באר י-הודה חלק ב קפב

שנית דאם לבשו אח"כ שצריך לברך שנית ולענין כמה מלבושים סובר המהר"ם דאפילו בפשט הראשון קודם שלבש השני שא"צ לברך על הבגד השני דהא מה"ט המהר"ם ז"ל לא רצה ללבוש הט"ק עד אחר שיצא מבהכנ"ס והסיח דעתו הרי דפשיטת בגד אחר אינו גורם כ"כ להצריך ברכה שנית כמו פשיטת בגד זה עצמו] ונראה דה"ט דהלבוש שלא הקשה על הטור גופיה שסובר דאם פשט הבגד ע"ד ללבשו מיד דא"צ לברך שנית ובפשט הראשון קודם שלבש השני מצריך לברך שנית משום דזה שאני שפשט בגד זה ע"ד ללבשו מיד משא"כ כשפשט הראשון ע"ד שלא ללבשו עוד שפיר זה גורם יותר להצריך ברכה שנית אפי' לבגד אחר משא"כ על הרמ"א מקשה שפיר מאחר דהרמ"א ז"ל סובר דאפילו פשט טלית זה ע"ד שלא ללבשו מיד רק משום דנשאר עליו ט"ק א"צ לברך שנית ובפשט בגד זה מצריך ברכה שנית על בגד השני אכן לפמש"כ בספר ארצות החיים לתרץ קושית המ"א הנ"ל עפ"י דברי אגודה ותי' דהאגודה מיירי היכי דבשעת ברכה שבירך היה דעתו שיפשוט זה מקודם שילבש בגד השני ובכה"ג א"צ לברך שנית משא"כ הרמ"א ז"ל מיירי היכי דבשעת ברכה היה דעתו שילבש כולן בזא"ז אלא דאח"כ נמלך ופשט זה מקודם שילבש בגד השני ובכה"ג דוקא צריך לברך שנית כיון דלא עשה כמו שהיה בדעתו בשעת הברכה לפ"ז י"ל גם קושית הלבוש הנ"ל דשאני בפשט אפילו בגד זה ולא היה דעתו ללבשו מיד מ"מ היכי דנשאר עליו הט"ק א"צ ברכה שנית לאחר הלבישה משום דלא עשה להיפך משעת הברכה משא"כ בעשה להיפך ממה שהיה דעתו בשעת הברכה בכה"ג צריך לברך שנית ול"ק ג"כ מעובדא דמהר"ם ז"ל דשם עשה כפי דעתו בשעת הברכה מש"ה א"צ ברכה שנית עד שיסיח דעתו אח"כ

ה"ט) ומותר לכנס לבהכ"ס ולבית המרחץ בהטלית נפסקו לו חוטי לבן או תכלת זורקן לאשפה וכו'. והמבואר דהרמב"ם סובר כשיטת השאילתות שהביא הטור ז"ל דהא דשרי לזורקן לאשפה ה"ד אחר שנפסקו מהטלית משא"כ בעודן כשרים אסור לבזותן ועיי"ש בטור דפליג וסובר דלעולם מותר ומ"מ זה שמפרש הט"ז ז"ל בדעת הטור דאפילו בעודן בהטלית שרי לבזותן דאז כשמבזן מבטלן ממצוה לכאורה זה לא נהירא דבעוד שמלובש בהטלית אז כשמבטלן ממצוה הרי לובש טלית בלא ציצית וכ"מ מהתו' בפ"ב דמס' שבת דלא שרי לאישתמושי בעצי סוכה רק אחר שנפלה הסוכה [ועיי"ש במהרש"א ז"ל ובסמ"ג] ולהכי נראה ודאי כפי' הב"ח ז"ל דגם הטור לא התיר רק כשאינו מלובש בהטלית ולא דמי ללולב ושופר דהוי עוד מצוה קרמיא עלי' משא"כ בציצית דהוי בידו שלא ללובשן עוד. ומ"מ מש"כ עוד הב"ח להחמיר שלא להשתמש בלולב ושופר אחר זמן מצוותן והוכיח לה מציצית דאין מתירין מבגד לבגד לכתחילה וכן במזוזה. ולפע"ד אין ראיה דשאני בציצית ומזוזה דיש בידו עוד להיותן למצוה משא"כ בלולב ושופר דלא חזיין עד לשנה הבאה מנ"ל דאסור

ובש"ע בסעיף ב' כתב דטליתות של מצוה שבלו אין לעשות בהם שום דבר מגונה אלא זורקן והן כלין מאליהם וכ' הט"ז ז"ל דנ' דלזורקן לאשפה אסור דחמיר טלית זה מציצית ומפרש הגאון בעל לבושי שרד בכוונתו דה"ק דטלית זה חמיר משאר בגדים שיש בהם ציצית משא"כ ציצית של טלית זה בודאי חמירי מהטלית גופיה. ולפע"ד נ' דגם הציצית של טלית זה לא חמירי משאר ציצית דדוקא הטלית דמינכר יותר דהוי למצוה מש"ה חמיר טפי משא"כ הציצית גופייהו דאינן ניכרין יותר משאר ציצית מש"ה לא חמירי טפי

עו"ש נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הציצית וכו'. ובספר ארצות החיים האריך בענין זה וכ' דע"כ שני דיבורי התוס' אלו סתרו זל"ז דבפ"ק ממס' עירוכין כ' דליכא ריבוי לחייב נשים בכלאים מש"ה מיפטרי גם מציצית ולא דמי למצה דמחייבי במצה כדאיתא בפ"ג דמס' פסחים משום דהכא איכא ריבוי לנשים שלא לאכול חמץ ובפ"ק דמס' יבמות כ' דאיכא ריבוי לחייב נשים בכלאים ומ"מ פטורי נשים מציצית ומש"ה העלה דהנך שני דיבורי התוס' פליגי בהנך שני תי' התוס' שכ' בפ"ג דמס' פסחים אי מסברא מידרש לעולם קרא לחומרא או לעולם מידרש קרא מסיפא לרישא מה"ט התוס' במס' עירוכין דסברי דליכא שום קרא לחייב נשים בכלאים ומ"מ מחייבי שפיר בכלאים כיון דלעולם קרא לחומרא מידרש משא"כ במס' יבמות סברי דלעולם קרא מסיפא לרישא מידרש ואפילו לקולא מש"ה הוכרחו לומר דיש ריבוי לחייב נשים באיסור כלאים ע"כ תו"ד שם. אכן לפע"ד אין דבריו ז"ל מחוורין בענין זה חדא דהא כבר כ' התוס' במס' שבועות (דף כ') דכל היכי דליכא למידרש קרא לחומרא דרשינן אפילו לקולא וא"כ ה"נ כיון דליכא למידרש לחייב נשים בציצית כמש"כ התוס' א"כ נדרוש קרא לקולא ושפיר צריך ריבוי לחייב נשים בכלאים כדי דלא נדרוש קרא לקולא ועוד דהא מדברי התוס' גופייהו במס' עירוכין מבואר להיפך דהתחילו להקשות שם דנפטרי נשים מכלאים הרי דסברי שם דאדרבה נדרוש קרא מסיפא לרישא ואפילו לקולא ובמס' יבמות התחילו התוס' להקשות להיפך דנדרוש קרא לחייב נשים בציצית הרי להיפך ממש"כ הוא ז"ל ובפרט דהנך שני דיבורי התוס' במס' עירוכין ומס' יבמות המה דברי הר"י מאורליינוש והאיך יסתרו דבריו ז"ל מזה לזה ובפרט דאחרי כל אריכות שלו שם עדיין אינו מתיישב דלפמש"כ התוס' במס' יבמות לחייב נשים בכלאים א"כ הדרא קושית התוס' דבמס' עירוכין לדוכתא דמ"ש בציצית דנשים פטורי ומ"ש במצה דנשים חייבין דלא שייך תי' התוס' שם כיון דהכא ג"כ איכא ריבוי לחייב נשים בכלאים. ולכן נראה יותר לפע"ד דהנך שני תי' התוס' לא סתרי כלל אהדדי ואדרבה להר"י מאורליינוש יותר מיסתבר ליה למידרש קרא מסיפא לרישא ואפילו לקולא מש"ה קשיא ליה מעיקרא במס' עירוכין דנדרוש קרא למיפטר נשים מכלאים ומתרץ לה משום דאי אפשר דהוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה מש"ה מקשה בתר הכי כיון דאי אפשר למידרש לקולא שוב נדרוש סמוכין לחומרא לחייב נשים בציצית ומש"ה התוס' במס' יבמות התחילו מיד להקשות קושיא זו זה הוי משום דכבר תי' שם דאי אפשר למידרש לקולא קשיא להו הכא דנדרוש לחומרא מש"ה תי' דגם זה הוי אי אפשר למידרש לחייב נשים במ"ע שהזמ"ג מהקישא דתפילין דנשים פטורות ורק בהכי פליגי הנך דיבורי התוס' דהתוס' במס' עירוכין סברי דליכא חילוק בין סמוכין דהוי בחד קרא בין סמוכין דהוי בתרי קראי ובתרווייהו אמרינן דהקישא עדיף מסמוכין מש"ה הוי קשיא להו כמו דדרשינן גבי מצה לחייב נשים במצה מכח סמוכין כמו כן נימא לחייב נשים בציצית מש"ה הוכרחו לומר דשאני גבי מצה משום דאיכא קרא בפי' לחייב נשים בבל תאכל חמץ ע"כ אתי קרא זה להורות דנדע דגם במצה נשים חייבין ולאפוקי מהקישא דתפילין [כיון דלגופא לא צריך קרא לחייבן בבל תאכל חמץ דממילא ידעינן דהוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה והקישא עדיפא מסמוכין וע"כ אתי לחייבן במצה ולאפוקי מהקישא דתפילין] משא"כ הכא דליכא קרא בפי' לחייבן בכלאים מש"ה נשאר הדבר לגמרי בהקישא ומיפטרי נשים מציצית מהקישא דתפילין ומחייבי בכלאים מהקישא דהוקשה אשה לאיש בכל עונשין שבתורה משא"כ התוס' במס' יבמות דסברי שם לחלק בין סמוכין דהוי בחד קרא לסמוכין דהוי בתרי קראי [כמ"ש שם בתחילת דבריהם דסמוכין דהוי בחד קרא עדיפי מהקישא] דלפ"ז י"ל שפיר דגם בכלאים איכא ריבוי בפי' לחייבן בכלאים ומ"מ שאני במצה כיון דהוי סמוכין בחד קרא דזה עדיף מהקישא [ואדרבה ליכא למימר משום דהוי קרא בפי' לבל תאכל חמץ ולגופיה לא איצטריך כיון דאדרבה צריך קרא לגופיה לחייב נשים בבל תאכל חמץ כיון דהוי סמוכין מחד קרא הו"א לדחות הקישא דכל התורה כולה ובפרט לפמש"כ בסמוך דהתוס' במס' יבמות לא סברי כלל הך סברא כיון דלגופיה לא איצטריך ע"כ אתי קרא לאפוקי ולחייבן במצה] משא"כ בציצית דהוי סמוכין מתרי קראי שפיר אמרינן דנשים פטורות מהקישא דתפילין וכן הוא כוונת התוס' במס' מנחות בד' מ"ג בד"ה ור"ש שכ' בסה"ד