באר י-הודה חלק ב קסז

ולענין מש"כ המחבר בש"ע בסימן ט"ו דחיישינן שמא ישייר מחוט התפירה ויוסיף עליו ז' חוטין וכתב המ"א דחוט זה פסול משום דחוט נטווה שלא לשמה והתוס' כתבו דהוי ג"כ נתלה שלא לשמה ואפשר דהמ"א כ' טעמא דידיה משום דאיכא י"מ להכשיר נתלה שלא לשמה מש"ה כתב טעמא דידיה דלד"ה פסול הוי ויותר נראה משום דהמחבר כתב ויוסיף עליו ז' חוטין דהיינו שיקשור עוד חצי חוט בחוט זה ובכה"ג הוי כאלו נתלה מחדש מש"ה צריך שפיר ה"ט דנטווה שלא לשמה והתוס' שכ' דחיישינן שמא ישתייר חוט שלם דבזה פסול שפיר גם משום דנתלה שלא לשמה

עו"ש ומותר להתיר ציצית מבגד זה ולתלותן בבגד אחר ע"כ והמבואר בדוקא בכה"ג הוא דשרי משא"כ אדעתא שלא לתלותן בבגד אחר אסור ובאמת מהגמרא גופי' ליכא הכרח כלל לאסור בזה די"ל דנקטה בכה"ג לרבותא דמאן דאוסר אוסר אפילו בכה"ג ובפרט לשמואל שסובר דלציצית חובת טלית הוי שפיר י"ל דלדידיה בודאי אסור אדעתא שלא לתלותה בבגד כיון דלדידי' מבטל המצוה מהבגד בודאי אסור כשלא הוי דעתי' לתלותה בבגד אחר משא"כ לדידן דקי"ל חובת גברא י"ל דאפילו בכה"ג שרי ובשלמא לתי' הב' דהתוס' במס' שבת דאין חילוק בין מזוזה לציצית ואפ"ה נענש זה שלא היה דעתיה לקובעה בפתח אחד הרי בהדיא דאסור בכה"ג משא"כ לתי' הא' דהתוס' דמזוזה שאני א"כ ליכא הכרח לאסור בציצית אדעתא שלא לתלותה בבגד אחר מ"מ י"ל קצת דסברי דמוטב שלא לרבות במחלוקת טובא מאחר דחזינן דאיכא מאן דאוסר אפילו אדעתא לתלותה בבגד אחר לא מיסתבר לומר דמאן דמתיר מתיר אפילו שלא אדעתא לקובעה בפתח אחר ומ"מ הך דינא שכתב הפמ"ג דאפילו בדעתו לקובעה בפתח אחר מ"מ לא שרי רק באין לו ציצית אחרים לתלותם שם אבל בלא"ה אסור והוכיח כן מדברי התוס' לפע"ד אין זה הוכחה דהא י"ל דהתוס' לא כתבו הכי אלא למ"ד דציצית חובת טלית משא"כ לדידן דקי"ל חובת גברא הוי שפיר י"ל דגם בכה"ג שרי

הט"ו) הטיל ציצית על ציצית אם נתכוון לבטל הראשונות חותך הראשונה וכשר ואם נתכוון להוסיף אעפ"י שחותך אחת מהן פסול מפני שעשי' הראשונה בפסול היתה וכו' והראב"ד ז"ל השיג והמבואר דגם הראב"ד ז"ל מפרש הא דאמר רבא השתא בב"ת קאי מעשה לא הוי דבניחותא אמר רבא דלא הוי עשי' הראשונה עשי' כלל אלא אחר שחתך מיקרי מעשה דידה בהכשר אלא דהרמב"ם מפרש דר"פ פליג ע"ז וסובר דכי מכוון להוסיף מיפסלי תרווייהו אעפ"י שחתך אחת מהן ולא מיתכשר בחתך הראשונה. אלא היכי דמכוון לבטל וע"ז השיג הראב"ד ז"ל ואמר די"ל דגם ר"פ לא פליג וסובר הכי דכי במכוון להוסיף מתכשרי אחר שחתך הראשונה אלא דמקשה ליה ודלמא גם איסור ב"ת ליכא בזה משום דשמא מכוון לבטולי וע"ז מתרץ הכ"מ דהרמב"ם מפרש דזה שאמר רבא דמעשה לא הוי בלשון בתמי' אמר מעשה לא הוי כיון דעובר בב"ת מי מצית לומר דמעשה דמעיקרא לא הוי מעשה ומיתכשרי בתראי [ונראה כוונתו מאחר דכתב הרמב"ם לעיל דכל שנעשה בפסול הוי כמעשה שנעשית מאליה אע"ג דהדר מיתכשרי מש"ה הכא דעבר בב"ת דלא נוכל לומר דהוי כנעשית מאליה ומש"ה כי עבר פיסולו שמקודם מיתכשרי] ור"פ פליג וסובר דכי מכוון להוסיף מיפסלי תרווייהו ור"ז ע"כ מיירי במכוון לבטל ומיתכשרי בתראי ופוסק הרמב"ם כר"פ דבתראי הוי. ולכאורה אינו מובן דאמאי הוצרך הכ"מ לתרץ דהרמב"ם מפרש דברי רבא בלשון בתמיה הא הוי מצי לפרושי דרבא בניחותא אמר כהבנת הראב"ד אלא דר"פ פליג וסובר דכי מכוון להוסיף מיפסלי תרווייהו ופוסק הרמב"ם כר"פ מאחר דזה הוי עיקר תי' דהכ"מ דהרמב"ם פוסק כר"פ והנראה בזה משום דכי מפרשינן בפי' הראב"ד דמילתא דרבא הוי בניחותא דמעשה דמעיקרא לא הוי מעשה ועיקר מעשה הוי אחר שחתך בודאי מיסתבר טפי דגם ר"פ לא פליג עליה על סברא דרבא אלא דר"פ ה"ק דוודאי באם מכוון להוסיף הוי הדין כסברתך אלא דהכי אמרינן דודאי מכוון לבטל ואינו עובר בב"ת ומ"מ כשרים הכא הציצית משום דמכוון לבטל ומעשה מיהו הוי בהכשר משא"כ לפי' הכ"מ דרבא בלשון בתמיה אמר אלא דמעשה דמעיקרא הוי מעשה ומש"ה מיתכשרי הבתראי אחר שחתך הראשונות א"כ ר"פ דמסיים במכוון לבטל דמעשה מיהו הוי הרי מבואר דר"פ פליג על סברת רבא וסובר דכי מכוון להוסיף מיפסל אף שחתך הקמאי אלא דהכא מכוון לבטל ומעשה הוי] ומ"מ לא נתברר הטעם מ"ט דמיפסלי הראשונות לגמרי הא נעשו בהכשר לגמרי והאיך שייך בהו תעשה ולא מן העשוי דפסול

והנלפע"ד לבאר קצת ולבאר גם דברי רש"י ז"ל דהנה בגמרא אמר חסידים הראשונים היו מטילין בה ציצית ובגמרא משמע דעדיין לא היו מחוייבין בה בציצית משום דלא היה בה כשיעור שיתכסה בה הקטון ראשו ורובו ובתר הכי מסיים בה רש"י דהוי הציצית שלא לצורך משום דעדיין לא הוי בה אלא שתי קרנות ומדברי רש"י ז"ל מבואר דהגמ' הוי סובר דלא מיפסל משום תעשה ולא מן העשוי בפסול דזה דוקא שייך אלא היכי דעשי' לצורך הוי אלא דיש בה איזה פסול מצד אחר בכה"ג מיקרי עשי' בפסול משא"כ היכי דהעשי' מיד היתה שלא לצורך כגון שהטלית לא הוי אז בר חיובא ואחר שהטיל בה הציצית נעשה הטלית בר חיובא לא מיפסל ביה משום תעשה ולא מן העשויה בפסול כיון דכל דהעשוי' הוי שלא לצורך הוי עשוי' דידיה כמאן דליתא ומה"ט לא מקשה הגמ' דר"ז אדר"ז דהכא חייש ר"ז משום שמא יקרע סדינו בתוך ג' ומיפסלי הציצית משום תעשה ולא מן העשוי והכא מכשיר ר"ז גופיה בהטיל למוטלת וכן לא מקשה הגמרא אדר"ז מהך ברייתא דחסידים הראשונים מה"ט כיון דהכא הוי עשיי' לגמרי שלא לצורך להכי לא מיפסל משום תעשה ולא מן העשוי משא"כ לר"ה שפיר מקשה מהברייתא דחסידים הראשונים כיון דר"ה מיירי ג"כ בהטיל מעיקרא לטלית בת ג' קרנות ואח"כ נעשה בת ד' קרנות דהוי ג"כ עשיי' דמעיקרא שלא לצורך ומ"מ פוסל משום תעשה ולא מן העשוי מש"ה קשיא לדידיה מהברייתא דחסידים הראשונים דתיפסל בזה ג"כ משום תעשה ולא מן העשוי ומ"מ הוי קשיא ליה לרש"י ז"ל דמ"מ מאי מקשה לר"ה ודלמא לעולם אמרינן גם בעשוי שלא לצורך דמיפסל משום תעשה ולא מן העשוי בפסול אלא דמ"מ שאני בהך דר"ה דמיפסל ביה משום תעשה ולא מן העשוי בפסול דר"ה דלמא מיירי היכי שיהיה בדעתו שלא לעשות בה ד' קרנות לעולם להכי מיקרי עשוי בפסול גמור אע"ג דעשה בה אח"כ עוד קרן ד' משא"כ הך דחסידים הראשונים לא מיקרי עשוי בפסול כיון שדעתם היה לארוג עוד כשיעור מש"ה לא מיקרי עשוי בפסול גמור להכי כתב רש"י ז"ל דשפיר מיקרי נעשו בפסול גמור משום דממנ"פ אם ניזל בתר הכוונה דנתכוונו לארוג עוד א"כ שתי הקרנות העתידין לארוג עוד תהוי הציצית שם למעלה מג' אצבעות מהקרנות דג"כ פסולין שם הציצית ואי דניזל בתר השתא ליכא שיעור טלית עדיין להתחייב בציצית וע"כ ליכא למימר רק דכל עשיי' שלא לצורך לא מיקרי כלל עשיי' בפסול ותקשו לר"ה

ובזה מובן שפיר תי' דהגמרא דמתרץ דחסידים הראשונים כיון שפצעו בה ג' הטילו שם ציצית ופי' רש"י ז"ל דמיד שהתחילו לארוג ג' אצבעות הטילו שם ציצית ולכאורה אינו מובן דאכתי הוי ציצית הללו שלא כהוגן דממנ"פ אם הטילו הציצית בשפה ממש ע"כ הציצית הם למטה מקשר אגודל ופסולין הם ואי שהטילו והרחיקו ג' אצבעות מן השפה א"כ עדיין לאחר שיארגו עוד עד סופן תהוי הציצית למעלה מג' אצבעות ולהנ"ל ניחא דלעולם הטילו הציצית קרוב להשפה ומ"מ לא מיקרי ציצית למטה מקשר אגודל משום דאזלינן בתר הכוונה שדעתן לארוג עוד כנלפע"ד בפי' הגמרא עפ"י פי' רש"י ז"ל: