באר י-הודה חלק ב קעז

ריבוי זה מריבוי זה ועוד דאי הרמב"ם בהל' ה' מיירי מדין כלאים א"כ היכי כתב בהל' ו' מאי להטיל חוטי פשתים בשל צמר בזמן דליכא תכלת כיון דכבר כתב בהל' ה' דזה אסור אפילו בזמן דאיכא תכלת וממילא ידעינן מכח כש"כ דזה אסור בזמן דליכא תכלת. מזה נלפע"ד ברור דהרמב"ם בהל' ה' לא מיירי מדין איסור כלאים כלל רק דה"ק דלעולם יעשה הלבן ממינה בין בזמן תכלת ובין בזמן דליכא תכלת לעולם יעשה הלבן ממינה דאם על הצבע מקפיד הרמב"ם ז"ל דתהוי הצבע ממין הטלית כש"כ דמקפיד דתהוי הלבן ממין הטלית וקמ"ל נמי דחוטי פשתים ג"כ כשרים הם בתורת לבן ודלא כהרבוותא שהביא הרי"ף ז"ל דפסלי חוטי פשתים לגמרי מציצית קמ"ל דלא. ומעתה שלא בזמן תכלת בודאי יעשה בכסות פשתים חוטי פשתים דתהוי נמי מין כנף וזה שכתב דבשאר מינים יעשה הלבן או של צמר או, של פשתים גם זה ע"כ מיירי בזמן דליכא תכלת ולענין איסור כלאים אינו מתחיל רק מהל' ו' ואילך והתחיל לשאול מה שיעשה חוטי צמר בשל פשתים כגון בגוונא דלית ליה פשתים וכן נמי תה להטיל חוטי פשתים בשל צמר היכי דלית ליה חוטי צמר וקאמר דאסור כיון דאפשר במינן וצריך לחפש אחר מין בדוקא [וכש"כ לשיטת הסוברים דאפילו כי ליכא מינן אפ"ה מקרי אפשר במינן ועיי"ש ברשב"א ז"ל בחי' ביבמות] והכל קאי בזמן דליכא תכלת משא"כ בזמן תכלת דמטעם תכלת הוי איסורן שוה וליכא קפידא רק מטעם מין כנף אז בדליכא מינו שרי אף אינו מינו ומש"כ הרמב"ם בהל' ו' לענין להטיל חוטי פשתן בצמר אעפ"י שהוי לבן לבדו בלא תכלת נקיט הכי לרבותא דאע"ג דעיקר מצוה הוי בתכלת עם לבן ביחד להכי קאמר דמ"מ מצה"ד אפי' לבן לבדו דלא חשיבה מצוה כולהו האי מ"מ מצה"ד אפילו זה שרי בכלאים מ"מ כיון דאפשר במינו אסור ולענין זה יש חילוק ביניהם היכי דהוי לבן עם תכלת בזה תותר להטיל חוטי צמר בבגד פשתים היכי דלית ליה חוטי פשתים ולא שייך בזה אפשר במינן כיון דב"כ וב"כ תהוי איסור שוה בזה כמו בזה ורק לענין חוטי פשתן בבגד צמר ואפילו בזמן תכלת אסור משום דאפשר במינן ולא תהוי כלאים כלל

ומעתה כיון דהרמב"ם כתב שאסור גם חוטי צמר בבגד פשתים וע"כ זה מיירי בזמן דליכא תכלת כמש"כ מש"ה כתב נמי שפיר דבשאר בגדים שרי לעשות או צמר או פשתים דגם זה מיירי בזמן דליכא תכלת וכל זה מדין תורה אבל מדרבנן אסור גם תכלת בבגד פשתים דאע"ג דזה אי אפשר בענין אחר מ"מ אסור משום גזירה דכסות לילה וז"ב לפע"ד בפי' דברי הרמב"ם ז"ל בס"ד

והנה הרי"ף ז"ל הביא הרבוותא ז"ל שאסרו לגמרי חוטי פשתים בציצית אפילו לבגד פשתים ולשאר המינים אפילו בדליכא תכלת וכתב הרי"ף ז"ל דהוכחתם הוי מהא דאמר בגמרא סד"א כדרבא ותמה עלייהו הרי"ף ז"ל וחלילה משוי להו כטועים ובודאי יש תימה על גדולים וגאונים שטעו בדבר פשוט כזה דהרי סיים הגמרא קמ"ל דאפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר ולאו קטלי קני באגמא הוי הנך רבוותא שהרי"ף הביא דבריהם ז"ל. אך אינה ד' לידי ס' הנדפס בעיר הקודש בירושלים תוב"ב הנקרא ס' תשובת הגאונים ז"ל ומצאתי תשובה זו בסי' א' וחתום בה הרב ר' נטרונאי והרב ר' פלטנא גאון ז"ל והנך גאונים מובהקים הם כידוע. אכן כתוב שם דהוכחתם אינה מדברי הגמרא במס' יבמות כדהביא הרי"ף ז"ל אלא הביאו מדברי הגמרא במס' שבת בפ"ב דאמר שם רנב"י דאף כל דסיים תנא דבי' ר"י הוי לאתוי' ציצית דמקשה הגמרא הא בהדיא כתיב בה צו"פ ומתרץ הגמרא סד"א כדרבא קמ"ל דלא ומפרשי אינהו דהון סד"א כדרבא דמעייל גם פשתים בכלל ציצית קמ"ל דלא

ומעתה נראה דפי' דבריהם ז"ל כך הוא דודאי תודו דשם במס' יבמות דמקשה הגמרא דצו"פ למ"ל כלל דנילף היתר כלאים בציצית מהתנא דבי' ר"י לחוד כיון דבגדיהם סתם הוי צו"פ ותכלת עמרא הוא הרי דתכלת מותר גם בפשתים וע"ז מתרץ הגמרא דסד"א כי דיוקיא דרבא כלומר דהוי סד"א דנפרש הכנף מין כנף ורק צמר לצמר ופשתים לפשתים וממילא תכלת דעמרא הוי תהוי רק לצמר ולא לפשתים קמ"ל דלא אלא אפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר כלומר ומש"ה איצטרך למיכתב צו"פ בציצית גופייהו להיתר כלאים בציצית משא"כ בפ"ב דשבת דהוי הקושיא להיפך כיון דכתב בציצית צו"פ תו למ"ל הך דתנא דבי' ר"י וע"ז מתרץ הגמרא סד"א כדרבא ולא אמר סד"א כי דיוקיא דרבא ומפרשי הנך הגאונים ז"ל דסד"א כדרבא דמפרש דצו"פ קאי, על ציצית דצו"פ פוטרין בין במינן ובין שלא במינן להכי קמ"ל תנא דבי' ר"י דצו"פ דכתיבי הכא על הבגדים קאי לומר דדוקא בגדי צו"פ חייבין בציצית אבל על הציצית גופייהו לא קאי משום דאיכא חד מין דלא פטר כלל בתורת ציצית ודוקא צמר פוטר איידי דתכלת משא"כ פשתים לא פטר כלל והנך סוגיות באמת פליגי אהדדי ומיסתברי להו לפסוק כהך דרנב"י והנך תי' דתייתי בגמרא גבי סדין בציצית דחד אמר משום קלא אילן ואפשר במינן ואידך תי' גזירה שמא יקרע סדינו או משום כסות לילה נמי בהכי פליגי דלתי' קמא ע"כ סברי דגם חוטי פשתים פטרי משא"כ אידך תי' סברי דחוטי פשתים לא פטרי וצריך טעמא דכסות לילה או משום שמא יקרע סדינו ופסקי אינהו יותר כהך תי' חדא דתסייע להו הך דא"ל מלאכא לר' קטינא סדינא בקייטא מאי תהיה עלה משמע דלא הטילו כלל וגם עובדא דתלמידי דר' אילעאי שהיו מחסין ממנו כנפי כסותן דמשמע דלא הטילו ציצית כלל ולהכי מסיק הגמרא ואינהו סברי גזירה משום כסות לילה משום דלא הטילו ציצית כלל וע"כ משום הך גזירה הוי ובזה מיושבין כמעט כל קושיות הרי"ף ז"ל עליהם וז"ב ונכון לפע"ד [וגם מה שאמרי דכל המטיל חוטי פשתים בסדין עובר משום לא תשא ונתקשו המפרשים ז"ל בפי' אכן בתשובה הנ"ל מבואר בפי' דסברי משום ברכה לבטלה והיינו דעברי אלאו דלא תשא]

והמ"ל בהל' ז' הביא דברי התוס' במס' יבמות שהביאו בשם מהר"י קלנו שם ומ"מ לפע"ד פי' דחוק דמ"מ אינו מבואר בדבריו מהיכן נשמע להגמרא דקפדה התורה שיעשה הציצית בענין דהוי כלאים וגם כיון דקושיית הגמרא הוי דבלא חייבת צו"פ נדע היתר כלאים בציצית והאיך מפרש הוא דהקו' הוי דלכתוב בגדיהם וחיבת צו"פ ולא לכתוב יחדיו וגם אמאי עדיפות תהוי בזה אלו הוי כתב תיבת צו"פ וגם בגדיהם לא הוי כתיב יחדיו מאלו הוי נכתב תיבת בגדיהם עם יחדיו ולא תיבת צו"פ. ולולא דמסתפינא היה נלפע"ד בפי' דברי הר"י קלט ז"ל דה"ק דע"כ סברה הגמרא מדכתבה תורה על כנפי בגדיהם מזה גיפי' הוי המשמעות דיהי' הציצית מחובר גמור להבגד דאל"כ אלא דלא הוי משמעות לחיבור גמור א"כ לא הוי צריך קרא למיכתב יחדיו ולאשמעינן דבכלאים בעי חיבור גמור הרי גם מצד הסברא הוי אמרינן דמשכחת בענין דלא הוי כלאים כיון דהתורה הקפידה שיעשה צמר לפשתים או להיפך ובודאי מצד הסברא הוי אמרינן דמסתמא לא דחתה התורה הל"ת דכלאים וממילא הוי ידעינן דמשכחת באיזה ענין דלא הוי כלאים דליכא חיבור גמור ותו לא איצטרך קרא דיחדיו לומר דתבעי חיבור גמור דממילא שמעינן א"ו דהגמרא סובר דלשון דעל כנפי בגדיהם לחוד ג"כ משמע דתהוי בחיבור גמור וע"כ חזינן דדחתה התורה כאן הל"ת וכיון שכן שפיר איצטרך יחדיו משום דלפ"ז הו"א דלעולם אפי' אינו חיבור גמור ג"כ הוי כלאים ושאני הכא דהתורה דחתה הכא איסור כלאים ואיצטרך יחדיו לאשמעינן דבעי דוקא חיבור גמור ובזה ניחא נמי מאי דלא תי' מהר"י קלו גם קושיא הראשונה שהקשו התוס' דמהיכן נדע דכלאים בציצית ג"כ שרי ודלמא צותה התורה להטיל ציצית בענין דלא הוי שיע טווי ונוז ולא תי' נמי דא"כ שעטנז למ"ל דממילא נדע ולהנ"ל ניחא דלענין זה לא נדע כלל שום משמעות להתיר גם בזה משא"כ לענין משמעות הנ"ל אמרינן דהגמרא הוי