באר י-הודה חלק ב ריג

דמסתפינא היה נראה דפי' זה דחוק דא"כ אמאי לא תני גופי' אפילו לתוך פיו כלישנא דהרמב"ם הכא אלא דשאני הך דהברייתא דהכי מפרש הרמב"ם דהברייתא לא מיירי באדם הנחשד במזיד שלא ליטול ידיו אלא בענין דיש לחוש שע"י טרדת הסעודה ישכח ולא יטול ידיו מש"ה שפיר נקטה הברייתא לתוך פיו דבזה שייך למיחש טפי שישכח ולא יטול ידיו ובכה"ג לתוך ידיו יכול להיות דמותר דאמרינן דב"כ וב"כ יזכור ויטול ידיו משא"כ הרמב"ם דמיירי באדם הנחשד שיאכל בלא נט"י במזיד ובזה הוי איפכא לתוך ידיו בודאי לא יתן וקמ"ל דאפילו לתוך פיו לא יתן ובזה יהיה מדויק יותר דברי הרי"ף ז"ל בפרק א"ד שהביא בסתם מימרא דרי"ה אמר רב דאסור לאדם שיתן פרוסה להשמש אא"כ יודע בו שיטול ידיו ולא גרס בה איסור לתוך פיו ולכאורה קשה דא"כ האיך מדייק הגמרא מזה דאוכל מחמת מאכיל צריך נט"י דלמא מיירי הכא דאיסור ליתן לתוך ידיו דהשמש ואינו אוכל מחמת מאכיל ודוחק לפרש מדנקיט סתמא משמע דאפילו ליתן לתוך פיו הוי איסור אכן לפמש"כ ניחא דהגמרא סובר מדנקט רי"ה אמר רב איסור זה בשמש והוי החשש רק משום שמא ישכח מחמת טירדא ובזה בתוך ידיו ליכא איסור אלא בתוך פיו וש"מ הך דינא דאוכל מחמת מאכיל צריך נט"י ומתרץ דאפ"ה יש לחוש מחמת טירדא אף שיתן לתוך פיו שמא יגע גם בידיו

ובגמרא יש דיוקא קצת שדייק מהך מימרא דרי"ה אמר רב שאוכל מחמת מאכיל צריך נט"י ולא דייק טפי מהברייתא ובפרט דתני בה בפי' בתוך פיו ובהך דרי"ה אמר רב לא תני לתוך פיו ומצאתי בפמ"ג שהרגיש בזה

עו"ש אפילו אין לו מים אלא כדי שחיי' נוטל ידיו במקצתן ואוכל ושותה מקצתן ע"כ. ועיין בלח"מ וה"נ דזה יליף הרמב"ם מתשובת ר"י הגרסי שהשיב לו דאפילו לשתי' אין מספיקין משמע דבשאר כל הימים מזה המים שהובא לשתי' מהם גופא היה מצמצם גם לנט"י ואע"ג דר"ע גם התענה בלא נטילה זה הוי רק מחומרא שהחמיר ר"ע על עצמו אבל במה שנהג הכי בשאר יומי היה יודע דמצה"ד עשה כן וכן מש"כ הכ"מ דמוכח מעובדא זו דר"ע דאע"ג דשרי לאכול חולין ע"י מפה כמש"כ הרמב"ם גופיה מ"מ ה"ד באין לו מים כלל משא"כ כשיש לו מים כדי לחלקן לנט"י ולשתי' מחויב לעשות כן ג"כ כוונתו הכי מדעשה הכי בכל יומי הוי ידע דגם מצה"ד עשה כן: לנגב ידיו ואח"כ יאכל וכל האוכל בלא ניגוב

ה"כ) וצריך לנגב ידיו ואח"כ יאכל וכל האוכל בלא ניגוב כאלו אוכל לחם טמא וכו'. והשמיט הרמב"ם דינא דהתוספתא דהמטביל ידיו א"צ ניגוב והיה נראה לכאורה דניגוב דתוספתא מפרש הרמב"ם דהיינו שישפשף ידיו זב"ז להסיר מים הראשונים לגמרי קודם שישפוך השניים וזה שכתב הרמב"ם בפי"א מהל' מקואות הל' ב' דהנוטל ידיו צריך לשפשף ולא נודע מהיכן הוציא הרמב"ם דין זה ולהנ"ל י"ל דמהכא יליף לה ומש"ה בהטיל ידיו דליכא מים טמאים כלל בזה א"צ שיפשוף ומה"ט הכא לענין נט"י בחולין דא"צ למים שניים כלל מה"ט גם שיפשוף א"צ כיון דלא מחזקינן מים הראשונים לטמאין כלל משא"כ ניגוב לעולם בעי

עו"ש ותיכף לנט"י בהמ"ז ולא יפסיק ביניהם בדבר אחר שנטל מים האחרונים עד שיברך בהמ"ז ע"כ. ונראה דאע"ג דלעיל כתב הרמב"ם דאחר אמירת הב לן ונברך אסור להפסיק עוד מ"מ הפסקה דהכא לא דמי לפסקה דלעיל דהכא גם הפסקה כ"ש אסור

והנה התוס' כתבו במס' סוטה דיש ללמוד מהגמרא דמס' זבחים דשיעור הילוך כ"ב אמה תו לא מיקרי תיכף ממאי דאמר הגמרא שם באשם מצורע דלא הוי ביה תיכף לסמיכה שחיטה משום דמרחק צפון זה הוי רק הילוך כ"ב אמה ע"כ והאחרונים ז"ל בתשובה החו"י והמ"א והחכ"צ כולם תמהו דאדרבה מקושית הגמרא וגם מאידך תי' דהגמרא מוכח דגם בפחות משיעור הילוך זה ג"כ לא מיקרי תיכף עיי"ש. ולפעד"נ ביישוב קצת ובביאור דברי רש"י ותוס' ז"ל שם בסוגיא בתר דמשני הגמרא מרחק צפון או דכל הסומך בכל כחו הוא סומך מקשה הגמרא דכי נימא דסמיכת אשם מצורע הוי דאורייתא וגם תיכף לסמיכה שחיטה הוי ג"כ דאורייתא לעייל ולסמוך וע"ז מתרץ ר"א בר מתנה דגזרינן לשמא ירבה בפסיעות א"ד תיכף לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא ומקשה הגמרא עוד מהברייתא דתני בה וסמך ושחט מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים ומפרש רש"י ז"ל דהקושיא הוי דמנ"ל להברייתא דסמיכה הוי בטהורים דהא לא כתיב בה לפני ד' וע"כ דסברה הברייתא דתיכף לסמיכה שחיטה וכיון דבכל כחו הוא סומך ובעי שיכניס ראשו ורובו בפנים ומוכרח שיהיה טהור הרי דלא כאידך תי' דר"א בר מתנה דתיכף ל"ד דהכא מוכח דהוי תיכף דאורייתא אכן לעיל בתוס' שם (בדף ל"ב) בד"ה מה סמיכה בטהורים כתבו דמה סמיכה בטהורים כו' דגבי סמיכה בעי לפני ד' אלא דמ"מ הוי הוכחת הגמ' מברייתא זו דתיכף לסמיכה שחיטה דאל"כ אכתי מצי להיות הסמיכה בטמאים אע"ג דבעי לפני ד' דלעיל ידי' ולסמוך לפני ד' דביאה במקצת לא שמי' ביאה וע"כ דתיכף הוי דאורייתא וכיון דמרחק צפון לא תהא תיכף וצריך דוקא שיכנס לפנים מש"ה בעי שפיר שיהא טהור ונראה דה"ט דרש"י דלא פי' כפי' התוס' משום דמפרש דהנך תרתי תי' דמתרץ ר"א בר מתנה אזדי לתרץ אליבא דשני תי' דתי' הגמרא לעיל דאליבא דהך תי' דמשני הגמ' דמרחק צפון דע"ז הוי מקשה בגמרא דלעייל ולסמוך ולא תהא מרחק צפון אז מתרץ ר"א בר מתנה דלא מצי ליעול ולסמוך שמא ירבה בפסיעות ועביד איסור באם ילך יותר ממה שצריך משא"כ לפום אידך תי' דמש"ה לא הוי תיכף משום דצריך להכניס ראשו ורובו בפנים, דלפ"ז לא שייך התי' דשמא ירבה בפסיעות כיון דלא עייל כלל בפנים ע"ז הוי התי' דתיכף לסמיכה שחיטה הוי ל"ד ומכיון דלפי תי' זה סבר הגמרא דסמיכה בכל כחו בעינן ממילא אי אפשר לפרושי דבסמיכה ג"כ כתיב לפני ד' דא"כ בלאו הך ברייתא ג"כ לא אתי שפיר תי' דר"א בר מתנה דאפי' אם תיכף לאו דאורייתא מ"מ עכ"פ בעי סמיכה לפני ד' ולישרי שפיר לסמוך בכל כחו כיון דבעי סמיכה לפני ד' וע"כ צ"ל דבסמיכה לא כתיב כלל לפני ד' והוי הקושיא רק מהברייתא מדאמרה מה סמיכה בטהורים ע"כ דבעי תיכף מדאורייתא וזה מדויק בלשון רש"י ז"ל דסיים דש"מ מהברייתא דבעי תיכף וסמיכה בכל כחו בעינן וה"ט משום דלתי' זה סובר ר"א בר מתנה דסמיכה בכל כחו בעינן משא"כ התוס' נראה דסברי דאף אידך תי' דר"א בר מתנה אזדא להך תי' דמרחק צפון אלא דעדיפא מתרץ הגמרא דלא נצטרך לומר הטעם מטעם גזירה שמא ירבה בפסיעות אלא דבלא"ה אסור לעייל ולסמוך משום דתיכף ל"ד ומש"ה אע"ג דכתיב בסמיכה לפני ד' בלאו הברייתא הוי ניחא דהא מצי לסמוך לפני ד' לעייל ידא ולסמוך ולהכי מקשה הגמרא רק מהברייתא מדאמר דסמיכה רק בטהורים ע"כ דתיכף הוי מדאורייתא ומרחק צפון ולהכי בעי טהורים דוקא לסמיכה וז"ב בדבריהם ז"ל [אכן ק"ק דא"כ הגמרא דמייתי התם הברייתא דתני בה דשאני אשם מצורע משאר אשמות לענין זה דלא בעי תיכף וא"כ בין לפי הס"ד דהגמרא דהך ברייתא סברה דביאה במקצת שמה ביאה וכן לאידך תי' דר"א בר מתנה דכל הסומך ראשו ורובו הוא סומך וממילא גם סמיכה לפני ד' לא הוי א"כ אמאי לא חישבה הברייתא דגם בזה שאני אשם מצורע משאר אשמות דלא הוי סמיכה לפני ד']

ומעתה י"ל דהתוס' במס' סוטה אזדי לשיטתייהו דסברי הכא דמזה נשמע דהגמרא תופס כאן לעיקר כהך תי' דמרחק צפון דל"מ כי נימא דסמיכת אשם מצורע הוי דאורייתא ולפני ד' נמי בעינן א"כ הרי יכול לסמוך אפילו בראשו ורובו בפנים ג"כ אלא אפילו כי נימא דסמיכת אשם מצורע ל"ד מ"מ מדלא חישבה הברייתא דגם בזה שאני אשם מצורע משאר אשמות דלא הוי סמיכה לפני ד' א"ו דהוי שפיר סמיכה לפני ד' ורק דתיכף לא הוי משום דמרחק צפון וכיון דתי' זה הוי עיקר ממילא ליכא הכרח כלל דנימא דגם בפחות משיעור הילוך זה ג"כ לא