באר י-הודה חלק ב קצא

בעל מחצית השקל. ועיין במ"א שכתב לספוקי באם היכי דגם אחר האכילה מיד לא הי' שבע האיך נשער העיכול לדידי' ונ' דה"ט דלא כתב בזה כשיטת הט"ז דנשער בזה שיעור הילוך ד' מילין משום דאזיל לשיטתי' שסובר דלדידן הכל ברעבון תליא מילתא מש"ה בכה"ג מספקא לי'

והנה באכל פירות שכתב הרא"ש ז"ל דשיעור עיכול דידהו הוי כשתאב שוב לאותן פירות ונראה דה"ט דלא מהני בי' כשתאב לשאר פירות משום דרגיל להיות תאב לאכילת פירות מש"ה אף דלא נתעכלו עדיין מ"מ תאב הוי לפירות מה"ט בעי דוקא תאב לאותן פירות שכבר אכל דזה הוי סימן קצת לעיכול אותן פירות: פרק ג

ה"ב) האוכל פת חיטין מברך המוציא וכו'. אכל דגן שלוק מברך בפה"א וכו'. ומתמה הכ"מ דאמאי השמיט הרמב"ם דינא דברייתא בכוסס אורז דמברך בפה"א [וכוונתו נראה דבשלמא זה שהשמיט הרמב"ם בכוסס חטה דסגי לברוכי בפה"א מזה לא קשיא כיון דכבר אשמעינן בדגן שלוק דמברך בפה"א ממילא נדע דכש"כ בכוסס חטה דודאי סגי בברכת בפה"א משא"כ באורז דמברך על שלוק דידי' במ"מ דלהכי הו"ל לאשמעינן דינא בכוסס דידי' האיך מברך ולולא דמסתפינא הי' נראה שסובר הרמב"ם דהני תרתי ברייתא דמייתי הגמרא פליגי אהדדי דהברייתא זו דאשמעינן בכוסס חטה או אורז דסגי לברוכי בהו בפה"א ברייתא זו סברה דבדגן שלוק מברך במ"מ מש"ה הוצרך לפרושי בכוסס חטה או אורז סגי לברוכי בפה"א מש"ה כתב דינא דכוסס חטה לרבותא דאע"ג דזה הוי החשוב בכל ה' מיני דגן מ"מ סגי לברוכי הכי וגם אורז אשמעינן לרבותא דאע"ג דראוי טפי לאכילה מחטה חי מ"מ סגי לברוכי ברכה זו משא"כ אידך ברייתא דלא חישב לברוכי במ"מ רק במעשה קדירה כגון חילקא טרגיס וטיסני ומזה שמעינן דאלו בדגן שלוק מברך רק בפה"א ולהכי פשיטא דבכוסס אפילו אורז דסגי לברוכי בפה"א כיון דבדגן שלוק מברך בפה"א ה"ה אורז חי דסגי בהכי ומעתה הרמב"ם דרק מביא ברייתא זו דדוקא במעשה קדירה מברך במ"מ ולא בדגן שלוק ממילא נדע דגם באורז חי די בברכה זו וז"ב לפע"ד בס"ד. וממילא היה נראה דהרמב"ם כיון דרק הביא ברייתא זו במעשה קדירה מברך במ"מ ממילא נראה דסובר בדגן שלוק אפילו הסיר קליפתן ג"כ מברך רק בפה"א דמ"מ גרע זה ממעשה קדירה אכן הכ"מ מדייק מלשון הרמב"ם דבהסיר קליפתן אפילו בדגן מברך במ"מ ובטלה דעתי

וגם לכאורה היה נראה שסובר הרמב"ם דגם בכוסס שעורה דמברך בפה"א דודאי בשעורה שלוק נראה דסובר דמברך בפה"א ומעתה אם יסבור דיש חילוק בין כוסס שעורה לשעורה שלוק בודאי הו"ל להרמב"ם לחלק ביניהם א"ו כמש"כ ואע"ג דהב"י בסימן ר"ח הביא דברי הכלבו שסובר בכוסס שעורה מברך שהכל מ"מ הרמב"ם נראה דלא ס"ל הכי והי' נראה דגם בזה הרמב"ם לשיטתי' אזיל דס"ל דהברייתות פליגי אהדדי דהברייתא קמייתא סובר דבדגן שלוק מברך במ"מ ומש"ה נקטה הברייתא כוסס חטה וכוסס אורז לענין לאשמעינן דבאלו די לברך בפה"א ולא במ"מ מש"ה שפיר י"ל דמש"ה לא נקטה כוסס שערי דזה הוי כש"כ מכוסס חטה אבל לא לומר דמברך בשערי שהכל משא"כ הכלבו י"ל דסובר כשיטת שאר המפרשים ז"ל דלא פליגי הברייתות אהדדי וגם הברייתא קמייתא סברה בדגן שלוק מברך בפה"א דלפ"ז י"ל דהברייתא דנקטה כוסס חטה ואורז דמברך בפה"א י"ל דאתי לאפוקי כוסס שערי דמברך רק שהכל

והנה הב"י בסימן ר"ח כתב בשם ס' אבודרהם שסובר בכוסס שערי דאינו מברך כלל ומקשה הלח"מ דלפ"ז היכי מקשה הגמרא בר"פ כ"מ על ר"נ שסובר בקימחא דחיטי מברך שהכל ומקשה הגמרא מהך דר' מתנא אמר שמואל דאמר אקרא חיא ועל קימחא דשערי מברך שהכל משמע דאלו על קימחא דחיטי מברך בפה"א והשתא לפי שיטת אבודרהם הנ"ל מנ"ל להגמרא למידק מהך דר"מ אמר שמואל דעל קימחא דחיטי מברך בפה"א דלמא ר"מ אמר שמואל אתי לאשמעינן להיפך דאע"ג דעל כוסס שערי אינו מברך כלל מ"מ מברך על קימחא דידי' שהכל וה"ה על קימחא דחיטי ג"כ מברך שהכל אבל לא למידק דמברך על קימחא דחוטי בפה"א ולפע"ד י"ל קצת והוא דגם אבודרהם לא אמר אלא לפי המסקנא דקאמר בגמ' דס"ד דעל קימחא דשערי לא לברך כלל להכי סובר אבודרהם דלפ"ז י"ל דעל כוסס שערי אינו מברך כלל אע"ג דעל קימחא דידי' מברך שהכל מ"מ על כוסס שערי אינו מברך כלל משא"כ בס"ד הוי סובר הגמרא דלא משכחת מידי שלא לברך עלי' כלל וכיון דבשערי גופי' מברך שהכל בודאי זה שאמר ר"מ דעל קימחא דידי' מברך שהכל דודאי אתי זה לדיוקא דעל קימחא דחיטי מברך בפה"א

והנה המחבר בש"ע כתב ספיקת הראשונים ז"ל בכוסס חטה האיך מברך לאחרי' אי בנ"ר אי מעין ג' ובקמח כתב סתם דמברך לאחרי' בנ"ר ולכאורה נראה דגם בקמח הוי ספיקא [וגם הרב הפמ"ג הרגיש בזה] ולפע"ד היה נראה דהמחבר דייק הכי מלשון התוס' דבפ' כ"מ (בדף ל"ז ע"א) בד"ה הכוסס את החטה שסיימו שם בשם הר"י שצריך שלא לאכול קליות או חיטים אלא בתוך הסעודה משמע דבקמח בעלמא לא מספקא להו בברכה שלאחריה והי' נראה דה"ט משום דדוקא בחיטים או קליות משום דמברך לפני' בפה"א מש"ה מספקא להו לענין ברכה שלאחרי' משא"כ בקמח בעלמא דמברך לפני' שהכל כר"נ מש"ה לא מספקא להו בברכה שלאחרי' ומה"ט י"ל דהא דאיתא דר' ירמי' לא אכל מן יומא רק בתוך הסעודה משום דר"י אפשר דס"ל להלכה כר"ה דעל הקמח ג"כ מברך בפה"א מש"ה מספקי' לי' בברכה שלאחרי' היכי הוי [ולכאורה היה נראה דהרשב"א ז"ל בחי' דמספקא לי' גם בקמח לענין ברכה שלאחרי' משום דאזיל לשיטתי' דפוסק שם כר"ה לברך בקמח בפה"א מש"ה מספקא לי' גם בקמח אכן ז"א דהרי הרשב"א מספקא לי' גם אחר קימחא דשערי בברכה שלפני' ואע"ג דבזה בודאי מברך שהכל] מ"מ י"ל בשיטת התוס' דסברי הכי ולולא דמסתפינא הי' נלפע"ד בשיטת התוס' דגם בכוסס חטה לא מספקא להו בברכה שלאחרי' היכי הוי ובודאי מברך רק בנ"ר דהא כ' התו' שם דמאי דפליגי ר"מ ורבנן בפ' כ"מ באכל מין דגן ולא עשאו פת דלר"ג מברך בהמ"ז ולרבנן מעין ג' די"ל דזה דוקא בעבדינהו כעין דייסא וחשיבא אכילתו משא"כ בכוסס חטה חי דאין אכילתו חשובה לכ"ע אין מברך לאחרי' אלא בנ"ר ע"כ והוי קצת סתירה בדבריהם ז"ל דהרי כתבו דרק בעבדינהו כעין דייסא בזה פליגי משמע דאלו באכל דגן לא פליגי ובתר הכי סיימו אבל בכוסס חטה חי לא פליגי משמע דדוקא בחי לא פליגי ובלא"ה בס' פי' דהאיך ס"ד דהתוס' לומר דאף בכוסס חטה חי נמי פליגי דהא מבואר בגמרא שם דבכוסס לא אמר ר"ג משום דארץ הפסיק הענין וגם בלא"ה אינו מובן דלמה הוצרכו התוס' לחלק בין עבדינהו כעין דייסא לבין כוסס משום דזה הוי אכילתו חשיבא וזה אין אכילתו חשיבא הא בלא"ה לא דמי זל"ז דבעבדינהו כעין דייסא הרי מברך לפני' במ"מ בזה שפיר שייך לומר שיברך לאחרי' מעין ג' משא"כ בכוסס חטה חי דמברך לפני' רק בפה"א בודאי אין דמיון זל"ז מה"ט נראה דהתוס' לא מספקא להו בכוסס ברכה שלאחרי' היכי הוי ועיקר ספיקא דהתוס' הוי באוכל דגן שלוק שלם ובזה מספקא להו אי אמרינן בטעמייהו דרבנן דלא יברך לאחרי' מעין ג' אי הוי הטעם מטעם דאין אכילתו חשיבא וממילא אפילו באכל דגן שלוק שלם ג"כ לא יברך לאחרי' מעין ג' ודוקא בעבדינהו כעין דייסא אז סברי דמברך מעין ג' או הוי טעמא בזה משום דמברך לפני' רק בפה"א מש"ה אין מברכין לאחריה דלפ"ז באכל דגן שלוק שלם דמברך לפני'