באר י-הודה חלק ב קנה

עראי צריך דוקא שיתנם לחבירו משמע דבענין אחר הכל אסור

והנה הכ"מ הביא בשם הראב"ד ז"ל שהשיג על הרמב"ם בזה שהתיר להכניסן לבהכ"ס בכלי לצורך שמירה דידי' והוא סובר דזה אסור אלא דע"כ דינא דהכא מיירי בביתו וכדפי' רש"י ז"ל אכן לפעד"נ דגם רש"י ז"ל לא פי' הכי אלא עפ"י גירסתו בגמרא דגרס הך מימרא דר' יעקב ברי' דר"ח מקודם ודינא דלילה גרס לבסוף מש"ה מצי לפרש דהך דינא דלילה מיירי בביתו משא"כ לפי גירסת הרי"ף ז"ל דגרס דינא דלילה באמצע בין שני מימרות דבגמ' שם בודאי לא מסתבר לפרושי הכי כיון דדין הקדום והמאוחר מיירי מבהכ"ס לא מסתבר דדין האמצעי מיירי מביתו ולא מבהכ"ס אלא ודאי דגם דין זה מיירי מבהכ"ס

ה"כ) שכח ונכנס לבהכ"ס והוא לבוש תפילין מניח ידו עליהן עד שיגמור עמוד הראשון ויוצא וחולץ ואח"כ נכנס ועושה צרכיו וכו' ונ' דאע"ג דבגמרא לא הזכיר שצריך לצאת חוץ כדי לחולצן והי' אפשר דגם התירו לו שיחלוץ גם בפנים נ' דמ"מ דייק לה הרמב"ם הכי דא"כ למה התירו לו להמתין עד שיגמור עמוד הראשון ויחלצן מיד דזה עדיף א"ו דלחלצן צריך דוקא בחוץ ואי אפשר לו שילך חוץ עד שיגמור עמוד הראשון דיוכל לבוא לידי סכנה

הכ"א) שכח ושימש מטתו לא יאחז לא ברצועה ולא בקציצה עד שיטול ידיו ויטלם שהידים עסקניות הן ע"כ. והנה הפרישה בסימן מ' מפרש הא דשרינן ליה להשהות התפילין עליו ולא יחלצן עד שיטול ידיו מקודם זה דוקא מיירי בשקינח כבר הקרי מעליו והמ"א חולק וסובר דאפילו שעדיין לא קינח הקרי מעליו עדיף להשהותן עליו עד שיטול ידיו מקודם והיה נ' דפלוגתא זו תליא בהני תרי טעמי שכ' הב"י בהא דקי"ל בישן וראה קרי דשרי לאחוז ברצועה כדי לחלצן מעליו בחד טעמא משום דלא נגע במקום הטינופת דלפ"ז כל שנגע במקום המטונף אסור לו לאחוז אפי' ברצועה קודם שנטל ידיו אע"פ שעדיין לא קינח הקרי וכהמ"א משא"כ לאידך טעמא דהתירו לו לאחוז ברצועה כדי שלא להשהותן עליו הרי כהפרישה. והנה הרי"ף והרמב"ם ז"ל השמיטו הך דינא דישן וראה קרי ואפשר דממאי דכ' הכא בטעמא דלא יגע בהם מחשש דשמא נגעו במקום הטינופת מזה נשמע דכל דליכא למיחש להכי עדיף לחלצן

הכ"ג) לא יהלך אדם בבה"ק ותפילין בראשו ואפי' בהולך בתוך ד"א של מת או בתוך ד"א של קבר וכו' ועיין מש"כ בזה לקמן בפ"י בהל' ו' בס"ד ומש"כ ולא ילבש תפילין עד שיכסה ערותו וילבש בגדיו וכו' ונ' דהרמב"ם למד זה מתפלה שצריך שיעשה בזה כמש"כ בהל' תפלה והמ"א בסי' ל"ח נ' שכ' זה משמיה דנפשי' והפלא שלא הביא זה בשם הרמב"ם ז"ל

עו"ש הנושא משוי על ראשו חולץ תפילין ש"ר עד שיסיר המשוי ואפילו מטפחת אסור להניח על הראש שיש בו תפילין וכו' והנה בטעמא דלא פסק כדבי ר' ינאי דיהבי דוקא שיעור למשוי דדוקא במשוי של ד' קבים אסור כ' הכ"מ דסובר דהנך דבי בר שילא פליגי אדבי ר' ינאי ופוסק הרמב"ם כוותייהו דאפי' במשוי קטנה מזו אסור ולולא דמסתפינא היה נראה שסובר הרמב"ם דהא דבעי שיעור להמשוי ה"ד מחמת שהמשוי מונח עליו מקודם ורוצה להניח תפילין אח"כ משא"כ היכי שהתפילין קדמו על ראשו בודאי אפילו משוי פחותה מזה ג"כ אסור ולפ"ז י"ל דהני ברייתות רק בהכי פליגי דבי ר' ינאי סברי דכי הוי המשוי עליו עם התפילין מיקרי גנאי שיחלוץ התפילין בעוד המשוי עליו דמחזי כחולץ תפיליו מחמת המשוי ואדרבה צריך לפרוק מעליו המשוי קודם ואח"כ יחלוץ התפילין דאז לא מחזי שחלצן מחמת המשוי וכיון דזה הוי טירחא מרובה מש"ה לא אסרו אלא במשוי של ד' קבין משא"כ אידך ברייתא סברה דשפיר שרי לחלוץ התפילין בעוד המשוי עליו ובזה ליכא טירחא כ"כ מש"ה אפי' במשוי הפחותה משיעור זה צריך לחולצן [ולהניח המשוי על התפילין אפי' המטפחת אסור כדאמר רבה בר שילא] ומעת' מאחר דהרמב"ם פוסק דשרי לחלוץ התפילין בעוד המשוי עליו מה"ט שפיר ניחא דאוסר אפי' משוי הפחותה מהשיעור משום דבזה כ"ע מודו

הכ"ד) בית שיש בו ס"ת או תפילין אסור לשמש מטתו עד שיוציאם או שיניחם כלי בתוך כלי וכו' ואם הניחן כלי בתוך כלי מותר להניחם תחת מראשותיו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו ואפי' אשתו עמו במטה וכו'. וכ' הכ"מ דתהר"י ז"ל סברי דבין כר לכסת חשיב כאלו הוי בכלי וא"צ עוד רק עוד כלי אחר והוי שפיר ככלי בתוך כלי וגם סברי דבאין אשתו עמו א"צ כלי בתוך כלי וסגי בזה לחוד מה שמניחן בין כר לכסת וא"צ יותר וסיים דבזה פליג הרמב"ם וסובר דבעי כלי בתוך כלי חוץ ממה שמונח בין כר לכסת אבל בדין השני דתהר"י לא פליג הרמב"ם ע"כ ומש"כ הכ"מ בטעמא דהרמב"ם דמצריך כלי בתוך כלי מלבד מה שמונח בין כר לכסת דאטו מי נימא דעדיף זה מכלי בתוך כלי ודבריו ז"ל אין מובנין כלל ואפשר דה"ק דע"כ מאי דאמר הגמרא מניחן בין כר לכסת ע"כ לא הוי הפי' דתסגי בזה לחוד זה בודאי אינו דמי עדיף זה מכלי בתוך כלי כלומר דכיון היכי ששימש מטתו ותפילין הם באותו חדר דצריך כלי בתוך כלי והאיך נימא דאם התפילין הם במטה ומניחן בין כר לכסת לחוד דשרי ויהי' עדיף זה מכלי בתוך כלי א"ו הא דתני בברייתא מניחן בין כר לכסת זה קאי אדלעיל דאיתא שמניחם בכלי בתוך כלי וע"ז קאמר דאם הם במטה עמו מניחן בין כר לכסת וגם כלי בתוך כלי כנלפע"ד] ומ"מ זה שכ' הכ"מ דבדין הב' לא פליג הרמב"ם לולא דמסתפינא הי' נראה דודאי מלשון הרמב"ם ז"ל לא נראה כן מדכ' ואפי' אשתו עמו במטה משמע דגם באין אשתו עמו בעי כלי בתוך כלי וכ"כ המ"ל דלישנא דהרמב"ם לא משמע כסברת הכ"מ ולכן נ' דודאי הרמב"ם פליג גם על דין השני דתהר'. הנ"ל ואזדי לשיטתייהו דהנה עיקר הוכחתם לדין השני הוי מהא דמקשה הגמ' לר' ירמיה מהא דאמר ר"ח מניחן בכובע תחת מראשותיו הרי דשרי אף להניחן תחת מראשותיו ממש ודלא כר' ירמיה וע"ז הוי קשיא להו כקושית התוס' דדלמא תחת מראשותיו דקתני הוי שלא בדוקא כדמפרשינן גם בברייתא דתחת מראשותיו הוי שלא בדוקא וע"כ צ"ל דדייק דא"כ כובע למ"ל וע"כ דהוי תחת מראשותיו בדוקא ומזה הוכיחו דאם כי נימא דאפי' באין אשתו עמו בעי כלי בתוך כלי אכתי י"ל דתחת מראשותיו הוי שלא בדוקא ומ"מ מצריך גם כובע דתהוי כלי בתוך כלי א"ו דבכה"ג לא בעי כלי בתוך כלי ע"כ וא"כ זה ניחא לתהר"י ז"ל לשיטתם משא"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל דסובר דזה שמונח בין כר לכסת לא מיחשב ככלי כלל א"כ אכתי נשאר כקושיא הנ"ל ודלמא תחת מראשותיו הוי שלא בדוקא והא דבעי כובע דתהוי עכ"פ בכלי א' כיון דבין כר לכסת לא מיחשב ככלי כלל וא"כ ע"כ צ"ל בתי' אחר דדייק הגמרא דתחת מראשותיו בדוקא משום דאמורא בודאי הו"ל לפרושי בפי' דהוי ל"ד משא"כ בברייתא שפיר יש לפרש דהוי תחת מראשותיו שלא בדוקא וכיון דאזדא הוכחה הנ"ל מהגמ' שפיר י"ל דאפי' באין אשתו עמו בעי כלי בתוך כלי וכובע דמצריך הוי שלא בדוקא אלא דהוי כלי בתוך כלי ובפרט דסתמא דהגמ' משמע דלא מפליג בין אשתו עמו לאינה עמו מדמקשה הגמ' לשמואל דמתיר אפי' אשתו עמו ומקשה מהברייתא דאוסר אשתו עמו וא"כ אמאי לא משני דהברייתא מיירי דליכא כלי בתוך כלי ושמואל מיירי בדאיכא כלי בתוך כלי ומוכח דסובר הגמרא דאי ליכא כלי בתוך כלי אפי' אין אשתו עמו אסור וע"כ מיירי הברייתא בדאיכא כלי בתוך כלי ואפ"ה אושר באשתו עמו דלא כשמואל כנלפע"ד בס"ד:

פ"ה הלכות מזוזה

ה"א) כיצד כותבין את המזוזה וכו' ואם כתבה בשנים או בשלשה דפין כשרה ובלבד שלא יעשנה כזנב או כעיגול או כקובה וכו' ועיין בכ"מ שכ' דה"ט ובודאי פי' זה