באר י-הודה חלק ב קצט

הש"ג שכתב דאמירת הב לן ונברך הוי מאוחר לנטילת מים האחרונים ולפ"ז קמ"ל דסגי בנטילת מים האחרונים אכן ממש"כ לקמן הרמב"ם בהל' ח' עד שיאמר הב לן ונברך הרי מוכח דזה הוי קדים ויותר נראה דהגמרא דנקטה מים האחרונים משום דזה הוי מילתא דפסיקא בכל סעודה משא"כ אמירת הב לן ונברך הרי זה אינו שייך רק בדאכיל אינש אחרינא בהדי'

והנה במאי דמפרש רש"י ז"ל דאליבא דמ"ד שסובר דגמר וסילוק ג"כ מהני הוי הפי' לענין דאפילו באם ירצה לברך שנית ג"כ לא יועיל עד שיטול ידיו שנית הי' אפשר דאזיל בזה רש"י ז"ל לשיטתי' דכתב לקמן בהני פיסקי דפסק ר"פ דאמר דברים הבאין מחמת הסעודה בתוך הסעודה דהיינו דבאין ללפת את הפת וא"כ בהך עובדא דמייתי שם בגמרא דר"פ דאקלע לגבי ר"ה ברי' דרבה ב"נ דר"פ אכל משום דסובר סלק וגמר לחוד לא מהני והשתא ע"כ ר"פ ג"כ בריך כיון דגמר ע"כ לא בא ללפת את הפת וטעון ברכה א"ו דהם סברי דגמר לחוד טעון גם נט"י והוא השיב להם סלק איתמר. אכן לפמ"ש לקמן דמודה רש"י ז"ל דאין צריך דוקא בא השתא ללפת את הפת אלא כיון דרגילי בהו ללפת בהו את הפת ג"כ סגי א"כ אין הכרח מזה דשפיר י"ל דר"פ לא בירך כלל כיון דס"ל סלק איתמר [ובס' פ"י מקשה לשיטת הסוברים דאפילו הוי גמר וסילוק ל"מ רק לענין להצריך ברכה שנית אבל נט"י שנית לא צריך א"כ האיך מסיק הגמרא ולית הילכתא ככל הני שמעתי' אלא כדרך דאמר תיכף לנט"י ברכה והשתא היכן שמעינן דרב פליג אכל הני שמעתי' ודלמא רב לא אמר אלא להצריך בהמ"ז קודם ואח"כ יטול ידיו שנית זה תליא רק בנטילת מים אחרונים דוקא אבל להצריך ברכה על מה שיאכל דלמא גם רב מודה. אכן לפע"ד אינו מוכרח לומר דהגמרא מייתי ראי' מרב דפליג אכל הני שמעתא אלא דבעל מסדר הגמרא איהו אמר מדנפשי' דכל הני שמעתא לית הילכתא הכי ורק הך דינא דרב לחוד הוי הילכתא]

ה"ח) היו שותין ואמרו בואו ונברך בהמ"ז או בואו ונקדש קידוש היום נאסר עליהן לשתות עד שיברכו בהמ"ז או יקדשו ואם היו רוצין לחזור עד שלא יברכו ולא יקדשו אעפ"י שאין רשאין צריכין לברך תחלה בפה"ג ואח"כ ישתו אבל אם אמרו בואו ונבדיל אין צריכין לחזור ולברך ע"כ והראב"ד ז"ל השיג וסובר דכל מה דמחלק הגמרא בין קידוש להבדלה זה דוקא בדליכא שום אמירה בזה אמרינן דקידוש קבעה והבדלה לא קבעה אבל היכי דהוי אמירה שאמרו בואו ונבדיל אז אין חילוק בין קידוש להבדלה ובתרווייהו בעי לברוכי שנית ע"כ ותי' הכ"מ דהרמב"ם סובר דמסיק הגמרא שבת קבעה לעצמה ה"ד בס' חשיכה משא"כ מבע"י בעי' אמירה תחילה ומ"מ אמרו בגמרא דהבדלה אינה קובעת מזה נשמע דהבדלה אפי' באמירה אינה קובעת ונראה דאע"ג דלתי' זה דהכ"מ אינו מוכרח רק לענין דאמרינן דדגם באמירה דמבע"י אינו קובעת הבדלה מ"מ פוסק הרמב"ם לקמן בפכ"ט מהל' שבת דגם אמירה בהבדלה משחשיכה ג"כ אינה קובעת ואפשר כיון דכבר מוכרח דאינה קובעת אף באמירה מש"ה גם משחשיכה אינה קובעת ועיין במ"א בסימן רע"א סתר לדברי הב"י שכתב באם קידש באמצע הסעודה שצריך לברך בפה"ג וסתר המ"א דלא מיסתבר הכי דכי אמרינן קידוש קובעת דוקא באם ירצה לשתות כוס של רשות קודם הקידוש דצריך לברך עלה משא"כ באם קידוש ממש בתוך הסעודה אין צריך לברוכי עלה כיון דשתה יין גם מעיקרא ובתר הכי מייתי המ"א גם דברי העו"ש שסובר דעכ"פ באם אמר בואו ולקדש אז צריך לברוכי גם על כוס של קידוש בפה"ג וסתר המ"א גם דין זה מדלא קמ"ל הרמב"ם רבותא זו דע"י אמירתו בואו ונקדש צריך לברוכי גם על כוס של קידוש בפה"ג א"ו דא"צ ונתקשה בס' מחצית השקל דא"כ גם בראשונה דסתר המ"א את דברי הב"י וכתב רק דלא מיסתבר לחלק בזה ואמאי לא הוכיח ג"כ מהרמב"ם להיפך מדלא כתב רבותא זו כמו דסתר אח"כ דברי העו"ש מטעם זה וה"נ משום דעיקר טעמא דהב"י הוי משום דמיד נתקנה ברכת קידוש לברך עלה בפה"ג מש"ה לא נפקע הך חיובא א"כ לא שייך לסתור סברא זו מכח דברי הרמב"ם דלא קמ"ל רבותא זו משום דאדרבה כי שתה כוס של רשות חייב לברוכי עלה זה הוי רבותא טפי מש"ה כתב רק דלא מיסתבר משא"כ דברי העו"ש שכתב רק משום דאמר בואו ונקדש צריך לברוכי גם על כוס של קידוש אבל לא מטעם דנתקנה מיד לברך עלה בפה"ג להכי סתר לה מדלא קמ"ל הרמב"ם רבותא זו דאפילו כי לא עבר על אמירתו אפ"ה צריך לברך עלה וכן נ']. אכן לדעת המ"א הנ"ל שסתר דעת הב"י וגם דעת העו"ש הנ"ל א"כ חזינן מזה דע"י אמירתו בואו ונקדש אין זה גורם ברכה שנית לכוס של קידוש ורק לענין אם חזר בי' ורוצה לשתות כוס של רשות בזה צריך לברך שנית בשביל אמירתו שאמר א"כ מזה ק' לפע"ד דברי הגמרא בפ' ע"פ דמייתי סייעתא לאמימר שסובר דחייב לברוכי אכסא דבהמ"ז בפה"ג אע"ג דכבר שתה יין בתוך הסעודה מהא דאמר ר' ייבא סבא משמי' דרב כיון דאמריתו הב לן ונברך אסור לכו למישתי עוד קודם בהמ"ז עד שיברך בפה"ג ואמאי דלמא גם כוס של בהמ"ז דומה לכוס של קידוש דכי עושה כפי אמירתו א"צ לברוכי בפה"ג משום דיין ששתה בתוך הסעודה פוטרתו ורק באם חוזר מאמירתו אז צריך לברוכי שנית ודלמא בכוס של בהמ"ז נמי הכי הוי

ה"ט) היו שותין יין ובא להם יין אחר כגון שהיו שותין אדום והביאו שחור או ישן והביאו חדש א"צ לברוכי בפה"ג אבל מברכין הטו"מ וכתב הכ"מ דהרמב"ם למד זה מהירושלמי דבחדש וישן מברכין הטו"מ וסובר הרמב"ם דלאו דוקא חדש וישן אלא ה"ה בישן וחדש ג"כ מברכין הטו"מ. ולפע"ד זה דחוק דודאי י"ל דדוקא בחדש וישן מברכין הטו"מ משא"כ בישן וחדש דלמא לא כיון דסתמא הוי ישן מעולה מחדש ולולא דמסתפינא היה נראה דהרמב"ם למד דינו מהגמרא דידן דקתני סתמא שינוי יין צריך לברך הטו"מ משמע דבכל שינוי יין הוי דינו הכי וכ"מ מדנקיט הרמב"ם לישנא דגמרא דידן משמע דמהכא יליף לה

ה"י) אין מברכין על האוכל מן האוכלין ולא על משקה מן המשקין עד שהובא לפניו ואם בירך ואח"כ הובא לפניו צריך לברך שנית ע"כ וכתב הכ"מ שדין זה יליף הרמב"ם מהירושלמי דאמר הדין דנסיב פוגלא והוא לא אתא לידי' שצריך לברך שנית ומדרש דה"ק שזה לא אתא לידי' מיד בשעה שבירך אלא הובא לידו אח"כ ג"כ צריך לברך שנית. ולפע"ד אינו מובן דהא הירושלמי יליף דין זה ממימרא דר"ח דאמר אין מברכין על הפת שהוא פורס וכתבו המפרשים ז"ל דה"ט דחיישינן שמא תפול הפרוסה מידו ולא ימצאה אלא חתיכה אחרת א"כ דין זה אם מצא אח"כ חתיכה זו שבירך עלי' מנ"ל שצריך לברוכי שנית [ואח"ז מצאתי דגם הרב הפמ"ג הרגיש בזה]

הי"א) דברים הבאין מחמת הסעודה והן מחמת הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהן וכו' ודברים שאינן מחמת הסעודה והם בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן ודברים הבאין לאחר הסעודה בין מחמת הסעודה ובין שלא מחמת הסעודה טעונין ברכה בין לפניהן ובין לאחריהן ע"כ. ומקודם נלפע"ד לבאר שיטת רש"י ז"ל שתמהו התוס' בזה בפלוגתא שהובא בגמרא בהובאו לפניהן תאנים וענבים בתוך הסעודה דסברי ר"ה ור"נ דמברך לפניהן ולא לאחריהן ור"ש אמר דמברך לפניהן ולאחריהן משום דאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ולא לאחריו אלא בפת הבאה בכיסנין בלבד ומפרש רש"י ז"ל בטעמא דפת הבאה בכיסנין שאין טעון ברכה לאחריו משום דמאכלה מועט ותמהו התוס' בזה דמאי נפק"מ משום דמאכלה מועט והא רו"ש דאמרי תרווייהו כל שיש בו מה' מינים מברך לאחריו ג"כ מעין ג' [וכבר כתבתי בזה לעיל