באר י-הודה חלק ב קסט

לפע"ד בכוונת התוס'. אכן לפע"ד נראה ליישב קושיית התוס' קצת בטעם אחר דטעמא דרבא דאמר תעשה לא הוי והוי כמאן דליתא זה דוקא הכא כיון דעיקר איסורא עביד ע"י מעשה שהוסיף מש"ה מסלקינן המעשה כמאן דליתא כדמצינו דאמרינן דאי עבידי לא מהני משא"כ הכא דהטיל ציצית בעוד דלא פסקן לא הוי האיסור ע"י המעשה דאדרבה אי לא הטיל ציצית כלום היה ג"כ עשה איסור כיון דהוי לדידיה חובת טלית וכיון דאין האיסור דוקא ע"י המעשה להכי לא מסלקינן המעשה כאלו אינו

ובדברי הרא"ש ז"ל כתב שני פי' בקושיית המקשן בפי' הא' מפרש דקושיית המקשן דליפסלי כל הציצית הבתראי אף אחר שחתך הקמאי ובפי' הב' תפרש דהקושיא הוי דליפסלי הג' ציצית הראשונות מהבתראי ומפרש הט"ז ז"ל בכוונתו דלפי' הא' סובר הרא"ש דודאי כל זמן שלא חתך הקמאי בודאי אי אפשר להכשיר הבתראי אלא דהמקשן הוי קשיא ליה דליפסלי אפילו אחר שחתך הקמאי אכן בפי' הב' סובר הרא"ש ז"ל דשפיר אפשר להכשיר הבתראי אפילו קודם שחתך הקמאי משום דע"י שהטיל הבתראי מיבטלי הקמאי אלא דקשיא ליה על ג' ציצית הראשונות מהבתראי דיפסלו כיון דבעת שהטיל אותן עוד לא הוי מיבטלי והוי לפ"ז עשייתן בפסול כיון דעדיין לא מיבטלי הקמאי וממילא יפסלו גם עתה הני ציצית משום דהוי תעשה ולא מן העשוי בפסול ולהסביר דבריו יותר קצת נראה דה"ק דלפי' הא' הוי סובר דודאי לאוסופי מכוון ומש"ה אי אפשר להכשיר הבתראי בעוד שלא חתך הקמאי משא"כ לפי' הב' אמרינן דלבטולי מכוון משו"ה בודאי ציצית הבתראי מצינן להכשיר אפילו קודם שחתך הקמאי אלא דהקושיא הוי על ג' ציצית הראשונות מהבתראי

אכן לפ"ז קשה לפע"ד במאי שהכריח הט"ז ז"ל דהטור והרי"ו ז"ל ע"כ סברי כפי' הא' דבהרא"ש ז"ל משום דאינהו לא כתבי להכשיר הבתראי אלא לאחר שחתך הקמאי מבואר דבעוד שלא חתך הקמאי ליכא להכשיר הבתראי. ולפע"ד אינו דהא גם הרא"ש ז"ל אינו מפרש כפי' הב' אלא בקושיית המקשן משא"כ רבא דתופס לעיקר דגברא לאוסיפו מכוון שפיר מודה הוא דאי אפשר להכשיר הבתראי עד אחר שחתך הקמאי, והנה במה דהרי"ף ז"ל השמיט כל הך דינא דהטיל למוטלת לא ידעתי כעת טעמו בזה

הי"ז) אין כופלין את הטלית לשנים ומטילין ציצית על ארבע כנפות הכפולים אא"כ תפרה כולה ואפילו מרוח אחת ע"כ. וכתב הכ"מ דהרמב"ם פוסק בזה כר"ש דפוטר טלית כפולה מציצית והביא ג"כ הכרח לזה מהגמרא דקי"ל בזה כר"ש אכן בס' ברכי יוסף הביא בשם הרדב"ז ז"ל דמפרש להיפך דאדרבה הרמב"ם פוסק כהת"ק ותמה בזה הברכי יוסף דודאי נראה דפוסק כר"ש

ולפע"ד היה נראה בטעמא דהרדב"ז דמפרש הכי ממש"כ הרמב"ם דאין כופלין את הטלית לשנים ואמאי לכתחילה לא יהיה רשאי לכפול כיון דקי"ל ציצית חובת גברא וא"כ כיון דר"ש פוטר טלית זה מציצית יהיה רשאי גם לעשות כן לכתחלה וגם מש"כ הרמב"ם שלא יכפול הטלית ויטיל ציצית בקרנות הכפל כיון דר"ש פוטר לגמרי טלית זה מציצית למ"ל לפרושי דלא יטיל דוקא בקרנות הכפל א"ו דהרמב"ם פוסק כהת"ק דמחייב בציצית להכי צריך עכ"פ לאשמעינן דמ"מ לכתחילה לא יכפול ולהטיל בקרנות הכפל דודאי מוטב שלא יכפול ויטיל בקרנות הפשוטין. ונראה דהרמב"ם הכריח זה מעובדא דמייתי בגמרא מרבה בר"ה עם רבה בר נחמן דכ"ז שטלית שלו לא היה מכופל לא א"ל מידי עד אחר שנפשט אז א"ל דלא עביד שפיר ולא א"ל שיכפול פעם שנית א"ו דאיהו כהת"ק סובר מש"ה מעיקרא לא א"ל מידי ולאחר שנפשט הראה לו דלא טוב עשה ולא א"ל שיכפול א"ו דלכתחלה מוטב שלא יכפול. אכן הכ"מ ע"כ סובר דלהח"ק בודאי מותר לו גם לכתחלה לכופלו א"ו דפוסק הרמב"ם כר"ש אכן אכתי אינו מובן כי מאחר דפוסק כר"ש וכיון דקי"ל ציצית חובת גברא אמאי לא יהי' רשאי לכופלו ובאמת יפטור מציצית וקצת י"ל דהכ"מ לשיטתיה דכתב בב"י דאפילו לר"ש יטיל ציצית בקרנות הפשוטין ומש"ה אמר דדוקא לא יכפול ולהטיל הציצית בקרנות הכפל זה אסור משא"כ כשמטיל בקרנות הפשוטין. זה לא הוי איסור גמור כיון דגם כשהוא מכופל מטיל בפשוטין אכן לולא דמסתפינא היה נראה לומר דודאי אין כוונת הב"י להטיל בפשוטין בעוד שהטלית הוי מכופל מכח קושיית הד"מ בסימן י"א דלא שייך כ"כ בזה לומר דר"ש פוטר כיון דאכתי מחויב להטיל בפשוטין ובפרט דנראה כשהוא מכופל הרי זה דומה להדין שכתבו הפוסקים במלבוש שיש לו קאלנר מאחוריו דמיפטר בו בציצית כיון דלפ"ז הוי הקרנות סמוכין זל"ז ואין זה ד' כנפות וה"נ כיון דהטלית הוי מכופל הרי הם הקרנות זה בצד זה א"ו דכוונת הב"י דרמי עליה חיובא לפשוט הטלית ולהטיל בפשוטין

ולפ"ז י"ל להיפך דמש"כ הרמב"ם דאין כופלין הטלית ולהטיל הציצית בהכפל דה"ק דל"מ להטיל הציצית בפשוטין פשיטא דלא דאז הוי הקרנות סמוכין זל"ז אלא אפי' להטיל בקרנות הכפל ג"כ לא יעשה כן אכן לפ"ז הדרא הקושיא לדוכתי' דלמה לא יעשה כן כיון דציצית חובת גברא הוי ולמה לא יעשה כן לכתחילה ואפשר מפני המחלוקת ור"ש לא קאמר אלא דפטור בדיעבד מ"מ מודה ר"ש דלכתחילה לא יעשה כן והוכיח הרמב"ם כן מעובדא דרבה בר"ה כנ"ל וכמש"כ

ועיין בתו' ס"פ הקומץ בד"ה האי מאן דחייטה לגלימא סיימו בסה"ד אלמא שחייב בכפילות ודלא כמאן דשריא דמי הועיל ציצית שבקרנותיה ע"כ משמע מזה דכי אמרינן כמאן דשריא דמי מטיל ציצית בקרנותי' הפשוטין וכהב"י. ובס' ארצות החיים רצה להוכיח מהגמרא וכדעת הב"י דהרי בעובדא דרבה בר"ה שהקפיד על רבה ב"נ על שהטיל בהכפל ואפ"ה בתר הכי שנפשט הטלית א"ל זיל רמי בקרנות הפשוטין הרי כדעת הב"י ודחה בתר הכי דלמא שאני רבה בר"ה דסבור דחובת טלית מש"ה א"ל רמי בפשוטין משא"כ לדידן דקי"ל חובת גברא הוי אפשר דא"צ להטיל בפשוטין. אכן לפע"ד בלא"ה אין ראיה מכאן דנראה דגם הד"מ מודה דכי כבר נפשט הטלית בודאי מחויב הוא להטיל בפשוטין דאין לכופלו לכתחילה וכדעת הרמב"ם ז"ל אבל לדידן דקי"ל חובת גברא הוי והד"מ נראה דלא פליג רק בעודו בכפל בזה סובר הב"י דמ"מ חיובא רמי עליה לפשטן ולהטיל בפשוטין ובזה פליג הד"מ

עו"ש בספר ארצות החיים תמה על הנמ"י דמפרש פלוגתא זו דטלית כפולה מיירי בכה"ג בטלית ארוכה שאינו ראוי ללובשו כך אלא בכפל ולהכי פוטר ר"ש טלית זה לגמרי מציצית דלפ"ז יקשה האיך פוסק הנמ"י כר"ש דהא לפי סברתי' גופיה מוכח דלא קי"ל כר"ש מכח עובדא דרבה בר"ה מדא"ל זיל רמי בפשוטין דהא לר"ש הו"ל למיפטר לגמרי כיון דאין ראוי ללובשן בלא כפל. אכן נראה לפעד"נ דלא קשיא מידי דנראה דטעמא דהנמ"י דמפרש פלוגתא הכי משום דס"ל כסברת הב"י ולא שייך בזה ר"ש פוטר כיון דאכתי מחייב להטיל בפשוטין מש"ה מוקי פלוגתייהו דמיירי בטלית ארוכה ובזה שייך שפיר דר"ש פוטר לגמרי דבכפל אי אפשר להטיל לר"ש ובפשוטין ג"כ מיפטר להטיל משום דאי אפשר לו ללבוש כך משא"כ עובדא דרבה בר ר"ה שפיר מפרש דמיירי בטלית שאינה ארוכה כ"כ ומש"ה צוה לו אח"כ להטיל בפשוטין ורק הראה לו דמוטב שלא יטיל בכפל כלל וכר"ש אכן בשיטת רש"י ז"ל יש לדייק דנראה דאיהו נמי מפרש בטלית ארוכה וגם עובדא דרבה בר"ה מפרש נמי דמיירי בטלית ארוכה וא"כ האיך צוה לו אח"כ להטיל בפשוטין דנ' בכה"ג כולהו מודו שלא להטיל בפשוטין כיון דאינו ראוי ללובשו כך ות"ק לא מחייב רק להטיל בהכפל משא"כ בפשוטין לכ"ע מיפטר: