באר י-הודה חלק ב קעב

מפרש הא דמתרץ הגמרא שם מימרא דר"א בחוטין כשרים דמיירי במופסקין היינו פי' מופסקין לחוד וכ"מ קצת בגמרא שם דעל הא דמתני ר"ז לאהבה ברי' מופסקין כשרים וע"ז מקשה רבא וכי כיפי תלוי לה דאכתי תיקשי מתני' דתני חדשות פטור וא"כ כי נימא דרבא הוי ידע מעיקרא דתי' דהגמרא הוי דמיירי בחוטין בשזורים ומופסקין ואפ"ה מקשה עלי' ממתני' דקתני חדשות פטור א"כ הו"ל לרבא להקשות על ר"ז דמתני לאהבה ברי' מוכח כש"כ כיון דר"ז מתני לי' לברי' דגם מופסקין לחוד מהני בודאי קשיא לדידי' ממתני' דחדשות פטור וכן משמע עוד שם בגמרא דלבתר דשני הגמ' דכ"ע סברי לא טרח אינש לעשות קמיע כעין תפילין הוי ניחא גם דברי ר"ז דמתני לברי' דאפילו מופסקין לחוד ג"כ מהני הרי דכל הסוגיא הוי סבר דמופסקין לחוד מהני מש"ה אע"ג דלא פסק הרמב"ם דלא אמרינן לא טרח אינש לעשות קמיע כעין תפילין או מטעם שכ' הרמב"ן ז"ל כדי דלא תהוי סתם משנה דלא כהילכתא וגם י"ל משום דהוי דחיקא ליה דמ"מ אמאי פטרי' מתני' לגמרי בחדשות דעכ"פ הוי לי' לומר מחשיך עליהן או מכסן וע"כ דאמרינן טרח אינש לעשות קמיע כעין תפילין מ"מ כי הוי חוטין מופסקין וגם שזורין בודאי לא טרח אינש כולהו האי ובודאי הם ציצית גמורין [ואע"ג דהרמב"ם גופיה פוסק דציצית א"צ שיהיו שזורין מ"מ היכי דהוי גם שזורין הוי הוכחה טובא דציצית הם] כנלפע"ד ביישוב קצת

עו"ש הלוקח טלית מצויצת מן השוק מישראל הרי הוא בחזקתה מעכו"ם התגר כשרה מהדיוט פסולה ע"כ. ונ' מדתני דין זה סתמא משמע דדין זה הוי אף בזמן דהוי תכלת ואע"ג דאין תכלת ניקחת אלא מן המומחה ע"כ צ"ל כסברת התוס' במס' עירובין (דף צ"ו) דמ"מ כי חזינן דעשאן לשם ציצית תלינן דודאי מומחה עשאן משום דסתמא אין אדם אחר רגיל לעסוק בעניינים הללו דכיון דליכא שיקח ממנו ובודאי מומחה עשאן ומכש"כ כי כבר תלאו בטלית בודאי ע"י מומחה הוי וז"ל הנמ"י דהא דמותר בקנאן מן התגר היינו בתגר הקבוע ומוחזק ליקח מישראל ולמכור דחזקה לא מרע נפשי' להפסיד סחורתו ויקח שלא מן המומחה ופי' הרמ"א ז"ל בסי' כ' דמיירי עכ"פ באומר שלקחה מישראל נאמן ונראה דה"ט דכל שאינו אומר כלום לא שייך כ"כ לא מרע אומנותי' וטעמא דמצריך נמי שיאמר שלקחה נאמן ולא סגי ליה באומר שלקחה מישראל לחוד דהא מישראל שרי ליקח וא"כ כל שיאמר שלקחה מישראל לחוד אמאי לא סגי והיה נראה בזה דלפ"מ שכ' המ"א דישראל אינו רשאי למכור טלית מצוייצת אפילו לעכו"ם התגר א"כ קצת איתרע חזקתיה של הישראל זה שמכרה לו מש"ה צריך דוקא שיאמר מישראל נאמן לקחתי ומהמנינן ליה משום דלא מרע נפשיה ובהא דמצריך הנמ"י דהא דבעי שמוחזק שקונה מישראל ולא נסמך על טעמא דלא מרע אמנותי' לחוד הי' אפשר דסובר כקושיית המ"א דמקשה בזה כיון דהוי מרע אמונתי' לגבי ישראל לחוד ולא לגבי עכו"ם ובזה ליכא למיסמך על לא מרע אומנותי' לחוד מש"ה מצריך נמי בצירוף שמוחזק ליקח מישראל או אפשר משום די"ל דמיסתבר טפי שהוא עשאן דכאן נמצא וכאן היה מש"ה צריך ג"כ הטעם דהוי מוחזק ליקח מישראל ואפשר דה"ט נמי דמצריך כ"ז גם בהלבן ולא כמהרא"י ז"ל

ה"ח) טלית שהוא אדומה או ירוקה או משאר צבעונים עושה חוטי לבן כעין צבעה וכו' היתה כולה תכלת עושה חוטי לבן שבה משאר צבעונים חוץ מן השחור מפני שנראה כתכלת והכ"מ מקשה דמנ"ל לאסור גם בשחור דהגמרא לא אמר רק בקלא אילן דהוי דומיא דתכלת ממש משא"כ שחור מנ"ל לאסור [ולפמש"כ הרמב"ם בפ' זה בהל' א' שאם לא נצבע באותה הצביעה אעפ"י דהוה דומה לרקיע פסולה כגון שצבעו באיסטיס או בשחור או בשאר משחירין הרי מבואר דיש שחור שדומה לרקיע מ"מ לא הו"ל למיסתם דהרי יש שחור דאינו דומה לרקיע כמש"כ הרמב"ם גופי' שם בדם חלזון דהוי שחור מערבין בו סממנים אחרים שיהיו דומה לרקיע הרי מבואר דיש גם שחור דאינו דומה לרקיע ואמאי אוסר הכא בסתם שחור] וגם הקשה דאמאי השמיט הרמב"ם הך חילוקא דמחלק הגמ' בין טלית של ח' חוטין לטלית שיש בו ד' חוטין ותי' דחוק קצת וגם נ' לפע"ד לפמש"כ הרמב"ם לעיל בפ"א דתכלת לחודי בלא לבן כלל לא מכשיר דבעי קרא כדכתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת הרי דבעי תכלת על הכנף א"כ לפ"ז הוי דחוק החשש דמפרש רש"י ז"ל דניחוש לדלמא טעה ויסבור שכולן תכלת הן כיון דתכלת בלא לבן כלל אינו בהכשר וע"כ ידע דגם לבן יש כאן והאיך יש לחוש שיקח הכל לשם תכלת וגם תמה בזה הגאון הקדוש מו"ה מרדכי בנעט זצ"ל לפי מש"כ הכ"מ לקמן בפ"ג בשיטת הרמב"ם ז"ל שאינו פוסק כלל כדאמר רחבה אמר שמואל אלא דחוטי פשתן אינם פוטרין כלל בשל צמר אפילו בזמן דהוי תכלת כיון דאפשר במינו א"כ מאי חששא שייך לחוש לשמא יטעה ויסבור בשכולן. חוטי תכלת הן ויטילם בטלית אחר הא ממנ"פ אם יטילם בטלית של צמר הרי לא תהוי כלאים כלל כיון דגם הטלית הוי של צמר ואי למיחש אטו שמא יטילם בטלית של פשתן הא אנן פסקינן בסדין בציצית דפטורה לגמרי מציצית אפילו בזמן דהוי תכלת וגם דחוק לפע"ד הא דאמר בגמרא כאן בטלית של ח' חוטין כיון דמדברי הרמב"ם לעיל נראה דעכ"פ מדרבנן יש שיעור למנין החוטין גם למעלה שלא יוסיף על המנין ולכן מכל זה נלפע"ד הברור שהרמב"ם מפרש כפי' הב' דברש"י ז"ל דה"ט דבעי שיהיה הלבן מצבע אחר דהוי גזה"כ כדכתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת הרי דצריך לבן לבד מהתכלת מה"ט נמי מצריך שיהיה הלבן שלא התכלת דאז נחשב כלבן עכ"פ משא"כ כי הוי כצבע התכלת הרי אין כאן לבן ומאי דמחלק הגמרא בין טלית של ד' חוטין לטלית של ח' חוטין נראה עפ"י מש"כ לעיל בפ"א בהל' ד' ובהל' ו' דפלוגתייהו דב"ש וב"ה בציצית הוי בכמה דברים דהיינו דב"ש סברי דגדיל הוי שני חוטין וגדילים הוי ד' חוטין שלימין והכפל לא נחשב בפ"ע וזה הוי בלבן וכמו כן הוי בתכלת ד' חוטין וב"ה סברי דגדיל הוי ג' חוטין וגדילים הוי בכפל ו' חוטין ועוד חוט א' חצי' תכלת וחציה לבן ובזה יש שנהגו כב"ש ומטיל ח' חוטין ויש שנהגו כב"ה והוי הכל ד' חוטין כדמצינו בגמרא ר"י מדיפתי רמי תמניא ומנין בזה לא אסרו חכמים כיון דלב"ש דינא הכי הוי

ומעתה י"ל דהרמב"ם הכי מפרש כאן בטלית בת ח' כאן בטלית בת ד' כלומר דה"פ דגם זה תליא בפלוגתייהו דב"ש וב"ה דלב"ש שפיר אמרינן דפתיל תכלת הוי ל"ד וגדילים דכתיב הוי בין בתכלת ובין בלבן ממילא כי אמרינן תכלת ולבן אין מעכבין זה את זה שפיר הוי פי' דתכלת לגמרי אין מעכב הלבן וכן הלבן לגמרי אינו מעכב התכלת ושפיר מתכשר גם תכלת בלא לבן כלל מש"ה לא איכפת לדידהו אף אם הוי כולהו מצבע התכלת כיון דלבן א"צ כלל משא"כ להנך שנהגו כב"ה בד' חוטין אינהו סברי כב"ה ולב"ה הני הכל בדוקא פתיל הוי דוקא פתיל א' וכן בעי דוקא פתיל תכלת על הלבן ובעי דוקא לבן מלבד התכלת מש"ה אם הכל נצבע מצבע התכלת פסול כיון דליכא לבן כלל וז"נ בס"ד בשיטת הרמב"ם ז"ל

והמבואר מדברי הרמב"ם ז"ל שסובר דודאי עיקר המצוה שהלבן שבציצית תהוי כצבע הטלית אלא שבטלית של תכלת דאז אי אפשר שיהיה הלבן כצבע הטלית מקרא דונתנו וכמש"כ מש"ה הוי גזה"כ דתכלת לחוד והלבן לחוד ולא יהיה הלבן כצבע התכלת משא"כ רש"י ז"ל שכתב דרוב טליתות לבנים הם ומ"מ באם עושה הציצית לגמרי כצבע הטלית דזה עדיף משא"כ באם אין הציצית כצבע הטלית בזה עדיף לבנים שתהיה כרוב טליתות דלבנים הם ולפ"ז יקשה דא"כ בטלית שכולה תכלת דאמאי עושה הלבן שלה משאר צבעונים הנ"ל לעשות הלבן שלה לבנים ממש כרוב טליתות דלבנים הם. אכן התוס' כתב דכל זה שעושה הציצית ממין הכנף הוי רק משום נוי

והנה לפ"ז י"ל דהא דפליגי רש"י ותוס' ז"ל לקמן (בדף ל"ט) בהא דאמר שמואל משמי' דלוי דחוטי צמר פוטרין בשל פשתן איירי דתכלת פוטר לבן נמי פוטר ופי' רש"י ז"ל דהרבותא