באר י-הודה חלק ב קעא

ראשין המה משני חוטין כשתים מאחר דיש מצד השני כ"ע [ואינו בזה כדעת הרמב"ם ז"ל דמצריך ז' חוטין שישתייר בהו כ"ע משום דשיטת הרמב"ם הוי משונה בזו משיטת התוס' והרא"ש משום דאיהו דריש תיבת גדילים דתהוי ד' חוטין לאחר הכפל משא"כ התוס' והרא"ש ז"ל דפי' דתיבת גדילים לא מצריך רק לד' חוטין והכפל לא נחשב למנין מש"ה כי נשאר מצד השני דהחוט כ"ע ג"כ כשר] ולהכי קמ"ל הטור דאע"ג דלכאורה הוי לר"ת בנשתייר כ"ע כמו להר"י ז"ל בלא נשתייר כ"ע והוי ס"ד דאם נפסקו שני ראשין דאפי' נשתייר בהם כ"ע תהוי כנפסקו שני ראשין ולא נשתייר בהם כ"ע דפסול להר"י ז"ל [ואע"ג דכבר ביאר הטור ז"ל דלשיטת ר"ת כי נשתייר כ"ע מהני השלמת מין האחר אפי' אליבא דרבנן הרי דלא דמי לגמרי שיטת ר"ת בנשתייר כ"ע ללא נשתייר בהן לשיטת הר"י ז"ל מ"מ הוי. ס"ד דלענין נפסקו שני ראשין הוי בנשתייר כ"ע לשיטת ר"ת כמו להר"י בלא נשתייר כ"ע להכי קמ"ל הטור דלא משום דכל שנשתייר כ"ע בודאי לא דמי לנפסק חוט א' מעיקרו ומ"מ א"צ שישתייר בכל ראש כ"ע אלא אפילו בנשאר בראש א' כ"ע כשר דאפי' דניחוש שמא מחוט א' הן ג"כ כשר אכן בנפסקו ג' ראשין בזה פסול מס' דדלמא מג' חוטין הן ולא נשאר מין א' שלם להשלים משא"כ באם ידוע דרק משני חוטין הם כשר מאחר דנשתייר בכל ראש כ"ע כיון דנשתייר מין א' שלם להשלים [ואח"ז מצאתי שגם הב"ח ז"ל מתרץ הכי דברי הטור ז"ל אלא דלא ביאר כל הצורך]: פרק ב

ה"א) תכלת האמורה בתורה בכ"מ הוא הצמר הצבוע בפתוך שבכחול וזו הוא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרתו של הרקיע והתכלת האמורה בציצית צריך שתהא צביעה ידועה שעומדת ביפיו לעולם ולא תשתנה וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול אעפ"י שהוא כעין הרקיע כגון שצבעו איסטיס וכדומה פסול וכו' ובהל' ב' כתב שדם חלזון שחור הוא אלא שע"י תערובות סימנים אחרים שמערבין בו נעשו הצבע כעין הרקיע וכו' והמבואר דהרמב"ם מפרש הך דאמר בגמרא בפ' התכלת שמביא דם חלזון וסממנים כפי' התוס' שם דמערב סממנים עם הדם חלזון דעי"ז נעשה הצבע כעין הרקיע ודם החלזון דבעי הוי כדי לשמור הצבע שתעמוד ביפיו לעולם ואפשר לפ"ז לומר שזה שלוקח דם חלזון אינו הל"מ אלא בידוע הוא שעי"ז תעמוד הצביעה ביפיו ודבר אחר אינו מועיל לזה כ"כ. וקצת נ' כן גם מהגמ' ששאל לו היכי צבעיתו לה ואי דהוי הל"מ למה שאל לו. ולולא דמסתפינא היה נלפע"ד מלשון הרמב"ם שבכאן דסובר דהתכלת הנאמר בבגדי כהונה לא הוי קפידא דתהוי בדם חלזון דוקא וסגי בצבע שתהיה כעין הרקיע ולא אדע מהיכן הכריח המ"ל דגם בבגדי כהונה בעי תכלת בזה דוקא

עו"ש רחל בת עז צמרה פסול לציצית וכו' והמבואר דהרמב"ם סובר דגם ללבן פסול צמר זו ור"פ דנקט תכלת הוי שלא בדוקא אלא דפעמים קרו תכלת לכל הציצית ויותר הי' נראה דלפמש"כ הכ"מ הוה הדין דבאם הציצית גופא נעשה מצמר כזו שרי לעשות גם הציצית מצמר זו דג"כ הוי הציצית ממין הטלית ולפ"ז י"ל דמה"ט נקיט ר"פ צמרה פסול לתכלת דזה הוי מילתא דפסיקא דלתכלת לעולם פסול דהתכלת א"צ ממין הבגד משא"כ ללבן משכחת דכשר באם הטלית הוי ג"כ ממין זה והרי"ף ז"ל לגמרי השמיט דין זה ואפשר משום דסובר תכלת דוקא ובזמה"ז הרי ליכא תכלת והרי"ף ז"ל לא הביא רק הדין שנוהג גם בזמה"ז והרא"ש ז"ל כתב דין זה במס' בכורות

ה"ב) כיצד צובעין התכלת וכו' והוא דג שעינו כעין התכלת ודמו שחור כדיו והוא מצוי בים המלח וכו' ובגמ' בפ' התכלת אמרה שעולה אחת לשבעים שנה ורש"י ז"ל מפרש שעולה מן הארץ ולפ"ז אינו דג כלל וקצת משמע הכי בגמרא דמגילה גבי וספוני טמוני חול והרמב"ם מפרש שהוא דג והשמיט הך דעולה לשבעים שנה וגם זה שכתב דמצוי היא בים המלח צ"ע] דמשמע שם דהוי מצוי בנחלת זבולון והים המלח אינו כלל בנחלת זבולון כמבואר בס' יהושע

ה"ג) תכלת של ציצית צריך צביעה לשמה ואם צבעה שלא לשמה פסולה והיורה שיש בה הצבע אם צבע מעט צמר לבודקו אם הוא יפה או לא מיפסלא היורה כולה אלא כיצד יעשה וכו' והנה שיטת רש"י בפ' התכלת הוי דלמאן דמצריך כליל תכלת מה"ט אפילו היכי דצבע מעט צבע מהיורה אפי' לשמה מ"מ מיפסלא כל היורה ועיי"ש בתוס' בד"ה משום שנאמר כליל תכלת שכ' דהשתא לא מייתי תנאי אלא מטעמא אי פסלה אבל הטעימה לכ"ע כדלעיל ע"כ ובס' צ"ק הגי' דצל"מ אבל הטעם כדלעיל

ולפע"ד היה נראה לקיים גם גירסא שלנו בתוס' וה"פ דהתוס' סברי בטעמא דרש"י דפוסל גם טעמיה לשמה משום דסובר דלמ"ד כליל תכלת מודה הוא דטעימה כשרה הוי ומש"ה ליכא לפלוגי בין אי הוי טעימה דמעיקרא שלא לשמה או לשמה ומ"מ מיפסלא שאר הצבע וע"ז אמרי בתוס' דאדרבה משמע דכ"ע מודו דהטעימה פסולה שלא לשמה מש"ה שפיר יש לחלק בין אם הטעימה הוי לשמה או שלא לשמה ומש"ה אף הת"ק לא פוסל אלא אי הוי טעימה דמעיקרא שלא לשמה אז מיפסל כל שאר הצבע

עו"ש בספר צ"ק דדייק מלשון רש"י ז"ל בד"ה וש"מ וכתב מדשדינן ביעותא לברא ולא שדינן לי' ביורה ע"כ ודייק דאמאי לא כ' רש"י ז"ל דש"מ מדלא מנסינן לי' ביורה גופא מזה הוכיח דסובר רש"י ז"ל דאפילו מאן דמכשיר טעימה לא מכשיר אלא טעם שני לחוד ולא טעם ג' דזה ודאי פסול ולפע"ד דוחק לחלק בזה בין טעם שני לטעם ג' אכן י"ל דסובר רש"י מזה דלא מנסינן לי' זה הצמר ביורה ליכא הוכחה כ"כ למיפסל הצבע הנשאר אפי' דיעבד ודילמא רק לכתחילה עבדינן הכי ולהכי כ' רש"י ז"ל דדייק רק מדשדינן ביעותא לברא ולא נחוש לפסידת הצבע מזה מוכח דאפילו בדיעבד מיפסל הצבע

ה"ד) התכלת אינה ניקחת אלא מן המומחה חוששין שמא נצבעה שלא לשמה אעפ"י שנלקחת מן המומחה אם נבדקה ונודעה שנצבעה מא' משאר הצבעים שאין עומדין פסולה ע"כ. וכ' הכ"מ דע"כ מפרש הרמב"ם כפי' רש"י ז"ל דמר דקתני היינו שם חכם ואפ"ה רצו לפוסלה ע"י הבדיקה. ולכאורה יש ראי' כיון דאין ניקחת אלא מן המומחה ואפ"ה רצו לפוסלה אכן י"ל דהוי מצי למימר דמיירי שקנו שלא מן המומחה ורק שידעו שנצבעה לשמה דזה שרי מש"ה רצו עתה לפוסלה מחמת פסול אחר שבדקו ולהכי איצטרך להביא ראי' מזה דמר הוי שם חכם

ה"ה) כיצד בודקין אותה עד שיודע שנצבעה כהילכתה לוקחין תבן וכו' ואם עמדה בעיני' ולא כהתה כשירה ואם כהתה לוקחין בצק של שעורין וכו' ואם כהתה ממה שהיתה פסולה ואם הוסיף עתה והושחרה יותר ממה שהיתה קודם פאפיטל על כשרה כן מבואר בגמרא אכן אכתי אינו מבואר האיך דינה באם לא הוסיפה וגם לא כהתה האיך דינה ואפשר דע"כ כן הוא או זה או זה ומ"מ אינו מובן דלמ"ל בדיקה קמייתא כלל ולא סגי בבדיקה שני' לחוד וי"ל

ה"ז) המוצא תכלת בשוק אפילו חוטין פסוקין בכולן שזורים כשרים וכו' והכי הרמב"ם ז"ל גופא הגי' בתשובתו לחכמי לוניל ז"ל וכמסקנת הגמ' במס' עירובין בפ' המוצא תפילין דכ"ע סברי לא אמרינן טרח אינש לעשות קמיע כעין תפילין [ומ"מ מופסקין לחוד ל"מ לזה ובעי שגם יהיה שזורים] וכבר תמה בזה הב"ח ז"ל בסי' ש"א בא"ח דהא הרמב"ם פוסק בפי"ט מהל' שבת בטעמא דתפילין חדשים דפטור מליטלה משום דלמא קמיעין הם הרי דפוסק דטרח אינש לעשות קמיע כעין תפילין כהרי"ף והרא"ש ז"ל וקצת היה נלפע"ד לתרץ דסובר הרמב"ם דהא דמדמה רבא שם הא דציצית לתפילין חדשים זה דוקא משום דהוי