באר י-הודה חלק ב רכ

וענבים גם המשקין שרי להביא לביכורים ופוסק כר' יהושע [ולא כמש"כ בפי' המשנה במס' חלה דהלכה כר' יוסי] ולפ"ז אינו אסור להביא ביכורים משקין דשאר פירות אלא כשהביא מיד המשקין משא"כ כשהביא הפירות ודרכן שרי גם בשאר פירות והא דאמר בגמרא דמתני' אתיא כר' יהושע נראה דה"ק בגמרא דאלו לר"א הרי לא מצינו לדידי' חילוק בין זתים וענבים למשקה דשאר פירות א"כ ממנ"פ כמו דממעט דלדידי' גבי ביכורים דלא יביא משקה דשאר פירות מקרא דכתיב פרי ורק שמביא ענבים וזתים ודרכן מרבינן מקרא דאשר תביא א"כ גם משקה דשאר פירות נמי מרבינן מקרא דאשר תביא דבכה"ג שרי להביא א"ו דמתני' אתיא כר' יהושע ולדידי' יש חילוק בתרומה בין היוצא מזתים וענבים לבין משקה היוצא משאר פירות דהיוצא מזתים וענבים הוי עלייהו דין תרומה גמורה ולא להמשקה היוצא משאר פירות מש"ה נמי מחלקינן בביכורים דהיוצא מזתים וענבים מיד יכול להביאן לביכורים משא"כ בשאר פירות לא מרבינן אלא כשהביא פירות ודרכן משא"כ כשהביא מיד המשקין דלא הוי ביכורים ולפ"ז י"ל דממילא מוכח דאיסור הוי בהו כמותן דאל"כ האיך מהני הביא פירות ודרכן כיון דפקע איסורן לגמרי האיך יוצא בזה ידי נתינה לכהן וע"כ דלא פקע איסורן ואיסור תורה יש בהו עדיין. ובזה י"ל קצת גם קושיא השני' דהלח"מ משום דהרמב"ם מפרש גם הך דאמר בגמרא אין סופגין את ארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזתים ומן הענבים מני ר' יהושע הוא דה"ק כיון דלר"י אמרי' גבי ביכורים יכול להביא מיד משקה היוצא מהזתים וענבים מש"ה יליף ערלה גז"ש מביכורים דג"כ לקי משא"כ בשאר איסורין דיליף רק במה מצינו לחוד להכי לא לקי משא"כ מש"כ הרמב"ם בכלאי הכרם דג"כ לקי לא ידעתי טעמו בזה דמ"ש בזה כלאי הכרם משאר איסורין

והנה הרא"ש ז"ל הביא שיטת הבה"ג ז"ל שסובר דהא דאמר הגמרא הכא בדובשא דתמרי מברך שהכל ה"ד בדרמי בי' מיא משא"כ בלא מיא מברך בפה"ע ותמה הרא"ש ז"ל דהא הגמ' מדמה זה למילתא דר' יהושע דפוטר בזה מקרן וחומש וא"כ ר"י דפוטר מקרן וחומש הרי הוי הכי אפילו דלא רמי ביה מיא ותי' הרא"ש דע"כ מיירי הבה"ג בהדבש הזב מאליו מהתמרים ובזה אמר דוקא בדרמי בי' מיא והט"ז ז"ל בסימן ר"ב תמה בזה דמ"מ הלא ר"י פוטר מקרן וחומש אפילו בדבש הזב מאליו ואפילו בלא רמי בי' מיא וא"כ אכתי קשה על הבה"ג אכן לפע"ד אפשר ליישב עפ"י מש"כ הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל דכתב דכל היכי דהוי מיא דשלקי כשלקי שפיר מחייב גם קרן וחומש עיי"ש א"כ שפיר י"ל דלהרא"ש ז"ל לשיטתי' דסובר דכל דלא אישתני לגריעותא אמרינן בי' מיא דשלקי כשלקי א"כ שפיר י"ל דהרא"ש ז"ל ה"ק כיון דמיירי בדבש הזב מאליו ולא אישתני לגריעותא שפיר מחייב קרן וחומש גם לר"י

עו"ש ועל השמן מברך תחילה בפה"ע בד"א בחושש בגרונו ושתה השמן עם מי השלקות וכיוצא בהן וכו'. והנה בטור או"ח בסימן ר"ב כתב פלוגתא בזה בשותה השמן עם מי אניגרון אלא דאינו חושש בגרונו ומ"מ יש בו שמן הרבה שסובר הבה"ג דכל שאינו חושש בגרונו לעולם השמן טפל ומברך שהכל אכן הר"ר יוסף סובר דחושש בגרונו הוי שלא בדוקא אלא דבכה"ג מברך על השמן בפה"ע והגמ' דקאמר החושש בגרונו רק אורחא דמילתא נקיט דבכה"ג לוקח שמן הרבה וכ' הט"ז ז"ל להשוות דברי הפוסקים הנ"ל דלא פליגי כלל אלא דהבה"ג מיירי בענין שעוד לא בירך על אניגרון ורק השתא רוצה לברך על האניגרון ומש"ה סובר הבה"ג דגם השתא מברך על האניגרון ופוטר את השמן דהוי טפל אבל הר"ר יוסף ז"ל מיירי היכי שכבר בירך על האניגרון ועתה מערב בו שמן ורוצה לברך על השמן שפיר אמרינן הואיל ועתה הוי הרבה שמן שפיר מברך על השמן בפה"ע הואיל שאין השמן מזיק לו עתה ע"כ. אכן לפע"ד איני מבין את דבריו ז"ל דהנה לכאורה יש לדייק בגמ' דלבתר דשני בגמ' דמתני' מיירי בשותה השמן ע"י אניגרון מקשה א"ה הרי הוי אניגרון עיקר והשמן טפל והו"ל לומר דמברך על העיקר ופוטר את הטפל והוצרך הגמ' לשנויי דמיירי בחושש בגרונו ואמאי לא מתרץ הגמרא בפשיטות דמיירי בשכבר בירך מקודם על אניגרון ואין צריך עתה לברוכי רק על השמן ולהכי מברך על השמן בפה"ע וע"כ צ"ל שסובר הגמ' דל"מ לפמש"כ המחבר והרמ"א ז"ל בסימן רי"ב דכל מידי דהוי עתה טפל אפילו שאכל הטפל בראשונה וצריך עתה לברך על הטפל מ"מ אבד חשיבותי' מיני' ומברך על הטפל רק שהכל ומכש"כ היכי דהוי גם ברכת העיקר שיברך שהכל ויפטור הטפל מש"ה גם השתא שצריך לברך על הטפל מ"מ הוי ברכה דידי' לברך רק שהכל ולהכי שפיר מקשה הגמ' א"ה דהוי השמן רק שהכל א"כ אפילו כי איתרמי שבירך כבר על האניגרון וצריך השתא לברך על השמן מכל מקום האיך תני במתני' דמברך על השמן בפה"ע הא א"צ לברך בזה על השמן רק שהכל ולהכי מוכרח הגמרא לתרץ דמיירי בחושש בגרונו דבכה"ג אין השמן טפל כלל אלא דהוי עיקר ומש"ה מברך עלי' בפה"ע וז"ב. ומעתה האיך עולין דברי הט"ז שכ' דהר"ר יוסף מיירי כשבירך כבר על האניגרון דמ"מ מאי בכך אי נחשוב השמן כטפל באינו חושש בגרונו אכתי כבר אבד השמן חשיבותי' ואינו מברך אלא שהכל א"ו דהר"ר יוסף סובר דחושש בגרונו הוי לאו דוקא וכל מקום דהשמן מרובה ושותה ע"י אניגרון אכתי מברך על השמן בפה"ע ולא כדעת הבה"ג. והנה הרמב"ם שכתב דבאינו חושש בגרונו מברך רק שהכל על השמן נראה דג"כ סובר כשיטת הבה"ג והיה נראה לפע"ד עוד טעם אחר לברך בכה"ג רק שהכל על השמן עפ"י מאי דאי' בתוס' בפ"ט דתרומות ובפ"ז ממס' שביעית וז"ל דתרומה ושביעית ניתנין לאכילה ולשתיי' ולסיכה לשתות דבר שדרכו לשתות ואין מחייבין אותו לשתות ע"י מי אניגרון ע"כ. ונראה דזה קאי על השמן הרי דמ"מ מיקרי זה דבר שאין דרכו אם לא בחושש בגרונו וכיון דמיקרי זה דבר שאין דרכו לשתות מה"ט מברך רק שהכל וזה נראה דהוי גם טעמא דבה"ג ז"ל

ה"ג) פירות או ירקות שדרכן לאכלן חיין אם בישלן או שלקן מברך שהכל ולבסוף בנ"ר וירקות שדרכן להאכל שלוקין כגון כרוב ולפת אם אכלן חיין מברך שהכל ובנ"ר ואם אכלן שלוקין או בישלן מברך בפה"א ואם דרכן לאכלן חיין ומבושלין אכלן בין חיין ובין מבושלין מברך ברכה הראוי' להן וכו'. ועיין בכ"מ שהביא שיטת הרי"ף ז"ל שסובר כרו"ש ור"י דסברי דשלקות במילתייהו קיימו ולפי מסקנא דהגמרא גם ר' יוסי סובר הכי ומצה שאני דבעינן טעם מצה ומ"מ נלפע"ד בטעמא דהרמב"ם דפוסק בסתמא דכל דבר שדרכן לאכלן חיין אזי במבושלין מברך עלייהו שהכל דלשיטתייהו אזלי דהנה הרי"ף ז"ל סיים בטעמא בדבר שדרכן לאכלן מבושלין ואכלן חיין דמברך שהכל כתב משום דאין דרך לאכלן חיין וכ"כ תהר"י ז"ל בטעמא משום דע"י בישול ראויין הם לאכילה ומה"ט סובר הרי"ף ז"ל בתומי וכרתי אעפ"י שדרכן לאכלן גם חיין מ"מ אי אפשר לומר בזה דראויין הן יותר לאכול חיין ולא מבושלין וכיון שכן אי אפשר לומר בהו במבושלין לברך שהכל אלא מטעמא דנימא נמי דשלקות לאו במילתייהו קיימי ולהכי כתב שפיר הרי"ף ז"ל דלדידן דקי"ל כרו"ש ור"י דשלקות במילתייהו קיימי תו לית לן טעמא בבישול שהכל משא"כ הנך דסברי בטעמא דבדברים שדרכן לאכלן מבושלין מברכין בחיין שהכל משום דמבושלין טובים יותר מחיין להכי כבר אישתני ברכתו כמש"כ הרא"ש ז"ל מש"ה בתומי וכרתי שפיר י"ל במבושלין מברך שהכל משום דטובין יותר חיין ממבושלין וממילא י"ל דאע"ג דקיי"ל דשלקות במילתייהו קיימי מ"מ מאחר שטובין ביותר בחיין שפיר במבושלין מברך רק שהכל וממילא הך פלוגתייהו אי שלקות במילתייהו קיימי או לא זה אינו רק במידי דשוין לגמרי חיין כמבושלים בהו שייך אי שלקות במלתייהו קיימי או לא משא"כ כל שטובין יותר