באר י-הודה חלק ב קפה

דד"ס ורק לרי"ה בכביצה הוי שיעורא דד"ת ובכזית הוי שיעור דרבנן והגמרא דאמר דאכל שיעורא דרבנן הוי רק אליבא דרי"ה דקיי"ל כוותיה וקצת יש לדייק עוד דנהי שכתבו התוס' דר"מ ורי"ה בשיעור דרבנן פליגי אכתי מנ"ל דגם ר"מ מודה דמה"ת בעי שביעה ודלמא ר"מ בכביצה הוי עכ"פ שיעור מה"ת [ועיין במ"א בסי' קפ"ד שהביא דהלבוש והע"ת הכי סברי]. אכן בזה י"ל בפשיטות דדחיקא להתו' לומר הכי מדחזי' דר"מ ורי"ה בשיעורא דרבנן פליגי ובשיעור דמה"ת לא חזינן דפליגי להכי עדיף לומר דבשיעורא דמה"ת לא פליגי וכ"ע מודו דהוי בכדי שביעה. אבל יותר נ' ולתרץ גם קושית הפ"י די"ל דהתוס' סברי דזה דחיקא לומר דלרי"ה מאחר דסובר דמה"ת כי אכיל כביצה מחויב בברכה אחרונה לא מסתבר לומר לדידי' דיתקנו חכמים לברך גם על אכילת כזית דלא שכיח כ"כ שאדם יאכל רק כזית לחוד דבשלמא אי סובר גם רי"ה דמה"ת אינו חייב רק בשאכל כדי שביעה בזה שייך לומר דתיקנו חכמים גם כשאכל פחות מזה שלא יפטר לגמרי מש"ה סברי דלר"מ חייב אף בכזית ולרי"ה לא חייבי רק כשאכל כביצה אבל כי נימא דעל אכילת ביצה כבר נתחייב מה"ת לא מסתבר שחכמים יתקנו שוב גם על אכילת כזית דלא שכיח כ"כ וממילא גם אידך קושיא הנ"ל מתורצת שפיר כנלפע"ד בשיטת התוס'. אכן הרשב"א ז"ל בחי' סובר דר"מ ורי"ה לענין חיוב תורה פליגי וכ"כ המרדכי [ולדינא מבואר באם אשה אכלה כדי שביעה דיכולה להוציא לאיש שאכל כזית משום דאם נחוש לשיטת הסוברים דאיש בכזית חייב מה"ת שוב הוי ההכרח לפ"ז דנשים חייבין בבהמ"ז מה"ת וכמש"כ הרשב"א ז"ל בחי' שם]. ובענין מה שהכריחו התוס' לפסוק בזה הלכה כר"מ מהך דאמר ר' יוחנן ולהוציא רבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן ק' לפע"ד דהרי י"ל לר' יוחנן לשיטתי' דסובר מוחלפת השיטה ולפ"ז סובר רי"ה דהוי שיעורא בכזית להכי פוסק כוותי' דר"מ ורי"ה הלכה כרי"ה משא"כ לשיטת שאר אמוראי דלא סברי הכי א"כ מנ"ל לפסוק הכא כר"מ ואח"ז מצאתי בס' מעיו"ט שהרגיש בזה]

ה"ב) ומד"ס לברך על כל מאכל ואח"כ יהנה ממנו וכו' וכן מד"ס לברך אחר כל מאכל ואחר כל מה שישתה והוא שישתה רביעית והוא שיאכל כזית וכו' וכבר כתבו המפרשים ז"ל בטעמא דהרמב"ם דמצריך בשתיי' רביעית מפני שסובר דשיעור שתיי' לענין ברכה אחרונה הוי כשיעור אכילת איסורין לחייב עליהן וסובר דהוי חיובו ברביעית אכן התוס' והרא"ש ז"ל מספקא להו שיעור שתי' לענין ברכה האחרונה וסיימו דאע"ג דשביעה לגבי אכילה בכביצה [מדרבנן] מ"מ י"ל דשביעה גבי שתיי' שאני והוי בציר מזה ולהכי כתבו דלצאת מידי ס' צריך או שישתה פחות מכזית או שישתה יתר מרביעית ע"כ. ולכאורה אינו מובן דלכאורה קשה האיך מספקא להו לומר דדלמא שיעור שביעה בשתיי' הוי גם בכזית מש"ה מוכרח לשתות פחות מכזית והא חזינן דגבי יוה"כ דתלוי בייתובי דעתא לחוד ומ"מ אינו חייב עד שישתה מלא לוגמיו והיינו רוב רביעית והשתא תיקשי קושית הגמרא במס' יומא דמקשה השתא ייתובי דעתי' לא מייתבא שבועי משבעא ולהכי מוכרח דאין הכוונה לספק דלמא בשתיי' משבעא גם בכזית אלא מספקא להו אי קראו הכתוב שביעה בכזית כמו דלרי"ה קראו הכתוב שביעה באכילה בכביצה אע"ג דלא משבעא ממש [וק"ק לפע"ד לשיטת התוס' הנ"ל דר"מ ורי"ה לענין שיעור דרבנן פליגי א"כ היכי מקשה הגמ' במס' יומא השתא ייתובי דעתי' לא מייתבא שבועי משבעא והרי הכא מיירי לענין חיובא דרבנן ויוה"כ תליא בדאורייתא] ומש"כ לספוקי גם ברביעית נ' לצאת גם ידי שיטת הרמב"ם ז"ל דיהיב שיעור דרביעית [ומ"מ אמאי צריך גם יתר מרביעית וכמו כן ק' על מש"כ המרדכי דמספקא לי' על כזית או על כביצה וסיים דלהכי ישתה או פחות מכזית או יתר מכביצה למ"ל לשתות יתר מכביצה ועוד אמאי לא חש גם לשיטת הרמב"ם דמצריך רביעית דוקא]

עו"ש ומטעמת א"צ ברכה לא לפני' ולא לאחרי' עד רביעית ע"כ. וכ' הכ"מ דשיעור רביעית דיהיב הרמב"ם ז"ל הכא יליף לה מתענית דהוי ג"כ שיעורא ברביעית כדאמר בגמרא במס' ברכות דר"א ור"א הוי טעמי עד רביעית וכמו שהן שוין תענית וברכה לענין היתר טעימה כמו כן הם שוין לענין שיעורא אכן צריך לדחוקי בענין זה דהא באמת אין שוין לגמרי תענית וברכה דהא בתענית לא שרי אלא בטועם ופולט ובברכה שרי אפילו טועם ובולע וע"כ צ"ל דמ"מ קצת שוין הם לענין טעימה. אכן לולא דמסתפינא נראה שזה דחוק הוא ובלא"ה מבואר דגם לענין שיעורא אינן שוין להרמב"ם דהא הכא כתב הרמב"ם עד רביעית וא"כ ברביעית מצריך ברכה ולענין תענית כ' הרמב"ם עד יתר מרביעית הרי דרביעית שרי. ולכן הי' נלפע"ד דהרמב"ם אינו מפרש בגמרא הא דתניא דר"א ור"א הוי טעמי עד רביעית דלענין תענית מיירי אלא דקאי לענין ברכה ומפרש דהוי עד ולא עד בכלל ושיעורא דרביעית י"ל בזה טעם נכון כיון דלענין ברכה מיירי בטועם ובולע ואפ"ה א"צ ברכה משום דאינו מכוון לאכילה כמש"כ הרמב"ם גופיה מעתה י"ל שסובר הרמב"ם דהוי זה דוקא בהנאה מועטת אז בעי מכוון דוקא משא"כ בהנאה מרובה בזה א"צ מכוון דוקא מש"ה ברביעית דמיקרי לדידי' הנאה מרובה מדלא צריך ברכה אחרונה רק עד רביעית הוי ג"כ מה"ט וזה מדויק בלשון הרמב"ם כאן בהל' א' וז"ל באם כוון לאכול ולשתות אפי' בכ"ש חייב לברך הרי מבואר דמחלק בענין זה דאם כוון לאכול ולשתות גם בכ"ש צריך לברך משא"כ בלא כוון לאכול ולשתות אז בעי הנאה מרובה דוקא] וסובר הרמב"ם ז"ל ג"כ מאחר דלענין ברכה דמיירי בטועם ובולע הוי שיעור בזה ממילא לענין תענית דמיירי בטועם ופולט מה"ט הוי בזה שיעור טפי ובפרט מדלא כייל להו הגמרא שיעורייהו אהדדי ש"מ דגבי תענית הוי שיעור יתר גדול מזה נשמע דברביעית מותר ויתר מרביעית אפי' מעט יתר ליכא למשמע להיתר מש"ה כתב הרמב"ם סתמא דיתר מרביעית אסור וז"נ לפע"ד בס"ד בשיטת הרמב"ם ז"ל, אכן הרא"ש ז"ל מפרש דשיעור דעד רביעית הנאמר בגמרא לענין תענית קאי וסובר נמי דרביעית דקתני גם רביעית הוי בכלל ומעתה לענין תענית שיטת הרא"ש והרמב"ם שוין הם דרק יתר מרביעית אסור ודוקא בטועם ופולט ורק לענין ברכה פליגי דלהרמב"ם בטועם ופולט לעולם לא בעי ברוכי ורק בטועם ובולע בזה צריך רביעית ולהרא"ש ז"ל בטועם ובולע לעולם בעי ברוכי ובטועם ופולט ג"כ ביתר מרביעית בעי ברוכי

ה"ה) ונוסח כל הברכות עזרא וב"ד תיקנו ואין ראוי לשנותן ולא להוסיף עליהן ולא לגרוע מהן וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה וכו' ועיין בכ"מ דמעיקרא רצה לפרושי דפלוגתייהו דר"מ ור' יוסי הנאמר בגמרא מיירי אפי' בהזכיר בה שם ומלכות ומ"מ סבר ר"י דלא יצא משום דבירך הברכה בלשון הכולל ברוך המקום שבראה דלפ"ז גם כוונת הרמב"ם הכא דקאמר אינו אלא טועה הוי הכוונה דלא יצא ובתר הכי חזר בי' ומפרש דגם פלוגתייהו דר"מ ור"י היינו בדלא הזכיר שם ומלכות ולפ"ז הרמב"ם דמיירי הכא בהזכיר שם ומלכות דלענין בלא הזכיר שם ומלכות לא איירי הכא עד לקמן בהל' ו' ומעתה זה שכתב הרמב"ם הכא אינו אלא טועה הוי פי' דבדיעבד יצא ורק טעות בעלמא דקעביד וסיים הכ"מ דפי' זה עיקר דאילו בהזכיר בה שם ומלכות מ"ט דר' יוסי דאמר הכא דלא יצא דלא גרע זה מברכת בנימין רעיא ע"כ. אכן לפע"ד אינו מובן דאי אינהו מיירי בלא הזכיר שם ומלכות א"כ האיך מדמה הגמ' פלוגתייהו זו לפלוגתא דרב ור' יוחנן בענין אם בירך על פת ויין שהכל אם יצא אם לא והגמ' לא דחי אלא משום דהכא מיירי בנוסח שום ברכה ואמאי לא דחי דהכא לא הזכיר שם ומלכות. ולכן לולא דמסתפינא היה נראה דודאי פלוגתייהו דר"מ ור"י מיירי נמי בהזכיר בה שם ומלכות וגם הרמב"ם מיירי הכא בהזכיר בה שם ומלכות כמש"כ הכ"מ דאילו לא הזכיר לא מיירי עד בהל' ו' אלא דהרמב"ם