באר י-הודה חלק ב רכב

דבשאר אילנות מודו רבנן לר' יוסי דסמדר מיקרי פרי הרי קשה כבר כיון דהקפרס הוי על הפרי בשעת סמדר ואמאי לא מיקרי שומר לפרי ועוד דלמ"ל לאתויי כל מימרא דר"א דאמר הוא בוסר הוא גירוע הוא פול הלבן הרי סגי להקשות במה שאמר הוא בוסר הוא גירוע דהרי מזה לחוד נשמע דמאי דקתני ושאר אילנות משיוציאו הוי קודם דהוי בוסר דבזה קתני משיגרעו ובזה קתני משיוציאו הרי מוכח דזמן משיוציאו הוי קודם דהוי גירוע וגירוע הוי בוסר וגם קצת דוחק דהא אפילו דנימא דגם בשאר אילנות סברי רבנן דסמדר לאו פרי הוא מ"מ תיקשי דודאי הקפרס על הפרי הוי אפילו אחר זמן סמדר דסמדר הוי הפרח והקפרס הוי על הפרי גם אח"כ. והברור בזה דהגמרא היה סובר דמ"מ הוי נוכל לומר דאכתי טעמא דקפרס משום דלא מיקרי שומר לפרי אלא היכי דהוי על הפרי בשעת גמר פרי מש"ה הוצרך הגמרא להביא הך דאמר ר"נ בשם רבה ב"א דאף כי איתא על הפרי בשעת התחלה למיקרי פרי מיקרי ג"כ שומר לפרי ולהכי קאמר הגמרא וכ"ת דרק אליבא דר' יוסי מיקרי סמדר התחלת הפרי משא"כ אליבא דרבנן גם התחלה לא מיקרי מש"ה הוכיח הגמרא מהברייתא דבשאר אילנות מודו רבנן לר' יוסי דסמדר מיקרי כבר התחלה לפרי אכן כיון דאכתי הוי מצינן לומר דהך ברייתא לאו כרבנן אתיא אלא דלרבנן לא מיקרי בוסר פרי אלא כי הוי כפול הלבן וברייתא זו דסברה דדי כי הוי בוסר שהוא גירוע תנא אחר הוי שסובר הכי ולזה הביא דאמר ר"א הוא בוסר היא גירוע הוא פול הלבן הרי קשה מקפרס דהוי על הפרי בשעת התחלת הבוסר וזה כבר מיקרי פרי וא"כ לא הוי הקפרס שומר להפרי. ומעתה אפשר לומר דגם כוונת הרמב"ם דבשאר אילנות הוי השיעור בשעת התחלת הבוסר כנלפע"ד ביישוב קצת

ועיין בהרמב"ם בפ"ט מהל' מעשר שני הל' ב' שכתב דאין מע"ש ניתן במתנה אא"כ נתן בוסר ותמה הכ"מ בזה דהו"ל לומר נתנו סמדר דהרי בשעת בוסר כבר אינו ניתן במתנה [ומה שרצה התיו"ט לתרץ בפ"ה ממס' שביעית עפ"י מש"כ הרמב"ם בפי' המשנה דכל שלא הגיע לעונת המעשרות יכול ליתנו במתנה זה ג"כ תמוה דבגמרא לא משמע הכי ומה שנסתפק שם התיו"ט במש"כ הרמב"ם בפ"ב מהל' מעשר בענבים דמיקרי הגיעו לעונת המעשרות כשנראה בהן הגרעינים מבחוץ אם זה דומה לשיעורא דפול הלבן או לא זה תמוה לפע"ד דלפ"ז לא משכחת איסור קציצת גפנים לרבנן כלל דקודם שהגיעו לפול הלבן לאו פרי הוא כלל ומותר לקוצצן ולאחר שהגיעו לפול הלבן ג"כ שרי לקוצצן כיון דכבר הגיעו לכפול הלבן והגיעו לעונת המעשרות תו לא מיקרי מפסיד פרי כמבואר במשנה ובהרמב"ם שם ואח"ז מצאתי שהתיו"ט במס' עוקצין שהרגיש בזה] והמוכרח דהרמב"ם גם הכא כוון להתחלת בוסר כמש"כ גם התוי"ט בתי' הב' ומ"מ מוכרח דהרמב"ם מיירי הכא בגפנים דאלו בשאר אילנות הרי מודו רבנן לר"י והאיך ניתן זה במתנה. וקצת יש לעיין דמ"ש דלענין מעשר בעי דוקא גמר פרי ומ"ש דלענין ערלה דאי הוי שומר לפרי בשעת התחלה למיקרי פרי מיקרי כבר שומר לפרי ובשלמא לענין איסור שביעית ניחא כיון דאדרבה כי נגמר הפרי תו לא מיקרי מפסיד פרי משא"כ לענין ערלה ק'. והנה בטעמא דהרמב"ם שלא הביא כלל דינא דר"נ בשם רבה ב"א במתחלי דערלה לא ידענא טעמו

ה"ז) הפלפלין והזנגביל בזמן שהן רטובין מברך בפה"א יבשים אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהן מפני שהן תבלין ואינם אוכל וכן כל האוכלין שאין ראויין לאכילה וכו' וכתב הכ"מ בשם הרמ"ך ז"ל הטעם דלא מברך ברטובי בפה"ע עיי"ש. אכן הרשב"א בתשובה כ' הטעם משום דלא נטעי להו אינשי אדעתא דהכי מש"ה נחתי חד דרגא לברך בפה"א וסיים דמ"מ ליכא למימר בהו דלגמרי לא נטעי להו אדעתא דהכי דא"כ לא יברך אלא שהכל כמו בקורא של דקל א"ו דקצת לא נטעי להו אדעתא דהכי [אכן הדמיון לקורא לא ידענא דבזה אפילו נטעי להו אדעתא דהכי לא הוי ראויין לברך רק בפה"א דלא עדיף מתמרות שבצלף א"כ גם בזה לא מיקרי נחית רק חדא דרגא] אכן הרא"ש ז"ל סובר ברטובי לברך בפה"ע ולפ"ז נראה דהך פלוגתא דפליגי נמי הרשב"א והרא"ש ז"ל בגרעיני פרי האיך מברך דסובר הרשב"א ז"ל לברך בפה"א והרא"ש ז"ל סובר לברך בפה"ע דאזדי לשיטתייהו אכן המחבר בש"ע דפוסק ברטובי לברך בפה"א מ"מ בגרעיני פרי פוסק לברך בפה"ע ואפשר הטעם דשני בהו או משום דדבוקי לפרי כמש"כ לעיל [ומ"מ מה שמקשה הרשב"א ז"ל מ"ט דמברך בגרעינין בפה"א ומ"ש דאסורי בערלה ותי' דשאני גבי ערלה משום דכתיב בהו את פריו ומרבינן הטפל לפרי ולא ידעתי אמאי לא משני דשאני לענין ברכה משום דלא נטעי לגמרי אדעתא דהכי ונחתי חד דרגא משא"כ לענין ערלה לא מצינו לחלק בזה] ועיין במ"א בסימן ר"ב שתמה על המחבר שפוסק בגרעינין המרים שמתקן באש לברך רק שהכל כמש"כ הרשב"א ז"ל והמ"א תמה בזה דדלמא הרשב"א ז"ל לשיטתיה דסובר בכל גרעינין לברך רק בפה"א מש"ה בגרעינין אלו נחית חד דרגא לברך רק שהכל משא"כ המחבר שפוסק בשאר גרעינין לברך בפה"ע מש"ה י"ל בגרעינין אלו לברך בפה"א. והתי' שתי' בזה בס' אבן העוזר אינו מובן עיי"ש. והנה בזה שהשמיט הרמב"ם ז"ל הך דינא הנאמר בגמרא דפילפלין חייבין בערלה מצאתי בס' כ"ת למס' יומא שפילפל בזה

ה"ח) הפת שעיפשה והיין שהקרים והתבשיל שעברה צורתו והנובלות שהן פגין וכו' על כולן מברך תחילה שהכל ע"כ. והמבואר דהרמב"ם מפרש דנובלות דתני הכא במתני' שהן תמרים שהשירן הרוח בעוד שלא נתבשלו וכן כ' בפי' המשנה בפרק כ"מ [וכן פי' תהר"י ז"ל] והב"י בסימן ר"ה תמה בזה דהא הגמרא מקשה בזה דאי תמרי דזיקא דהו"ל לברוכי עלייהו בפה"ע ובפרט דהרמב"ם בפ"ג מה' מעשר מפרש דהך נובלות תמרי דקתני במס' דמאי הוי תמרי דזיקא א"כ מוכרח דהך נובלות דתני הכא סתמא הוי בישולי כמרא מדלא תני בחד לישנא כדאמר בגמרא [והש"ך ז"ל ביור"ד בסימן רצ"ד בסעי"ק ה' תי' לדברי הב"י במש"כ דהרמב"ם מפרש נובלות סתמא בישולי כמרא ואינו מובן דהא הב"י מפרש דהרמב"ם מפרש נובלות סתמא היינו תמרי דזיקא]. והנלפע"ד בזה ביישוב קצת דהנה בגמרא בפרק כ"מ איכא תרי לישני בלישנא קמא מקשה הגמרא דאי נובלות דהכא מיירי בתמרי דזיקא תיקשי לרי"ה דאמר כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו ומאי מין קללה הוי בזה אבל מהת"ק לא קשיא ליה ובלישנא בתרא מקשה הגמרא גם להת"ק דאי מיירי בתמרי דזיקא אמאי לא יברך גם בפה"ע הרי דיש פלוגתא בינייהו וה"נ דבהכי פליגי דהנה בהרמב"ם בהל' מעשר כ' דתמרי דזיקא היינו שהפילן הרוח קודם שהטילו השאור שבו [והטלת שאור בתמרי אז הוי הגעת עונת המעשרות כמבואר במתני' במס' מעשר] א"כ מבואר דללישנא קמא אמרינן דכל פרי שעדיין לא הגיע לעונת המעשרות אינו מברך עלי' אלא שהכל מש"ה מהת"ק לא קשיא ליה ורק מקשה מדרי"ה שסובר דאינו מברך עלי' כלל משא"כ בלישנא בתרא סובר הגמרא דאפילו פרי שעדיין לא הגיע לעונת המעשרות מ"מ מברך עלי' ברכה הראוי' לה מש"ה קשיא ליה גם מהת"ק אמאי לא יברך גם בפה"ע וא"כ י"ל דהרמב"ם פוסק הכא טפי כלישנא קמא דבגמרא דלישנא הוי סתמא דגמ' טפי כמ"ש המפרשי' ובפרט דס' ברכות להקל ומעתה י"ל שסובר הרמב"ם דכל ההכרח שהכריח הגמ' הכא לפרש נובלות דהכא במתני' היינו בישולי כמרא ונובלות דבמס' דמאי היינו תמרי דזיקא משום שינוי לישני דמתני' דכ"ז אינו אלא אליבא דלישנא בתרא דהוי ק' במתני' גם להת"ק וע"כ הכריח דהכא מיירי בבישולא כמרא ובמס' דמאי מיירי בתמרי דזיקא משא"כ אליבא דלישנא קמא הנ"ל דלא הוי ק' מהת"ק רק מרי"ה הוי מקשה אליבא דהך לישנא י"ל דבמתני' דמס' דמאי מיירי בתמרי דזיקא משא"כ מתני' דהכא מיירי מתרווייהו מבישולי כמרא ומתמרי דזיקא מש"ה כבר שני מתני'