באר י-הודה חלק ב קעט

דיוכלו ליהנות בהנאה מועטת שפיר קאמר הגמרא הנ"מ משום איסור כלאים דלענין איסור כלאים לא מהני לב ב"ד וסובר הרמב"ם דלפי מסקנת הגמרא דמייתי הברייתא דבגדי כהונה ניתנו ליהנות מהן במקדש אבל לא במדינה ע"כ מוכח דל"א כיון דאישתרי אישתרי דאל"כ אפי' במדינה נמי שרי והוי רק מטעמא דלב ב"ד מתנה עליהן והוי בלא האבנט מה"ט פוסק דלקי משום כלאים משא"כ הראב"ד נראה דסובר דאיבעיות דהגמרא הוי אי ניתנו ליהנות בהן או לא לא הוי משום כיון דאישתרי אישתרי דהביא שם כמה הוכחות דל"א כלל כיון דאישתרי אישתרי אלא דעיקר אבעי' הוי אי גם זה צורך עבודה הוי שלא יצטרך לשהות אי מיתרמי ליה עבודה או לא מיקרי זה צורך עבודה וכי דחי ליה ואמר דהלוכי נמי לא וסיפא איצטריך לי' שוב הוי הטעם משום דלב ב"ד מתנה עליהן. [ובזה ג"כ ניחא דלא אמרינן הנ"מ משום דלפי הס"ד דלמא גם זה מיקרי צורך עבודה א"כ גם איסור כלאים ליכא] וסובר נמי דלבתר דמסיק הגמרא הברייתא דמותר במקדש ולא במדינה הוי הטעם משום דהוי גם זה צורך עבודה הוי וזה שייך במקדש דוקא אבל לא במדינה וא"כ זה שהשיג הראב"ד על הרמב"ם וסובר דלא לקי הוי הטעם משום דגם זה הוי צורך עבודה אבל בציצית דהכא שפיר אמרינן דלקי כנלפע"ד ליישב שיטתם ז"ל ולא אבין מה שהקשה השג"א שם בסימן ל' על שיטת הראב"ד דמתיר הכלאים שלא בשעת עבודה והא הגמרא מבעי' ליה אי ניתנו ליהנות בהן או לא ואפילו דנימא דהראב"ד לא אמר דבריו אלא לפי המסקנא דמסיק דניתנו ליהנות מהן ומה"ט סובר דגם איסור כלאים שרי מ"מ ק' דלפי הס"ד דמבעי' ליה אי ניתנו ליהנות מהן ומ"מ לא אמר בגמרא הנ"מ ומשמע דפשיטא ליה דאיסור כלאים ליכא והרי לענין אי ניתנו ליהנות מהן מבעי' ליה ומ"ש דלענין כלאים פשיטא ליה ולא אבין כיון דלפי הצד דניתנו ליהנות מהן גם איסור כלאים שרי א"כ לא שייך לומר הנ"מ וכמש"כ

ובענין סתירת דברי רש"י ז"ל שהביא השעה"מ ממש"כ בפ"ב ממס' שבת ובפ"ב למס' זבחים דסותר למש"כ בפ' התכלת דבהני דוכתא הנ"ל מפרש רש"י כסות לילה כסות המיוחד ללילה משמע או דכסות לילה אפי' ביום מיפטר וכסות יום אפשר דאפילו בלילה חייב ובפ' התכלת מפרש רש"י שמא ילבשנו בלילה משמע דאפילו כסות יום בלילה מיפטר וקצת היה נראה לפע"ד דסובר רש"י ז"ל דלא קי"ל כר"ש להלכה אלא כרבנן ודלא כמש"כ התוס' שם בשם ר"ת ז"ל דהלכה כר"ש ומש"ה סובר רש"י דר"ז דיהיב טעמא לב"ה ע"כ כהלכה אמר וסובר ר"ז דר"ש ורבנן לא פליגי אלא בכסות לילה כשלבשו ביום משא"כ כשלבשו בלילה גם רבנן מודו דפטור ומה"ט בפ"ב דזבחים דמיירי שם אליבא דר"ש מש"ה מפרש כסות לילה המיוחד ללילה ואפילו לבשו ביום פטור לר"ש וכן בפ"ב דמס' שבת מפרש רש"י ז"ל נמי כסות לילה וכר"ש ובזה הוי גזירה קרובה דגזור אטו כסות המיוחד ללילה דאפילו ביום מיפטר משא"כ אליבא דרבנן צריך לגזור אטו כסות לילה וגם ילבשנו בלילה ומש"ה גבי ר"ז דאמר כהילכתא ע"כ דגזור אפי' בגזירה רחוקה אטו כסות לילה כלומר וגם ילבשנו בלילה וגם בפ' התכלת י"ל דכוונת רש"י ז"ל כך הוא כסות לילה המיוחד ללילה וגם ילבישנו בלילה ומ"מ מודה רש"י דאיכא אמוראי דסברי דלרבנן אפילו כסות לילה וגם לבשו בלילה ג"כ חייבין וקרא דוראיתם אתיא לדרשא אחרינא או לק"ש וכדאיתא בפ' התכלת

ועפ"ז יש ליישב קצת גם דברי רש"י ז"ל בפ"ק דמס' סוכה גבי עובדא דרי"ה דרמי פרוזמא לאינשי ביתי' ופי' רש"י ז"ל שסובר רי"ה דציצית לא מיקרי כלל מ"ע שהזמ"ג ולהכי נשים חייבין וקרא דוראיתם אותו אתי למעט כסות סומא. ותמה השעה"מ בזה טובא דהא בגמרא בפ"ב דזבחים ובפ' התכלת ליכא שום מ"ד שיסבור דכסות לילה חייב בציצית וכסות סומא יפטור ואדרבה כולהו מודו דמיפטר יותר כסות לילה מכסות סומא משום דישנה בראיי' אצל אחרים והאיך מפרש רש"י ז"ל כאן להיפך ולפי הנ"ל י"ל דרש"י ז"ל סובר דהגמרא אזלא אליבא דרבנן וסברי כסות לילה חייב אף בלילה חייב ובזה מיסתבר יותר למעט כסות לילה יותר מכסות סומא משום דישנה בראיי' אצל אחרים משא"כ לר"ז שסובר דאפילו לרבנן מ"מ מודו דכסות לילה בלילה בודאי מיפטרי ורק ביום חייב בזה י"ל דממעט יותר כסות סומא משום דלגבי דידיה אינו בראי' כלל משא"כ כסות לילה ביום מחייב יותר

ה"ח) מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול ובין בשבת אעפ"י שאינה זמנה ובלבד שלא יברך ומאימתי מברך עליהן משיכיר בין תכלת ללבן שבה וכו' ושיעור זה דמשיכיר נראה דהרמב"ם יליף זה מהגמרא דבפ' התכלת דאמר שם דלרבנן וראיתם אותו דכתיב הכא לק"ש נאמרה ומש"ה כמו דזמן ק"ש הוי משיכיר דאז מיקרי כבר זמן ראיי' ממילא למ"ד זה דקרא דוראיתם לציצית הוי ג"כ זמנה משיכיר [ונראה דזה הוי טעמא דהרמב"ם דבפ"א מהל' ק"ש לא יהיב שם זמן לק"ש משיכיר אלא כתב דתחילת זמנה הוי כוותיקין ובדיעבד הוי זמנה עד ג' שעות מפני שסובר דהא דאמרינן בגמרא דזמן ק"ש הוי משיכיר הוי זה רק לרבנן דסברי דוראיתם אותו קאי לזמן ק"ש משא"כ לדידן דקי"ל כר"ש דקרא דוראיתם לציצית נאמרה לדידיה לא הוי זמן ק"ש מישכיר] ועיין בהרמב"ן ז"ל במלחמות בפ"ק דמס' ברכות דעתו לומר דזמן משיכיר בין תכלת ללבן עם הזמן משיכיר את חבירו ברחוק ד"א חד שיעורא הוי אכן מהרמב"ם ז"ל נראה דאינו כן דהא בתפילין כתב שיעורא משיכיר את חבירו ברחוק ד"א והכא בציצית כתב זמן משיכיר בין תכלת ללבן ש"מ דלאו חד שיעורא הוי וכן בתהר"י ז"ל בריש מס' ברכות וע"כ מבואר דלאו חד שיעורא הוי דגבי תפילין כתב שיעורא משיכיר את חבירו ובציצית מספקא לי' אי שיעורא הוי ג"כ משיכיר את חבירו או משיכיר בין תכלת ללבן הרי דלאו חד שיעורא הוי והפמ"ג בא"ח בסימן ל' דעתו לומר דזמן משיכיר חבירו הוי מאוחר לזמן שיכיר בין תכלת ללבן

אכן לפע"ד היה נראה דזה רק ניתן להאמר להמ"ד דסובר לילה לאו זמן תפילין הוי ויליף לה מקרא לדידי' י"ל הכי משא"כ למ"ד דלילה ג"כ זמן תפילין ורק לא יניח מחששא דשמא יפיח א"כ לא מיסתבר דמ"מ יהיה מאוחר ז"ת מזמן ציצית דלא תהוי בלילה מקרא יליף להכי לא מיסתבר דזמן תפילין תהוי מאוחר מזמן ציצית כן נראה לכאורה

והנה הטור ז"ל בא"ח בסימן ח' פוסק בהלן בטליתו בלילה דא"צ שיברך בבוקר על מצוות ציצית ותמה הרב ב"י דהא הרא"ש ז"ל בתשובה פוסק שצריך לברך בבוקר והוכיח לה מהגמרא והאיך יפסוק הטור דלא כוותיה. והנלפע"ד ביישוב זה דלכאורה אין מובנין דברי הרא"ש ז"ל בתשובה כמו שתמה גם הט"ז ז"ל במש"כ דע"כ ר"ה לא פשטן בלילה דאל"כ היכי מקשה הגמרא על רי"ה דאמאי מברך בכל צפרא וזה תימא דהא בס"ד דלא ידע דרי"ה כרבי ס"ל א"כ אפילו בפשטן בכל לילה שפיר קשיא ליה אמאי מברך בכל צפרא כיון דלרי"ה גם בלילה הוי זמן ציצית והוי בלילה כמו ביממא ושפיר קשיא ליה דאמאי בירך בכל צפרא ועוד דאי הוי סובר המקשן דרי"ה לא פשטן והתרצן מתרץ לו דרי"ה פשטן בכל לילה א"כ העיקר חסר מן הספר וגם ק' במאי דפריך הגמרא א"ה בכל פעם שפשט הו"ל לברך דכיון דמזה ידע גם המקשן דכי פשט צריך לברך א"כ גם לדברי המקשן יקשה דכל פעם כי פשט הו"ל לברך וגם גוף הסברא אינה מובנת האיך יברך בכל צפרא אפילו שלא פשטן בלילה כיון דלהרא"ש גופיה אמרינן דכסות יום חייב גם בלילה וא"כ הוי הלילה כהיום ואמאי יצטרך לברך היכי דלא פשטן בלילה

ולכן נלפע"ד דהרא"ש ז"ל בתשובה אזיל בשיטת הר"ת ז"ל שהביא בפסקיו דה"ט דמיקרי ציצית מ"ע שהזמ"ג משום דכסות לילה עכ"פ פטור ואף כסות יום שחייב גם בלילה מ"מ