באר י-הודה חלק ב רכא

חיין ממבושלים שפיר מברך במבושל רק שהכל ובזה מדוייק שפיר סיומא דהתו' שם ע"ש והרמב"ם ג"כ הכי סובר אכן בטור ז"ל שכתב דשיטת הרי"ף ז"ל בזה כשיטת התוס' והרא"ש וזהו אינו מובן כלל דהא בתומי וכרתי פליגי התוס' והרא"ש ז"ל עם הרי"ף ז"ל והרמב"ם דפוסק בלפת דמברך על חיין שהכל הוי נמי מה"ט דמ"מ טובין הם מבושלים יותר מחיין כהתוס' והרא"ש ז"ל

ה"ד) ירקות שדרכן להשלק ושלקן מברך על מי השלק שלהן בפה"א והוא ששלקן לצורך מימיהן וכו'. ופי' הכ"מ דכוונת הרמב"ם הוי לאפוקי אם לא בישלן אלא להעביר הזוהמא דאז אינו מברך על מימיהן כברכת הפירות אכן הד"מ מפרש דאתי לאפוקי באם בישלן לצורך עצמן דג"כ אינו מברך על מימיהן כברכת הפירות דדוקא בבישלן לצורך מימיהן משום דאחשבי' למימיהן אזי מברך על מימיו כברכת הפירות ועיין בב"י בסימן ר"ה שכתב לדברי הרא"ש ז"ל שכתב בתשובה דהיכי שהדרך לבשל הפירות לצורך עצמן אז אפילו שאירע שכוון לבשל גם לצורך מימיהן לצורך חולה אפ"ה מברך על מימיהן כברכת הפירות הרי אדרבה סברתו להיפך מסברת הרמב"ם דאדרבה זה שדרכן לבשל לצורך עצמן זה גורם יותר לברך על מימיהן כברכת הפירות אכן הטור ז"ל לא חילק בזה כלל בין שדרכן לבשל לצורך מימיהן או שדרכן לבשל לצורך עצמן ונ' דהטור אזיל לשיטתי' שם שכ' בטעם לחלק בין מיא דשלקי למשקין שיוצאין ע"י כתישה וסחיטה דאינו מברך עליהן כברכת הפירות וכ' דהני לא אישתני לגריעותא והנך אישתני לגריעותא וא"כ העיקר בהא תליא אי אישתני לגריעותא או לא

עו"ש אבל תמרים שמיעכן בכף והוציא מהן הגרעינין ועשה מהן עיסה מברך בפה"ע וכו'. והנה בגמרא איתא תמרי ועבדינהו טרימא ומפרש רש"י ז"ל דאין התמרים מרוסקין לגמרי ומזה דייק התה"ד דאלו הוי מרוסקין לגמרי ואין צורת התמרים ניכרת בהן מברך שהכל אכן הב"ח ז"ל כ' דבכה"ג מברך בפה"א ולכאורה היה נראה להכריח מהגמרא כשיטת הב"ח ז"ל דאל"כ למ"ל להגמ' ליתן טעם בדובשא דתמרי לברך שהכל משום דהוי כזיעא והא בלא"ה אין צורת התמרים ניכרת בהן א"ו דגם בזה הו"ל לברך עכ"פ בפה"א מש"ה צריך בזה טעמא דזיעא אכן אפשר דבדובשא דתמרי מיקרי צורת התמרים ניכרת בהן וכ"מ מהג"א שכ' בטעמא דבה"ג דמצריך נתערב בהו מיא משום שסובר אע"ג דהוי כזיעא מ"מ לא נחית תרי דרגי מבפה"ע לשהכל והשתא אי נימא דלא מיקרי צורת התמרים ניכרת בהן א"כ אפילו דנימא כשיטת הב"ח הנ"ל דבאין צורת התמרים ניכרת בהן מברך בפה"א אכתי לא הוי מיקרי נחית תרי דרגי דהוי רק מבפה"א לשהכל א"ו דמיקרי בזה צורת התמרים ניכרת בהן אכן ק"ק לרש"י ז"ל דמצריך עכ"פ צורתן ניכרת מ"ט דבמי שלקות דמברך כברכת הפירות וי"ל

ה"ה) קנים המתוקין שסוחטין אותן ומבשלין מימיהן עד שיקפו וידמה למלת כל הגאונים אמרו שמברכין בפה"א ומקצתן אמרו בפה"ע וכן אמרו שהמוצץ קנים האלו מברך בפה"א ואני אומר שאין זה פרי ומברך שהכל שלא יהא אלו הקנים שהדבש זב מהם ונשתנה ע"י אור עדיף מדבש תמרים שלא נשתנה ע"י האור ומברך שהכל והטור בסימן ר"ב סתר הוכחתו מדובשא דתמרי ואמר דהכא עדיף משום דעיקר נטיעתן הוי למשקין הללו משא"כ בדובשא דתמרי העיקר הוי התמרים ובלא"ה לשיטת הטור גופיה בלא"ה יש לחלק בפשיטות דשאני בדובשא דתמרי דאישתני לגריעותא משא"כ בקנים המתוקין מ"מ רוצה לסתור הוכחת הרמב"ם אף לפי שיטתו דלא מחלק בין אישתני לגריעותא או למעליותא ובעיקר פלוגתת הפוסקים הנ"ל דפליגי בצוקרו האיך מברך בפה"ע או בפה"א היה נ' דהא דפליגי גם הפוסקים בדובשא דתמרי דמצריך הבה"ג דוקא כשנתן בו מים ובלא נתערב בו מיא ג"כ פליגי הפוסקים האיך מברך או בפה"ע או בפה"א ובצוקרו גופי' פליגי הראשונים ז"ל דתהר"י ז"ל כתבו בשם בה"ג ז"ל לברך בפה"ע והרא"ש ז"ל כתב בשמו דמברך רק בפה"א ונראה דהכל תליא זב"ז וה"נ מדברי הרמב"ם ז"ל דהראשונים ז"ל לא פליגי אלא בצוקרו משא"כ במוצץ הקנים בזה ל"פ וכ"ע מודו דמברך רק בפה"א והיה נראה בטעמא עפ"י מש"כ התוס' בפ' כ"מ (בדף ל"ו) בתוס' בד"ה ברטיבא שכ' בקינמון מברך בפה"א משום שגדל על הארץ כקנים ושל צוקרו מברך בפה"ע ולכאורה מ"ש זמ"ז ונראה דסברי דודאי הני קנים מין אילן הם וכ"כ בהל' כלאים דהני קנים מין אילן הם אלא דמ"מ לא שייך בפה"ע אלא אחר שיצאו מהעץ דמיקרי דזה הוי פרי ממין אילן זה משא"כ כשאוכל העץ גופי' לא שייך לברוכי בזה בפה"ע ורק שייך לברוכי עלה בפה"א וה"נ במוצץ קנים האלו לא שייך עלייהו בפה"ע ומברך רק בפה"א דשייך לקרותם שהן פרי מן האדמה

ה"ו) הקור והוא ראש הדקל והוא כמו עץ לבן מברך עליו שהכל הקפרס של צלף מברך עליו בפה"א מפני שאינו פרי והאביונות של צלף מברך עליו בפה"ע ע"כ. וכ"כ הרי"ף ז"ל, והנה בברכת קפרס כבר דחקו הראשונים ז"ל ליתן טעם על מאי דאינו מברך עליו בפה"ע דהא בגמרא לא אמר אלא דבח"ל קי"ל כוותי' דכל המיקל בארץ קי"ל כוותי' בחו"ל ואין זה ענין לענין ברכה והרבה טעמים נאמרו בזה. אכן הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' תרומות ובפ"ו מהל' מעשר פסק סתמא כר"ע דקפרס לאו פרי הוי ואפשר דהוי מה"ט דגריס בגמרא והילכתא כמר בר ר"א. ולא חילק [ועיין בס' יד מלאכי בכלל קע"ג שכתב בשם הרדב"ז שאמר דהיכי דמסתבר טעמי' דר"ע נוכל לפסוק כוותי' אפילו נגד רבים] והנה השמיטו הרי"ף והרמב"ם ז"ל לברך על העלין שלהן שהכל ומאי דהשמיטו דין התמרות לענין ברכה ניחא מאחר דכתבו דאף על הקפרס מברך רק בפה"א מכש"כ דעל התמרות סגי בהכי והנה בטעמא דר"א בגמרא דמחלק לענין ברכה בין קפרס לתמרות ואע"ג דלענין ערלה ומעשר גם תמרות חייבין כמו שפי' הטור יו"ד בסימן רצ"ד מ"מ קפרס עדיף לדידי' משום דמיקרי יותר פרי וגם שהם דבוקין להפרי מש"ה סבר דהוי ברכתו כברכת הפרי עצמה משא"כ תמרות מש"ה נחית דרגא וסגי לברך עלייהו בפה"א ובזה י"ל גם מש"כ התוס' והרא"ש ז"ל להוכיח דמברכין על גרעיני פירות בפה"ע משום דחייבין בערלה ולכאורה מאי ראי' הוי בזה דהא תמרות יוכיחו דאע"ג דחייבין בערלה מ"מ אין מברכין עליהן רק בפה"א ולהנ"ל י"ל דשאני גרעיני הפירות משום דדבוקין להפרי מש"ה הוי ברכתן כברכת הפרי וגם מש"כ הרא"ש ז"ל בפלפלי רטיבא לברך בפה"ע משום דחייבין בערלה דלכאורה אינו מובן דג"כ תמרות יוכיחו ואפשר דהכא שאני דליכא כא בי' פרי אחרת מש"ה מדמה זה לערלה

והנה לכאורה יש לעיין טובא בהרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' שמיטה הל' י"ח שכתב שם זמן איסור קציצת אילנות בשביעית שלא יהא מיקרי מפסיד פירות וכתב דבשאר אילנות הוי האיסור משיוציאו בוסר וזה לכאורה להיפך ממאי דאמר בגמרא במס' ברכות בפ' כ"מ ובפ"ב ממס' פסחים להוכיח דבשאר אילנות מודו רבנן לר' יוסי דגם סמדר מיקרי פרי מדתני בברייתא ושאר אילנות משיוציאו והיינו סמדר והאיך כתב הרמב"ם מזמן בוסר דזה הוי אחר זמן סמדר [ואח"ז מצאתי קושיא זו בס' א' ישן מחכמי ספרדים ז"ל] והנלפע"ד ביישוב קצת ולהקדים בביאור קצת הסוגיא דבפרק כ"מ הנ"ל דמעיקרא רצה הגמרא לומר בטעמא דקפרס לא מיקרי שומר לפרי משום דליתא בשעת גמר פרי ומקשה עלה מהא דאמר ר"נ אמר רבה ב"א דהני מתמלי דערלה אסורי משום דהוי שומר לפרי וכ"ת דאיהו סבר כר' יוסי דסמדר הוי פרי ואנן קי"ל כרבנן דסמדר לאו פרי והביא הגמרא מהברייתא דבשאר אילנות מודו רבנן לר' יוסי ע"כ בגמרא ולכאורה איכא לעיונא דלמ"ל להגמרא לאתויי ג"כ הך דאמר ר"נ בשם רבה ב"א כלל כיון דיש להגמרא הוכחה מהבריי'