באר י-הודה חלק ב קעד

מה"ת בכל הבגדים א"כ מנ"ל למידחי דברי רבא מכח דברי ר"פ ורנב"י דליכא למימר בזה דרבא לטעמי'

אכן לפע"ד י"ל קצת באופן אחר והוא דהרי"ף והרמב"ם ז"ל סברי דהך ואבע"א דאמר בגמרא ר"פ הוא דאמר לה אבל רבא גופיה לא הדר בי' ממאי דאמר מעיקרא דתנא דבי' ר"י סובר דגם טומאת שלשה על שלשה לית ליה בשאר בגדים דלא מיסתבר לי' לחלק בין שלשה על שלשה לג' על ג' דלפ"ז הך תנא דבי' ר"י סותר לאידך תנא דבי' ר"י מש"ה פוסק טפי כאידך תנא דבי' ר"י שלא נצטרך לדחוק בכל המשניות דמשמע שיש טומאות גם בשלשה על שלשה לומר דמיירי דוקא בצו"פ מה"ט גם לענין ציצית לא פסקינין כוותיה כיון דלא שייך ג"כ לומר דנילף ציצית מטומאת נגעים כיון דנוכל לומר דאדרבה נילף ציצית משאר טומאות דהוי בכל הבגדים משא"כ לר"פ דמשני דלא תיקשי הך תנא דבי' ר"י אהדדי דיש חילוק בין שלשה על שלשה לבין ג' על ג' וע"כ הנך משניות דמטמאו אף בג' על ג' ע"כ מיירי בצו"פ ולפ"ז אמרינן שפיר דכל בגדים שבתורה אינן אלא בצו"פ ונהי דשלשה על שלשה הוי גם בשאר בגדים ה"ד בטומאות משום ריבוי דקרא כדאמר בגמרא משא"כ לענין ציצית דליכא ריבוי [וכמש"כ גם התוס' דמודה רבא דתיבת הכנף לאו ריבוי הוי] מש"ה שאר בגדים לגמרי מיפטרי מה"ת וז"נ בס"ד

ועיין במ"א בסימן ט' בסעיף א' שכ' דלשיטת הרי"ף והרמב"ם הנ"ל דסברי דבגד של שאר מינין מיפטרי מה"ת מציצית ממילא אם נתערב צמר או פשתים בשאר המינים ועשה מהן בגד אזלינן בהו בתר רובא כמבואר במתני' במס' כלאים לענין כלאים באם נתערב צמר גמלים עם צמר רחלים דאזלינן בתר רובא וה"נ לענין ציצית אזלינן בתר רובא. אכן הנוב"י במה"ת בסימן קפ"ו דעתו לסתור דברי המ"א דלא דמי בציצית לכלאים כיון דבכלאים בעי דוקא שיע טווי ונוז מש"ה כל דהוי רובא מיקרי שם זה של שיע טווי ונוז דוקא על המין דהוי רובא ולא על המין דהוי מיעוט ותדע לאו משום ביטול המיעוט שרי כיון דקי"ל היתר בהיתר לא בטיל א"ו דהטעם הוי מטעם שכתבתי משא"כ בציצית שפיר אמרינן דהמיעוט לא בטיל ע"כ

אכן אכתי אינו מובן לפע"ד דמ"מ י"ל דגם גבי ציצית לא מחייב בציצית אלא דוקא בבגד ממילא י"ל דג"כ לא מיקרי בגד רק על זה דהוי רובא ובפרט כיון דבלאו המיעוט לא הוי מיקרי בגד להכי אי אפשר לצרף המיעוט לחייבו מה"ת בציצית ונראה דזה הוי טעמו של הרדב"ז שהובא בהמ"א דהיכי דהוי השתי של צו"פ והערב הוי של שאר המינים או להיפך דאכתי מיפטר הטלית מציצית מה"ת ואע"ג דהוי רק מחצה על מחצה ועוד דחוטין בחוטין לא בטיל לכמה פוסקים מ"מ אי אפשר לצרף למין האחר לחייבן מה"ת וז"ב לפע"ד

וראיתי בס' ארצות החיים שהאריך שם טובא בדברי המ"א והנוב"י הנ"ל וכ' שם דה"ט דסוברים דהיתר בהיתר בטיל דאזלינן בתר סופו כמו דאמרינן בדבר שיל"מ דלא בטיל משום דאזלינן בתר סופו דסופו להיות מותר כמו כן אמרינן דהיתר בהיתר בטיל שלא יהיה נאסר אח"כ וסיים די"ל בזה דה"ט דהרמב"ם דחמץ קודם פסח לא בטיל משום דהרמב"ם לשיטתי' שסובר בטעמא דחמץ אסור במשהו משום דהוי דבר שיל"מ וא"כ אי אפשר שיובטל החמץ קודם פסח דממנ"פ השתא הוי היתר בהיתר ואי דניזל בתר סופו אדרבה הרי סופו להיות מותר ע"כ ואינו מובן דהא זה דאמרינן דדבר שיל"מ לא בטיל הוי רק מחמת חומרא שהחמירו חכמים וזה ג"כ לא שייך אלא להחמיר שלא יובטל אבל לא להקל שיובטל היתר בהיתר משום סופו ובפרט דהסברא נותנת להיפך כיון דהחמירו חכמים שלא ליבטל מחמת דסופו להיות מותר כש"כ דהו"ל להחמיר שלא יבטל היתר בהיתר כיון דמותר השתא לאכלו ובלא ביטול. ועיי"ש במ"א דסיים ובטלית בזה אין לו תקנה להטיל בה ציצית ומפרש בעל מחצית השקל כוונתו עפ"י דעת המהר"ם ז"ל שסובר דשאר מינין אינו פוטר רק צו"פ יחדיו, ולכאורה אינו מובן דנראה לפי שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דשאר מינים פטורין מה"ת מציצית בודאי מודה מהר"ם דלפי שיטה זו בודאי לא אצרכי חכמים בזה דתהוי צו"פ יחדיו דמהר"ם לא אמר דבריו רק אי שאר המינים ג"כ חייבין בציצית מה"ת ואפשר דמ"מ אי אפשר לו לצאת ידי כל הדיעות

ואגב אבאר לפע"ד גם דברי רש"י ז"ל במס' מנחות (בדף ל"ט) בד"ה ור"נ כדתנא דבי' ר"י וז"ל רש"י ז"ל דר"נ דאמר לעיל דשאר מינין חייבין בציצית מדרבנן דאי הוי חייבין מדאורייתא לא הוי מיפטרי במינן ע"כ ולכאורה הך סיומא שכתב רש"י ז"ל שפת יתר הוא דעיקר הקושיא הוי דר"נ דאמר חייבין מדרבנן כמאן ס"ל אבל מה שהאריך רש"י ז"ל במה דאמר ר"נ דאי הוי חייבין מה"ת לא הוי מיפטר במינן כ"ז מיותר ובודאי דברי רש"י ז"ל נאמרין בדיוק בלא ייתור לשון. והנלפע"ד לבאר קצת עפ"י דברי רש"י ז"ל בפ"ב דמס' שבת דבגמ' קאמר שם לרנב"י דפי' דאף כל דסיים תנא דבי' ר"י הוי לאתוי' ציצית ומקשה הגמרא הא ציצית בהדיא כתיב לא תלבש שעטנז צו"פ יחדיו גדילים תעשה לך ומשני סד"א כדרבא דרבא רמי וכו' ומפרש רש"י ז"ל וז"ל דקושיית הגמרא הוי דציצית בהדיא כתיב כיון דכתיב לא תלבש שעטנז צו"פ יחדיו גדילים תעשה לך מזה גופי' נשמע דדוקא בגדי צו"פ חייבין מה"ת משא"כ שאר מינים דלא וע"ז מתרץ הגמרא סד"א כדרבא כלומר דהוי סד"א דתיבת צו"פ לא קאי על הבגדים אלא על הציצית קאי וכדרבא משום דרבא מפרש דצו"פ דכתיב הכא על הציצית קאי ומש"ה רמי קראי אהדדי ומש"ה איצטרך לומר דאתיא כתנא דבי' ר"י דיליף מבגדים דכל התורה דהם צו"פ דוקא והכי נמי הכא דהוי קשיא לי' לרש"י דאמאי מקשה הגמרא מ"ט דר"נ דפוטר שאר מינין מציצית מה"ת הא ג"כ י"ל בטעמו דדריש תיבת צו"פ דכתיבי הכא בציצית דעל הבגדים קאי ומש"ה דוקא בגדי צו"פ הוא דחייבין מה"ת ולא שאר בגדים ולהכי כתב רש"י ז"ל דעיקר קושיא הוי גם מדחזינן דר"נ גופא אמר דאי שאר מינים חייבין בציצית מה"ת האיך יפטרו במינן וע"כ דתופס נמי דתיבת צו"פ דכתיבי הכא קאי על הציצית מש"ה פשיטא ליה דשאר מינין לא פטרי מש"ה מקשה הגמ' מ"ט דפוטר שאר בגדים מציצית כיון דצו"פ דהכא על הציצית קאי מנ"ל שוב דשאר בגדים פטורין מציצית ולהכי איצטרך ללמוד מתנא דבי' ר"י דכל בגדים שבתורה הם דוקא צו"פ וז"פ וברור בס"ד

ה"ג) על ארבע כנפות כסותך בעלת ד' ולא בעלת ג' א"כ נימא בעלת ד' ולא בעלת ה' ת"ל אשר תכסה בה וכו' מפני שיש בבעלת ה' בעלת ד' לפיכך כשהוא עושה לבעלת ה' או לבעלת ו' עושה בכנפות המרוחקות זמ"ז ע"כ ומפרש הכ"מ דזה שכתב הרמב"ם דיעשה בכנפות המרוחקות הוי מסברא קאמר לה וקצת היה נראה ממש"כ הרמב"ם לשון לפיכך משמע דטעמא יהיב למילתא שכתב כלומר כיון דכל מה שמרבינן גם לבעלת ה' הוי מטעמא דיש בכלל בעלת ה' בעלת ד' לפיכך יעשה רק כמו שעושה בבעלת ד' בכנפות המרוחקות

ובענין מה שהקשה בעל הכ"מ מהספרי דפוטר בעלת ה' עי"ש מה שתי' ולפע"ד י"ל עוד למש"כ הרמב"ם לעיל בפ"א לענין שזורה דלא קי"ל כהספרי כש"כ הכא דהוי פלוגתא דתנאי אליבא דר"ש גופיה כמש"כ התוס' בפ"ב דמס' זבחים ובפ' התכלת כש"כ די"ל דלא פסק הרמב"ם כהספרי וכדהוכיחו התוס' והרא"ש ז"ל דקי"ל לעיקר דחייבת

והנה הט"ז ז"ל האריך והקשה חדא דלמ"ל ריבוי כלל לרבות בעלת ה' הא מסברא לחוד הו"ל לחייב כיון דיש בה בעלת ד' ועוד הקשה דלמא הריבוי אתי לרבות שיטיל ה' ציצית בבעלת ה' וכן בבעלת ו' שיטיל ו' ציצית ותי' דקושיא חדא מתורצת בחברתא דאדרבה אי שיטיל בבעלת ה' ה' ובבעלת ו' ו' באמת לא הוי צריך ריבוי והוי מחייבינן מסברא לחוד אלא משום דאמרי' שיטיל גם בבעלת ה' וכן בעלת ו' ד' ציצית ונשאר שאר הקרנות בלא ציצית להכי צריך ריבוי לחייב עכ"פ בד' ציצית