורק איתקל במילולי' ופתח ואמר בפה"ג ואח"כ חוזר ואמר שהכל הרי ג"כ הוי איבעי' אי ניזל בתר הפתיחה או בתר החתימה וע"כ שסובר הרי"ף דאם יודע דשיכרא הוא וצריך לברך שהכל ורק איתקל במילולי' ואמר בפה"ג בכה"ג הוי יוצא אפילו כי הוי אזלינן בתר הפתיחה לחוד שסיים בפה"ג כיון דבשעת תחילת הברכה היה דעתו לומר שהכל ורק האיבעי' הוי משום דבשעת תחילת הברכה הוי דעתי' לומר בפה"ג ולהכי מפרש הרמב"ם דזה האיבעי' הוי בשכר היוצא מן הגפן משום דבזה שייך שיטעה ויתחיל אדעתי' דלומר בפה"ג משא"כ בשכר סתם הרי לא שכיח בי' שיטעה בתחילה אדעתא לומר בפה"ג וז"ב בפי' דברי תשובת הרמב"ם ז"ל בס"ד

הי"ב) כל הברכות האלו אם נסתפק לו אם בירך או לא א"ח ומברך לא בתחילה ולא בסוף מפני שהן מד"ס שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה אם היו משקין בולען בלא ברכה ומברך עליהן ואם היו פירות וכו'. וכ' הראב"ד ז"ל בזה והוא שהי' בדעתו לשתות עוד דאל"כ הו"ל גמר עוד נ"ל דאם יש לו עוד משקין שאינו בולען אלא פולטן ומאי חסרון יש לו במלא פיו משקין באם יאבדו ולא יהנה מאלו בלא ברכה משא"כ כשאין לו משקין אחרים והוא דחוק לאותן המשקין שבפיו התירו לו ולא יאבדו ויאבד גם הברכה שהרי אם יפלוט אותן המשקין תאבד גם הברכה שאין לו עוד יותר ע"כ וכתב הב"י בא"ח בסימן קס"ז שזה שכתב הראב"ד והוא שדעתו לשתות עוד שזה כשיטת הכלבו שסובר היכי ששכח ואכל קצת בלא ברכה הוי קצת במה שיאכל עוד על דלהבא וזה מיקרי קצת תיקון על מה שאכל למפרע בלא ברכה ומה"ט מחלק הראב"ד גם הכא ואמר שבאם הוי בדעתו לשתות עוד מש"ה התירו לו לבלוע המשקין שבפיו משום דיעשה תיקון קצת על דלמפרע וסיים הב"י מכיון דלא קי"ל כהראב"ד כאן ממילא דלא קי"ל ג"כ כהכלבו ומבואר דהראב"ד ז"ל גופיה חזר בי' ואמר דלא מהני זה שדעתו לשתות עוד ולא התיר בזה אלא בדחוק למשקין הללו ואין לו משקין אחרים מבואר הוא דאפילו ביש לו משקין אחרים ממין ברכה הראשונה ואפילו בדחוק למשקין שבפיו ל"מ שום תיקון על דלמפרע ומ"מ זה שסיים הראב"ד בטעמא דכי אין לו משקין אחרים ודחוק הוא לאלו המשקין דשרי לבלוע המשקין משום דאם יפלטן אכתי תיאבד הברכה ג"כ ולכאורה אינו מובן דמ"מ מוטב שלא יהנה בלא ברכה כלל וי"ל דסמיך גם על מש"כ הב"ח שכתב כיון דהמשקין שהם בפיו כבר נמאסו לא מיקרי כלל נהנה בלא ברכה כיון דזה לא מיקרי הנאה כלל

הי"ג) היו לפניו מינים הרבה אם היו ברכותיהן שוות מברך על אחת מהן ופוטר את השאר ואם אין ברכותיהן שוות מברך על כל אחת ברכה הראוי' ואיזה שירצה יקדים ואם אין רוצה בזה יותר מבזה אם יש ביניהם ממין ז' עליו הוא מברך וכל הקודם בפסוק הוא קודם לברכה ע"כ. והנלפע"ד לבאר מקודם שיטת רש"י ותוס' ז"ל בסוגיין ופי' רש"י ז"ל בד"ה ואם אין ברכותיהן שוות ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז וסיים ושוב אין כאן מחלוקת ולכאורה מאי בעי רש"י לומר כן דהא עולא גופי' כבר אמר דד"ה הוא ונראה ברור דרש"י ז"ל יהיב טעמא למילתא דעולא דהכי אמר דעיקר מחלוקת דרי"ה ורבנן הוי בברכותיהן שוות דאז באם מברך על הא' ופוטר את השאר מחזי כאלו כל השאר הם כטפלים לגבי זה הדבר שמברך עליו עתה מש"ה פליגי על איזה מהן מוטב לברך עליו משא"כ באין ברכותיהן שוות דאז הוי דינא דמברך ע"ז וחוזר ע"ז וכיון דס"ס מברך על כל א' וא' ובזה אין כאן מחלוקת איזה יברך עליו מקודם ומה"ט היה נראה שסובר רש"י דבזה ליכא שום קפידא לא במין ז' ולא בחביב ולא כמש"כ התוס' בשמו ומ"מ הגמ' דמקשה בתר הכי למ"ד דגם באין ברכותיהן שוות פליגי במאי פליגי לא רצה הגמרא לשנויי דאיהו יסבור דברכת בפה"א פוטר לברכת בפה"ע אפי' ביש לפניו גם דבר שצריך לברך בפה"א מ"מ יפטור גם לפה"ע וא"כ גם בכה"ג שייך פלוגתייהו דז"א דא"כ הוי זה כברכותיהן שוות ומש"ה מסיק הגמ' דז"א אלא דאפ"ה פליגי ולהקדים על איזה מברך תחילה כן היה נלפע"ד בכוונת רש"י ז"ל לולא דהתוס' לא פי' הכי בשיטת רש"י ז"ל והנה התוס' בד"ה באין ברכותיהן שוות כ' דמיירי בקליות ותפוחים ולכאורה אינו מובן חדא דאמאי לא פי' כפי' רש"י ז"ל דמיירי בצנון וזית דתהוי בזה דומיא דהברייתא דמקשה הגמרא מינה אדעולא ועוד דהא התוס' כתבו מעיקרא דמסתברא דעולא ה"ק דקמ"ל דבזה מודה רי"ה לרבנן ולפ"ז ע"כ קאי בצנון וזית