באר י-הודה חלק ב קסו

מזה בגד קצת וי"ל דבאמת הרז"ה ז"ל לשיטת' דמפרש גם הך לא מן הגרדום היינו מה שהגרדום מגרד מן הבגד וזה ג"כ אינו ראוי לעשות מזה בגד והוי תרווייהו מחד טעמא משא"כ הרמב"ם דמפרש ולא מן הגרדום מה שהגרדום משייר מן השתי דזה שפיר אפשר לעשות. מזה בגד והוי רק הפסול בזה ג"כ משום ביזוי וג"כ הוי תרווייהו מחד טעמא

עו"ש ואין עושין אותה מצמר גזול וכו' וכתב הכ"מ בשם הנמ"י באם גזל צמר ועשה מהן חוטין כשרים משום דקני לה ביאוש וש"ר ומהרמב"ם לא משמע הכי וע"כ צ"ל דהרמב"ם מיירי לפני ייאוש או משום דהוי שינוי החוזר ע"כ והיינו עפ"י שכ' הכ"מ בפ"ב מהל' גזילה דבליבנו לחוד לא מיקרי שינוי החוזר עד שיהיה ליבנו וניפצו והוי כוונתו או דמיירי בלא ניפצו

ומש"כ הרמב"ם הכא לפסול בצמר של עיר הנדחת כוונתו כפשוטו דציצית ג"כ בעי שיעור ושל עיר הנדחת הוי מיכתת שיעוריה ובצמר של הקדש דפוסל נראה דהוי ג"כ כצמר גזול וכמש"כ בהל' שופר דנראה מהרמב"ם דשל הקדש דמי ג"כ לגזול

הי"ב) ציצית שעשה אותה העכו"ם פסולה שנאמר דבר אל ב"י ועשו ואם עשאן הישראל בלא כוונה כשרה וכו' והרא"ש ז"ל פוסל בעשאה הישראל בלא כוונה וכבר כתב המפרשים ז"ל דהרמב"ם והרא"ש ז"ל אזדי בזה לשיטתייהו וכבר כתבתי לעיל בפ"א מהל' תפילין הל' ט"ז דהרמב"ם דמכשיר בעשאה ישראל בלא כוונה הוי שלא בדוקא ואפילו עשאה בפי' שלא לשמה ג"כ מתכשרו כיון דהוכיח זה מעשאה העכו"ם דמיפסל רק מגזה"כ משמע דאפילו בפ' שלא לשמה ג"כ כשרה

והנה הפמ"ג בא"ח בסי' י"א הביא דברי הלבוש ז"ל שכתב בטעמא דאנן פסקינן בתלאן ולא פסק ראשו חוטין שלהן ופסקן אח"כ דכשרין כ"ז שלא עשה בהם הקשרים והכריכות קודם הפסקה הרי מוכח דאע"ג דפסלינן בציצית תעשה ולא מן העשוי בפסול מ"מ הוי זה דוקא באם הקשרים והכריכות נעשו בפסול אבל בתלוי' לא איכפת לן אף דהתלוי' נעשה בפסול ומ"ש דלענין עשיית העכו"ם פסלינן ביה גם אם התלויי' נעשה בעכו"ם וכתב בזה משום דתיבת תעשה כתיב סמיך לתיבת גדילים ולשון גדילים משמע טפי עשיית קשרים וכריכות משא"כ תיבת ועשו קאי גם על התלוי' מש"ה מיפסל ביה גם תליית העכו"ם ולשיטת הרמב"ם ז"ל דדרשינן תיבת תעשה לך לשם חובך רק על הטווי' והשזירה ולא על התלוי' ועשיית הקשרים והכריכות דכל אלו מתכשרי בלא כוונה יהיב טעמא משום דתיבת תעשה לך לשם חובך הוי סמיך לתבת שעטנז ותיבת שעטנז משמע טפי דקאי על הטווי' והשזירה ולא על התלוי' והקשרים והכריכות. [ונ' דה"ט דלא סגי ליה בהך טעמא מדכתיב בני ישראל למעט עכו"ם מזה מוכח דאלו בלא כוונה כשרים מדאיצטרך למעט עכו"ם משום דמ"מ אכתי קשיא ליה דנימא דתיבת לך גם על התלוי' קאי דבעי גם לשם חובך ולמעט עכו"ם דכתיב קאי רק על עשיית הקשרים והכריכות ואלו מתכשרי דוקא בלא כוונה ולזה הוצרך הטעם משום דלך קאי יותר על תיבת שעטנז ומזה נשמע יותר דקאי על הטווי' והשזירה] וע"ז הקשה הפמ"ג דאדרבה תיבת לך כתיב סמיך לתיבת גדילים ותיבת גדילים משמע יותר עשיית קשרים והכריכות כמש"כ מעיקרא. ולפ"ז הו"ל יותר לומר דגם עשיית קשרים והכריכות בעי לשם חובך ולמעט עכו"ם דכתיב הוי התלוי' והטווי' ובהו מתכשר בלא כוונה וקצת היה נראה בטעם אחר משום דתיבת ועשו ב"י משמע דהוי דומיא לתיבת תעשה ותיבת תעשה בודאי על הקשרים והכריכות. קאי ונהי דעל התלוי' לא קאי תעשה משום דתיבת תעשה הוי סמיך לתיבת גדילים מ"מ תיבת ועשו דלא כתיב סמיך לגדילים קאי על התלוי' ג"כ וממילא מוכרח דכל הני מתכשרי בלא כוונה וע"כ קרא דלשם חובך על הטווי' והשזירה קאי כן נראה לפע"ד

עו"ש וציצית שנעשו מן העשוי מקודם פסול ובהל' י"ג, כתב וז"ל הביא כנף שיש בו ציצית ותפרה בזה הבגד אעפ"י שיש בו באותו הכנף אמה על אמה פסולה שנאמר ועשו להם ציצית ולא מן העשוי שהרי זה כנעשה מאלי' ורש"י ז"ל סיים בטעמא משום דלא נעשו הציצית בבגד זה וכ' הב"י דמהרמב"ם מבואר הטעם משום דנעשו בפסול והא דסיים משום דהוי כנעשו מאלי' אפשר דסובר דכל שנעשו בפסול הוי כנעשית מאליה והמ"א כתב דהני תרי טעמי איצטריכי אהדדי דודאי עיקר טעמא משום דנפסלו בנתיים אלא דאכתי אי הוי נעשו מתחילה בזה הבגד לא הוי איכפת לן במאי דמיפסלי בנתיים להכי צריך גם הטעם דלא נעשו בבגד זה [וצ"ל דמ"מ הכא לא מיקרי פסולו מגופו דאל"כ לא הוי מהני מאי דהוי בתחילה בהכשר ועיין במ"א בסימן כ"ג]

והנה בס' ארצות החיים בסימן ט"ו בסעי"ק ג' כ' בשם ס' סמא דחיי דין חדש דאם הביא ענף של ציצית העשויי' עם הקשרים והכריכות ותלאה עתה באיזה בגד ע"י חוט והוי כעין שעושין שני נקבים דכשר והסכים גם הוא לדין זה וכ' דאע"ג שכ' רש"י ז"ל בפ' התכלת דבעי שיתיר הקשרים והכריכות ויעשה הציצית מחדש דזה הוי דוקא באם רוצה להניחה בבגד דהוי רק נקב א' דבלא"ה אי אפשר לתלותה בבגד עד שיתיר הקשרים והכריכות משא"כ באם רוצה לתלותה בבגד ע"י חוט דהוי כשני נקבים זה כשר והאריך בזה והכריח להכשיר חדא ממאי דסובר רב באם עשה כל הציצית עם הקשרים והכריכות בעוד שלא פסק ראשי חוטין שלהם ואח"כ פסקן דמתכשרי דפסיקתן היא עשייתן והוי כנתלו מחדש א"כ מכש"כ היכי דנתלו ממש מחדש בודאי מיתכשרי אע"ג דלא התיר הקשרים והכריכות ועוד הכריח מהא דאמר בגמרא גבי הטיל ציצית על ציצית השתא בב"ת קאי מעשה לא הוי ולחד פי' אמרינן כיון דבב"ת קאי ועבר בב"ת מש"ה לא מיחשב עשיי' דמעיקרא כלום עד אחר שפסק הראשונות ומיתכשרי בזה ציצית האחרונות ואע"ג דלא עשאן עתה מחדש ה"נ מיתכשרי אע"ג דלא התיר מחדש הקשרים והכריכות ע"כ חו"ד שם

ולפע"ד צע"ג להכשיר בזה דהאיך נימא דבהביא חתיכת בגד שיש בו הענף של ציצית עמו דמיפסל ובהביא ענף של ציצית ותלה בבגד זה מיתכשר דכל טעמו דמיפסל בהביא כנף של בגד שייך גם בזה בהביא ענף לחוד ומאי דהכריח ראיות להכשיר לא ידעתי דודאי מנ"ל לומר דרב דסובר פסיקתן הוא עשייתן ע"י הפסקה מתקן הוא רק את התלוי' דתהוי כנתלו מחדש דודאי סברת רב דע"י פסיקתן מתקן הוא את כל העשוי' הראשונה והוי נמי כאלו עשאן מחדש וכן נמי בהטיל ציצית על ציצית דלהך דעה אמרינן דכי חתך הראשונות מיתכשרי אחרונות מטעם דנימא דהוי כנתלו מחדש דלמא אמרי' דהוי כנתלו וגם עשאן מחדש ומש"כ עוד להכריח דע"כ סברת רב דהוי רק כנתלה מחדש מכח דברי התוס' במס' סוכה שכתב שם דודאי מודה רב דנתלה שלא לשמה פסולה ואע"ג דעושה אח"כ הקשרים והכריכות לשמן כבר מיפסל והרי הרמב"ם סובר בכל תלוי' פסולה הוי כעשי' שלא לשמה ומה"ט פוסל באומר לסופר כתוב לאשתי לכשאכנסנה אגרשנה משום דהוי ככתיבה שלא לשמה א"כ אכתי מ"ש בנתלה שלא לשמה דמודה רב דפסול ובתלוי' פסולה מכשיר רב וע"כ צ"ל דע"י פסיקה אח"כ נעשה כתלוי' חדשה כל דבריו בכאן לית להו פתרי דאכתי מנ"ל דסובר רב דמתקן ע"י הפסקה רק התלוי' לחוד ולא נימא דע"י פסיקה מתקן את הכל גם הקשרים והכריכות וגם מה שמכניס סברת הרמב"ם בתוס' דסברי נמי דעשיי' בפסול הוי שלא לשמה לא ידעתי מי הגיד לו זה דלהרמב"ם י"ל דגם בתלוי' שלא לשמה ע"כ מכשיר רב והא דפסול בעשאה מן הקוצים טעמא דידיה הוי ביזוי מצוה ואין ענין לשלא לשמה כלל משא"כ התוס' דסברי דרב מודה בנתלה שלא לשמה הוי משום דנתלה בפסול שאני מנתלה שלא לשמה וז"ב לפע"ד וצע"ג להכשיר בכה"ג: