באר י-הודה חלק ב קעח

ידע דקרא דעל כנפי בגדיהם מתיר אף בחיבור גמור להכנפים

עו"ש שמא יתכסה בו בלילה שאינה זמן חיוב לציצית שחובת ציצית ביום ולא בלילה שנאמר וראיתם אותו בזמן הראיי' ומקודם נלפע"ד לבאר קצת דברי הר"ת ז"ל שהביא הרא"ש בהל' ציצית שמביא ראיה מהך דאמר רי"ה אמר שמואל דתכלת אין בו משום כלאים ואפילו בטלית פטורה ומדאמר ואפי' בוי"ו ע"כ דגם ברישא קמ"ל רבותא דאפילו בלבשה בלילה לית ביה איסור כלאים כיון דאישתרי אישתרי וגם הוכיח מהך דאמר ר"ז גזירה משום כסות לילה ולא אמר גזירה שמא יתכסה בו בלילה א"ו דבכה"ג שרי וגם הוכיח מהך דטלית שאולה דלאחר ל' יום חייבת בציצית מדרבנן ומ"מ ליכא בזה איסור כלאים מה"ט כיון דאישתרי כלאים לגבי הבעלים אישתרי לגמרי וגם הוכיח מהך דספרי דיהיב טעמא לר"ש דה"ט דלא מיקרי לדידי' ציצית מ"ע שהזמ"ג משום דכסות יום המיוחד ליום ולילה חייבת בציצית וטלית של אשה חייבת בציצית משום דלפעמים לובשה הבעל וסיים ולפיכך טלית של איש חייבת בציצית ושרי בה כלאים בין לאיש ובין לאשה ובין ביום ובין בלילה והא דאמרי' דציצית מיקרי מ"ע שהזמ"ג היינו משום דכסות לילה פטור וגם אפילו כסות יום אם נפסקו בה הציצית בלילה אינו חייב להטיל בה ציצית עד שיאור היום ע"כ. וכתב הרא"ש ז"ל בזה דלכאורה שני תי' דר"ת ז"ל סתרי אהדדי דלתי' הא' שסובר דכסות יום חייב בציצית אפילו לבשה בלילה ומברכין עליו ובתי' הב' משמע דאם לבשה בלילה פטורה ואין מברכין עליו וסיים דלהלכה תי' הא' עיקר דחייב כמו דכסות לילה מיפטר אפילו ביום כמו כן ה"ד דכסות יום חייב אף בלילה ע"כ [והא דפשיטא לי' דכסות לילה מיפטר אפילו ביום נ' משום לישנא דגמרא דאמר גזירה משום כסות לילה משמע דאפילו ביום שייך גזירה זו ובפרט דכי נימא דכסות יום פטור בלילה ע"כ מוכרח דכסות לילה מיפטר אפילו ביום דאל"כ לא שני כלל בין כסות לילה לכסות יום]

והנה נתקשו בזה בעל הפמ"ג והשג"א ז"ל בתשובה כי מאחר דר"ת ז"ל סובר דכסות יום חייב בציצית אף בלילה א"כ למה צריך גם ליתן טעם דכיון דאישתרי אישתרי כיון דבלא"ה גם בלילה מקיים מ"ע דציצית. ולולא דמסתפינא נלפע"ד לקיים דברי ר"ת ז"ל שלא יסתרו שני תי' אהדדי וממילא מתורץ קו' זו דהנה לכאורה אינו מובן במש"כ דגם בכסות יום אם נפסקו הציצית בלילה אינו מחויב להטיל ציצית עד שיאור היום ומנ"ל הא ובפרט דמשמע מלשונו דאם נפסקו הציצית ביום גם בלילה רמי עליה חיובא לתקנם ומ"ש זמ"ז. ולכן נראה דאע"ג דמודה הר"ת ז"ל דכסות לילה מיפטר אף ביום אלא דמ"מ קשיא ליה אמאי נקיט ר"ז גזירה אטו כסות לילה ולא אמר גזירה שמא יתכסה בו בלילה דהוי גזירה קרובה יותר ממאי דנגזר אטו כסות לילה דהוי גזירה כסות אטו כסות דהוי גזירה רחוקה קצת] מ"מ הוי מיסתבר ליה דכסות יום אינו חייב בלילה דלא כמש"כ הרא"ש ז"ל דתליא זב"ז משא"כ הר"ת לא סובר הכי אלא כיון דכתיב וראיתם בזמן הראי' מש"ה אפילו כסות יום מיפטר בלילה אלא דנוכל לומר דאותו החיוב דרמיא עלי' ביום לא נפקע מיני' אף בלילה ולא מבעי' למ"ד דציצית הוי חיבת טלית והוי זה חיוב אלים דהא לא יכול למיפטר מיני' אפילו אם יפשטנו מש"ה לא נפקע חיובא מזה אף בלילה

[ובזה נלפע"ד דאתי שפיר גם דברי התוס' במס' ברכות (דף י"ד) שהקשו דלמ"ד ציצית חובת טלית אמאי מיקרי ציצית מ"ע שהזמ"ג ונתקשה בזה השג"א דמשמע דאלו למ"ד דציצית הוי חובת גברא ניחא שפיר דהוי מ"ע שהזמ"ג ואמאי תליא זב"ז ולהנ"ל ניחא שפיר דה"ק התוס' דלמ"ד חובת טלית הוי וממילא חל עליו חיוב אלים שלא יכול להפקיע החיוב מהטלית מש"ה קשיא להו דלא ליקרי כלל מ"ע שהזמ"ג משא"כ למ"ד חובת גברא ממילא גם ביום לא אלים חיובא עליה שפיר י"ל דמיקרי מ"ע שהזמ"ג מכח דבלילה בודאי נפקע חיובא ודלא כסברת הר"ת ז"ל בזה שסובר דאף למ"ד חובת גברא לא נפקע חיובי' בלילה] ומה"ט סובר הר"ת דבעי נפסקו הציצית ביום דכבר חייל עליה ביום החיוב לתקן הציצית מה"ט גם בלילה לא נפקע זה החיוב גם בלילה משא"כ באם נפסקו הציצית בלילה כיון דביום לא רמיא עלי' זה החיוב לתקן מש"ה ליכא זה בלילה עד שיאור היום

ומעתה הני שני תי' דר"ת ז"ל לא סתרי אהדדי אלא דה"ק מכח הני תרי טעמי מיקרי שפיר ציצית מ"ע שהזמ"ג חדא דכסות לילה לגמרי מיפטר ואפילו כסות יום דחייב אף בלילה מ"מ חיוב חדש לא מתחיל בלילה אלא דהחיוב שחל כבר ביום גם בלילה לא נפקע. ומעתה סובר הר"ת כיון דחיוב חדש לא חייל בלילה מש"ה לא הותר איסור כלאים בזה כיון דאיסור כלאים בכל שעה הוי איסור חדש וחיוב ציצית אינו בכל שעה מש"ה לא הותר איסור כלאים וצריך שפיר לטעמא כיון דאישתרי אישתרי כנלפע"ד נכון בפי' דברי ר"ת ז"ל. וממילא גם זה שדייקו הב"ח והשג"א ז"ל מדברי הרמב"ם ז"ל ממש"כ כאן גזירה שמא יתכסה בו בלילה ולא נקיט גזירה משום כסות לילה. מזה דייקי דסובר הרמב"ם דכסות יום מיפטר בלילה

ולפי הנ"ל י"ל דאע"ג דסובר הרמב"ם דלא מיפטר גם בלילה מ"מ חיוב חדש ליכא בלילה כשיטת הר"ת ז"ל וסברא זו כיון דאישתרי אישתרי לא ס"ל להרמב"ם כמש"כ בזה לקמן מש"ה שייך איסור כלאים בלילה. אכן הטור ז"ל שדייק מדברי הרמב"ם שסובר שפיר דכסות יום מיפטר בלילה ניחא שפיר משום דהטור אזיל בשיטת הרא"ש ז"ל דלא נחית להך חילוקא דאיסור חדש ליכא בלילה ומפרש כפשטא דברי הר"ת ז"ל מש"ה כתב שפיר דהרמב"ם ז"ל ע"כ שסובר דכסות יום מיפטר בלילה

והנה השג"א ז"ל בתשובה בסימן ק"ט האריך בענין פלוגתת הרמב"ם והראב"ד ז"ל אי דאישתרי אישתרי ותמה על הרמב"ם ז"ל שפוסק בכהן שלובש בגדי כהונה שלא בשעת עבודה דלקי ולא אמרינן דכיון דאישתרי אישתרי והקשה בזה מהגמרא במס' יומא בפ' בא לו דמסיק הגמ' הנ"מ דודאי לא הניחו בגדיהן תחת ראשיהן ממש מחמת האבנט דהוי כלאים אבל על מה דאמר הגמרא שם מעיקרא דה"ה הלוכי דלא מהלכי וע"ז לא אמר הגמרא הנ"מ דלא משום איסור כלאים א"ו דעל ההילוך יש להתיר מטעם כיון דאישתרי אישתרי להכי גם כלאים שרי משא"כ לענין להניחם תחת ראשיהן דלא שייך כיון דאישתרי דבכה"ג לא אישתרי כלל שפיר צריך הנ"מ משום איסור כלאים דלא שייך בזה דאישתרי אישתרי ועוד דמ"ט לענין איסור הנאה מבגדי כהונה שלא בשעת עבודה הוי בזה איבעי' בגמרא אי שרי או לא משא"כ לענין איסור כלאים הוי פשיט להגמ' דאסור והנך קושיות הקשו גם בתו' שם] וגם תמה על הראב"ד דמ"ט דגבי בגדי כהונה השיג על הרמב"ם וסובר דלא לקי כיון דאישתרי אישתרי ומ"ש הכא דלענין ציצית פשיט ליה כשיטת הרמב"ם דל"א כיון דאישתרי אישתרי ע"כ תו"ד ז"ל

והנלפע"ד בזה ליישב קצת די"ל דהרמב"ם והראב"ד ז"ל בהכי פליגי והוא דהרמב"ם מפרש דכל איבעי' דהגמרא דמבעי' ליה בבגדי כהונה אי ניתנו להנות בהן או לא עיקר איבעי' הוי אי אמרינן בהו כיון דאישתרי אישתרי או לא מש"ה לבתר דדחי הגמרא דה"ה דהלוכי נמי לא וסיפא איצטרך לאשמעינן ע"כ ליתי הגמרא לומר דלעולם לא אמרינן כיון דאישתרי אישתרי אלא דמ"מ רשאין לקפלן תחת ראשיהן משום דלב ב"ד מתנה עליהן על הנאה מועטת כזו אבל לא מטעם כיון דאישתרי אישתרי דבכה"ג לעולם לא אישתרי וא"כ לא שייך לומר הנ"מ כיון דאם נימא כהס"ד דאמרינן כיון דאישתרי אישתרי א"כ גם איסור כלאים ליכא בזה משא"כ למאי דמסיק הגמרא דה"ה דהלוכי נמי לא וע"כ דל"א כיון דאישתרי אישתרי ואפ"ה הוי ס"ד דתחת ראשיהן ממש משום דלב ב"ד מתנה עליהן