באר י-הודה חלק ב רא

ומ"מ שאל לו למה אמר לו להמתין עם הפירות עד אחר הסעודה והו"ל למימר לי' דיאכל השאר בלא הפת ויצטרך לברך לפניהן ונשמע מזה דאפילו בכה"ג אין צריך לברך לפניהן ולהכי כ' הרא"ש מהירושלמי לומר כן די"ל מוטב א"ל להמתין עד אחר המזון כדי שיברך לפניהן ולאחריהן משא"כ אחר שהשיב לו דהם עיקר נגיסתי' תו לא מצי למימר לי' שיאכל מעט בלא פת ויברך עכ"פ לפניהן כיון דמזה שהשיב לו דהם עיקר נגיסתי' מזה ידע מסתמא דהביאו לו הפירות בתחילת הסעודה ממילא אפי' אם יאכל השאר בלא הפת ג"כ לא יצטרך לברך לפניהן מאחר שאכלן מיד עם הפת ומ"מ לפמש"כ הרא"ש ז"ל מסברא דאפילו לא אכל מיד עם הפת ויאכל אח"כ בלא הפת דג"כ א"צ לברך לפניהן ומ"מ מפרש הטור שזה שכ' הרא"ש שזה אין להוכיח לפירות שהובאו באמצע הסעודה ונשאר הדבר בספיקא זה דוקא היכי שאכל עכ"פ מעט עם הפת אז כשיאכל השאר בלא הפת נשאר בספיקו משא"כ כי הובאו הפירות באמצע הסעודה וגם לא אכל כלל עם הפת ורק אכל הכל בלא הפת דהוי כתרתי לריעותא בכה"ג לא נסתפק לי' ופשיטא לי' שצריך לברך לפני' כנלפע"ד בפי' דברי הטור ז"ל

הי"ב) בשבתות ויו"ט ובסעודת הקזת ובשעה שיוצא מן המרחץ וכיוצא בהן שאדם קובע עצמו על היין אם בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון אבל בחול צריך לברך על היין שלאחר המזון וכו'. והנה בגמרא שם איתא דרי"צ בר יוסף איקלע לגבי דאביי בשבת ויו"ט חזיא דבריך על כל כסא וכסא ואקשי לי' דמי לית לי' הא דריב"ל דאמר דבשבת ויו"ט פוטר היין שלאחר המזון ותמה הצל"ח דאמאי לא אקשי לי' ממתני' דקתני בירך על היין שלפני המזון פוטר שלאחר המזון ונדחק בתי' וקצת הי' נ' ליישב משום דאי ממתני' הוי מצי לאוקמיה דמיירי היכי דבפי' קבע על היין משא"כ מדריב"ל מקשה שפיר דע"כ לא מיירי בקבע על היין דא"כ מ"ש שבת ויו"ט מחול א"ו דבשבת ויו"ט גם סתמא הוי כקבע ובפרט בשבת ויו"ט דהוי מצוה לקבוע על היין וכדפסק הרמב"ם לקמן בפכ"ט מהל' שבת ואפשר דיליף לה מהכא ותי' לי' אביי דיש לו אונס שלא לקבוע על היין

ונראה דגם הרמב"ם סובר כהתוס' והרא"ש ז"ל דגם בחול א"צ לברך רק על היין שלאחר המזון משא"כ על היין שבתוך המזון א"צ לברך אפי' בחול

עו"ש בא להם יין בתוך המזון כל א' מברך לעצמו שאין בית הבליעה פנוי ולא יוכלו לענות אמן ואינו פוטר היין שלאחר המזון ע"כ. והנה בגמרא מיבעי' להו אי היין שבתוך המזון פוטר היין שלאחר המזון או לא ובתר הכי מייתי הגמרא פלוגתא דאמוראי בזה חד סובר דפוטר וחד סובר דאינו פוטר ובתוס' בד"ה ר' ששת אמר דאינו פוטר כ' דנ' דהלכה כר' ששת ובדיבור שאח"ז בדיבור המתחיל בא להם יין בתוך המזון כ' התוס' דמיירי שלא היה להם יין קודם המזון ודיבור זה הי' ראוי להקדים להך דלעיל וכ' הפ"י משום דלכאורה הוי נוכל לומר דאבעי' הוי אפי' שהי' להם יין קודם המזון ומ"מ הוי שייך הך איבעי' אי יין שבתוך המזון פוטר את שלאחר המזון משום דהוי מצינן לו' דדוקא שלא שתה יין בתוך המזון אז יין שלפני המזון פוטר זה שלאחר המזון משא"כ כששתה יין גם בתוך הסעודה וצריך לברוכי על זה היין שבתוך המזון מכח זה נחלש כח הברכה שבירך על היין שלפני המזון ואינו פוטר את היין שלאחר המזון והוי שייך שפיר איבעי' אי היין שבתוך המזון פוטר את היין שלאחר המזון אף כשבירך ג"כ על היין שלפני המזון משא"כ לאחר דמסקו התוס' מעיקרא דיין שלפני המזון בודאי פוטר את היין שבתוך המזון מש"ה כ' בתר הכי שפיר דלא משכחת למבעי' אי ברכת היין שבתוך המזון פוטר את שלאחר המזון רק היכי שלא שתה יין לפני המזון דאי שתה הרי תו ל"צ לברוכי על היין שבתוך המזון כלל ע"כ תו"ד ז"ל, אכן בעיקר סברת בעל הפ"י הנ"ל די"ל בשתה יין בתוך הסעודה ואיצטריך לברוכי עלי' עי"ז נחלש כח הברכה שבירך מעיקרא על היין שלפני המזון ולא יוכל לפטור עוד על היין שלאחר המזון הי' נראה דעל זו הסברא פליגי התוס' והרא"ש ז"ל בפ' ע"פ ולא ניחא להו סברא זו דהרי הכריחו שם דע"כ יין שלפני המזון פוטר ליין שבתוך המזון אפי' בחול דאל"כ היכי תני במתני' דיין שלפני המזון פוטר ליין שלאחר המזון הא למ"ד דיין שבתוך המזון פוטר להיין שאחר המזון א"כ ל"צ למיפטר ע"י היין שלפני המזון דכיון דזה שבתוך המזון ג"כ פוטר ודוחק לומר דמיירי שלא שתו יין בתוך הסעודה א"ו דע"י היין שלפני המזון מיפטר הכל זה שבתוך המזון ג"כ ע"כ והשתא לסברת הפ"י הנ"ל הוי מצי להוכיחו אפי' למ"ד שזה שבתוך המזון אינו פוטר לזה שאחר המזון מ"מ תיקשי כיון דשתו יין גם בתוך המזון ואי בעי לברוכי עלה א"כ האיך זה שלפני המזון פוטר שלאחר המזון דהא כבר נחלש כח הברכה שבירך על היין שלפני המזון א"ו דלא ס"ל סברא דנחלש כח הברכה ומ"מ בעיקר דיוקא דהפ"י הנ"ל הי' נראה משום דלכאורה הוי נוכל לומר דלעולם מיירי הכא אפילו ששתו יין בתוך הסעודה ומ"מ הוי נפק"מ אי פוטר או לא כגון דבתחילת הסעודה לא הוי דעתו לקבוע על היין ורק בתוך הסעודה נמלך וקבע עצמו על היין ושפיר הוי פלוגתא אי זה שבתוך המזון פוטר את שלאחר המזון או לא משא"כ כיון דמסקו התוס' לעיל דיין שבתוך המזון בודאי מיפטר ע"י ברכת היין שלפני המזון ואפילו בחול וע"כ ה"ט משום דדרך אפילו בחול לשתות יין בתוך הסעודה א"כ אפילו שלא הי' דעתו בתחילת הסעודה לקבוע על היין מ"מ לעולם א"צ לברוכי בתוך המזון ולא שייך למבעי' אי זה שבתוך המזון פוטר או לא כיון דא"צ לברוכי כלל בתוך הסעודה וע"כ דעיקר אבעי' הוי כגון שלא שתו כלל יין לפני המזון וז"נ בס"ד

והנה בשתה יין בתוך הסעודה לחוד דקי"ל דצריך לברך על היין ולא מיפטר בברכת הפת משום דיין קובע ברכה לעצמו כדאיתא בגמרא והסכימו הראשונים דמ"מ לאחריו א"צ ברכה דמיפטר ע"י בהמ"ז וכ"כ תהר"י והרא"ש ז"ל הכריח זה מהא דאמר הגמרא בפ' ע"פ דאמימר בריך אכסא קמא ואכסא דברכתא ומביא הגמ' סייעתא לאמימר מהא דאמר ר' ייבא סבא משמי' דרב דכיון דאמרו הב לן ונברך אסורי למישתי וא"כ כש"כ לאחר שבירך בהמ"ז ממש בודאי צריכי לברוכי לפני' דהוי הפסק והשתא אי נימא דעל היין שבתוך המזון צריך לברך לאחרי' וממילא מחויב ברכה שלאחרי' קודם בהמ"ז א"כ למ"ל להגמ' לומר דצריך לברך לפני' אכסא דברכתא משום דבהמ"ז הוי הפסק והרי ברכה שלאחרי' גופה הוי הפסק ופשיטא שצריך לברך לפני' על כסא דברכתא א"ו שא"צ לברך לאחרי' על היין שבתוך המזון משום דבהמ"ז פוטרו ומש"ה צריך הגמרא לומר דבהמ"ז הוי הפסק ע"כ. ולכאורה היה נראה דהרא"ש ז"ל לשיטתי' אזיל בזה דהנה הרי"ף ז"ל פוסק בפרק ע"פ שצריך לברוכי ברכה אחרונה על תרי כסי קמאי מארבע כוסות ששותה בפסח ואח"כ מברך ברכה אחרונה על תרי כסי בתראי ג"כ וכ' הר"ן ז"ל בטעמא דאין נכון שיפסיק בין הכוסות בבהמ"ז ואח"כ יברך ברכה אחרונה על כולן משא"כ הרא"ש ז"ל סובר דדי שיברך ברכה אחרונה על כולן בב"א. ומעתה הי' נראה דלשיטת הרי"ף ז"ל ליכא הוכחה כלל שאין צריך ברכה אחרונה לברך על היין שבתוך המזון דשפיר י"ל דצריך ברכה אחרונה על היין ששותה בתוך הסעודה ומ"מ צריך גם לטעמא דבהמ"ז הוי הפסק דאי לאו הכי הוי אמרינן שגם הברכה האחרונה שיברך על היין מברך ברכה אחת על שתיהן ושפיר צריך הגמרא לטעמא דבהמ"ז הוי הפסק מדר' ייבא סבא משא"כ לשיטת הרא"ש שסובר בארבע כוסות דאע"ג דמספיק בבהמ"ז מ"מ מברך ברכה אחרונה אחת על כולן וע"כ נצטרך לומר דהכא שאני דאין ברכה אחרונה אחת על שתיהן משום דאינם מענין א' דיין שבתוך הסעודה הוי לשתי'