באר י-הודה חלק ב קסח

ומעתה י"ל דגם הרמב"ם סובר דהגמרא הוי נחית לסברא זו דכל עשוי' שלא לצורך לא הוי כעשיי' כלל [ואע"ג דהרמב"ם יהיב טעמא לכל הנעשה בפסול דהוי כנעשה מאליה מ"מ י"ל דכל שלא לצורך לא מיחשב כלל כשום עשיי' ומיחשב רק כעשיי' אח"כ כי הוי לצורך ולא קודם ולהכי מקשה הגמרא על ר"ה מהך דהטיל למוטלת דדמי לגמרי אהדדי וע"ז מקשה רבא השתא בב"ת קאי מעשה מי לא הוי בלשון בתמי' כלומר מי מצית לומר טעמא בהטיל למוטלת דכשר משום דעשיי' שלא לצורך לא הוי מעשה כלל הא כיון דעבר בב"ח לא שייך לומר דלא מיקרי מעשה ואדרבה לפ"ז דר"ז אדר"ז ג"כ קשיא אלא ע"כ דהדר בי' ר"ז גופיה ולא הכשיר כלל בהטיל למוטלת וממילא לא תיקשי ג"כ אדר"ה ואתי ר"פ ומתרץ דלא תיקשי דר"ז אדר"ז ולא הדר ביה ר"ז כלל והא דמכשיר בהטיל למוטלת היינו דמכוון לבטולי הראשונות ומזה מדייק הרמב"ם מדחזינן סברת רבא דאע"ג דהוי ס"ד לומר דכל עשיי' שלא לצורך לא מיקרי עשיי' כלל מ"מ מאחר דעבר על ב"ת לא שייך כלל לומר דלא מיקרי עשיי' כלל והוי שפיר עשיי' בפסול ממילא שפיר מוכח דאף הראשונות אע"ג דמתחלה נעשו בהכשר מ"מ כיון דגם מכח הראשונות עובר בב"ת הוי השתא בשעת עשיית האחרונות כעשיי' חדשה גם על הראשונות והוי השתא כנעשו בפסול ונסתלק עשיי' הראשונה שהיתה בהכשר ופסולי תרוויהו וגם ר"פ לא פליג בסברא זו אלא שסובר דמיירי לבטולי ובמתכוון להוסיף פסילי תרווייהו משום תעשה ולא מן העשוי בפסול [ואח"ז מצאתי קצת מדברי הנ"ל בס' הפרישה ות"ל שכוונתי לדעתו אלא הוא לא ביאר שם כל הצורך]

והנה לקמן בפ"ז מהל' לולב פליגי שם הרמב"ם והראב"ד ז"ל דהרמב"ם סובר באם הוסיף ונטל שני לולבים סובר דעובר על ב"ת ואינו מגרע המצוה והראב"ד השיג וסובר דאינו עובר בב"ת ואף אינו מגרע המצוה ועיין בהמ"מ שם שהביא ראי' לשיטת הרמב"ם מהך דמס' עירובין בפ' המוציא תפילין דקתני שם דאם הניח שתי תפילין עובר בב"ת הרי דאף בהוסיף ממינו עובר בב"ת ולפע"ד אינו מובן דאמאי לא הכריח הה"מ גם מהך דהכא דאם הטיל ציצית על ציצית הרי עובר על ב"ת הרי ג"כ מוכח בהוספה ממינו עובר ג"כ על ב"ת וא"כ ע"כ צ"ל דהראב"ד ז"ל יודה באם הוסיף כל המצוה דעובר בב"ת משא"כ בהוסיף לולב דמוסיף רק חלק מהמצוה בזה סובר דא"ע וא"כ ל"מ בהוסיף רק הלולב בודאי דא"ע ואפילו היכי דמוסיף שם כל המצוה שפיר ניחא דא"ע כיון דעל הוספה שהוסיף ההדסים מודה הרמב"ם דא"ע דמיקרי נוי המצוה וממילא גם על השאר אינו עובר דהשאר מיקרי רק חלק מהמצוה וממילא גם מתפילין ל"ק דשם כי מוסיף של ראש או של יד מיקרי מוסיף כל המצוה דשל ראש ושל יד שתי מצוות נינהו. [ואין להקשות לשיטת הראב"ד ז"ל דבעי הוספת כל המצוה אם כן האיך אמר רבא השתא בב"ת קאי מעשה לא הוי דמפרש הראב"ד דאמר רבא בניחותא. ולפי הנ"ל הרי כל זמן שלא עשה כל הד' ציצית האחרונות עדיין לא עבר בב"ת וא"כ בג' ציצית שעשה באחרונה מיקרי מעשה בפסול כיון דאז עדיין לא עבר בב"ת. אכן בזה י"ל דסובר דמיד כי אתחיל איסור דב"ת אמרינן מיד דמעשה לא הוי ותדע דע"כ צ"ל הכי דהא לדידן דקי"ל ציצית חובת גברא הוי א"כ בלא"ה לא עבר בב"ת עם הלבישה ע"כ צ"ל כמש"כ דמעשה שהתחיל איסור דב"ת ג"כ לא הוי מעשה]. אכן בעיקר פלוגתת הרמב"ם והראב"ד ז"ל בהל' לולב היה נראה דאזדי לשיטתייהו דהנה י"ל דעיקר הוכחת הרמב"ם לדינו הוי מהגמ' במס' סוכה בפ"ג דקאמר שם בברייתא דד' מינין שבלולב כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן דמסיק הגמרא שם דקמ"ל דל"א האי לחודא קאי והאי לחודא קאי דהקשו שם התוס' דבאמת אמאי ל"א הכי ותי' התוס' במס' סנהדרין בפ' הנחנקין דה"ק דמ"מ מדרבנן אסור גם בכה"ג ותי' זה בודאי דחוק דא"כ האיך אמר כשם שאין פוחתין כך אין מוסיפין והא אין פוחתין הוי מה"ת ואין מוסיפין הוי רק מדרבנן ומה שתי' התוס' במס' סוכה דזו הסברא דהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי לא מהני רק לענין זה שאינו מגרע המצוה אבל בב"ת לעולם עובר אף בכה"ג היה נראה דתי' זה אינו אלא לשיטת הראב"ד ז"ל כאן דסובר בציצית אי קשר עליון דאורייתא מיקרי גירוע דמצוה משום חציצה בין החוטין ממילא י"ל דכל מה דמקשה הגמרא שם בפ' הנחנקין ממנ"פ אי לולב צריך איגוד גוד הוי גירוע ועומד הוי ג"כ משום חציצה ואי א"צ איגוד האי לחודא קאי והאי לחודא קאי כלומר דליכא בזה חציצה אבל ב"ת שפיר עובר משא"כ הרמב"ם נ' שהוא סובר דע"י שעובר ב"ת ממילא בזה לחודא שהוסיף ממילא מגרע המצוה והא בהא תליא [וכבר כתבתי לעיל בפ"ב מהל' תפילין דלשיטת הרמב"ם דס"ל דדיבוק לא מהני לחשבן כאחת מש"ה צריך לומר דמ"מ כי הורה הזקן ממרא לדבק עוד הבית ה' להכי הוי מגרע המצוה רק מחמת זה שהבית החיצון אינו רואה את האויר משא"כ אי הוי עושה מיד בתחילה ה' בתים הוי הגירוע ועומד מיד משום איסור דב"ת לחוד וכן אי הוי פסקינן להלכה דדיבוק מהני לחשבן כאחת ועובר שפיר בב"ת הוי מגרע המצוה עי"ז לחוד שעבר על ב"ת דהא בהא תליא] וא"כ לפ"ז שפיר הוי קשיא להרמב"ם כיון דהא בהא תליא וכמש"כ א"כ ע"כ צ"ל דהא דאמרינן האי לחודא קאי והאי לחודא קאי דהיינו דגם ב"ת אינו עובר בזה ונשארה קושיית התוס' ומש"ה הוכיח הרמב"ם מזה דאם הוסיף מינו גרע בזה ולא אמרינן בזה האי לחודא והאי לחודא קאי כיון דגם זה שהוסיף הוי ממין דהמצוה מבית החמישי שבתפילין כיון שהוסיף בה פרשה אחרת שאינה בתפילין מש"ה צריך טעמא שאין בית החיצון רואה את האויר. [ועיין בתוס' במס' ר"ה (בדף כ"ח ע"ב) בתוס' ומנא תימרא] שהעלו שם באם עושה המצוה אחת כמה פעמים ביום א' לא עבר בב"ת והקשו שם דלפ"ז באם יוסיף איזה חוטין בציצית או באם יניח כמה פרשיות בבית א' דג"כ לא יעבור בב"ת הרי מזה משמע דבכה"ג עובר בב"ת ולא אמרי' בזה האי לחודא והאי לחודא קאי ומ"מ אינו מובן האיך מדמה התוס' בעושה המצוה כמה פעמים בזא"ז לעושה הכל ביחד]

ואגב אבאר קצת גם דברי הלח"מ שם שכתב לדברי הרמב"ם יקשה הא משכחת חיובא בז"מ שהורה להוסיף עוד לולב דבזה ל"א כל חד וחד לחודא קאי וכ' דלזה נתכוון הה"מ לתרץ במש"כ דבעינן דומיא דתפילין שיטול שניהם כא' וא"כ בלולב כי נטל שניהם כא' הוי גירוע ועומד ולכאורה אין הבנה לדבריו דודאי גם בתפילין לא מיירי שהניח שתי התפילין ביחד דוקא ואף שהניחן זא"ז בעוד שהראשונה עליו שפיר עובר בב"ת והה"מ לא אמר אלא לענין דתהוי מגרע המצוה בזה בעי שיטלם כא' דאי נטלן בזא"ז לא מיקרי מגרע כיון דכבר יצא בו בנטילה בתחיל' ואי נטלן כאחת הוי גירוע ועומד וכן בתפילין ומ"מ עדיפא הו"ל להלח"מ להקשות דמשכחת הז"מ שהורה להטיל ציצית על ציצית וגירוע ועומד לא הוי דהטילן זה אחר זה ושפיר הוי מגרע המצוה עתה דהא כ"ז שהולך בטלית רמו עלי' מצוות ציצית וא"כ השתא מגרע המצוה אכן צ"ל בזה כמש"כ בס' ארצות החיים כיון דמ"מ לא מחייב רק בדבר שאין הצדיקין מודין בו וזה גם צדוקין מודין דאין להטיל ציצית וממילא ל"ק כלל גם מלולב ותפילין

וראיתי בס' ארצות החיים בסימן ו' שכתב בדברי התוס' בסוגיין שהקשו דלפי מה דאמר רבא השתא בב"ת קאי מעשה לא הוי ובניחותא כלומר דלא מיקרו מעשה כלל עד אח"כ שתקח א' מהן דלפ"ז צ"ע בפ"ק דסוכה דאמאי לא פסקינן גם כאן לומר דפסיקתן זו היא עשייתן והוי עשיי' קמייתא כמאן דליתא וכתב הוא לתרץ דשאני הכא דלא עביד איסורא בשעת עשיי' להכי שפיר מיקרי גם מעשה דמעיקרא מעשה אכן כדי שלא נשווי חלילה דברי התוס' כטועה נראה דהכי קשיא להו להתוס' דהרי במס' סוכה שמואל גופיה פליג וסובר דל"א פסיקתן הוא עשייתן וא"כ שמואל גופיה דסובר נמי במס' מנחות דציצית חובת טלית וכלי קופסא חייבין בציצית וא"כ קשיא להו דלפ"ז גם כי רמי ציצית פסולין בטלית לדידיה מיקרי עביד איסורא בשעת עשיי' וא"כ נימא דמעשה לא הוי עד אחר הפסקה וז"ב