באר י-הודה חלק ב קסב

ביו"ד בסי' רפ"ב כתב בשם הרשב"א ז"ל באם יש בימה לקרות אז סגי באם הספר כבר הגיע לבימה רשאין לישב דהבימה הוי רשות בפ"ע

הי"א) היה מהלך ממקום למקום וס"ת עמו לא יניח הס"ת לתוך השק ויניח השק ע"ג החמור וירכב עליו וכו' ואם מתפחד מהגנבים מותר ואם אינו מתפחד מהגנבים מניחה בתיקו כנגד לבו מזה מבואר דסובר הרמב"ם כשיטת הרי"ף ז"ל דהא דאוסר בגמרא להניח הס"ת על החמור וירכב עליו דלאו דוקא לרכב על הס"ת הוא דאסור אלא אפילו לרכב על החמור והס"ת בצדו דג"כ אסור דלא עדיף מהא דיושב על המטה והס"ת מונחת דג"כ אסור ואינו מותר אלא כשרוכב והס"ת הוי בתיקו כנגד לבו או שהס"ת על החמור והוא הולך ברגליו והתוס' שהתירו גם בזה ע"כ ס"ל דבדרך שאני דהוי טירחא יתירה לילך ברגליו כל כך

והנה בטעמא דאנו מקדמינן עטיפת טלית להנחת תפילין כ' הנמ"י בהל' ציצית הטעם בזה בשם הרי"ו ז"ל משום דמצוות ציצית שקולה כנגד כל המצוות א"נ משום דמצוות ציצית הוי תדיר טפי דנוהגת אף בשבת ויו"ט ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ע"כ והשג"א בתשובה בסי' ק"ח תמה בטעם הב' דציצית לא מיקרי תדיר לגבי תפילין כיון דליכא חיובא כלל לקנות טלית ולרמי ציצית ולפ"ז לא מקרי רק מצוי טפי ובזה ל"מ מצוי קודם למקודש דתפילין קדישי טפי וכדמחלק הגמרא גבי שלמים דלא מיקרי תדירי רק מצוי יותר ולהכי לא קדימי למקודש ובס' ארצות החיים מהגאון מלב"ם ז"ל דעתו לומר דהכא מ"מ משום דכל אדם קונה טלית ורמי ביה ציצית ונוהג אף בשבת ויו"ט מש"ה מיקרי ג"כ תדיר והכריח זה מהא דסברי ב"ה ויהבי טעמא לברכת היין דקדים לברכת היום משום דברכת היין הוי תדיר יותר לברכת היום ותדיר קודם והרי ברכת היין ג"כ אינה חיוב יותר דהרי יכול לקדש על הפת א"ו דגם בכה"ג מיקרי תדיר יותר משום הרגילות יותר [ודברי ארצות החיים הנ"ל המה קצת סתורין מזה לזה שהביא שם ראי' מדברי הרי"ו הנ"ל דאמר דציצית הוי תדירי טפי משום דנוהגין גם בשבת ויו"ט מזה מוכח דסובר דכסות יום מיפטרי בציצית בלילה דאל"כ אמאי לא אמר דציצית מיקרי תדירי משום דכסות יום חייב בציצית בלילה משא"כ תפילין דלעולם פטור בלילה א"ו דכסות יום סובר דפטור בלילה והשתא לפי דבריו דתדיר הוי דהכא לא מיקרי תדיר כלל אלא משום הרגילות וא"כ אפי' כי אמרינן דכסות יום חייב בלילה מ"מ לא מיקרי תדיר מש"ה דאין הרגילות לילך בכסות יום אף בלילה]. וגם מה שהוכיח מדברי ב"ה שע"י הרגילות מיקרי תדיר אין ענין זל"ז דשם לא הוי נגד מקוש יותר דברכת היום אינו מקודש יותר מברכת היין בזה י"ל דמהני גם רגילות ביותר משא"כ הכא דהוי נגד מקודש דתפילין הוי קדישי טפי אכתי מנ"ל דרגילות מהני אף לנגד מקודש יותר וגם במש"כ דברכת היין לא מיקרי תדיר משום דיכול לקדש על הפת היה נראה דהנה לכאורה אינו מובן דפלוגתייהו דב"ש וב"ה בענין דב"ש סברי דמקדמינן ברכת היום משום דהיום גורם ליין שיבוא וב"ה סברי להיפך דמקדמינן ברכת היין משום דהיין גורם לקידוש שתאמר והרי שניהם אמרי אמת ובאיזה סברא פליגי. והיה נראה דבזו הסברא פליגי דב"ש סברי דברכת היום קדים דזה גורם ליין שיבוא דלולא היום לא היה אומר כלום אבל לא שייך לומר דהיין ג"כ גורם דהרי ברכת הפת ג"כ גורם וסברי דברכת הפת וברכת היין כשני דברים הם משא"כ ב"ה סברי להיפך דברכת הפת וברכת היין כחדא חשיבא ופת הוי כיין והמה גורמים לקידוש שתאמר וכ"מ קצת מדברי רש"י ז"ל שכ' בטעמא דב"ה דברכת הפת וברכת היין כחדא חשיבה וז"ב לפע"ד בכוונת בעל שא"ג ז"ל אכן במאי דתמה עוד השג"א על הטעם דיהיב הש"ע להקדים עטיפת טלית לתפילין משום דתפילין קדישי טפי ומוטב להעלות בקודש וע"ז תמה השג"א ואמר דלא מצינו סברא זו רק בשני דברים שלא להוריד דבר שיש בה קדושה חמורה להוריד לדבר שיש בה קדושה קלה מזו משא"כ לעשות קודם קדושה קלה קודם שנעשה קדושה חמורה זה לא מצינו דאדרבה אמרינן בכל דוכתי' מקודש עדיף להקדים טפי לדבר שאינו קדוש כ"כ ע"כ ודברים הללו קצת מחוסרין תבלין דלכאורה מצינו סברא דמעלין בקודש גבי ציצית דמסיים בלבן משום דמעלין בקודש וכן גם מצינו בנר חנוכה דסברי ב"ה דמוסיף והולך משום דמעלין בקודש ולכן נראה דודאי מודה השג"א דבמצוה אחת בודאי מוטב להתחיל בקל שלה ולהעלות אח"כ בקודש משא"כ בשתי מצוות כהך דהכא ציצית ותפילין בזה מצינו להיפך דמוטב לעשות זה דמקודש תחילה

[ובזה נראה לפרש נמי זה שכ' השג"א בתשובה בסימן כ"ב ובסימן כ"ח להוכיח דהיכי שיש לפנינו שתי מצוות א' של תורה וא' של ד"ס או של רשות דלא אמרינן שיקדום של תורה משום דמקודש עדיף דלא אמרינן דמקודש עדיף אלא דוקא באם שניהם הווין של תורה אז מקודש עדיף משא"כ באם הוי שני' של ד"ס או של רשות ל"א בזה דשל תורה עדיף והכריח הכי מהא דסברי ב"ה, דמברך קודם על היין ואח"כ מברך על היום תמיד ואמאי הא ברכת היין הוי רק מד"ס וברכת היום הוי לפעמים של תורה היכי שלא התפלל ערבית א"ו כנ"ל דל"א בזה דשל תורה עדיף והרב בעל ארצות החיים רצה לדחות הוכחה הנ"ל משום דשאני בקידוש דברכת היום עם ברכת היין כחדא מצוה הוי מש"ה לא מקדמינן לשל תורה משא"כ בשתי מצוות שפיר מקדמינן של תורה ברישא משום דמקודש עדיף בכל דוכתי היכי דליכא תדיר נגדה אכן לפמ"ש אדרבה שפיר הכריח השג"א הנ"ל דע"כ גם קידוש לא מיקרי תרווייהו חדא מצוה דאי הוי רק חדא מצוה א"כ הוי לב"ה גם ליתן טעם להקדים ברכת היין משום דהוי קל ומעלין בקודש א"ו דתרי מצוות חשיבי ומ"מ ל"א ביה מקודש עדיף משום דל"א הכי רק אם שניהם הוי של תורה כסברת השג"א ובפרט כיון דהגמ' רצה למיפשט מהך דקידוש לענין הך אבעי' דתדיר ומקודש ואמאי לא דחי דשאני בקידוש דחדא מצוה הוי א"ו דלא הוי חדא מצוה [אכן ק"ק דאכתי האיך רצה הגמרא למיפשט מהך דב"ה לענין אבעי' דידן בתדיר ומקודש הי עדיף הא י"ל דשאני הכא דהוי אידך כדבר הרשות. ובזה ל"א מקודש עדיף ובכה"ג בודאי תדיר עדיף ומנ"ל היכי דשניהם הווין דבר תורה] אכן בעיקר קושיית השג"א הנ"ל על המחבר בש"ע היה נראה ברור לפע"ד דסובר הש"ע דהא דאמרינן בכל דוכתי' מקודש עדיף ה"ד במצוות שאינו על גופו ממש רק עשיי' לחוד בזה אמרינן מקודש עדיף משא"כ הני מצוות שהם ציצית ותפילין שהם ממש על גופו בזה אמרינן דעדיף לקדש גופו ביותר ויותר דלזה נברא האדם לקדש את עצמו בכל פעם ביותר וז"נ לפע"ד בטעמא דש"ע בס"ד

עו"ש בס' ארצות החיים שהביא דברי הירושלמי במס' מגילה בסופו דמסיק שם מיסתברא כשמואל שסובר במי שצריך לעשות שתי מצוות כגון תפילין ומזוזה ואי אפשר לו לעשות שתיהן רק חדא דמזוזה עדיף מפני דקדיש טפי וראיה מהברייתא דמזוזה מיקרי קדיש טפי ור"ה שם פליג ע"ז וסובר דתפילין עדיפי דמיקרי תדירי טפי ומ"מ פסקינן בזה כשמואל מכח הברייתא דמוכח מינה דמזוזה קדיש טפי

ומעתה לפי פי' גם ר"ה מודה היכי דאי אפשר לעשות שתיהן ודאי מקודש עדיף לכ"ע ורק ר"ה פליג וסובר דמזוזה לא מיקרי קדוש טפי ומש"ה תדיר עדיף ומ"מ פסקינן בזה כשמואל כיון דמוכח מהברייתא דמזוזה מיקרי קדיש טפי ומש"ה קי"ל בזה כשמואל כן הוא תו"ד שם. ועפי"ז מפרש גם דברי הירושלמי בסוף מס' סוכה דתני שם דר' ירמיה רצה לומר דמוספי ר"ח קודמין למוספי שבת משום דמקודש טפי ויליף לה משיר שאמרו במקדש של ר"ח ודחי לה שאני בשיר דהוי כדי לידע שהוקבע ר"ח בזמנו וע"ז הקשה דמאי ס"ד דר' ירמיה לומר הכי הא משנה ערוכה הוי במס' זבחים דמוספי שבת