באר י-הודה חלק ב קנז

הך דינא כיון דכבר פטר ממזוזה אפי' ביש לה ג' כותלים כש"כ דפטורה באין לה כותלים כלל

ה"ד) בית שיש לה מזוזה מכאן ומכאן וכפה כמין קשת על גביהם אם יש במזוזות גובה י"ט או יותר חייב במזוזה ואם לאו פטור מפני שאין לה משקוף ע"כ ועיין בכ"מ שהקשה בזה ועיין בט"ז ז"ל בסימן רפ"ט שמיישב קושיית הכ"מ. אכן לפע"ד אכתי אינו מיושב כיון דטעמא הוי לדידי' מפני שצריך העיקום להשלים המזוזה לעשרה שוב לא נחשב העיקום למשקוף א"כ אכתי למה נקט הרמב"ם הטעם לפי שאין לו משקוף הו"ל למימר לפי שאין לו מזוזות וצ"ל דמ"מ לענין שיעור מזוזות בודאי מצטרף העיקום כיון דלא חסר רק מעט להשלים י"ט אלא דמשקוף לא הוי כיון דצריך להשלים י"ט של המזוזות ובזה אתי שפיר נמי מש"כ הרמב"ם בהל' ה' לתפוס העיקר כהך מ"ד דפוטר פתחי שמאי ממזוזה מפני שאין לו תקרה ולא כמ"ד דפוטר מפני דאין לו משקוף משום דדינא דבעי משקוף כבר ש"מ ממתני' דפליגי ר"מ ורבנן דפטרי רבנן מפני שאין לו משקוף וממילא כש"כ כשאין לו משקוף כלל דוודאי פטור מה"ט הוכרח לפרש כאידך מ"ד דפוטר מטעם שאין לו תקרה והמבואר עוד דהרמב"ם לא מצריך כלל שתהיה הפתח רחב ד' וכן ביאר הה"מ בפט"ז מהל' שבת בהל' כ' כמ"ש והוא כדברי הר"ח ז"ל בשסין ד' ווילנא הנדפס מחדש

ה"ה) בית שאין לו תקרה פטור מן המזוזה וכו' ונ' דמ"מ צריך טעמא לפטור סוכה ממזוזה מפני שאינה דירת קבע ולא קאמר מפני שאין לה תקרה משום דסככה הוי כתקרה ובפרט היכי דסיככה בנסרים הכשרים לסכך בודאי צריך טעמא דאינה דירת קבע

ה"ו) הר הבית הלשכות והעזרות פטורין ממזוזה בהכנ"ס ובהמ"ד שאין בהן בית דירה פטורין לפי שהן קודש בהכנ"ס של כפרים חייב במזוזה לפי שהאורחים דרין בו בהכנ"ס שיש בהן בית דירה לחזן חייב במזוזה ובפי"ד מהל' ט"צ לא מחלק הרמב"ם בין בהכ"נ של כפרים לבהכנ"ס של כרכים ומצריך דוקא בתרווייהו בית דירה לחזן. ונ' דה"ט משום דבצרעת כתיב קרא ובא אשר לו הבית מש"ה בעי דוקא בעה"ב מיוחד לחזן עכ"פ ולא מהני זה שאורחים דרים בו

ה"ז) בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות פטורין מן המזוזה שנאמר ביתך ביתך המיוחד לך לפיכך רפת בקר שהנשים יושבת ומתקשטות בו חייבין במזוזה שהרי יש בה ייחוד לדירת אדם וכו' והרי"ף והרא"ש ז"ל פליגי וסברי דסתם רפת בקר ג"כ חייב במזוזה ועיין בכ"מ ולפענ"ד י"ל עוד בטעמא דהרמב"ם מדחזינן שם בגמרא דתנא ר' שילא ברי' דר"י קמי' דרבא ששה שערים פטורין מן המזוזה ולא חישב שם שער המדי לפטור ממזוזה משום דפליגי בה ר"מ ורבנן. ומעתה כיון דחזינן אע"ג דקי"ל כרבנן דר"מ מ"מ לא חישבה לפטורא משום דמ"מ אית ביה פלוגתא ורפת בקר חישב לפטור אלמא דודאי הכי קי"ל כרי"ה דסתם רפת בקר פטורה והא דאמר שם בגמרא תיובתא דרי"ה י"ל דזה דוקא לרי"ה לשיטתי' דסתר דברי ר"כ שם משום דאשכח ברייתא דתני בה רפת בקר פטורה ממזוזה ולא רצה לאוקמי' דמיירי ברוחצת שם הנשים משום דקתני בה סתמא דפטורה ממילא לדידי' שוב הוי תיובתא מאידך ברייתא דתני בה רפת בקר חייבת לא מצי לאוקמי' הך ברייתא דמיירי בנשים מתקשטות בה כיון דתני סתמא ואדרבה ברפת בקר שכיח יותר שהנשים רוחצת שם ממתקשטות שם וכיון דלא רצה לאוקמי' אידך ברייתא ברוחצת שם מכש"כ דלא שייך לאידך ברייתא לאוקמי' במתקשטות שם מש"ה הוי אידך ברייתא תיובתא דרי"ה גופי' משא"כ אליבא דאמת מצי לאוקמי' הברייתא דתני חייבת דמיירי במתקשטות דוקא כנלפע"ד

עו"ש בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה לפי שאין עשויין לדירת אדם לפיכך אם היו הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכה חייבין במזוזה. ועיין בכ"מ שכ' דע"כ אכסדרה דהכא מיירי באכסדרה דבי רב או באכסדרה רומיתא מש"ה באם היו הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכה חייבין הם במזוזה משא"כ בסתם אכסדרה דאין לה מזוזות בזה ל"מ בתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכה. ובזה לא אדע מש"כ התוס' במס' סוכה (בדף ט') לסתור שיטת האומרים לחלק בין אם בתים פתוחין לתוכה או לא והקשו דא"כ למ"ל להגמרא לאוקמי' הך דאכסדרה חייבת במזוזה דמיירי דוקא באכסדרה דבי רב או באכסדרה רומיתא הא הוי מצי לאוקמי' דמיירי בבתים פתוחין לתוכה ולפמש"כ הכ"מ אדרבה גם בבתים הפתוחין לתוכה לא מהני אלא כי הוי באכסדרה דבי רב או באכסדרה רומיתא ג"כ א"כ הרי צריך לאוקמי' ג"כ באכסדרה דבי רב או באכסדרה רומיתא

ה"ט) בהכ"ס ובית המרחץ וכו' שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו החיצונה פטורה מן המזוזה לפי אינה קבועה ע"כ. והשיג הראב"ד ז"ל ואמר דאף הפנימי אין לה קבע ועיין בכ"מ ומ"מ נ' דהשגת הראב"ד ז"ל הוי לענין זה והוא דהרמב"ם לא ביאר עיקר הטעם לחלק בין הפנימית להחיצונה ועיקר הטעם לפטור החיצונה הוי מהני שלא דר בהחיצונה ונפק"מ באם היה דר גם בחיצונה היה גם חיצונה חייבת

ה"י) בית שיש לו פתחים הרבה אעפ"י שאינו רגיל לצאת ולבוא אלא בא' חייב לעשות בכל פתח ופתח. ועיין בכ"מ במש"כ דלא תיקשה ממש"כ בהל' י"א בפתח שהיה בין ביתו לבהכנ"ס או לבהמ"ד דבעי דוקא פתח הרגיל עיי"ש. ועיקר הטעם לפע"ד י"ל דשאני התם דאותו הפסח הוי למקום מיוחד דלא כדרך שאר הפתחים דהם עשויי' לצאת לרה"ר מש"ה בעי עכ"פ פתח הרגיל משא"כ הכא שכולן הם להכניס ולהוציא לרה"ר מש"ה אפי' בא' שאינו רגיל כ"כ לצאת ולבוא בדרך שם כולן חייבין במזוזה

עו"ש פתח קטן שבין בית לעליי' חייב במזוזה ועיין רש"י ז"ל דמפרש כגון דהוי חדר למעלה או למטה ובתוכו יש שליבות לעלות לעליי' והרמב"ם לא הזכיר מזה. ולפע"ד היה ' דרש"י ז"ל לשיטתיה דמצריך פתח רחב ד' דוקא מש"ה באם אין חדר שם רק עולה דרך חור ומוציא ראשו שם אפי' שעולה שם דרך סולם או שליבות מיפטר ממזוזה כיון דליכא פתח רחב ד' משא"כ הרמב"ם אזיל לשיטתי' דסובר דאפילו דאין בפתח רחב ד' חשיב פתח להתחייב במזוזה מש"ה אפילו דליכא שום חדר אלא דעולה לעליי' דרך חור בעלמא ג"כ חייב במזוזה א"נ י"ל דפלוגתא זו תליא במאי דמספקא להו להאחרונים ז"ל בפתח מושכב אי חייב במזוזה עיין בנוב"י במה"ת תנינא ביו"ד סימן רס"ה וכן בס' חכמת אדם א"כ י"ל דרש"י סובר דפתח מושכב פטור ממזוזה מש"ה בעי חדר דהוי פתח מעליא משא"כ הרמב"ם אפשר דסובר דפתח מושכב ג"כ חייב במזוזה מש"ה גם בחור בעלמא חייב במזוזה

הי"ב) והיכן קובעין את המזוזה בתוך חלל של פתח בטפח הסמוך לחוץ בתחילת שליש העליון של גובה השער ואם קבעה למעלה מזה כשרה והוא שירחקינה מן המשקוף טפח אכן הרא"ש והטור ז"ל כתבו מב' שלישים ולמעלה הכל הוי מקומה עד המשקוף. והי' נ' בטעמא דהרמב"ם דקפיד לכתחילה להניחה דוקא בתחילת שליש העליון משום לכתחיל' דבכל דבר מוטב להראות חידוש כגון בהמוציא מוציא כמו כן הכא מראה חידוש דעד שם כשר לקבוע מזוזה ולא למטה מזה כנלפע"ד: הלכות ס"ת פ"ז

ה"א) מ"ע על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו שנא' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת כלומר כתבו לכם את התורה שיש בה שירה לפי שאין כותבין התורה פרשיות פרשיות וכו' ועיין בתשובת שג"א בסי' ל"ד דמספקא לי' כוונת הרמב"ם ז"ל אי הוי המצוה באמת לכתוב לעצמו כל התורה כיון דחזינן שאין כותבין פרשיות פרשיות ע"כ קפיד קרא לכתוב