באר י-הודה חלק ב רי

הך דנטל ידו משטיפה אמת רצה לומר דלא נטל רק ידו אחת לחוד ומ"מ קתני בי' לשון דיעבד להורות דלכתחילה בעי נטילה מעט מעט ולא בשטיפה. והנה בעיקר דינא דפליג הרמב"ם עם שאר הראשונים ז"ל דלהרמב"ם לחולין א"צ מים שניים כלל ודי במים הראשונים לחוד ודוקא בנטילה לתרומה צריך מים שניים ולא כשאר הראשונים ז"ל דסברי דגם לחולין צריך מים שניים הי' נ' דהרמב"ם יליף דינו מהגמ' דמס' חולין בפ' כל הבשר אמר בחד לישנא דאמימר לא קפיד אשיעורא והוכיח לה ממתני' דמס' ידים דתני מי רביעית נוטלין לא' ואפי' לשנים ודחי לה הגמ' דשאני התם דאתי משיורי טהרה והשתא היכי מפרש הגמ' דברי אמימר דלא קפיד אשיעורא אי דהיכי שיש בכלי רביעית דכשר אפי' שלא שפך על ידיו כל המים א"כ האיך דחי זה הגמ' דהא דין זה שפיר מוכח ממתני' דהרי הראשון ששפך ולא שפך כל הרביעית דאז עדיין לא הוי המים משיורי טהרה ואם נפרש דה"ק דאמימר לא הקפיד אעפ"י שאין בכלי רביעית כשר ליטול מהן לידים הרי שמעינן ממתני' להיפך דדוקא היכי דאתי משיורי טהרה סגי בזה אעפ"י שלא נטל כל הרביעית אבל כי לא אתי משיורי טהרה לא מתכשר בהכי מדלא נקטה מתני' רביעית טפי דמחצי רביעית שרי ליטול לידים א"ו דבעינן דוקא אתי משיורי טהרה ועיי"ש בתוס' בד"ה ולא היא שנדחקו בפי' הגמ' וגם תהר"י ז"ל נתקשו בפי' הגמ' מש"ה מפרש הרמב"ם בפי' אחר והוא דהגמ' רצה להכריח דהיכי שיש רביעית מים בכלי דא"צ לשפוך כל המים על ידיו ודייק לה ממתני' דהרי הראשון לא שפך כל הרביעית וע"ז דחי הגמ' דשאני התם דאתי לשיורי טהרה וז"ב לפע"ד דגירסת הרמב"ם הכי הוי כלומר דדחה הגמ' דמתני' מיירי במים שניים דדוקא במים שניים דהם באים לשיורי טהרה בזה סגי אע"ג דלא שפך כל הרביעית משא"כ מים ראשונים לעולם לא מתכשרי עד שיטול כל הרביעית על ידיו כמש"כ הכא דבעי דוקא שישפוך כל הרביעית ורק לענין מים שניים הביא הך דינא דמתני' דמרביעית נוטלין לב' בני אדם ומחצי לוג נוטלין גם לג' כמש"כ בפי"א מהל' מקואות בהל' ח' ומעתה הוי קשיא לי' להרמב"ם בהא דאמר הגמ' שם במס' חולין דר' יעקב ור"מ תיקנו לנט"י כלי המחזיק רביעית והשתא כי נימא דגם לחולין בעי גם מים שניים בודאי הוי להו לתקן כלי המחזיק יותר מרביעית דתהוי מספיק גם למים שניים א"ו דלחולין א"צ מים שניים כלל ודי במי רביעית ולא צריך יותר ואינהו לנטילת חולין תיקנו וז"ב לפע"ד בשיטת הרמב"ם ז"ל ומעתה אע"ג דסובר הרמב"ם דלחולין א"צ מים שניים מ"מ לא נפקא שום קולא מזה כלל כיון דלהרמב"ם נטילה למים הראשונים צריך רביעית ולזה גם שאר המפרשים מודו דכי נטל הראשונים מרביעית דא"צ תו מים שניים עוד ורק לתרומה הוי חומר לשיטת הרמב"ם דאע"ג שנטל מים הראשונים רביעית שלם מ"מ צריך גם מים שניים ומ"מ אשכחן קצת קולא לשיטת הרמב"ם דנ' מהש"ע דלא נקיל לומר דא"צ מים שניים אלא דוקא בשפך מי רביעית לכל יד ויד או ששפך רביעית בב"א לשתי ידים משא"כ בשפך בזא"ז פחות מרביעית לכל יד בזה בעי דוקא מים שניים משא"כ להרמב"ם נ' שסובר דסגי ברביעית אפי' לשתי ידיו ששפך בזא"ז וג"כ א"צ מים שניים כלל לחולין. ועי' בב"י בסי' ק"ס שכ' בשם הררי"ו והראב"ד ז"ל דאפי' שנוטל ממי שיורי טהרה ליכא קולא אלא לענין זה דאע"ג דלא הוי בשעת שפיכה בכלי רביעית ג"כ כשר אבל מ"מ בעי להשלים אח"כ עד רביעית ונ' דטעמא דידהו דסברי דהראשון שנטל בודאי צריך להשלים כיון דגבי דידי' עדיין לא הוי משיורי טהרה ואע"ג דהוי גבי דידי' בכלי רביעית מ"מ צריך שישפוך כולו ממילא גם השני צריך להשלים ואע"ג דקצת דחוק לפי' זה כיון דס"ס משלים השפיכה עד רביעית אמאי צריך דוקא דרביעית מהני דוקא לשנים ולא יותר מ"מ צ"ל דקפדי חכמים בהכי שיהי' גם לשני חצי רביעית עכ"פ בפעם אחת וי"ל קצת דהראב"ד ז"ל לשיטתי' אזיל דכ' הב"י בסי' קס"ב בשם הראב"ד והרשב"א ז"ל דאפי' שנטל מרביעית יטלם בדרך הפסק בנתיים דתהוי כמים הראשונים ושניים מה"ט סובר נמי הראב"ד דאפי' שיטלם בדרך ראשונים ושניים מ"מ שיטלם בכל רביעית ורביעית מים לעולם בעי ומיהו נ' דמודה דרק לכתחיל' בעי שישפוך המים בדרך הפסק משא"כ בדיעבד בודאי כשר דהרי קתני במתני' נטל ידו אחת בשטיפה אחת כשר ור"מ לא פליג אלא בנטל שתי ידיו בשטיפה אחת עיי"ש

הי"א) אין נוטלין לידים לא בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ ולא בחרסים וכו'. ולכאו' אינו מובן כיון דכבר כ' דאין נוטלין לא בדפני הכלים ולא בשולי הכלים א"כ למ"ל למיפסל חרסים דהיינו שברי חרס דפשיטא דמיפסל וי"ל קצת עפ"י מש"כ בפי"ח מהל' כלים הל' י' דכל מה דתני במתני' בפ"ב ממס' כלים שיעורא דאם נשתייר קצת אחר השבירה דעדיין מקבלין טומאה זה דוקא בכ"ח מדכתיב וכל כ"ח עיי"ש הרי דבשאר כלים גריעי מכ"ח וכ"מ קצת בתוספתא בפ"ז ממס' כלים ובתוספתא דמס' ידים ומעתה י"ל רבותא דאף בכ"ח פסולין כיון דהוי נשבר לגמרי

עו"ש ולא יתן לחבירו מים בחפניו שאין חפניו כלי וכו' והנה ר"ת ז"ל התיר היכי ששפך מים מהכלי על ידו אחת ואח"כ שפך המים על ידו השני' והי' נ' דגם ר"ת ז"ל לא התיר רק דוקא כששפך המים על ידו הראשונה הי' מיד בדעתו לשפוך את המים על ידו השני' דאז דיינין כאלו המים ששפך על ידו השני' ג"כ כאלו באין מכלי משא"כ כשנמלך אח"כ ושפך על ידו השני' דזה דמי לדינא דהכא וכזה מצינו לחלק גם בתו' ממס' סוטה לענין נטל ידו אחת ושפשפה בחברתה עיי"ש

הי"ג) הכל כשרים ליתן לידים אפי' חש"ו אם אין שם אחר מניח חבית בין ברכיו על ידיו או מטה חבית על צדה ונוטל וכו' והקוף נוטל לידים וכו'. והשיג הראב"ד ז"ל וכ' דאנן קי"ל כר"י שפוסל בשני אלו ומתרץ הכ"מ דהרמב"ם סובר דמטה חבית על צדה מיקרי שפיר כח גברא כיון דע"י הטייתו יזובו המים ולא דמי לשוקת דפוסל הגמ' דהתם כבר פסק כח גברא וסיים בזה כתי' הב' דהר"ש ז"ל [ובב"מ ז"ל נ' דהי' לפניו הגירסא בספרים ישינים דזה כתי' הא' דהר"ש ז"ל אך שהוא הגי' דזה כחי' הב'] ולפע"ד הגהתו אינו מובנת דהנה הר"ש ז"ל מקשה מ"ט דת"ק דמכשיר במטה חבית על צדה ובאריתא דדלאי מבואר בגמרא דפסול ותי' די"ל דמטה החבית מיקרי כח גברא ועוד תי' דהת"ק לטעמי' דמכשיר נמי בקוף דס"ל דלא בעי כח גברא משא"כ הגמ' דסברה כר' יוסי דפוסל בקוף מה"ט פוסל גם באריתא דדלאי ע"כ [והיינו דבתי' הא' סובר הר"ש דלא תליא זב"ז דאפי' הת"ק דמכשיר בקוף מ"מ מודה הוא דעכ"פ בעי כח נותן מש"ה באריתא דדלאי פסול כיון דכבר פסק כח נותן ואפי' להת"ק פסול בזה מש"ה קשיא לי' אמאי מכשיר במטה החבית וחשבינן כח נותן ומחלק שפיר דהכא הוי שפיר כח נותן משא"כ בתי' הב' סובר הר"ש דלהת"ק דמכשיר בקוף אמרי' דלא בעי כח נותן כלל מש"ה כשר במטה החבית והא דפסל במטה החבית הוי כר' יוסי] ומעתה הרמב"ם דפוסק להכשיר בשני אלו ופוסל באריתא דדלאי ע"כ שסובר כתי' הא' דהר"ש ז"ל ולא כתי' הב' שוב ראיתי דהפמ"ג כ' בשם ס' א"ר להשיג בזה על הב"ח ז"ל ואפשר דכוונתו למש"כ וס' א"ר אינו ת"י והמעיין בהשגת הראב"ד ז"ל יראה דלא השיג בהכרח על הרמב"ם רק במאי דהכשיר הרמב"ם גם בקוף ע"ז השיג בהכרח על הרמב"ם דהא מבואר בגמ' דפוסל באריתא דדלאי משום דלא הוי בי' כח גברא משמע דבעי דוקא כח גברא משא"כ על הרמב"ם דמכשיר במטה החבית בזה לא השיג בהכרח על הרמב"ם משום דשפיר י"ל כחילוק הנ"ל שכ' הכ"מ אלא דסובר כמו דפסקי' בזה כר' יוסי לפסול בקוף כמו כן פסקינן בזה נמי כר"י לפסול במטה חבית ונ' דה"ט דהמחבר בש"ע הביא בקוף דעת החולקים על הרמב"ם משא"כ במטה לא כ' דעת החולקים על הרמב"ם משום די"ל דהראב"ד ז"ל לא פליג על זה לגמרי: