באר י-הודה חלק ב קצח

מחדר לחדר לבין ששינה מפינה לפינה הוי ברואה מקומו דבחדר לחדר ל"מ רואה מקומו ובשינה מפינה לפינה מהני רואה מקומו ומחלק בהך דאכל במזרחה של תאנה דצריך לברך משום דאינו רואה מקומו דבכה"ג גם בשינה מפינה לפינה צריך לברך אבל א"צ להתנות בזה דמיירי שלא הי' דעתו בזה מתחילה דזה פשיטא דהרי אם הי' דעתו מהני גם בשינה מחדר לחדר. ומעתה מתמה על המ"א שכתב בסימן קע"ח בסעי"ק ב' על הרמ"א ז"ל שכתב באם שינה מחדר לחדר דמהני באם דעתו מתחילה הי' לכך וכתב המ"א בזה דה"ה אם רואה מקומו מהני בזה דלפ"ז ע"כ הדין באם שינה מפינה לפינה דא"צ לא דעתו לכך וגם ל"צ רואה מקומו א"כ תקשה האיך יפרנס הך דאכל במזרחה של תאנה דצריך לברך שנית כיון דזה הוי רק כמו שינה מפינה לפינה ואע"ג דהב"י רצה לומר שם דהך דאכל במזרחה של תאנה גרע ולא דמי כשינה מפינה לפינה משום דאין מוקף מחיצות מ"מ ע"כ הב"י אח"כ חזר בי' ממש"כ שם דאם אכל בגן ושינה מאילן לאילן בעי דוקא דעתו מתחילה לכך ויליף לה מהך דאכל במזרחה של תאנה הרי דמדמה להו אהדדי אע"ג דבגן הוי מוקף מחיצות אלמא דלא שני לי' בין מוקף מחיצות לאין מוקף מחיצות ומ"מ יש לקיים גם דברי המ"א ז"ל דהכריח המ"א מדברי המחבר בש"ע בסימן רע"ג שכתב מעיקרא וי"מ דאם רואה מקומו אין צריך לברך וכ' עוד וי"א דגם דעתו מתחילה לכך מהני ומשמע די"א השני הוי מוסף על דברי הי"א קמאי משום דרואה מקומו עדיף מדעתו לחוד וכ"מ מדברי הר"ן ז"ל בפ' ע"פ דרואה מקומו עדיף מדעתו לחוד ומש"ה כתב המ"א הכא בסי' קע"ח סעי"ק ב' דלמש"כ הרמ"א הכא דגם דעתו לחוד מהני וכן עיקר ע"כ גם רואה מקומו לחוד ג"כ מהני כיון דזה עדיף מדעתו לחוד וכיון דהרמ"א תופס לעיקר דדעתו לחוד מהני נם מחדר לחדר ממילא דכש"כ רואה מקומו לחוד מהני גם מחדר לחדר משא"כ המחבר גופי' נ' דתופס לעיקר דדעתו לחוד ל"מ מחדר לחדר אבל רואה מקומו מהני גם מחדר לחדר מש"ה באכל במזרחה של תאנה דצריך לברך שנית כתב המ"א בסעי"ק ה' משום דאינו רואה מקומו והיינו משום דאינו מוקף מחיצות דהוי כמחדר לחדר ולהמחבר ל"מ מחדר לחדר רק רואה מקומו משא"כ בגן מאילן לאילן כתב שפיר דצריך לברך שנית משום דלא הוי דעתו דבגן דהוי מוקף מחיצות דהוי רק כמו מפינה לפינה בזה גם דעתו לחוד מהני משא"כ להרמ"א דתופס לעיקר דאפילו בשינה מחדר לחדר מהני דעתו לחוד או רואה מקומו לחוד וע"כ דבשינה מפינה לפינה א"צ כלום לא דעתו וגם לא רואה מקומו ע"כ צ"ל הטעם באכל במזרחה של תאנה דצריך לברך משום דאין מוקף מחיצות הוי זה כמו מחדר לחדר וממילא בגן דמוקף מחיצות אין צריך כלום ומה שהכריח האבן העוזר דע"י הב"י הדר בי' ולא מחלק בין מוקף מחיצות או לא מדהביא הא"ח סייעתא בגן דבעי דעתו ממש"כ הראב"ד באכל במזרחה של תאנה דבעי דעתו לפע"ד אדרבה אתי שפיר כיון דהראב"ד סובר דרק בשינה מפינה לפינה בעי דעתו ממילא בגן נמי בעי דעתו וגם מש"כ האבן העוזר דלהרמב"ם מה"ט לא התנה הכא ובלבד שלא היה דעתו מתחילה כיון דלדידי' גם מחדר לחדר מהני דעתו אינו מוכרח דודאי י"ל גם להיפך דלהרמב"ם גם דעתו ל"מ מחדר לחדר והכא דהוי כמו מחדר לחדר מש"ה גם דעתו לא מהני

ה"ו) בירך על הפת פטר את הפרפרת שאוכלין בהן הפת ממיני תבשיל או פירות וכיוצא בהן אבל אם בירך על הפרפרת לא פטר את הפת בירך על מעשה קדירה פטר את התבשיל בירך על התבשיל לא פטר מעשה קדירה ע"כ. ועיין בכ"מ ובלח"מ שנדחקו בכאן ליישב דברי הרמב"ם ובפרט זה שכתב בירך על מע"ק פטר את התבשיל בירך על התבשיל לא פטר מע"ק דמהיכן למד הרמב"ם דין זה והביא בכ"מ תשובה אחת מנכד הרמב"ם ז"ל שהגיהו דצ"ל בירך על התבשיל פטר מע"ק ולולא דמסתפינא היה נלפע"ד לקיים שפיר דברי הרמב"ם ז"ל בלא הגה"ה ובעין שכתב הכ"מ דהרמב"ם פוסק כב"ש אלא דהרמב"ם מפרש דהך דאמר בגמרא וכש"כ מע"ק דלא כפי' רש"י ושאר הראשונים ז"ל דהוי כש"כ דפת פוטר למע"ק אלא דה"פ דהכי מבעי' להגמ' אי אמרינן דב"ש פליגי ארישא דת"ק דאמר דפת פוטר לפרפרת וכש"כ דמע"ק פוטר לפרפרת משום דתרווייהו מיני תבשיל נינהו מש"ה זה פוטר יותר לפרפרת וב"ש אתרווייהו פליגי וסברי דפת אינו פוטר לפרפרת וגם המע"ק אין פוטרין לפרפרת דהיינו תבשיל או דלמא ב"ש אסיפא פליגי כלומר דבהא מודו ב"ש דפת פוטר לפרפרת ומכש"כ דמע"ק פוטר לפרפרת ורק בהא פליגי דת"ק סובר דנהי דאין הפרפרת פוטר להפת מ"מ אכתי פרפרת פוטר למע"ק מחמת השיווי שיש ביניהם שזה הוי תבשיל וזה הוי תבשיל וב"ש בזה פליגי וסברי דגם הפרפרת לא פטר למע"ק. ומעתה נהי דהרמב"ם פוסק כב"ש משום דמבעי' הגמרא אליבא דב"ש מ"מ אכתי תפסינן אבעי' לקולא דרק פרפרת לא פטר למע"ק משא"כ מע"ק פוטר לפרפרת ובזה אתיין שפיר גם דברי תהר"י ז"ל שכתבו דלב"ש מע"ק פטר לפרפרת אבל פרפרת לא פטר למע"ק וז"ב בס"ד בפי' דברי הרמב"ם ז"ל ומבואר ג"כ מלשון הרמב"ם ז"ל דנהי דפת פוטר כל מיני פרפרת משא"כ מע"ק לא פטרי רק לתבשיל ולא לשאר מיני פרפרת

והנה רש"י ז"ל מפרש פרפרת דהכא דהיינו פרגיות ותמהו דלפ"ז מאי דתני במתני' דפרפרת לא פטר את הפת הוי פשיטא דאין ענין זל"ז ובלא"ה קשה דהנה לעיל בעובדא דתלמידי דבר קפרא כתב רש"י גופי' דפרגיות ודגים שהובאו בתוך הסעודה אין הפת פוטרתן משום דאין דרך ללפת בהן את הפת וא"כ האיך תני במתני' בירך על הפת פטר את הפרפרת ולכן נראה דודאי מודה רש"י ז"ל דבלשון פרפרת נכלל נמי דברים שמלפתין בהם את הפת ובהו שפיר קאמר מתני' בירך על הפת פטר את הפרפרת אלא דמפרש דגם בלשון פרפרת נכלל נמי גם פרגיות ודגים ואזל לשיטתי' דמפרש לקמן דקתני כיצד סדר הסיבה דיין שלפני המזון מיקרי זה היין שבא אחר נט"י אלא דהוי לפני אכילה וכ"מ גם לקמן בברייתא דמשמע דמעיקרא בא להם מים לנטילה ובתר הכי דבא להן יין הרי דיין מובא להן לפני אכילה אחר הנט"י וברכת המוציא ואפ"ה קרוי זה יין שלפני המזון ולפ"ז מאי דתני הכא במתני' בירך על הפרפרת שלפני המזון פוטר את הפרפרת שלאחר המזון הרי ע"כ מיירי מפרפרת דהוי צריך לברוכי עלי' לאחר ברכת המוציא קודם אכילה ולא פטר להו הפת וע"כ זה הוי הפרגיות והדגים דהם בעי ברוכי לפני אכילה ולא מיפטרי בברכת המוציא ואותה הברכה פוטרת להפרפרת שלאחר המזון ועיין בתוס' בד"ה בירך על הפת שכתבו דע"כ מיירי שהובא פרפרת זה בתוך הסעודה דאלו הובאו לאחר הסעודה הרי טעונין ברכה לפניהן ולאחריהן ואין הפת פוטרתן ולכאורה הרי מוכח ממתני' גופי' דקתני בירך על הפרפרת שלפני המזון פוטר את הפרפרת שלאחר המזון הרי נמי מוכח דאין הפת פוטרת פרפרת שלאחר המזון וע"כ מוכח דהתוס' נמי סברי דיש בפרפרת כמה מינים והוי ס"ד דיש פרפרת שלאחר המזון שנפטר בברכת הפת קמ"ל התוס' דלא כפיסקא דר"פ דכל דברים הבאין לאחר הסעודה טעונין ברכה לפניהן ולאחריהן

ה"ז) גמר מלאכול ולשתות ואח"כ נמלך לאכול או לשתות אעפ"י שלא שינה מקומו צריך לחזור ולברך וכו'. והראב"ד ז"ל השיג וסובר דדוקא לגבי שתי' מהני גמר וסילוק לברך שנית מה שאין כן לגבי אכילה ל"מ גמר וסילוק אא"כ נטל ידיו או שינה מקומו ובכ"מ ובב"י האריך ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל ובעזה"י כוונתי בזה לתי' הלח"מ דהרמב"ם מפרש מאי דאמר בגמרא ולית הילכתא הכי לענין דנימא דגמר וסילוק מצריך נמי לברך מיד גם בהמ"ז כמו בהב לן ונברך דהוי דינא הכי לברך מיד גם בהמ"ז ויטול ידיו ויברך על מה שיאכל ע"ז אמר בגמרא דגמר וסילוק לא מהני לזה אבל עכ"פ מצריך הגמר וסילוק לברך שנית על מה שיאכל אח"כ ומאי דאמר בגמרא עד שיטול ידיו [למים האחרונים] ולא אמר עד שיאמר הב לן ונברך לכאורה הי' נראה דהרמב"ם סובר כשיטת בעל