באר י-הודה חלק ב קפ

חיוב חדש לא יתחיל עליה בלילה כגון בנפסקו הציצית בלילה לא חייב להטיל ציצית עד שיאור היום [ואע"ג דפסקיו סתרי לדברי ר"ת ז"ל מ"מ בתשובה שכתב הוי סבר לה כוותי'] וסבר נמי בתשובה דאע"ג דרי"ה מודה דכסות לילה מיפטר בלילה כדהוכיח שם מדלא בירך גם בפניא כי לבש הכסות לילה וג"כ מצי סבר דאפילו הכסות יום לא חל עליה חיוב חדש בלילה מ"מ סובר רי"ה דלא מיקרי מש"ה מ"ע שהזמ"ג כיון דמ"מ מבגד זה שכבר חל עליו חיוב ביום לא נפקע ממנו החיוב אפילו בלילה להכי סובר דאזלינן בתר בגד זה ולהכי קאמר דע"כ רי"ה לא פשטן בלילה דאי הוי פשטן בודאי הוי ניחא במאי דמברך בצפרא כיון דקי"ל ציצית חובת גברא ואי הוי פשטן בלילה ואח"כ הוי לבשן בלילה הוי מיפטרי כיון דזה מיקרי כבר חיוב חדש בלילה וחיוב חדש אינו חייל בלילה והוי מיקרי נגד זה הבגד מיפסקי לילות מימים א"ו דלא הוי פשטן בלילה ומ"מ אי הוי סובר רי"ה דציצית מיקרי שהזמ"ג משום דאזלינן בתר שאר בגדים כגון כסות לילה וכדומה אכתי הוי ניחא דמברך בכל צפרא משום דמיפסקי לילות מימים לענין שאר בגדים משא"כ כיון דסבר רי"ה דלא מיקרי מ"ע שהזמ"ג משום דאזלינן בתר בגד זה וכיון דלא פשטן מ"ט דמברך בצפרא והתרצן השיב לו דלעולם דפשטן ומברך בצפרא מאחר דכרבי ס"ל ותי' זה הוי רק לאלומי למילתא כלומר דאפילו כי נימא דגם בלילה חייל עליה חיוב חדש מ"מ שפיר בירך בצפרא כיון דכרבי ס"ל וע"ז מקשה הגמרא א"ה כל יומא כי פשטן הו"ל לי' לברך [דמעיקרא הוי הוי סבר דכי פשטן בלילה מברך משום דלא חייל חיוב חדש ומפסקי לילות מימים א"כ לא הוי קשה מכי פשט ביום משא"כ השתא דאמרינן דכרבי ס"ל א"כ אפי' כי פשט ביום נמי] ומזה הוכיח הרא"ש ז"ל דחזינן מהגמרא דלמ"ד דציצית מיקרי מ"ע שהזמ"ג אפילו לא פשטן מ"מ מברך בצפרא משום דאזלינן בתר שאר בגדים ומיקרי מיפסקי לילות מימים ומש"ה קאמר הטור ז"ל שפיר דלשיטת הרא"ש ז"ל בפסקיו דסתר שיטת הר"ח ז"ל וסותר דלדידן כסות יום חייב אף בלילה וחייל עליה גם חיוב חדש ומ"מ מיקרי לדידן ציצית מ"ע שהזמ"ג משום כסות לילה דמיפטר לגמרי וכן כסות המיוחד ליום ולילה כדאמר בספרי ורי"ה פליג וסובר דלגמרי אזלינן בתר בגד זה ואפילו בלילה חייל עליה חיוב חדש. דלפ"ז י"ל דרי"ה פשטן שפיר בלילה ומ"מ הוי קשיא לדידיה אמאי מברך בצפרא כיון דלא מפסקי לילות מימים אפילו כי פשטן ואמאי, מברך בצפרא דלפ"ז י"ל שפיר דכל שלא פשטן בלילה דא"צ לברך אף לדידן דאזלינן בתר שאר בגדים מ"מ כל שלא פשטן א"צ לברך וזה נלפע"ד נכון בס"ד

והנה הרא"ש ז"ל בפסקיו הקשה דלרי"ה שסובר דכסות לילה חייב בציצית א"כ אמאי לא בירך בלילה כשלבש כסות לילה ותי' דכסות לילה היה לבוש גם ביום וברוב פעמים לא היה פושטו בלילה [ונראה משום דהוי קשיא ליה מאחר דבעת שהולך לישן היה פושטו וא"כ לאחר השינה כשקם קודם אור היום ולובשו למה לא בירך כיון דסובר כרבי ולהכי קאמר כיון דרוב פעמים לא היה פושטו אף כשהולך לישן ולהכי ברכה זו לא הוי מילתא דפסיקא ולא חשיבה וסיים דלפ"ז יש להוכיח היכי באם אדם לובש טליתו בציצית ואח"ז לובש עוד טלית אחר דצריך לברך שנית דהרי רי"ה מברך בכל צפרא אע"ג דכבר היה מלובש בכסות לילה משא"כ באם לבשן כולן בזא"ז בלא הפסק א"צ לברך שנית ע"כ ומבואר דכל שלא לבשן מיד בזא"ז דצריך לברך ונראה דלזה ג"כ הוי הוכחה דלפמש"כ הוי עיקר הטעם דלא חישבה הגמרא הברכה שבירך על כסות לילה משום דלא הוי מילתא דפסיקא א"כ האיך חישב ברכה דצפרא והא באותו לילה שפשט הכסות לילה בעת השינה וכשלובש כסות לילה אחר השינה ובירך אז הרי א"צ לברך שוב בצפרא שנית ואע"ג דזה הוי רק במיעוט ימים מ"מ תו לא מיקרי מילתא דפסיקא א"ו כל דלא הוי ממש בזא"ז בכה"ג צריך לברך ולהכי הוי ברכה דצפרא מילתא פסיקא]

ולפ"ז צ"ל הא דמקשה הגמרא ומ"ש דמצפרא אין הכוונה להקשות דלפעמים כשלובש הכסות יום קודם שיאור היום דג"כ צריך לברך כיון דלא הוי מילתא דפסיקא לא קחשיב אלא הכוונה הוי להיפך דגם הברכה שמצפרא לא הוי מילתא דפסיקא דכשלובש הכסות יום קודם שיאור היום ובירך אז תו לא צריך לברך בצפרא וע"ז משני הגמרא דלעולם לא לבש הכסות יום אלא בצפרא

והנה הב"י כתב בשם ס' א"ח שהביא בשם י"א דהיכי שאם אדם מלובש בכמה בגדים שאינו חייב בציצית אלא הבגד העליון לבד ולכאורה מנ"ל הא והיה אפשר לומר דאינהו סברי דאפילו בלובש בגדים הרבה אפי' ביש הפסק ביניהם מ"מ א"צ לברך על כולן מש"ה הוי קשיא להו דלפ"ז הך ברכה דמצפרא עדיין לא הוי מילתא דפסיקא דהא באותו לילה דהיה לובש הכסות לילה אחר השינה שוב לא היה צריך לברך על הכסות יום שלובש מצפרא א"ו בהך דינא. ולפ"ז שפיר בצפרא צריך לברך על הכסות יום כיון דנעשה בגד לילה עתה בגד תחתון מיפטר עתה מציצית וכלתה עתה המצוה מבגד התחתון והוי כאלו פשט לגמרי בגד התחתון וצריך שפיר לברך על הכסות יום שלובש בצפרא ואין להקשות אכתי תיקשי קו' הרא"ש ז"ל דאכתי הו"ל לברוכא בכל פניא על הכסות לילה ולא שייך תי' שתי' דכמה פעמים מלובש בכסות לילה גם ביום משום דמ"מ כי פשט בלילה הכסות יום א"כ בלילה נעשה בגד זה בגד עליון ונתחייב עתה בציצית ז"א דמ"מ כיון דלא פשט בגד זה ביום ועדיין נשאר עליו אינו חייב עתה לברך שנית. וראיתי בספר ארצות החיים שתמה לדברי הי"א הללו כקושיא הנ"ל דיתחייב בגד זה בלילה כיון דנעשה בלילה בגד עליון. ולפע"ד אין זה קושיא וכמש"כ כיון דלא פשטו ביום אף בלילה כשנעשה זה בגד עליון א"צ לברוכי שנית

עו"ש וכל זמן שמתעטף בה ביום צריך לברך עליה קודם העיטוף וכו'. וכתב הטור ז"ל בסימן ח' באם פשט הטלית ע"ד ללובשו מיד שנית דא"צ לברך כשלובשו ותמה הב"י דמ"ש זה מתפילין דשיצא מבהכ"ס דלעולם צריך לברך כשלבשו אח"כ ותי' הד"מ דשאני תפילין דפשטן מחמת האונס של בהכ"ס שאינו רשאי ליכנס בהו לבהכ"ס משא"כ בטלית דרשאי ליכנס בו גם לבהכ"ס מש"ה אף שפשטו א"צ לברך וחילוק זה מצינו בכמה ראשונים ז"ל לענין באם שהה כדי לגמור את כולו הוי ג"כ חילוק זה בין אם היה מחמת אונס או לא

ובזה י"ל דהד"מ והב"י אזלי לשיטתייהו דהד"מ פוסק גם לענין שהה בחילוק זה מש"ה גם כאן מחלק בזה והב"י ג"כ לשיטתיה דאיהו לא מחלק בהכי לענין שהה מש"ה גם הכא אינו מחלק אכן מ"מ לא הו"ל להשיג על הטור ז"ל מאחר דהטור גופיה מחלק בין דהוי מחמת אונס או לא וע"כ דסובר הב"י דאפילו מאן דמחלק בשהה כדי לגמור כולה בין דהוי מחמת אונס או לא מ"מ לענין זה בפשט ע"ד ללבוש שנית מיד לא הו"ל לחלק, והנה המ"א תמה דמ"מ מ"ש מסוכה דפסקינן היכי דיצא ע"ד ליכנס שוב מיד דא"צ לברך שנית ובזה תי' האחרונים דשאני בסוכה דהוי המצוה כעין תדורו ובדירה ג"כ הוי הדרך בכך לצאת ולבוא שנית מיד מש"ה לא מיקרי זה היציאה סילוק משא"כ הכא

אכן אכתי אינו מיושב במה שפוסק הש"ע בסימן רט"ז באם יוצא מחנותו של בושם ע"ד שיכנס שנית מיד דא"צ לברך [והמ"א גופיה תמה שם מסימן רע"ח ולא מכאן]. אכן לפע"ד היה נראה דהמחבר גופיה מחלק בין היכי שמסלק המצוה מעליו כמו בטלית ותפילין לבין היכי שיוצא מהמצוה וממילא גם מסוכה ל"ק ומ"מ לכולהו תי' הנ"ל צ"ל דאע"ג דחזינן דהגמרא מדמה סוכה לתפילין היינו רק לענין זה כמו דע"י היסח הדעת בתפילין צריך לברך שנית כמו כן הוי בסוכה ע"י היסח הדעת צריך