באר י-הודה חלק ב ריח
Beer Yehudah part 2 218 · באר י-הודה חלק ב · free full Hebrew text
Open in the reader →להניח פת שלם על השולחן בשעת בהמ"ז ובתוספתא בפ"ד ממס' ברכות תני רשב"ג אומר סי' גדול הי' לאורחים אם רואין את הפרוסות יודעין שדבר אחר בא להן עוד ככר שלם יודעין שאין דבר אחר בא להן הרי דעכ"פ הי' פת שלם על השולחן קודם בהמ"ז אכן י"ל דרק לסי' הי' זה אבל בשעת בהמ"ז מסלקין אותו לגמרי
הי"ב) הביאו להם מים לנטילה אותו שמברך בהמ"ז נוטל תחילה כדי שלא ישב הגדול בידים מזוהמות עד שיטול אחר ושאר המסובין נוטלין בסוף זה אחר זה ואין מכבדין בדבר זה שאין מכבדין בידים מזוהמות וכו'. והשיג הראב"ד ז"ל ואמר א"י מה זה שהרי גם הגדול נותן רשות לברך והטעם כדי שיעיין בעוד שהאחרונים נוטלין ידיהם וכשהם מרובין די בחמשה ולא יותר כדי שתהא סמוך לנט"י ברכה וכו' הרי מבואר דראב"ד השיג דאין הטעם כמש"כ שיטול המברך בהמ"ז תחילה כדי שלא ישב בידים מזוהמות אלא הטעם הוי כדי שיהי' לו פנאי קצת לעיין בבהמ"ז מש"ה די שיטול רק קודם לחמשה האחרונים ולא יותר כדי שיהא הנטילה תיכף לבהמ"ז ועיין בכ"מ שתי' לחלק בין זמן הגמ' לזמנינו ומ"מ מה דסיים בכ"מ הטעם בזה משום דבזמנינו אין מסלקין השולחן בפניהם ע"כ דלאו בדוקא אמר הכי דאדרבה הרי כתב הרמב"ם מעיקרא מקודם מסלקין את השולחן והיינו בזמנינו ג"כ וע"כ דהכוונה הוי כיון דמסלקין השולחן מכולן מש"ה עדיף שלא ישב הגדול כ"כ בידים מזוהמות עד שיטלו אחרים קודם משא"כ בזמנם שולחן לכל א' בפ"ע דלכן אם יטול הגדול תחילה יצריכו ליטול השולחן קודם להשאר ויהי' לו גנאי יותר משום הכי מוטב דרק יטול קודם לחמשה האחרונים ולא יותר וזה הוי הגדול כמו שאכתוב בזה לקמן בס"ד
הי"ג) גמרו ליטול ידיהן וניגבו ובירכו בהמ"ז והביאו את המוגמר מי שבירך בהמ"ז הוא מברך על המוגמר והן עונין אמן וכו'. והראב"ד השיג ע"ז ואמר אעפ"י שלא בירך בהמ"ז אם אחר הסעודה בא המוגמר הגדול מברך ואעפ"י שנתן לו הגדול רשות לברך בהמ"ז כבר עברה רשותו וחזרה הברכה להגדול שלא אמרו לברך על המוגמר ואע"ג דאיכא דעדיף מיני' זה דוקא באם המוגמר בא בתוך הסעודה כדאיתא בירושלמי ע"כ. וכוונת הראב"ד ז"ל להשיג דע"כ מתני' דקאמר והוא מברך על המוגמר ואע"ג דאיכא דעדיף מיני' כדמפרש בגמרא ע"כ לא מיירי במוגמר הבא לאחר הסעודה והמברך בהמ"ז הוא יברך על המוגמר דא"כ הוי חוזר בודאי להגדול שהוא מברך על המוגמר ואפי' באם נתן הגדול רשות לאחר לברך בהמ"ז מ"מ כבר כלתה רשותו וחוזר להגדול לברך על המוגמר א"ו דמיירי במוגמר הבא בתוך הסעודה וא"כ לא הוי הפי' כלל דהמברך בהמ"ז יברך על המוגמר כיון דעדיין לא בירך בהמ"ז א"ו דקאי על הבוצע דאותו שבצע תחילה הוא מברך על המוגמר הבא בתוך הסעודה ובפרט דהמוגמר הוי ג"כ כמו מצרכי הסעודה וכמש"כ הראב"ד ז"ל בהשגותיו על הרז"ה ז"ל [ולא כמש"כ הכ"מ בפי' דלהראב"ד באם המוגמר בא בתוך הסעודה שפיר זה שמברך בהמ"ז מברך על המוגמר דז"א אלא כמש"כ הראב"ד שם בפי'] ומ"מ הברור לפע"ד בדעת הרמב"ם ז"ל במש"כ בהל' זו וגם בהלכה הקודמת דהגדול נוטל ידיו תחילה שהוציא כל זה מהגמ' שם דמקשה אמתני' ואף ע"ג דאיכא דעדיף מיני', ומתרץ הואיל ונטל ידיו באחרונה תחילה מסייע לי' לרחב"א דאמר הנוטל ידיו באחרונה תחילה הוא מברך בהמ"ז ולכאורה אינו מובן אמאי תלוי זה בדינא דהמברך בהמ"ז הוא מברך על המוגמר משום דנטל ידיו באחרונה האיך הוי שייכות זל"ז [והמהרש"ל ז"ל מוחק מהגמ' הך טעמא הואיל ונטל ידיו באחרונה תחילה] אכן הרמב"ם נראה דודאי גורס כהך טעמא בגמ' והיינו דמפרש דהגמ' דידן לא ניחא לפרושי כפי' הירושלמי דמיירי במוגמר הבא בתוך הסעודה והבוצע מברך על המוגמר אלא דקאי על המברך בהמ"ז הוא מברך על המוגמר וע"ז מקשה הגמ' ואע"ג דאיכא דעדיף מיני' שיש כאן גדול ואפ"ה מברך על המוגמר זה שבירך בהמ"ז וע"ז מקשה דמ"ט הוי בזה נימא דכבר כלתה רשותו ויחזור להגדול וע"ז מתרץ הגמ' הואיל ונטל ידיו תחילה ומסייע לי' לרחב"א כלומר דלא מהני רשותו של הגדול במה שנותן לו רשותו לחוד אלא דזה שמברך בהמ"ז צריך גם ליטול ידיו באחרונה תחילה וכרחב"א דאמר דזה שמברך בהמ"ז נוטל ידיו באחרונה תחילה כיון דמצה"ד הגדול נוטל ידיו תחילה כדי שלא ישב כ"כ בידים מזוהמות כמש"כ הרמב"ם בהל' הקודמות והגמ' הכי מתרץ כלומר דלא סגי לי' לברך בהמ"ז ע"י נתינת רשות מהגדול אלא דבעי ג"כ שיטול ידיו תחילה כלומר שצריך הגדול לעשות לזה המברך בהמ"ז השתא כאלו הוי זה כגדול ממש גם בנטילת ידיו תחילה וכיון שכן שזה נעשה בסעודה כגדול ממש מה"ט לא כלתה רשותו מיד וכבר בסעודה זו דינו כאלו הוי השתא זה הגדול ומש"ה מברך זה על המוגמר אע"ג דאיכא דעדיף מיני' דהגדול שנתן לו רשות אין דינו כגדול אלא זה שבירך בהמ"ז כבר דינו כגדול לכל סעודה זו הרי מבואר דהגמ' דידן אינו מפרש במתני' כפי' הירושלמי רק כפי' הרמב"ם ויהבא גם טעמא לזה וממילא מבואר דסובר הגמ' דידן דלא הוי טעמא דהמברך אינו נוטל תחילה לה' אחרונים לעיין בבהמ"ז אלא דהוי הטעם משום דהגדול נוטל תחילה לכל המסובין ומה"ט נעשה גם הוא כגדול ממש ע"י שנוטל הוא תחילה וזה ברור ואמת בס"ד בטעמא דהרמב"ם ושיטת הרז"ה ז"ל ג"כ הוי כפי' הרמב"ם ול"ק קושית הראב"ד ז"ל עלי' ושיטת הראב"ד אינו לפרש הכי בגמרא דידן ואפי' כי נימא דהראב"ד ז"ל לא גריס כגירסא דידן דהוי טעמא הואיל ונטל ידיו תחילה מ"מ מילתא דרחב"א ג"כ לית לי' פתרי רק לשיטת הרמב"ם ז"ל וסייעתי'
הי"ד) אם הי' שם יין מביאין כוס מחזיק רביעית וכו' ומביאין בשמים ואוחז את היין בימינו ואת הבשמים בשמאלו ומברך בהמ"ז ומברך על היין ואח"כ מברך על הבשמים וכו' והראב"ד ז"ל השיג ואמר דאם מיירי הכא מהכוס של בהמ"ז אמאי יאחז הבשמים כ"ז שמברך בהמ"ז ויטרד בברכה ואנו מפרשים דקאי על יין הרשות ומ"מ מקדים את החשוב והיין הוי חשוב ע"כ ועיין בכ"מ. ולפע"ד י"ל עוד בטעמא דהרמב"ם משום דהך דינא חשבה התוספתא בהדי' הדינים דפליגי ב"ש וב"ה בסעודה ומקודם להך דינא נשנה שם פלוגתא דפליגי ב"ש וב"ה אי מכבדין המקום סעודה קודם נט"י למים האחרונים או לא כדקתני במתני' ואח"כ נשנה פלוגתא זו שם הרי מוכח בודאי דהך דינא לא מיירי כלל ביין דרשות דאחר נט"י האחרונים הרי אסור לשתות יין דרשות א"ו דביין של בהמ"ז מיירי ומתני' לא חשיב פלוגתא זו בהדי' פלוגתייהו דב"ש וב"ה בסעודה משום דהוי כבר אחר הסעודה וטעמא דהשמיט הרמב"ם פלוגתייהו דב"ש וב"ה בשמן והדס לא נתבאר טעמו בזה ובפרט מאי דנקט הכא בושם דהו"ל למינקט יותר בשמן דאע"ג דהוי גם לריחו וסיכה
הט"ו) אעפ"י שאין בהמ"ז טעונה כוס מ"מ באם בירך על היין צריך שידיח הכוס וכו' ועיי' בכ"מ שהביא בשם הר"ן ז"ל שהוכיח שגם דעת הרי"ף ז"ל הכי הוי שאין בהמ"ז טעונה כוס והנה הש"ג תמה בזה דא"כ האיך הביאו אינהו ברייתא דאם אין לו אלא כוס א' משלשלן כולן אחר המזון כיון דהגמ' דייק מזה דבהמ"ז טעונה כוס אכן הרשב"א ז"ל בחי' שכ' דעיקר הוכחת הגמ' הוי דטעונה כוס מדקתני בה הנכנס לביתו במו"ש דהתירו לו לאכול לפני הבדלה א"כ הרי"ף והרמב"ם ז"ל דלא הביאו לשון הברייתא הנכנס לביתו במו"ש ולא הביאו ג"כ הך דמשלשלן כולן אחר המזון לפ"ז י"ל דמיירי שהתחיל לאכול מבעו"י בהיתר וא"צ כלל להפסיק מאכילה אז משלשלן כולן אחר המזון דקצת מצוה בודאי הוי לברך על הכוס [ובפרט לפמש"כ הרמב"ם לקמן בפכ"ט מהל' שבת דהך דמשלשלן לאחר המזון מיירי אפי' ביש לו יין הרבה א"כ הרי לא זה אי ברכת המזון טעונה כוס או לא] והנה בכוס של בהמ"ז לא הזכיר הרמב"ם למיפסל