באר י-הודה חלק ב ר

בפ"ג מה שנלפע"ד בזה ע"פ דברי האגור בשם הא"ז] וגם הקשו דאמאי לא אמר ר"ש חוץ מאורז ודוחן דמברך לאחריו רק בנ"ר דזה מיקרי ג"כ טעון ברכה לפניו ולא לאחריו ומה"ט פי' התוס' דר"ש מיירי מפת הבאה בכיסנין שהובא בתוך הסעודה וה"ט דאינו מברך לאחריו משום דבהמ"ז פוטרתו

ולפע"ד י"ל דה"ט דרש"י ז"ל לא רצה לפרש הכי משום דאפשר סובר כשיטת הסוברים דפת הבאה בכיסנין בתוך הסעודה גם א"צ ברכה לפני' דמיפטר מכח ברכת הפת ויותר נראה דודאי רש"י ז"ל מודה דכל מידי דזיינו כשהובאו בתוך הסעודה מיפטרי מברכה לאחריהן וכ"מ עוד דהרי רש"י ז"ל פוסק הכא כר"ש ומ"מ מפרש רש"י בדין הג' בפיסקי ר"פ ודברים הרגילין לבוא אחר הסעודה כגון פירות טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיינו דוקא פירות דאותן רגילין לבוא אחר הסעודה משא"כ מידי דזיינו כשהובאו בתוך הסעודה בודאי א"צ ברכה לאחריהן דבהמ"ז פוטרתן] וא"כ אמאי נקיט ר"ש דוקא פת הבאה בכיסנין א"ו דסובר רש"י דמידי דמיפטרי מלברך לאחריו משום דבהמ"ז פוטר לא הוי מיקרי דאין טעון ברכה לאחריו כיון דבאמת טעון ברכה גם לאחריו ורק דבהמ"ז פוטרו והוי כאלו בירך לאחריו מש"ה מוכרח רש"י ז"ל לפרושי בפת הבאה בכיסנין לאחר הסעודה ומ"מ א"צ ברכה לאחריהן משום דמאכלה מועט [ומה"ט נמי נראה דסברי ר"ה ור"נ בתאנים וענבים שבאו בתוך הסעודה דאין טעונין ברכה לאחריהן ג"כ אין לומר בטעמייהו משום דבהמ"ז פוטרתן דאלו כן האיך קרי להו ר"ש דאין טעונין ברכה לאחריהן כיון דמיפטרי מכח בהמ"ז הרי הוי כבירך אחריהן ואף אם לר"ש לא ניחא ליה דפירות אלו מיפטרי מברכה אחרונה ע"י בהמ"ז מ"מ לא הו"ל למיקרי להו דאין טעונין ברכה לאחריהן כיון דגם ר"ה ור"נ סברי דלית לך מידי דטעון ברכה לפניו ולא לאחריו ורק הכא הוי טעמא דסברי דבהמ"ז פוטרתן. ועיין בתהר"י והברור דכוון לקושיא זו ובחנם נדחק בהגהות בשם חידושי אנשי שם] ולהכי נראה ברור שסובר רש"י ז"ל בטעמייהו דר"ה ור"נ גבי תאנים וענבים שהובאו בתוך הסעודה דאין מברכין לאחריהן לא הוי טעמא כלל משום דבהמ"ז פוטרתן משום דאין ענינם למיפטר ע"י בהמ"ז א"ו דטעמם הוי משום דמיבטלי חשיבותייהו דהפירות האלו ונעשין כטפל ונפטרו כשאר טפל דבטל לגבי העיקר ולפני' מברך כיון דהובאו לאחר שכבר בירך על הפת וע"ז קאמר ר"ש דאין לך דבר שמברך לפניו ולא לאחריו משום דנחשב כטפל זה לא מצינו רק בפת הבאה בכיסנין בלבד הבאה לאחר הסעודה מ"מ מיבטלי וא"צ ברכה לאחרי' משום דמאכלה מועט ומה"ט שפיר לא מצי למינקט חוץ מאורז ודוחן כיון דטעמא באורז ודוחן דמברך בנ"ר לא הוי מטעם ביטול חשיבות אלא מצד עצמה אין לזה ברכה אחרת להכי מוכרח למינקט פת הבאה בכיסנין דהוי ג"כ מטעם ביטול חשיבות כיון דמאכלה מועט [וכעין זה תי' ג"כ בס' הפ"י]. וגם נ' דאע"ג דרש"י ז"ל פי' בדין הא' דמסיק ר"פ דהיינו דבא ללפת את הפת אין הכוונה דבעי דוקא בבא ללפת אלא דגם היכי דהוי רגילי ללפת את הפת מ"מ א"צ ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן [וכ"מ בדברי רש"י ז"ל גופה בעובדא דתלמידי דבר קפרא דפי' שהביאו לפניהן פרגיות ודגים דהיינו אין רגילות ללפת בהן את הפת הרי מבואר דברגילות ללפת סגי]. ויותר היה נראה דרש"י ז"ל אתי לאפוקי מיני דייסא וכיוצא בהן דאינהו אין באין ללפת והוי מזון באפי נפשייהו וכדסובר נמי הבה"ג ז"ל דאע"ג דבדברים שבאו ללפת הפת א"צ ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן מ"מ מידי דזיינו באפי נפשייהו טעונין ברכה לפניהן ומפרש דזה דין הב' דר"פ ובדין הג' דר"פ דפי' רש"י ז"ל דדין זה הוי כר"ש ונראה דה"ט דלא אמר ר"פ סתם הלכה כר"ש משום דאי הוי אמר הכי הו"א דדוקא בתאנים וענבים דהוי פרי חשיבי הוא דלא אבדי חשיבותייהו ולא נעשו כטפל משא"כ בשאר פירות דלא קמ"ל ר"פ דה"ה בכל פירות אמרינן הכי כנלפע"ד בשיטת רש"י ז"ל

והנה בדברי הרמב"ם ז"ל נסתפק האיך פוסק אי כפי' רש"י או כפי' התוס' אכן הלח"מ מדייק מדברי הרמב"ם ז"ל דע"כ אינו מפרש כפי' רש"י ז"ל וה"נ דדיוקא דידי' הוי ממש"כ בדין הב' שבאו בתוך הסעודה ובדין הג' כתב שבאו אחר הסעודה ומעתה אי יסבור כפי' רש"י ז"ל לא הו"ל לומר שבאו אחר הסעודה דלרש"י ז"ל בפירות מחמת דרגילי לבוא אחר הסעודה אפילו באו בתוך הסעודה צריכי לברך לפניהן ולאחריהן. אכן לולא דמסתפינא היה נלפע"ד דגם כפי' התוס' לגמרי לא סבר לה הרמב"ם דהרי התוס' מחקו בדין הג' תיבת ודברים משום דלא תליא מילתא בדברים רק אימת באו או בתוך הסעודה או לאחר הסעודה משא"כ הרמב"ם הרי כתב גם בדין הג' ודברים וגם יש קצת דיוק מלשון הרמב"ם שכתב בדין הא' הטעם מפני שהן טפילה להסעודה ולא כ' מפני שהם טפילה להפת ממכח וזה שדעת הרמב"ם הכי הוי דודאי ר"פ לא איירי בדין הא' מדברים שהן טפלים להפת דא"כ זה פשיטא דהפת פוטרתן א"ו דר"פ מחלק בין הדברים שהן מעיקר הסעודה לבין הדברים דהוי אינם עיקר להסעודה אלא דבאו לגרר תאוות המאכל ויש דברים דהוין צורך גדול להסעודה ויש שאינן לצורך גדול ומש"ה בדין הא' מיירי בדברים שהן מצורך גדול להסעודה מש"ה א"צ ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ובדין הב' מיירי מדברים שאינן מצורך גדול להסעודה מש"ה צריכין ברכה עכ"פ לפניהן ולא לאחריהן ודין הג' מיירי שבאו ממש לאחר הסעודה ובהו יש ג"כ דברים שהן צורך גדול לעכל המאכל ויש שאינן לצורך גדול כ"כ מש"ה מברך בהו לפניהן ולאחריהן כנלפע"ד בפי' הרמב"ם בס"ד

ועיין בתהר"י ז"ל שסתרו דברי רש"י ז"ל על פת הבאה בכיסנין דמיירי בעיסה מעורב בתבלין אלא כפי' הר"ח ז"ל דמיירי בעיסה שעושין אותה כמין כיס וממלאין אותה בשקדים ודבש ומיני מתיקה ומיירי שפיר בתוך הסעודה ע"כ מזה דאלו לפי' רש"י שפיר ניחא דלא מצי לפרושי פת הבאה בכיסנין שהובא בתוך הסעודה דא"כ לא הוי מברך גם לפני' דהוי כפת גמור ולהכי מוכרח לפרושי דמיירי שלא בשעת סעודה משא"כ לפי' ר"ח שפי' פת הבאה בכיסנין בענין אחר מש"ה שפיר ניחא לפרושי בתוך הסעודה ומ"מ צריך לברוכי לפניו כיון דאינו פת גמור ולפ"ז מבואר דתרי מינים יש בפת הבאה בכיסנין ואפשר להשוות בזה גם פלוגתת הפוסקים לענין אי צריך לברך בפת הבאה בכיסנין בתוך הסעודה

והנה רבים תמהו בדברי הטור ז"ל בענין זה בסי' קע"ז שכ' דספיקו דהרא"ש ז"ל הוי רק באכל הפירות בתחילה בלא פת כלל ולפ"ז באם אכלן בתחילה עם הפת ואפי' שאכלן אח"כ בלא פת ליכא ספיקא ופשיטא ליה דא"צ לברך ומנ"ל להטור זה ואדרבה דהא מהרא"ש ז"ל מבואר דגם בכה"ג מספקא לי' וגם מש"כ הטור עוד דהיכי שהובאו לו הפירות באמצע סעודה ואכל מהן מעט בלא א פת שצריך לברך לפניהן דהא הרא"ש ז"ל לא כ' רק דליכא להוכיח דין זה מהירושלמי דא"צ די"ל שפיר שצריך לברך לפניהן אבל פשיטא לי' בכה"ג שצריך לברך לפניהן ועיין בב"י ובב"ח והט"ז ז"ל. ולפע"ד נראה ליישב קצת דבלא"ה איכא למידק בדברי הרא"ש ז"ל שכ' מעיקרא קרא ונ' מסברא שא"צ לברך ובתר הכי כ' סייעתא לזה מהירושלמי ומכיון דיש לו סייעתא מהירושלמי למה כ' ונ' מסברא וכן מש"כ ומיהו אין להוכיח מהירושלמי היכי שהובאו הפירות באמצע הסעודה דפשיטא שאין דומין זל"ז הובאו באמצע הסעודה להיכי שהובאו בתחילת הסעודה לזה מפרש לדברי הרא"ש דזה שאמר מעיקרא רק מסברא מיירי כשהובאו לו בתחילת הסעודה ולא אכלן עם הפת דלזה ליכא הוכחה מהירושלמי כיון דהירושלמי מיירי בהובאו בתחילת הסעודה ואכלן מיד עם הפת ולהכי כ' דינו רק מסברא ומש"כ הרא"ש ומיהו אין להוכיח מהירושלמי להיכי שהובאו הפירות בתוך הסעודה נראה דה"ק מאחר דר"ח בר בא ששאל לר"ה הרי לא ידע שהם עיקר נגיסתי' וממילא בכה"ג אין מדרך להביא הפירות בתחילת הסעודה