באר י-הודה חלק ב ריז

עמהן ובהגהות עין משפט ציין שגם הרמב"ם הזכירו וא"י איזה מקומו בהרמב"ם

ה"ח) יצא א' מהמסובין להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס דיבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס אם היו מסובין לשתי' נכנס ויושב ונוטל ידיו וכו' ועיין בכ"מ שהביא סוגית הגמ' בזה וה"נ דר"ח אתי לתרוצי דלא תיקשי הברייתא מרישא לסיפא דברישא קתני דנוטל ידיו קודם שנכנס בין שהשתין ובין שדיבר עם חבירו והפליג ובסיפא קתני שנכנס בפנים ונוטל מש"ה מחלק בין שתי' לאכילה דברישא מיירי שהיו מסובין לאכילה דלא יחשדוהו שלא נטל ידיו להכי די אפי' שיטול מבחוץ משא"כ כשהיו מסובין לשתי' מש"ה צריך נטילה בפנים ובזה מדוייקין דברי הרמב"ם דלא מפליג רק בין מסובין לאכילה או מסובין לשתי' ומ"מ איכא למידק בסיפא דתני סתם נוטל ידיו ואפי' דמיירי בדיבר והפליג ומה"ט אפי' בשתי' צריך נטילה לשתי ידיו מ"מ אמאי לא מחלק לומר בהשתין בודאי סגי נטילה ליד אחת וה"נ דמזה הלבוש ז"ל הוציא דינו שכתב במסובין לשתי' בהשתין אפי' לא שיפשוף בידו צריך נטילה משום דיחשדוהו לדלמא שיפשוף ושמא שיפשוף בשתי ידיו משא"כ באכילה דליכא חשדא כלל מש"ה א"צ נטילה אלא להיד ששיפשף והוי מדויק שפיר לשון הרמב"ם במסובין לשתי' כתב סתם ידיו אכן המחבר בש"ע לא כ' הכי ואפילו במסובין לשתי' לא מצריך בהשתין נטילה אלא להיד האחת וגם לא מחלק בין מסובין לאכילה או מסובין לשתי' לענין נטילה בפנים או נטילה בחוץ אלא בהשתין לחוד משא"כ בדיבר והפליג לא מפליג בין מסובין לאכילה לבין מסובין לשתי' ועיי' במ"א בזה

וראיתי בספר שערי תשובה שהביא בשם ס' מח"ב לתרץ והוא דהמחבר יסבור כמש"כ בת"י ובחי' הריטב"א ז"ל בשם התוס' ולא כרש"י ז"ל אלא דבדיבר והפליג א"צ נטילה שנית רק במסובין לאכילה דלא גזרינן בזה לשמא יתן פרוסה לתוך פיו רק בהשתין ושיפשוף בזה בעי נטילה גם בשתי' ומש"ה הך חילוקא דבין שתי' לאכילה לענין נטילה בפנים או בחוץ לא שייך רק בהשתין לחוד ולא בדיבר והפליג דהא בזה א"צ נטילה כלל בשתי' וכעין תי' בעל הרפמ"ג אכן לפע"ד תמוה שיטה זו דהא לפי שיטה זו דהת"י והריטב"א ז"ל צ"ל דאפי' בהשתין מים מ"מ לאכילה צריך ליטול שתי ידיו ומוכרח הכי בגמ' לפי' זה עיי"ש וא"כ האיך פסק המחבר בהשתין מים אפילו לאכילה סגי בנטילת יד אחת הרי דלא סובר כפי' זה

ה"ט) אין מניחין בשר חי על הפת ואין מעבירין כוס מלא על הפת ואין סומכין את הקערה בפת ואין זורקין את הפת ולא את החתיכות ואת האוכלין שאין להם קליפות כגון ענבים ורימונים מפני שהן נמאסין וכו'. והנה בחי' הרשב"א ז"ל דייק מלשון רה"ג וגם מלשון הרי"ף ז"ל שכ' דאין זורקין את הפת ולא את האוכלין שהן נמאסין מזה מוכיח דקי"ל כשמואל להלכה דעושה אדם כל צרכיו בפת כשאינו נמאס וכ' דלפ"ז גם מהרמב"ם מוכח הכי ומה"ט פוסק בש"ע כשמואל ונ' דאע"ג דע"כ הוי מוכרח דמאי שסיימו בטעם מפני שהן נמאסין דע"כ לא קאי על הפת דהרי זריקה בודאי אסורה בפת אפי' באינו נמאס כמש"כ המחבר גופי' מ"מ צ"ל דהרשב"א ז"ל דייק מדאסרו רק זריקה ולא אסרו לעשות כל הצרכים בפת אף שאינו נמאס ע"כ משמע דשאר הצרכים שאינו נמאס אף בפת שרי

והנה הראב"ד והרשב"א ז"ל תמהו דלפי גירסת רש"י ז"ל דגרס בגמ' דמודה ר"א ביין שנתן בו מים שאסור ליטול בו ידיו א"כ האיך אמר בגמ' דשמואל סובר כר"א ואמאי כיון דמודה בנתן בו מים דאסור משום דהוי יין וממילא גם פת דהוי כיין גם לר"א אסור והאיך שמואל גופי' מתיר בפת לכל צרכיו דהוי דלא כר"א וגם תמהו התוס' והראשונים ז"ל דהאיך אמר בגמ' דשמואל כר"א סובר דהא ר"א מתיר אף בממאיס ושמואל הרי אוסר בממאיס וקצת הי' נראה ליישב דהנה בגמ' דמסכת שבת בפ"ד מקשה הגמ' אדר"ש שאוסר לפצע זיתים לרחוץ בהם וע"ז מקשה מדשמואל דאמר דעושה אדם כל צרכיו בפת ודחי הגמ' דשאני זיתים דממאיס ומודה שמואל וה"נ דאע"ג דגם בס"ד ידע הגמ' דהיכי דממאיס מודה שמואל דאסור דודאי שמואל לא פליג על הברייתא דאוסר לעשות הנך ד' דברים בפת משום דממאיס א"ו דהגמ' רצה לדמות פת היכי דלא ממאיס לשאר דברים היכי דממאיס ומאחר דמתיר שמואל בפת היכי דלא ממאיס ממילא יתיר בשאר דברים אפי' דהוי ממאיס ולזה דחי הגמ' דלא כן הוא אלא דממאיס שאני ואפי' בשאר דברים אסור ומעתה מבואר אפי' אליבא מסקנת הגמרא דמאן דמתיר בשאר דברים אפי' בממאיס שרי עכ"פ בפת בלא ממאיס ומעתה י"ל דהגמרא דשמואל כר"א והיינו מדמתיר בלא נתן לתוכו מים דהוי כשאר דברים אפי' בממאיס דע"י הנטילה הוי ממאיס ממילא סובר כשמואל להתיר בפת עכ"פ בלא ממאיס ובנתן לתוכו מים שאני דהוי כבר יין דהוי כמו פת ובפת וגם ממאיס בודאי אסור דהוי תרתי לגריעותא [ואע"ג דלפ"ז הוי מצינן למימר נמי דשמואל אף כרבנן סובר והא דאסרו רבנן אף בלא נתן לתוכו מים היינו משום דאזלי לשיטתייהו שסברו דגם בלא נתן לתוכו מים מיקרי יין והוי כפת וגם ממאיס והוי ג"כ תרתי לגריעותא ואפשר דידע הגמ' דלרבנן בלא נתן לתוכו מים מ"מ אכתי לא דמי לפת] ועכ"פ קושיא חדא מתורצת בחברתה

והנה בב"י בסי' ק"ב הביא דברי הרשב"א ז"ל שכ' בתה"ק דיין נמי כשר לנט"י בדיעבד דהא שאוסר ליטול ידיו בנתן לתוכו מים זה הכל לכתחילה ולא בדיעבד וטעמא דלכתחילה אסור ליטול בדבר שקובע ברכה לעצמו משא"כ בדיעבד עלתה לו נטילה והביא המחבר דעה זו בש"ע בשם י"א ותמה הט"ז ז"ל דכיון שכן מבואר הוא דהרשב"א ז"ל סובר בלא נתן לתוכו מים שרי גם לכתחילה ליטול ידיו בהן ואיך שביק רבנן ועביד כר"א וסיים בצ"ע ולפע"ד הו"ל ביותר לתמוה על המחבר גופי' מאחר דפוסק לעיל בסי' ר"ב דאפי' בלא נתן לתוכו מים ג"כ מברך בפה"ג וא"כ האיך פוסק הכא כהרשב"א ז"ל וכר"א וקצת הי' נראה דודאי המחבר פוסק כרבנן וממילא גם בלא נתן מים לתוכו ג"כ אסור לכתחילה ליטול בהו דהוי ג"כ דבר שקובע ברכה לעצמו אלא שהביא דברי הרשב"א ז"ל לומר כמו דלר"א שאוסר בנתן לתוכו מים הוי רק איסור לכתחילה ולא בדיעבד וממילא גם אליבא דרבנן אפילו בנתן לתוכו מים הוי דינא הכי מדנקט לישנא דמודה ר"א בזה לרבנן ממילא נשמע דגם לרבנן הוי דינא הכי דלרבנן אין חילוק בין נתן לתוכו מים או לא והוי האיסור, רק לכתחילה ולא דיעבד כנלפע"ד ביישוב קצת

והנה המ"א שם בסעי"ק י"ט תמה על המחבר שהביא שם בשם י"א להכשיר בנטילה במ"פ ותמה המ"א דהא למ"ל כיון דכבר הביא בשם י"א להכשיר הנטילה אפי' ביין דהוי בודאי כמ"פ והי' נלפע"ד דהמחבר אתי בזה לאפוקי משיטת הבה"ג דגרס בגמ' להיפך מגירסא דידן אלא דר"א מכשיר הנטילה בנתן לתוכו יין משום דהוי כבר יין וביין כשר הנטילה משא"כ בלא נתן לתוכו מים אוסר ר"א הנטילה דאז אכתי מיקרי מ"פ וכיון דמיקרי עלייהו שם מים ואישתנו ממראיהן פסול הנטילה בהן עיי"ש א"כ אף שכבר כתב די"א דיין כשר לנטילה ואפי' שלא נתן לתוכו מים אכתי הו"א דהוי מטעם דקי"ל כרבנן דאפי' בלא נתן לתוכו מים יין מיקרי אבל מ"פ ממש הו"א דפסולי להכי אשמעינן אלו דאפילו במ"פ ממש כשר לנטילה ולאפוקי משיטת הבה"ג ז"ל

הי"א) גמרו מלאכול מסלקין את השולחן ומכבדין את המקום שאכלו שם ואח"כ נוטלין לידים שמא ישתיירו שם פירורין שיש בהם כזית ואסור להלוך עליהן ולא לרחוץ עליהן וכו' וע"כ צ"ל דאע"ג אין נוטלין מים האחרונים אלא לכלי מ"מ הוי חששא לשמא ינתזו המים על הפירורין ומצאתי במחצית השקל שהרגיש בזה ועיין בלח"מ שהביא פלוגתת הפוסקים אי שרי