באר י-הודה חלק ב קצה

דסובר הרמב"ם דהני תרתי ברייתות פליגי אהדדי וברייתא קמייתא סברה בבישל חיטים והגרעינין שלימין מ"מ מברך במ"מ ומה"ט הוצרכה זו לאשמעינן דינא דכוסס חטה או כוסס אורז דמברך רק בפה"א ואשמעינן נמי כוסס אורז אע"ג דחזי טפי מכוסס חטה מ"מ אינו מברך רק בפה"א וברייתא השני' דסברה דגם בבישל חיטים ונשארו שלימין אינו מברך רק בפה"א אלא דוקא בבישל חיטין חילקי טרגיס וטיסני מברך במ"מ מש"ה תו א"צ לאשמעינן דינא דכוסס חטה או כוסס אורז דודאי מברך רק בפה"א ממילא נראה באורז כיון דלהברייתא קמייתא בודאי כשבישלה ואפי' הגרעינין שלימין בודאי דמברך במ"מ מכש"כ דבישל חיטין דאורז חזי טפי מחיטין ובזה לא מצינו דברייתא השני' יחלוק בזה מש"ה מיסברא דגם ברייתא השני' מודה בזה דמברך במ"מ וכפסק הב"י

ובזה שסיים הרמב"ם ובלבד שלא יתערב עמו דבר אחר הב"י נסתפק בפי' אכן בכ"מ כתב בשם הרא"ש ז"ל דה"ק שלא יתערב עמו דבר אחר ויהי' הרוב כנגד האורז ואז ישתנה ברכתו. והנה דינא דקמח של אורז השמיט הרמב"ם ז"ל

עו"ש אבל פת דוחן ופת של שאר מיני קטניות מברך שהכל ובנ"ר ע"כ. וכן פסקו הרי"ף והרא"ש ז"ל אכן תהר"י ז"ל פליגי ונראה דאלו בכוסס דוחן מודו דמברך בפה"א והנה רש"י ז"ל מפרש דאורז הוי מיל ודוחן פניצו וכתב הצל"ח דלפי' זה לא הוזכר בכאן ברכת ריזו וכתב דלפ"ז נראה דמברך על ריזו בפה"א כברכת קטניות ולפע"ד היה נראה דפי' זה דחוק טובא כיון דלפי' שאר מפרשים ז"ל אמרינן דברכת ריזו עדיף ממיל ונימא דלפי' רש"י ז"ל יהי' ברכת ריזו גרע אפילו מפניצו ותהוי פלוגתא רחוקה ביניהם ולכן הי' נראה יותר דלפי' רש"י ז"ל אמרינן רק דברכת ריזו גרע ממיל ואמרינן דג' מינין הם ומיל הוי מעולה שבהן ופניצו הוי הגרוע שבהן וריזו הוי מין אמצעי שבהם והוי גם מכללא דהני ונראה דזה הוי כוונת התוס' דלבתר שכתבו פי' רש"י הנ"ל כתבו בשם י"מ דאורז הוי ריזו וסיימו דלפ"ז י"ל דדוחן הוי מיל ונראה דכוונתם הכי הוי דלפי' רש"י ז"ל ע"כ צ"ל דריזו הוי מין האמצעי שבכולן דודאי לא מיסתבר דריזו יהי' מין הגרוע שבכולן משא"כ לפי' הי"מ דאורז הוי ריזו בזה י"ל דדוחן הוי מיל ופניצו הוי מין הגרוע שבכולן ודינו כקטניות ועפי"ז נראה דגם מש"כ בתר הכי בד"ה תיובתא דרו"ש שכתבו דרק באורז הוי תיובתייהו אבל מדוחן לא איפרכי ע"כ דנראה דזה כתבו התוס' רק לשיטתם דכתבו לעיל פי' הי"מ הנ"ל ואם כן אין בזה הענין רק שני המינים אורז ודוחן מש"ה דרק מזה איפרכי ומזה לא איפרכי משא"כ לפי' רש"י ז"ל דעל כרחך צ"ל דיש בכאן ג' מינים והגמרא לא נקטה רק המעולה שבהן והגרוע שבהן אבל אכתי יש מין האמצעי שבהן א"כ לא שייך לומר דרק באורז איפרכי ובדוחן לא דא"כ אכתי, לא נדע ברכת מין האמצעי שבהן אי נדמי לי' לאורז או לדוחן וע"כ דליכא לפלוגי בינייהו ואי איפרכי איפרכי מכולהו ואי לא מכולהו לא איפרכי כנלפע"ד נכון בס"ד

והנה הב"י בסימן ר"ח הביא בשם ס' אבודרהם ז"ל שכתב בשם הרי"ו ז"ל באם עירב קמח מה' מינים עם קמח קטניות ואין בקמח של ה' מינים כזית בכא"פ אם אפה מזה פת מברך מתחילה המוציא ולבסוף מעין ג' ואם בישל מזה תבשיל מברך בתחילה במ"מ ולבסוף בנ"ר ע"כ. והמ"א תמה בזה טובא עיי"ש וגם מנ"ל להרי"ו ז"ל לפסוק הכי ולולא דמסתפינא הי' נלפע"ד דהרי"ו ז"ל הוציא דין זה מדברי רש"י בפ' כ"מ בדף מ"א) דאמר שם בגמרא דאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכיסנין בלבד ומפרש רש"י ז"ל דמיירי שאכל זה הפת שלא בשעת הסעודה ומ"מ אין טעון ברכה לאחריו משום דמאכלה מועט ותמהו התוס' בזה דהא רו"ש דאמרי תרווייהו כל שיש בו מה' מינים מברך במ"מ ואע"ג דאין בו מה' מינים אלא מעט [ועיין בס' פ"י שתמה בזה דמנ"ל להתוס' דרו"ש גם לענין ברכה האחרונה אמרי ואדרבה מדלא אמרי רו"ש לענין ברכה אחרונה משמע דאינהו לא מיירי בהכי כלל ולכאורה קושית הפ"י אינו מובן דהרי רו"ש לא אמרו דינם בזה רק לאפוקי אורז ודוחן דלא ומש"ה לא נקטי רק לברכה הראשונה ולא, לברכה האחרונה דלא שייך בזה לאפוקי אורז ודוחן מש"ה לא אמרי בזה רו"ש. אכן נראה דכוונת הפ"י הכי הוי דהא רו"ש תרתי מימרי אמרי חדא כל שיש בו מה' מינים וחדא כל שהוא מה' מינים וא"כ הך מימרא דכל שיש בו מה' מינים לגופה אתי ולא לאפוקי אורז ודוחן ומש"ה מקשה דבהך מימרא עכ"פ הו"ל לרו"ש להזכיר גם מברכה אחרונה וע"כ דלא איירי כלל מברכה האחרונה. אכן י"ל דמ"מ שפיר מקשו התו' דע"כ רו"ש גם לענין ברכה האחרונה אמרי ודאין לחלק ביניהם דאל"כ כי עביד הגמרא צריכותא בהנך תרתי מימרי וקאמר דאי הוי אמרי רק מימרא זו דכל שיש בו מה' מינים הו"א דאתי לאפוקי אורז ודוחן ע"י תערובות אבל בעיניי' לא אימעטי קמ"ל אידך מימרא וא"כ מדלא קאמר הגמרא עדיפא מזה דאי ממימרא זו לחוד הו"א דאתי למעוטי תערובות דה' מינים גופייהו לענין ברכה אחרונה ואורז ודוחן לא אימעטי כלל א"ו דליכא לפלוגי בין ברכה הראשונה לאחרונה כלל כנלפע"ד בכוונת התוס'] ומש"ה מפרש הרי"ו ז"ל בכוונת רש"י הנ"ל דה"ק דרו"ש לא אמרי דכל שיש בו מה' מינים מברך במ"מ וגם ברכה אחרונה מעין ג' כל זה אינו אלא בדאיכא בתערובות כזית בכא"פ מה' מינים בזה מהני חשיבות דה' מינים אע"ג דהוי בי' רובא ממין אחר מ"מ מברך במ"מ וברכה לאחריו מעין ג' משא"כ כשאין בו כזית בכא"פ לא הוי דינא הכי מש"ה בפת הבאה בכיסנין דמאכלה מועט וממילא לא אכל בזה כזית בכא"פ נהי דמברך בזה המוציא כיון דבברכה הראשונה הוי בכ"ש משא"כ לענין בהמ"ז דבעי שיעור נשתנה הברכה בזה ובתבשיל כזה מברך אחריו רק בנ"ר וזה מיקרי ולא כלום וממילא מה שהקשה המ"א ע"ז מהרמב"ם לא קשיא דהרי"ו מפרש הכי דברי רש"י ז"ל ופוסק הכי כנלפע"ד בישוב קצת

הי"ב) בד"א שאכל מכזית ולמעלה אבל אם אכל פחות מכזית בין מן הפת בין משאר אוכלין והשותה משקין פחות מרביעית בין מיין או משאר משקין מברך מתחילה ברכה הראוי' לו ולבסוף אינו מברך כלל ע"כ. והנה הטור ז"ל הביא דברי הרא"ש ז"ל שכתב בשם הר"י שסובר מאחר דברכת בנ"ר א"צ שיעור ובכ"ש מברך לה מה"ט בכל מיני אוכלין או משקין אעפ"י שאכל או שתה פחות מכשיעור מ"מ מברך בנ"ר כיון דברכה זו א"צ שיעור והרא"ש גופי' פליג וסובר דנהי דברכה זו א"צ שיעור מ"מ באכל או שתה שאר דברים שאין ברכתם הוי ברכת בנ"ר מש"ה מחמת חסרון השיעור לא ישתנה ברכתם הראוי' ואינו מברך לאחרי' כלום והטור ז"ל בסימן ר"י הביא דברי הרמב"ם שסובר דעל פחות מכשיעור אינו מברך כלל אחריו ולא מחלק בין אם אכל פירות מז' מינים או שאר פירות ולפע"ד נראה פי' דה"ק ל"מ באם אכל פירות מז' מינים ודאי ניחא דאין מברך על פחות מכשיעור דבשביל חסרון השיעור לא ישתנה ברכתו כמ"ש גם הרא"ש ז"ל אלא אפי' על שאר פירות דהוי עיקר ברכתן בנ"ר גם כן אינו מברך על פחות מכשיעור דס"ל דגם על ברכת בנ"ר צריך שיעור ולא ידעתי דאמאי הב"י אינו מפרש הכי והא דנקיט הטור דוקא פירות ולא נקיט בכל הדברים דברכתן הוי בנ"ר י"ל דנקיט פירות לרבותא ואע"ג דהוי קצת אכילה חשובה

והנה בענין אם אכל פרי שלם האריכו הראשונים לתרץ שלא יסתרו בזה דברי הירושלמי לגמרא דידן והתוס' והרא"ש ז"ל כתבו דהירושלמי מיירי היכי שהפרי שלם לפניו עם הגירעין משא"כ הגמרא דידן בזית מלוח מיירי שהובא לפניו בלא הגירעין [ומ"מ לשון התוס' במס' ברכות שכתבו דמש"ה צריך הירושלמי לתרץ דהוי ברי' קצת אינו מדוקדק דודאי גם הירושלמי יכול לתרץ דמיירי בזית גדול כתי' דתי' הגמרא דידן ולשון התוס' במס' סוכה מדויק שכתבו דהירושלמי מיירי דאכל כזית קטן כלומר דהירושלמי ידע דעובדא הוי גם בזית קטן] ובחי'