באר י-הודה חלק ב קע

הי"ח) נקרע הענף שיש בו ציצית חוץ לג' אצבעות יתפור בתוך ג' לא יתפור וכו' וכתב הכ"מ דמדברי הרמב"ם נראה דכל זה לא מיירי אלא להכשיר ציצית הישנים שהיו בו מקודם אבל מענין להטיל השתא ציצית חדשים אין חילוק ויכול להטיל ציצית חדשים בכל גווני וכפירוש רע"מ גאון המובא בנמוקי יוסף. ועיין בבית יוסף שהביא גם כן דברי רע"מ גאון ז"ל דכתב דכל זה שמחלק בן תוך שלשה לחוץ לשלשה מיירי הכל ברוחב הבגד דכי נקרע בזה בתוך שלשה דליכא בזה שיעור בגד משום הכי לגמרי לא יתפור עוד וסיים הבית יוסף בשם הר"מ ז"ל דמכל מקום באם נשתייר בזה ולא נקרע כולו כשר לתפור ובתר הכי מביא דברי התוס' דכל זה שמחלק בין תוך שלשה לחוץ לשלשה מיירי הכל לענין השיור שנשתייר מהקרע שלא נקרע כולו להכי תליא בין אם נשתייר חוץ לשלשה שלא נקרע או דנשתייר רק תוך שלשה שלא נקרע וסיים דכן פי' הרא"ש והרי"ו ז"ל ואם כן הוי קצת דברי הרי"ו כסתרי אהדדי בפי' הברייתא וגם לדינא הוי פלוגתא דלפי' הא' הרי סגי בנשתייר קצת שלא נקרע ולפי' הב' הרי בעינן דוקא שלא נקרע כלל בתוך ג' ואפשר דנימא דלענין הכשר ציצית חדשים שמטיל השתא מהני שיור קצת שלא נקרע ולענין הכשר ציצית ישנים שהיו בו לזה בעינן שיור שנשתייר בו שלא נקרע כלל בתוך ג' מכל מקום לא משמע מדברי הבית יוסף ע"ש

עו"ש וכן אם נתמעטו חוטי הציצית אפילו לא נשתייר מהן אלא כדי עניבה כשר ואם נפסק חוט מעיקרו אפילו אחד פסול ע"כ. ועיין בכ"מ בכאן שנדחק ליישב דברי הרמב"ם ז"ל ומה שכתב בתי' הא' דלרבנן דסברי באם אין לו תכלת מטיל לבן לבדו כש"כ באם אין לו לבן מטיל תכלת לבדו דעיקר המצוה הוי בהתכלת לפע"ד זה סותר קצת לדבריו ז"ל שכתב לעיל בהל' ד' דאדרבה קצת לבן לעולם צריך לקיים קרא דכתיב ונתנו על הכנף פתיל תכלת הרי דלבן בודאי בעי וגם במה שנראה מדבריו דאפילו לרבי דסבר דמעכבין זה את זה מכל מקום יש חילוק בנפסק רק מין א' ונשתייר המין השני מ"מ א"צ רק שיור קצת וא"צ שיהיה כדי עניבה משא"כ בנפסקו תרווייהו אז בעי שיור דכ"ע ג"כ כתבתי לעיל בס"ד בהל' ד' דמסברא לא נראה הכי לולא דלרבי מאחר דס"ל מעכבין זה את זה מה"ט גם בנפסק רק מין א' בעי שיור דכדי עניבה מזה שנפסק ושיור דכ"ע קאי שפיר אהא דאמרי בני ר"ח גרדומי תכלת כשרים והיינו בשיור דכדי עניבה דסברי כרבי משא"כ לרבנן דאמרינן דאין מעכבין זה את זה מש"ה אפילו דלבן בודאי צריך סגי שנשתייר קצת לקיים קרא דונתנו פתיל תכלת מ"מ סגי בשיור מועט דהרמב"ם לשיטתיה שסובר דמה"ת ליכא שיעור כלל בחוטין גם לא למטה וחכמים ג"כ לא החמירו בנפסק ואפילו נשתייר קצת כשר

ולכן נפלע"ד ברור ליישב כל שיטת הרמב"ם ז"ל בכל מה שכתב כאן בסימן זה והוא דהרמב"ם סובר דודאי אליבא דרבי שסובר דמעכבין זה את זה בודאי בעי בכל מין שיור דכדי עניבה דבלא"ה הוי השיור כמאן דליתא ובני ר"ח כרבי ס"ל ומש"ה בעי שיור דכ"ע מה שאם כן לדידן דקי"ל כרבנן דאין מעכבין זה את זה משום הכי תכלת לגמרי אין מעכבת את הלבן וכי ליכא תכלת כלל סגי בלבן לחוד מה שאין כן הך דלבן אינה מעכבת את התכלת מכל מקום מעט לבן בעי כדי לקיים קרא דונתנו על כנף פתיל תכלת ובעי מלבד התכלת קצת כנף ומכל מקום סגי בזה אף כי נתמעט הלבן עד הכנף והוי שיור קצת בלבן סגי בהכי כמו שכתבתי כ"ז לעיל דהרמב"ם לשיטתיה בודאי ניחא כיון דסבירא ליה דמן התורה אין צריך שיור רק משהו סגי משום הכי חכמים לא החמירו בזה כיון דעל כל פנים איכא תכלת וסובר הרמב"ם דכל זה הוי בזמן דהוי תכלת דהוי חשוב וא"צ ללבן רק לקיים קרא דונתנו בזה סגי בלבן שיור קצת מה שאין כן בזמן הזה דליכא תכלת כלל להכי בעי כל הלבן ומשום הכי בעי שיור דכדי עניבה לכל הלבן

והנה לפי מה שכתבתי לעיל בהל' ו' בס"ד דשיטת הרמב"ם לדברי ב"ה הוי דבעי ארבע חוטין שיהיו שבעה חוטי לבן וחצי' חוט תכלת וחצי חוט לבן דהוי עם התכלת א"צ רק משום דרכי נועם אבל אינו מעכב כמו שכתבתי כ"ז לעיל וסובר הרמב"ם דעתה דליכא תכלת בעי שבעה חוטי לבן דתהוי גם כן זכר לתכלת וחוט הח' הוי גם כן משום דרכי נועם כמו שהיה בזמן תכלת מש"ה סובר הרמב"ם דגם עתה דליכא תכלת ובעי שבעה חוטין דתהיי בהן שיור דכדי עניבה דבזה הוי שיור גם לרבי כמו שכתבתי ומשום הכי בנפסק רק חוט אחד ונשתייר בו אפילו מעט גם כן כשר כיון דחוט הת' אינו רק משום דרכי נועם ומש"ה אפילו שחסר זה החוט גם כן כשר כיון דמכל מקום נשאר חוט הח' שלם או דהוי ביה כדי עניבה ובזה הוי כמאן דאיתא מה שאין כן היכי דנפסק זה החוט מעיקרו דעי"ז גם חוט הת' אינו יכול להתקיים בכנף א"כ חסר זה החצי לבן ג"כ דהוי זכר לתכלת מש"ה פסול בזה חצי החוט שפיר צריך להיות וזה הוי הוכחה גדולה לשיטת הרמב"ם הנ"ל דמצריך רק חצי חוט תכלת ומש"ה שפיר ניחא דלא מיפסל רק בנפסק החוט מעיקרו וז"ב ונכון בס"ד בלי שום קושיא

והנה הרא"ש ז"ל בהל' ציצית הביא דברי הר"י ז"ל שהביאו התוס' שסובר דאף דאמרינן דאי איגרדם לבן וקאי תכלת או להיפך דכשר שזה דוקא אליבא דרבי שסובר דתכלת ולבן מצוה אחת הן מש"ה מהני מין א' להשלים חסרון מין השני [ומכל מקום בנפסק חוט א' מעיקרו פסול אפילו לרבי מפני שאין כאן רק ג' חוטין] משא"כ לרבנן דאין מעכבין זה את זה והוי תרווייהו שתי, מצוות מש"ה לא מהני מין א' להשלים חסרון השני והמבואר דאף על גב דהרא"ש סתר סברא זו משום דא"כ אתיא דבני ר"ח כרבי דוקא ודלא כהילכתא עיי"ש זה כתב רק אליבא דסברת ר"ת ז"ל דסובר דגם שיור דכדי עניבה לא מהני אליבא דרבנן ושפיר תהוי מילתא דבני ר"ח דלא כרבנן ודלא כהילכתא להכי סתר לה משא"כ אליבא דר"י ז"ל דכי נשתייר כדי עניבה שפיר כשר גם אליבא דרבנן אלא רק בלא נשתייר כדי עניבה בעינן השלמה ממין אחד על חבירו שפיר אמרינן דלרבנן אינו משלים ומכל מקום מילתא דבני ר"ח אמרינן שפיר גם אליבא דרבנן כיון דנשתייר כ"ע

והנה הטור ז"ל בא"ח בסימן י"ב אחר שהביא שיטת הר"ת ז"ל סיים ולפ"ז אפילו נפסקו שני ראשין ונשתייר כ"ע כשר ע"כ. ונתקשו המפרשים ז"ל מאי לישנא דלפי זה שאמר דהא בכי האי גוונא לכולי עלמא כשר. והנראה לפע"ד לבאר דהנה מבואר בתוס' והרא"ש ז"ל דר"ת סובר דאפילו כי נשתייר בהך דאיגרדם כדי עניבה בעי השלמת מין האחר שלא איגרדם וסובר דגם בזמן הזה מהני השלמה מה שאין כן הר"י ז"ל סובר דכי אשתייר כ"ע בהך דאיגרדם אז אין צריך השלמה דמין האחר רק בלא אשתייר כ"ע בזה צריך השלמה וסובר דהשלמה זו לא מהני אלא אליבא דרבי ולא אליבא דרבנן כמו שכתבתי מזה לעיל ור"ן סובר דבזמן הזה לא מהני השלמה כיון דהכל הוי מין אחד וכן בנפסק חוט אחד מעיקרו דהיינו בנפסקו שני ראשין ולא נשתייר בשום א' כ"ע גם כן פסול דחיישינן דשמא שני ראשין הם מחוט א' מה שאין כן באם ידוע דשני