באר י-הודה חלק ב קסד

התכלת דהוי ליה להקדים הלבן והך דהלבן אינו מעכב קאי בטלית שכולה תכלת דאז הו"ל להקדים התכלת והוא הקדים הלבן הרי דגם הגמ' מפרש בלישנא כפי' רש"י ז"ל ולולא דמסתפינא נלפע"ד דהרמב"ם מפרש דלבתר דמסיק הגמרא דלא מיירי מתני' לענין הקדמה משום דא"כ תיקשי הך דתכלת אינה מעכבת דלעולם צריך להקדים הלבן ולא התכלת כדמקשה דאטו ציבעא גרים [וה"ה דהוי מצי לאקשויי' דאפילו אם נפרש דמתני' אתיא דלא כרבי אלא דאין מעכבין זא"ז מ"מ תינח רק הך דתכלת אינה מעכבת הלבן משא"כ הך דהלבן אינו מעכב לא אתי שפיר כיון דהלבן בודאי בעי כסברת הרמב"ם הנ"ל ואפילו דנפרש דזה מיירו באיגרדם הלבן מ"מ אין שווין בלשון דהך דהתכלת אינו מעכב הוי פי' בדליכא תכלת כלל והלבן דאינו מעכב הוי פי' באיגרדם הלבן] מה"ט הדר בי' הגמרא לגמרי ומפרש מתני' דאתיא כרבי ומיירי תרווייהו באיגרדם חד ונשתייר אידך וסובר הרמב"ם דאליבא דרבי מיירי תרווייהו באיגרדם חד ונשתייר כדי עניבה דוקא וכדאמרי בני ר"ח כיון דלרבי מעכבין זה את זה להכי בעי שיור כדי עניבה משא"כ אליבא דרבנן דסברי דאין מעכבין זא"ז ולהכי אע"ג דלבן בעי בודאי בהדי תכלת מ"מ סגי לזה בשיור לבן מעט ובפרט לפמש"כ הרמב"ם לעיל דמה"ת ליכא שיעור ציצית כלל אפילו למטה בודאי אמרינן דלרבנן א"צ שיור דכדי עניבה ונהי דלרבי צריך שיור דכדי עניבה זה דוקא כיון דסובר דמעכבין לגמרי זה את זה משא"כ לרבנן דנהי דלבן בודאי בעי מ"מ סגי ליה בשיור מעט [ואח"ז מצאתי שכ' הכי ג"כ הגאון הקדוש ר"מ בנעט ז"ל בחבורו ביאור מרדכי שכ' הכי]

ה"ה) אעפ"י שאין א' מעכב את חבירו שניהן מצוה אחת הן וכו' וארבע ציצית מעכבין זה את זה שארבעתן מצוה אחת הן והנה בהך דינא אי הוי כולן מצוה אחת או ד' מצות מסיק הגמרא בס"פ הקומץ דנפק"מ בזה לענין סדין בציצית ולכאורה הוי פי' באם הטיל ציצית בכנף חד דכי אמרינן דד' מצוות הן הרי קיים מצוות ציצית בכנף א' שהטיל משא"כ אי כולן מצוה אחת הן לא קיים מצוות ציצית כלום ואע"ג דמ"מ לא לקי רק כשלבש הבגד וא"כ כי לבש הבגד בציצית חדא אכתי איסורא עביד מחמת שלבש הבגד בלא ציצית מ"מ הוי נפק"מ לענין מלקות דעל מה שלבש הבגד בלא ציצית כולן לא לקי דליכא רק מ"ע משא"כ מכח לבישת כלאים לקי ובפרט היכי שהטיל לבן בכולן ובחד כנף הטיל גם תכלת דלא עבר כלל על הלבישה בלא ציצית ובפרט נפק"מ לפמש"כ הראב"ד ז"ל דכי הוסיף מינו א"ע על ב"ת עד שהוסיף כל המצוה דודאי הוי נפק"מ טובא

ה"ו) כיצד עושין את הציצית וכו' ומרחיק ממנה לא יותר מג' אצבעות ולא פחות מקשר אגודל וכו' והטור ז"ל בסימן י"א כ' דלרוחב הבגד אין קפידא בזה ותמה הב"י דמ"ש בין אורך הטלית להרוחב ובפרט בטליתות דידן דהוי רוחב הבגד סמוך לקרקע וא"כ אי לא הוי רוחב אגודל משפת הבגד הרי נראה יותר כאלו אין הציצית תלויין בבגד. ולכאורה היה נ' כיון דבעי שיהיו הציצית נוספין על הקרן מש"ה הוי הקפידא יותר על אורך הטלית

שוב ראיתי דע"כ ז"א חדא דהטור לא כ' כלל הך דבעי ציצית נוטפין על הקרן ובפרט דבס' העתים כ' חילוק זה לחלק בין האורך להרוחב בשם מהר"ם ז"ל והרי כ' המפרשים דמהר"ם גופיה חזר ביה ולא מצריך כלל לציצית נוטפין על הקרן ואח"ז מצאתי בט"ז בסימן י"א שכ' קצת טעם בזה

עו"ש ויהי' א' מהשמונה חוטין תכלת והז' חוטין יהיו לבן ע"כ והראב"ד ז"ל השיג וסובר דלוקח חוט א' כולו תכלת ולאחר שכופל הוי שנים של תכלת וששה חוטין הם לבן [והב"י כתב בשם הראב"ד דמצריך שני חוטי, תכלת ושני חוטי לבן ואחר שכופלן יהיו ד' של תכלת וד' של לבן וכ' על מש"כ הסמ"ג בשם הראב"ד ז"ל דסגי בחוט א' של תכלת כ' עלה דזה הוי שיטת הרמב"ם ולא שיטת הראב"ד וצ"ע. ובאמת הוי זה שיטת הראב"ד ז"ל כאן בהשגות דיקח חוט א' כולו תכלת וכי כופלו יהיו שני חוטי תכלת משא"כ הרמב"ם לא מצריך רק חצי חוט צבוע תכלת] ובעיקר טעמו של הרמב"ם כאן הי' נ' שסובר דמאי דפליגי ב"ש וב"ה בענין כמה חוטין הוא נותן והכל הוי בדרך אסמכתא להרמב"ם שסובר דאין מנין לחוטין מה"ת אף למטה] כהספרי שהביאו התוס' שם (בדף מ"א ע"ב) והוא דב"ש סברי דגדיל הוי שני חוטין וגדילים הווין ד' חוטין וסברי נמי שבעי ד' של תכלת וד' של לבן דתהוי גדילים של תכלת וגדילים של לבן והתורה דאמרה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת הוי שלא בדוקא אלא דבעי תכלת כמו הלבן דבעי משא"כ ב"ה פליגי בכמה דברים חדא דסברי דלשון גדיל מיקרי ג' חוטין וגדילים דכתיב הוי דחישב הכפל של החוטין והוי גדילים וגם סברי דתכלת הוי רק פתיל א' בדוקא כדכתיב

ומעתה סובר הרמב"ם דע"כ אי אפשר ליקח פתיל שלם ולכופלו דא"כ הו"ל לכתוב פתילי תכלת כדכתיב גדילים לשון רבים כמו כן הו"ל לכתוב פתילי תכלת וגם אי אפשר לפרושי דיקח תכלת רק חצי חוט חדא דאינו מתקיים כ"כ וגם דאין זה דרכי נועם וע"כ הכי קאמר קרא דיקח חוט שלם וצובע רק חצי החוט וחצי ישאר לבן בלי צביעה וא"כ ישאר אחר הכפל ז' חוטין לבנים וחוט א' של תכלת וז"ב ונכון בדעת הרמב"ם ז"ל בס"ד [ועיין מ"ש לקמן בהל' י"ח ג"כ בס"ד]

ובזה מתפרש שפיר גם דברי הגמרא בפ' התכלת (בדף מ"ב) דאמר שם דר"א בר יעקב רמי ד' ועייף להו מיעף ואביק להו מיבק דתהוי גדיל גדילים במקום פתיל ור"י מדיפתי רמי תמניא ומר ברי' דרבינא עביד כי דידן עיי"ש בפי' רש"י והך דתהוי גדיל גדילים במקום פתיל לית בהו פתרי לכאורה אכן לפי שיטת הרמב"ם הנ"ל יש לפרושי שפיר דהני אמוראי רצו לדקדק כיון דאם יעשה נקב בטלית ויתלו שם החוטין ויכפלם כפשוטו א"כ קצת הטלית יפסיק בין החוטין בכל צד מהטלית רק ד' חוטין והפתיל תכלת אינו רק בצד א' מהטלית וא"כ במקום פתיל תכלת אינו שם כל הגדילים דלשון גדילים הוי ו' חוטין וכשהטלית מפסיק בין החוטין לא ישאר במקום פתיל רק גדיל א' והמה רצו שיהיו כל הגדילים במקום הפתיל בלי הפסק קצת מהטלית ביניהם ומש"ה כל חד עשו באופן שיבואו כל הגדילים במקום הפתיל ומש"ה ר"א בר יעקב עייף להו מיעף נ' שהיה כופל כל החוטין ביחד ותולה להו בטלית בלא נקב וא"כ אין הטלית מפסיק כלל והוי שפיר כל החוטין ביחד עם הפתיל ור"י מדיפתי שפיר עשה נקב אלא שלקח מיד תמניא חוטין [דמש"כ לקמן דנ' מהגמ' דעד כשיעור כזו יכול להוסיף במנין החוטין דאמר שם כאן בטלית בת ד' וכאן בטלית בת שמונה]

ולפי"ז יש שיעור גדילים במקום הפתיל דבכל צד הוי ח' חוטין ומר ברי' דרבנא עביד כי דידן כלומר או דלא דקדק כלל דתהוי כל הגדילים ביחד במקום הפתיל או שעשה שני נקבים דבזה אין הטלית מפסיק כלל בין החוטין. ובזה י"ל ג"כ הא דאמר רב בגמרא בפרק התכלת דחוט שכורך בו הוי מן המניין ולכאורה מאי ס"ד דלא תהוי מן המנין ומאי קמ"ל רב ולשיטת הרמב"ם הנ"ל י"ל דהוי ס"ד דלעולם צובע כל החוט תכלת והא דלא קרי ליה קרא פתילי תכלת הו"א מפני שכורך בזה החוט לכל הציצית לא חשיב ליה קרא לזה קמ"ל רב דאף זה שכורך בו כיון דנשאר קצת ממנו בלא כריכה הוי ג"כ מן המנין וע"כ דלא צבעו כולו וכ"ז נלפע"ד נכון בס"ד

ה"ז) ולוקח חוט א' מן הלבן וכורך בו כריכה אחת על שאר החוטין בצד ומניחו ולוקח חוט של תכלת וכורך בו שתי כריכות בצד כריכה של הלבן וקושר ואלו הג' כריכות מיקרי חוליא ומרחיק מעט ועושה חוליא שניי' בחוט של תכלת לבדו ומרחיק מעט וכו' וכן עד חוליא האחרונה שכורך בה שתי כריכות של תכלת וכריכה האחרונה בלבן מפני שהתחיל