באר י-הודה חלק ב רט

כ' סתמא פסול דהיינו לעולם ובפרט דדין גילוי שייך גם במים המחוברין כמש"כ הרמב"ם גופי' בהל' רוצח ושמירת נפש מ"מ יש לחלק כיון דהכא אסורי לעולם משום דהארס מעורב במים והוי שופכין ממש מש"ה מיפסלי לעולם

ה"ח) כל מים שנעשו בהן מלאכה נעשו כשופכין ופסולין לנט"י כיצד שאובין שהדיח בהן ידיו או שרה בהן פת וכיוצא בהן בין בכלים ובין בקרקעות פסולין לנט"י וכו' והנה זה שפוסל הרמב"ם הכא בין בכלים ובין בקרקעות ע"כ מיירי שהם המים בכלי עתה ופסולין לנט"י דע"כ לא מיירי שהם עתה המים בקרקע ופסולין לטבילת ידים כיון דמיירי דוקא בשאובין כמש"כ הרמב"ם ושאובין להרמב"ם הרי לעולם פסולין לטבילת ידים א"ו דמיירי בנט"י ומש"ה אינו מובן לפע"ד מש"כ הכ"מ הטעם בהרמב"ם דפוסל הכא בין בכלים ובין בקרקעות מדלא מפלגא במתני' בין כלים לקרקעות כדמפלגא מתני' גבי מים שנפסלו משתיית בהמה בין כלים לקרקעות והכא לא מפליג ע"כ דלעולם פסולי ולפי הנ"ל הרי לא שייך הכא חילוק בין כלים לקרקעות כמו התם דהתם קאמר בקרקעות כשרים היינו לטבילת ידים משא"כ הכא דמיירי בשאובין ולא מיירי בטבילת ידים ורק בנט"י מיסתברא יותר דמה"ט לא מחלקא מתני' בזה בין כלים לקרקעות כיון דע"כ מיירי שהם עתה בכלי מש"ה מסברא אין חילוק בין כלים לקרקעות ומ"מ עיקר הוכחה דמחלק הרמב"ם כאן בין שאובין למחוברים בשעת מלאכה לא אדע כעת ההכרח לזה והי' נ' לכאו' שדייק הרמב"ם הכי ממתני' דמס' מקואות דתני בה הדיח בהו סלי זיתים וענבים לא מיפסלי המים משום שינוי וק' דמ"מ נפסלו מחמת מלאכה א"ו דהתם מיירי במים מחוברים ומש"ה לא מיפסלי מחמת מלאכה ומ"מ אין זה הכרח ברור דהא י"ל דהתם שאני משום דהוי מי מקוה שיש בהם מ' סאה מש"ה לא מיפסלי בכל שהוא משא"כ בהרמב"ם משמע דכל שהיו המחוברים אז בשעת מלאכה אע"ג שלא היו מ' סאה מ"מ לא מיפסלי אז ע"י מלאכה אע"ג שנטלן אח"כ בכלי לא מיפסלי אח"כ והא מנ"ל ועי' במ"א בסי' ק"ס בסע"ק ה' שהקשה על השל"ה שם דלדבריו תיקשי דליפסלי מים שנפל בהם הדיו מחמת שנעשו בהם מלאכה אע"ג דלא נפסלו בשינוי מראה ולהנ"ל הרי יש נ"מ במים שהיו מחוברי' אז דלא מיפסלי מחמ' המלאכ'

ה"ט) וכל מים שנפסלו משתיית כלב כגון שהיו המים מרים או מלוחים או ריח רע עד שלא ישתה הכלב מהן בכלים פסולין לנט"י ובקרקעות כשרים להטביל בהן ידיו וכו'. ועי' בלח"מ שכ' דהרמב"ם דמכשיר הכא בקרקעות דכשרים לטבילת ידים ע"כ צ"ל דמחלק בין טבילת כל גופו דמיפסלי בזה כדאמר הגמרא בפ"ב דזבחים אי שאין הפרה שוחה ושותה מהן אפי' למקוה נמי פסולין משא"כ לטבילת ידים לחוד כשרים ולפ"ז צ"ל דאע"ג דבבריית' דמייתא הגמ' אין עכורין בכלל מ"מ במתני' דמס' זבחים אמרי' דגם עכורין בכלל וכשרין לטבילת ידים ולפע"ד זה דחוק דאדרבה מנ"ל לפרש מתני' דגם עכורין הוי בכלל ולולא דמסתפינא הי' נ' לדייק בשינוי לשון דהרמב"ם ז"ל כאן דלא כלישנא דגמ' דאמר אי דאין הפרה שוחה ושותה מהן אפי' למקוה נמי פסולין וג"כ התם קרוי לי' טיט עבה והכא לא קרי לי' רק מים עכורין שאין הכלב יכול לשתות מהן מה"ט הי' נ' שאין זה דומה לזה דהתם קצת דמי לטיט עבה ואף הפרה אינה יכולה לשתות מהן משא"כ הכא דרק מים עכורין הם ורק אין הכלב שותה מהן מש"ה כשרים לטבילת ידים ובזה ניחא ג"כ יותר לישנא דסיימא הגמ' אי דהפרה יכולה לשתות מהן אפילו משלימין למי רביעית נמי דמשמע דעכ"פ פסולין לנט"י בפני עצמן אלא דכשרים לטבילת ידים ועי' בהרמב"ם בפי"א מהל' מקואות הל' ט' שכ' כלי שהי' בו רביעית מים הכשרים לנט"י ינתן לתוכו מעט מים הפסולים לנט"י הרי אלו כשרים נטל מהן כשיעור שנתן ונשאר רביעית בצימצום כמו שהיו הרי אלו פסולין ע"כ והרי בגמ' מבואר דיש מים הפסולין לנט"י בפני עצמן מ"מ משלימין הם לרביעית

עו"ש חמי טבריא במקומן מטבילין בהם את הידים אבל אם נטל מהן בכלי או שהפליג מהן אמה למקום אחר אין נוטלין מהן לידים לא ראשונים ולא אחרונים מפני שאינם ראויין לשתיית בהמה ע"כ. ועי' בכ"מ שתמה על הרמב"ם דמ"ש דפסק בחמי טבריא כחזקיא דגזרי' בבת בירתא אטו מנא ובמים שנפסלו משתיית בהמה פוסק סתם להכשיר טבילת ידים בקרקעות והרי בגמ' מדמה זל"ז וקאמר דהוי כתנאי ותי' דהרמב"ם מפרש דרק מילתא דר"י הוי כתנאי משא"כ מילתא דחזקיא לא הוי כתנאי דשפיר מצי למימר דנהי דהכא גזר בת בירתא אטו מנא שאני הכא גבי חמי טבריא דאיכא למיגזר טפי אטו מנא משום דאחר שנתקררו הוי כשאר מים דזכים הם ואין מינכר פסולן ועיקר פסולייהו הוי משום דחמין הם מתחילתן ואז אינם ראויין לשתיית בהמה מש"ה מיפסלי לעולם ומ"מ עתה שנתקררו תו אין פסולן ניכר מש"ה איכא למיגזר בהו טפי אטו מנא משא"כ מים שנפסלו משתיית בהמה דגם השתא מינכר פסולן מש"ה פליגי בי' תנאי אי גזרינן או לא [ועל מה שפסלן הרמב"ם גם למים אחרונים נדחק הכ"מ דמ"ט בזה והלח"מ מתרץ לה משום דחמין הם ואין מעבירין הזוהמא אכן הכ"מ דמתרץ להא דע"כ מיירי הכא אחר שנתקררו מש"ה מתמה שפיר] והמבואר דהכ"מ מפרש לשיטת הרמב"ם דמפרש כל פלוגתייהו דחזקיא ור"י הכא הוי אחר שנתקררו המים ועיקר זה שסיים הרמב"ם הכא משום דאין ראויין לשתיית בהמה הוי פי' מפני שמתחילת ברייתן היו חמין ואז אין ראויין לשתיית בהמה ובזה מיפסלי לעולם וכ"מ קצת מדברי הרי"ף ז"ל במס' ברכות דמפרש שם דמה"ט גריעי חמי טבריא מחמי האור מפני שלא הי' להם שעת הכושר מעולם וא"כ כי נימא דגם בלא זה מיפסלי משתיית בהמה א"כ בודאי גרעי מחמי האור ויש לדחות משום דמ"מ קשיא לי' דמ"ש מחמי האור דאפי' בעודן חמין דג"כ כשרים לנט"י ובזה הוי קשיא לי' דמ"ש מחמי טבריא דג"כ אין עתה ראויין לשתיי' מש"ה מוכרח לומר מטעמא דלא הי' להן שעת הכושר מעולם (וקצת איכא למידק בדברי הרי"ף ז"ל דמקשה התם הילכתא אהילכתא דמ"ש בחמי האור פסקינן כר"י דכשרים לנטילה ומ"ש בחמי טבריא דפסקינן כחזקיא דגזרינן אפילו בת בירתא אטו מנא ואמאי לא מקשה עדיפא מינה דתיקשי דר"י אדר"י גופי' דהכא מכשיר בחמי האור ליטול אפילו במנא ובחמי טבריא מודה דאסור ליטול במנא אלא דלא גזר בת בירתא אטו מנא ואי דיסבור דחמי טבריא מצד עצמן ג"כ אין ראויין לשתיית בהמה דא"כ גם קושיתו הילכתא אהילכתא ל"ק אכן י"ל דמ"מ ר"י אדר"י ל"ק דשפיר ידע דחמי טבריא גם מצד עצמן אינם ראויין לשתיית בהמה ומש"ה מודה ר"י בהו דמיפסלי ליטול במנא משא"כ לענין דנפסל בת בירתא אטו מנא בזה קשיא לי' משום דזה לא מצינו גם במים שנפסלו משתיית בהמה. אכן אכתי אינו מובן דלפ"ז הו"ל להקשות בפשיטות דמ"ש חמי טבריא ממים שנפסלו משתיית בהמה כקושית הכ"מ וגם משמע קצת מהא דמקשה הרי"ף אהא מחמי אור מהכא בחמי טבריא דאיהו מפרש דגם חמי טבריא מיירי בלא נתקררו עדיין דאל"כ לא שייכי זל"ז כלל ובעיקר קו' הכ"מ הנ"ל הי' נלפע"ד דלעולם מיירי חמי טבריא בעוד שלא נתקררו ומ"מ מצינן לתרץ בהא דאמר הגמ' בזה כתנאי הוי שפיר פי' דגם מילתא דתזקיא הוי כתנאי אכן זה אליבא דחזקיא גופי' דאיהו פוסל לפסול ליטול בחמי האור במנא דלפ"ז גם חמי טבריא הוי מינכר פסולן מש"ה מדמינן שפיר חמי טבריא למים שנפסלו משתיית בהמה כיון דבתרוייהו מינכר פסולייהו דהא אפי' שיטעו דשמא חמי האור הם הרי מ"מ פסולין הם והוי כתנאי משא"כ לפ"מ דאנן קי"ל בזה כר"י דחמי האור כשרים הם אפי' ליטול במנא דלפ"ז לא מינכר פסולייהו כ"כ דדלמא חמי האור הם מש"ה גזרי' בזה טפי אטו מנא ולא הוי כתנאי גם מילת' דחזקי' ואפש' דמ"מ סובר הכ"מ דבבת בירתא ליכא למיטעי דשמא חמי האור הם

ה"י) יש לנוטל ליטול ידיו מעט מעט עד שיתן כשיעור ואם נתן הרביעית כולו בשטיפה אחת כשר וכו'. ועיין בכ"מ ואפשר דהרמב"ם מפרש הך דנטל ידיו משטיפה אחת וכן