באר י-הודה חלק ב קעה

וע"ז תמה הפמ"ג שם במשבצות דלפ"ז הגמרא דאמר בס"פ הקומץ דלר' ישמעאל שסובר דציצית ד' מצוות הן מה"ט סובר באמת דיטיל בבעלת ה' ה' ציצית וכן בבעלת ו' יטיל ו' שוב תיקשי לדידי' הך ריבוי למ"ל כלל כסברת הט"ז ואי דבאמת לא דריש ריבוי לזה א"כ לא תליא כלל בזה אי ד' מצוות הן או מצוה אחת הן דבלא ריבוי שפיר מסברא מחייב להטיל בכל קרן. וגם בס' ארצות החיים תמה דא"כ לרי"ה אמר שמואל דאמר בס"פ הקומץ דהלכה כר' ישמעאל דד' מצוות הן וג"כ סובר איהו גופיה דלילה הוי זמן ציצית מדרמי תכלתא לאינשי ביתא והשתא דמקשי לדידי' קרא דאשר תכסה למאי אתי אי לרבות כסות סימא הא כיון דמחייב כסות לילה כש"כ דמחייב כסות סומא ואי לרבות בעלת חמשה הא לדידי' כיון דסובר להלכה כר' ישמעאל הא מטיל ה' ציצית א"כ ריבוי למ"ל כלל אכן קושיא זו אינה מובנת דלמא ריבוי דאשר תכסה אתי לרבוי' כסות לילה ולאוקמיה קרא דוראיתם לדרשא אחרינא כדאיתא במס' מנחות (דף מ"ג ע"ב)]. וקצת נלפע"ד ליישב הא דלכאורה אינו מובן זה שכתב דלחייב להטיל ציצית לכל קרן וקרן א"צ ריבוי משום דישנו בכלל ה' ד' הא מ"מ משום דישנו בכלל ה' ד' מ"מ מהיכי תיתי לחייבו יותר בבעלת ה' שיטיל ה' ציצית ולא סגי כשיטיל ד' ציצית כמו בבעלת ד' ולכן נ' דהט"ז ז"ל לא אמר דבריו רק לדידן דקי"ל מצוה אחת הן ונאמרה המצוה מיד שלא יהיה קרן אחת בלא ציצית מש"ה אמרינן דלהטיל בכל קרן א"צ ריבוי משא"כ באם לא יטיל לכל קרן דצריך ריבוי משא"כ אליבא דר' ישמעאל דסובר דד' מצוות הן לא שייך כלל לומר דמצוה הוי שלא ישאר קרן בלא ציצית כיון דבכל קרן הוי מצוה באפה נפשה מש"ה גם שיטיל ציצית בכל קרן אפילו בבעלת ה' ג"כ צריך ריבוי כנלפע"ד לומר קצת

והנה לכאורה היה נראה לשמואל דסובר בפ"ב דזבחים גבי בגדי כהונה דמרושלים כשרים דהוי היתר כמאן דליתא א"כ היה נראה דגם לפי מה דאמר רי"ה משמי' דשמואל דהלכה כר' ישמעאל דד' מצוות הן מ"מ לענין זה לא יסבור כר' ישמעאל להטיל ד' ציצית כיון דסובר דיתר כמאן דליתא הוי אכן לפ"ז א"צ ריבוי כלל לבעלת ה' כיון דמטיל ד' אלא דאפשר דשמואל גופיה לא סבר כרי"ה בזה לחייב כסות לילה בציצית א"כ שפיר צריך ריבוי לרבות כסות סומא]. ועיין בהגמ"י שכתב בשם הרא"ש ז"ל דגמ' מסיק דהלכה כר' ישמעאל ובגמרא דידן איתא להיפך אלא דלא קי"ל כר' ישמעאל ואפשר דיש איזה ט"ס בזה

ה"ד) כסות של בגד וכנפי' של עור חייבת בציצית היא של עור וכנפי' של בגד פטורה ע"כ וכתב הכ"מ בשם המהרי"ק ז"ל דזה מיירי דהוי רובה של עור. ולכאורה נ' דאתי לומר דבכה"ג אפילו דיש שיעור בגד בהתחתון מ"מ פטורה [וכעין זה כתב גם הפמ"ג לדינא בבגד דהוי רובה סתום והמיעוט פתוח אע"ג דיש שיעור בהמיעוט מ"מ פטורה משום דרובה סתום ומכש"כ דגם לענין זה הוי הכי דינא] משא"כ בדליכא שיעור מהבגד בודאי פטורה אע"ג דלא הוי רובה מהעור מ"מ נ' דאין מצרפין העור לחייבה בציצית [אכן בס' ארצות החיים ראיתי שכ' בשם הלבוש ז"ל דהיכי בהיא של בגד וכנפי' של עור אע"ג דליכא בבגד לחוד שיעור בגד מ"מ מצרפין גם את העור לשיעור חיוב] אכן ק' דא"כ רבא דאשמעינן הכא בכנפי' של בגד דפטורה כיון דהוי רובה עור א"כ למ"ל דנקיט כנפיה של בגד דמשמע דהוי רק מעט של בגד כלשון כנפי' דמשמע הכי

עו"ש כסות של שותפים חייבת בציצית שנאמר על כנפי בגדיהם ולא נאמר כסותך אלא למעט שאולה כל ל' יום פטורה מכאן ואילך חייבת ע"כ. וראיתי בס' אמרי בינה מהרב הגאון מוהר"ם אויערבאך זצ"ל אב"ד דק"ק קאליש שחיבר בעיר הקודש ירושלים תוב"ב שהאריך בענין זה ותמה על הרמב"ם שבכאן ובכמה מקומות שהביא קרא לרבות ולחייב גם שותפות ישראלים שלא נימעטי' מקרא דכתיב בלשון יחיד והרי בפ' הזרוע במס' חולין אמר שם בגמרא דדוקא ר' אילעאי דסובר דכל דכתיב בלשון יחיד אימעט גם שותפות ישראל מש"ה צריך שוב ריבוי לחייב בזה מה שאם כן אליבא דחכמים דסברי דאפילו דנכתב קרא בלשון יחיד לא אימעט רק שותפות עכו"ם לפ"ז לרבות שותפות ישראל א"צ קרא כלל וכן במזוזה שכתב הרמב"ם ריבוי לרבות לחייב שותפות ישראל ג"כ קשה כנ"ל ומש"ה העלה לומר דהא דלחכמים אמרינן דלרבות שותפות ישראל לא צריך ריבוי ה"ד אם יש כשיעור חיוב לכל חד משא"כ כי ליכא שיעור חיוב לכל חד באפה נפשי' שפיר צריך קרא לרבות גם שותפות ישראל ומה"ט מצריך הרמב"ם גבי ראשית הגז שתהוי שיעורא לכל חד וחד אפילו אליבא דרבנן ע"כ תו"ד ז"ל ולפע"ד תי' זה אינו מחוור כ"כ חדא דלפ"ז האיך קאמר רבא שם מודה ר"א בכל הני דמחייב בשותפות ישראל משום דקרא כתיב בלשון רבים ולשון מודה משמע דבאלו לא פליגי והרי לפי דבריו גם באלו תהוי פלוגתא דלר"א אע"ג דכתיב בהנך לשון רבים מ"מ לא ידעינן לחייב רק בדאיכא שיעורא לכל חד וחד משא"כ לרבנן ע"כ מחייב בהני אע"ג דליכא שיעורא לכל חד דהרי בדאיכא שיעורא א"צ ריבוי כלל וע"כ אתיא קרא לחייב אפילו דליכא שיעורא לכל חד ואע"ג דיש לדחוק בזה דלא הוי מודה ממש מ"מ תיקשי במאי דמקשה הגמרא שם לר"א דלמא ריבוי גבי חלה נילף מתרומה הא הוי מצי הגמ' לשנוי' משום דאדרבה אם נילף מתרומה לחוד לא הוי מצי לחיובי רק בדאיכא שיעורא לכל חד מש"ה נכתב ריבוי גבי חלה לחייב אפילו בדליכא שיעורא לכל חד גם מה שנדחק הגאון הנ"ל למצוא בפיאה ובתרומה דליכא שיעורא לכל חד הוא דחוק להמעיין ובעיקר קושייתו מציצית היה נראה דלק"מ דמיסתברא דהא דאמרי' לרבנן דאפילו דנכתב קרא בלשון יחיד לא אימעט שותפות ישראל רק אימעט שותפות עכו"ם ה"ד היכי דיש שיעור חיוב בחלק ישראל לבד אז איצטרך למעט שותפות העכו"ם משא"כ היכי דליכא בחלק ישראל שיעור חיוב לחוד בזה בודאי א"צ מיעוט למעט שותפות העכו"ם דיפטר וע"כ מודו רבנן דממעט גם שותפות ישראל וא"כ בציצית ומזוזה לעולם לא משכחת דיש שיעור בחלק ישראל לבד דאפילו אם הבגד גדול כמה מ"מ הא אין לו רק ד' כנפות ולא יותר וכן במזוזה דמחויב הפתח במזוזה וכיון דהפתח הוי ביה שותפות העכו"ם לא ס"ד לחייבו ומה"ט הוי ממעט גם שותפות ישראל וצריך שפיר ריבוי לרבות גם שותפות ישראל דאז אמרינן דקרא דכתיב בלשון יחיד לדרשא אחרינא אתי

ובזה היה נלפע"ד לתרץ קושיות התוס' והרשב"א ז"ל במס' חולין הקשו דאמאי לא נימא דקרא דכתיב כסותך וכן קרא דביתך אתי למעט שותפות עכו"ם ולהנ"ל ניחא דבהני ל"צ כלל למעט שותפות עכו"ם והוי מדוייק בזה פסק הרמ"א ביו"ד דפוטר במזוזה שותפות העכו"ם משום דלא שייך לחייבו בזה ולא כדיוק הרשב"א ז"ל במס' חולין דס"ל לחייב בזה משום דהגמרא לא אמר דביתך אתי למעט שותפות ולהנ"ל ניחא דלזה א"צ למעט [והא דגבי ציצית אמרינן דוקא משום דכתיב בגדיהם לשון רבים מש"ה אמרינן דכסותך אתי למעט שאולה וגבי מזוזה אמרינן אע"ג דליכא קרא בלשון רבים אפ"ה אמרינן דביתך אתי לדרך ביאתך ולא ממעט שותפות כלל אפשר משום דדרך ביאתך משמע פשטא דקרא למידרש הכי משא"כ למידרש מכסותך למעט שאולה לא הוי משמעות כ"כ מש"ה דוקא מדכתיב בגדיהם לשון רבים ע"כ למעט שאולה אתי]

אכן בעיקר קושית הגאון הנ"ל דמייתי הוכחה מהגמרא במס' חולין נ' ברור שהרמב"ם סובר דהגמרא לא אמר הכי שם אלא אליבא דס"ד דסובר רבא דגם ר"א מודה דהיכי שנכתב חד קרא בלשון רבים וחד קרא בלשון יחיד אז ממעט שותפות עכו"ם ומרבי שותפות ישראל להכי הוי סבור דחכמים דפליגי עליה סברי דאפילו כי ליכא חד קרא שנכתב בלשון יחיד מ"מ לא ממעט רק שותפות עכו"ם ולא שותפות ישראל ואפילו בלא ריבוי