באר י-הודה חלק ב קנו

דחוק דלמ"ל לאשמעי' דהוי כאלו נכתבה על אחת ודי למיתני כשרה ולענין לכתחילה בודאי לא יעשה כן ולולא דמסתפינא נלפע"ד ברור דהרמב"ם לא ניחא ליה לפרש כפי' רש"י דא"כ האיך אמר שתים ושלש ואחת הא בכל גווני כי ליכא כקובה וכזנב כשרה כדסיים מש"ה מפרש דשתים ושלש קאי אדפין דאף בשתים ושלש דפין כשרה ואחת קאי אדלמטה ואחת כלומר בדף א' יש לזהר שלא יעשה כקובה וכזנב כנלפע"ד

עו"ש כתבן בשני עורות אעפ"י שתפרן פסולה ע"כ וכבר כתבתי לעיל ברפ"ב דלהרמב"ם לשיטתי' דמפרש דברי הגמרא במס' סנהדרין בפ' הנחנקין דאמר שם דלא משכחת חיובא בזקן ממרא אלא בתפילין ואליבא דרי"ה דה"ק מאחר דרי"ה ע"כ ס"ל דתפירה מהני לחשבן כאחת מש"ה משכחת בז"מ דהורה הז"מ להוסיף בית א' הרי משמע בפי' דדוקא רי"ה הכי ס"ל דתפירה מהני לחשבן כאחת אבל אנן לא קיי"ל הכי אלא דתפירה ל"מ לחשבן כאחת אכן רש"י ז"ל בפ' הנחנקין מחק פי' זה בפ' הנחנקין משום דס"ל דרי"ה ור"י שם לא פליגי אלא אם צריך תפירה או לא אבל כ"ע מודו דתפירה מהני לחשבן כחד מה"ט פוסק שפיר דגם לדידן מהני תפירה ועיין רש"י ז"ל בפ"ק דמגילה וכן במס' מנחות (דף ל"ג) כ' דתפירה מהני אכן בירושלמי בפ"ק דמגילה שהקשה שם אמאי לא תני במתני' החילוק בין ספרים לתו"מ דבספרים כשר שתי עורות ובתו"מ ל"מ והרי בספרים ג"כ בעי תפירה וע"כ דסובר דבתו"מ גם תפירה ל"מ ובלא"ה יש קצת מבוכה דמתוס' משמע שהביאו ראיה מהירושלמי לפסול מזוזה משתי עורות משא"כ בשני דפין כשר ובמרדכי בהל' מזוזה הביא ראיה מהירושלמי לפסול אפילו בשתי דפין וראיתי בירושלמ' בפ"ק דמגילה דמעיקרא מקשה ריב"ל דאמאי לא חשבה במתני' לחלק דבספרים כשר בשתי דפין ובתו"מ פסול ור"ח כתובה [כך שמו הי'] מקשה דרבה מיני' אמאי לא חשבה במתני' דבספרים כשר שתי עורות ובחו"מ פסול שתי עורות וסברי חבריא קומי ר' מנא לומר דמיירי בדף א' ושתי עורות אמר להו ר' מנא שכן גם ספרים אין נכתבין כן [עי"ש בפי' קרבן העדה ובפי' פני משה] והשתא לפי מה דמסיק ר' מנא דגם בספרים לא מתכשרי אלא בשתי עורות ובשני דפין ובתו"מ לא מתכשרי בשתי עורות ושתי דפין וא"כ האיך קאמר הירושלמי דקושית ר"ח כתובה הוי דרבה מיני' מקושית ריב"ל אדרבה הרי ריב"ל פוסל יותר אפי' דהוי רק שני דפין ובעור א' ור"ח כתובה אינו פוסל רק בשתי עורות ושני דפין ובספרים לכ"ע כשר אפי' שתי דפין ושתי עורות מה"ט נ' דסברי התוס' דר"ח כתובה פליג אדריב"ל ואינו פוסל רק בשתי עורות ושתי דפין ומ"מ קרי לקושית כתובה דרבה מיני' משום דהירושלמי תופס עיקר כר"ח כתובה ומש"ה מיקרי קושיתו דרבה מיני' משום דהכי קי"ל טפי והוי קושיא זו כהלכה אבל המרדכי נ' דסובר דלעולם ר"ח כתובה לא פליג אדריב"ל ומודה דגם זה פסול בתו"מ אלא דמקשה משתי עורות ושתי דפין משום די"ל סברא להיפך דיותר מיפסל שתי דפין בעור א' משתי עורות ושתי דפין דבשלמא כי הוי שתי עורות בשתי דפין י"ל משום דלא הספיק לכתוב כולו על עור א' מש"ה לקח עור אחר וממילא צריך נמי שתי דפין דשתי עורות בדף א' בודאי פסול משא"כ בעור א' למה כ' דוקא בשתי דפין דהוי יכול לכתוב הכל בדף א' ולא עשה כן מיפסל יותר כן היה נלפע"ד

עו"ש ס"ת שבלה וכן תפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה כן מהגליונים של ס"ת אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ולכאור' מהיכן מוכיח דגם מהגליונים אסור ונ' דדייק מדחזינן במס' שבת בפ' כל כתבי דאמר שם בס"ת שבלה אין מצילין אותה מפני הדליקה אלא א"כ יש בה פ"ז אותיות כפ' ויהי בנסוע והדר מבעי' להגמ' הגליונים אם מצילין או לא הרי יש סברא להגמ' דהגליונים חמירי מס"ת שבלה ואע"ג דבאמת קי"ל שם דגם הגליונים אין מצילין מפני הדליקה כבר כ' הר"ן ז"ל דהוי הכל מספיקא ושוא"ת עדיף וממילא גם הכא שוא"ת עדיף מס' כנלפע"ד אכן ק"ל דא"כ האיך מוכיח הגמ' בפ' הקומץ דמזוזה לא בעי שירטוט דאל"כ לא הוי צריך טעמא דאין מורידין ולהנ"ל הא שפיר צריך טעמא דאין מורידין לענין הגליונים דיכול עתה לשרטט אותן ורק אסור משום דאין מורידין וצ"ל כיון דמ"מ בברייתא מבואר בס"ת שבלה ובזה א"צ טעמא דאין מורידין ומהגליונים לא נזכר בברייתא בפי'

ה"ח) תלאה במקל פסולה לפי שאין זו קבועה. והמבואר דהרמב"ם אינו מפרש כפי' רש"י ז"ל שתלאה המזוזה על הפתח אלא אפילו שתלאה על המזוזה פסולה משום דבעי מזוזה קבועה והגמ' דיליף לה מקרא דכתיב ובשעריך ה"נ ובשעריך משמע דבעי קבועה בהשער וצ"ל דאע"ג דבירושלמי במס' מגילה מסיק דלא בעי מזוזה קבוע צ"ל דהגמ' דידן פליג בזה והלכה כגמ' דידן וכ' הרא"ש והטור ז"ל בהניחה אחורי הדלת דלא מיפסלה המזוזה לגמרי ותמה הב"י דא"ל הכי דאי משום דהגמ' אמרה רק דהוי סכנה ואין בה מצוה מזה משמע דפסולה לא הוי בזה הא גם בתפילין עגולות קתני נמי הך לישנא ומ"מ קי"ל דפסולות נמי הוי והנלפע"ד בזה די"ל בשלמא בתפילין שפיר קתני דסכנה הוי לאשמעינן בהו דחמירא סכנתא מאיסורא משא"כ במזוזה דייקי שפיר דאי פסולה באמת הוי ממילא ידעינן דאית בה סכנה ג"כ לדור בבית שאין בו מזוזה א"ו אדרבה קמ"ל דלא מיפסלה ממש רק דסכנה הוי שמא ינקוף בה ראשו כנלפע"ד

עו"ש חפר במזוזת הפתח והכניס בה המזוזה כמין נגר והיא כברית הקרשים בטבעות פסולה וכ' דה"ט דפסולה דמזוזה בעי מעומד ור"ת פוסל מזוזה מעומד ולכאורה ק' דא"כ תלאה במקל בלא"ה פסולה משום דהוי מזוזה מעומד

עו"ש העמיק לה טפח פסולה וסיים הכ"מ והו"ל תעשה ולא מן העשוי וכ' הב"ח ז"ל דע"כ ט"ס הוא דאין ענין זל"ז ולפע"ד י"ל קצת דחסר תיבה אחת וצ"ל דקמ"ל דאפי' אם ניזוזה המזוזה אח"כ לתחילת התור מ"מ מיפסלה משום דניזוזה מעצמה ובתחילה הניחה עמוק בהחור אפ"ה פסולה משום תעשה ולא מן העשוי

ה"י) הכל חייבין במזוזה וכו' השוכר בית בחו"ל והדר בפונדק בא"י פטור ממזוזה ל' יום אבל השוכר בית בא"י חייב במזוזה מיד וכו' וכ' הגמי"י לספוקי בשוכר בית מעכו"ם בא"י אי חייב או לא עוד הקשה דליפטר גם השוכר בית מישראל מדכתיב ביתך ונימא ולא בית אחרים כדדרשינן נמי גבי ציצית כסותך ולא של אחרים ואי משום דקני ליה כל ימי השכירות א"כ שאלה נמי לחייב [כלומר דהוי ג"כ דידי' כל ימי שאלה] ולא אדע דהא אמר הר"י ז"ל דבאמת מצה"ד מיפטר גם בשוכר אלא משום דאחר ל' יום מחזי כשלו מש"ה חייב ומש"ה שוכר מעכו"ם פטור משום דעכו"ם מיפעי פעי ולא מיחזי כשלו ובא"י חייב מיד משום ישוב א"י אח"ז מצאתי בס' דברי חמודות על הרא"ש שהרגיש בזה: פרק ו'

ה"ב) בית שאין בו ד"א פטור ממזוזה ואם יש בו לרבע ד"א על ד"א חייב במזוזה אכן בתשובת הרא"ש ז"ל פוטר בזה ועיי"ש בט"ז ז"ל בא"ח בסי' תרל"ד דמשווה דבריהם דלא פליגי עיי"ש

ה"ג) אכסדרה והוא המקום שיש לו ג' כותלים ותקרה אעפ"י שיש לו שני פצימים ברוח רביעית פטור ממזוזה שהפצימין להעמיד התקרה עשויין ע"כ ולפ"ז מבואר דע"כ לא קי"ל כאמימר בגמ' דאמר עדי פצימין כלומר אע"ג דאין לו פצימין מ"מ הכותל במקום שכלה הוי כפצימין והרי גוף הכותל ג"כ להעמיד התקרה הוי וע"כ הא דרבה פליג על אמימר ופוסק הרמב"ם כרבה דעביד עובדא כוותי' ומעשה רב ומ"מ לא אבין אידך דינא שכ' הרמב"ם בתר הכי וכן התקרה שעומדת על העמודים ואין לה כותלים פטורה מן המזוזה דלמ"ל לאשמעינן