באר י-הודה חלק ב קנד

לי' דביוה"כ כי אירע טומאה בקרבן לא מהדרינן אטהרה כמש"כ מש"ה הוכיח דהציץ מרצה אפי' שאינו על מצחו וממילא איכא תרתי למעליותא ביוה"כ דהוי קרבן ציבור וגם ריצוי ציץ מש"ה לא מהדרינן אטהרה והא דמהדרינן אטהרה זה דוקא בטומאת גברי דאין הציץ מרצה בזה משא"כ בטומאת קרבן לא מהדרינן אטהרה וזה י"ל בכוונת המהרי"ק דסובר דמש"ה הוי מודי לי' רי"ה בהא דלא הוי מהדרינן אטהרה משום דסובר איהו טומאה הותרה בציבור ולא מהדרינן אטהרה אבל באמת י"ל דלא כן הוי אלא כי אירע אפי' טומאת קרבן דהוי מהדרינן אטהרה ובפרט להרמב"ם לשיטתי' שפוסק בפ"ד מהל' ביאת מקדש דהציץ מרצה גם על טומאת גברי ע"כ צ"ל דאפי' בדאיכא תרתי מהדרינן אטהרה דא"כ כל השנה בודאי אמאי מהדרינן אטהרה א"כ ביוה"כ שפיר מהדרינן אטהרה ושפיר מצינן למימר דשאינו על מצחו אינו מרצה וניחא ג"כ זו הקושיא מחמת היסח הדעת דשפיר דרשינן תמיד לזה שיהי' איסור היסח הדעת בתפילין ולא נצטרך לומר ג"כ דרבה בר"ה שאוסר היסח הדעת בתפילין פליג אדאבוהו ר"ה שסובר טומאה דחוי' היא בציבור [ובאמת ק' לפע"ד על סברא זו דכי איכא תרתי לא מהדרינן אטהרה ק' לפע"ד דא"כ בס"ד דהגמ' שם דהוי ס"ד לפרש הברייתא דתני בפרים ואילים אם נטמאו מביאין אחרת תחתי' וס"ד דפרים הוי פרי החג ומוכיח מזה דטומאה דחוי' היא בציבור וא"כ לפי סברא הנ"ל א"כ כיון דנסבור טומאה דחוי' הוי ע"כ נסבור ג"כ דציץ תמיד מרצה ובודאי איכא תרתי ובפרט בפרי החג סתמא הוי נמי ציץ והוי תרתי ואמאי מהדר לן אטהרה ואח"ז מצאתי, קושיא זו בס' ישן מחכמי ספרדים ז"ל ולפמש"כ ניחא יותר דבאמת קיי"ל דאף בדאיכא תרתי מהדרינן אטהרה]

הט"ז) תפילין צריכין גוף נקי שיזהר שלא יצא ממנו ריח מלמטה כ"ז שהן עליו לפיכך לא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי אא"כ הי' עליהן סודר אז מותר שינת עראי וכו' וכ' הכ"מ דהרמב"ם פיוסק הכא כאביי ויהיב טעמא בזה ולולא דמסתפינא הי' נ' שזה דחוק דא"כ לפי' זה רבא יהי' אוסר שינת עראי אפי' בפריס סודרא עלייהו וא"כ היאך יתרץ רבא לזו הברייתא דמתיר בהו שינת עראי ורבא גופי' הרי ידע מהך ברייתא דבמס' סוכה בד' כ"ו מקשה רבא ממתני' על הברייתא ומתרץ להו ולכן הי' נראה יותר דהרמב"ם כרבא פוסק ואביי סובר דרק צריך לזהר שלא יפיח ובשינת עראי יכול לזהר בזה ורבא גם בשינת עראי סובר דדלמא לא יזהר ובעי פריס סודרא עלייהו דעי"ז יזכור יותר לזהר והיינו דכ' הרמב"ם דמחמת איסור שלא יפיח בעי פריס סודרא עלייהו אפילו בשינת עראי והיינו כרבא ואליבא דאביי מתרצינן להני ברייתות כדפירש רש"י ז"ל דבשינת עראי לא נאסר אלא באוחזן בידיו דחיישינן לשמא יפלו מידיו אבל בראשו מותר ופריס סודרא עלייהו קאי לשינת קבע אזי בתפילין מונחים בצדו ופריס סודרא עלייהו זה שרי משא"כ לרבא פריס סודרא עלייהו קאי להיתר שינת עראי כשהן בראשו דבלא"ה חיישינן שמא ישכח ויפיח ומ"מ צריך שיניח ראשי בין ברכיו דבלא"ה חיישינן לשמא ירדם בשינה דבזה גם סודרא אינו מועיל ולענין סוכה גם מניח ראשו בין ברכיו ל"מ משום דאין קבע לשינה ועיין בתהר"י ז"ל שכ' בטעמא לחלק בין סוכה להכא משום דבסוכה שינה אסורה מצד עצמה חוץ לסוכה מה"ט גזרו עראי אטו קבע משא"כ הכא בתפילין דגם שינת קבע אינה אסורה רק מחמת חשש הפחה מה"ט לא גזרו עראי אטו קבע ע"כ ולכאורה אינו מובן דהא הך תי' לא נזכר בגמרא לחלק בזה והאיך יתרץ הוא קושית הגמרא מדנפשי' ואפשר לומר דס"ל דלמאי דתי' ר"י דשינת עראי לא מקרי אלא במניח ראשו בין ברכיו ולא שייך ביה שמא ירדם בשינה ע"כ כוונתו הוי דמ"מ בסוכה אסור בכה"ג משום גזירה עראי אטו קבע משא"כ בתפילין לא שייך למיגזר כ"כ

עו"ש היו התפילין כרוכין בידו מותר לישן בהן אפי' שינת קבע וכו' והנה הטור ז"ל כ' בזה וא"א הרא"ש ז"ל לא כ' כן ומפרש הב"ח דכוונתו לומר דהרא"ש ז"ל אוסר כרוכין אטו אינם כרוכין ולפע"ד אינו מובן דלפ"ז ע"כ צ"ל לשיטת הרא"ש ז"ל דהברייתא דמתיר אפי' בשינת קבע אינו אלא במונחין בצדו ופריס סודרא עלייהו ולפ"ז שינת עראי מותר אפי' בראשו ובלא סודרא וא"כ היאך פוסק הטור בזה כהרמב"ם ולא כהרא"ש ז"ל

עו"ש ואינו אוכל בהם אלא סעודת עראי נכנס לסעודת קבע חולצן עד שיטול ידיו ומניחן וכו' והיינו שיטול ידיו למים האחרונים ונ' דה"ט דכ"ז שלא נטל ידיו חיישינן לשמא יאכל עוד מש"ה הוי איסור להניחן דדוחק לומר דטעמא משום איסור ידים מזוהמות יהיה אסור להניחן

הי"ז) היה לבוש תפילין והוצרך לילך לבהכ"ס לא יניחם בחורין הסמוכים לרה"ר שמא יטלום עוברי דרכים כיצד יעשה אפי' אם הוצרך להשתין מים חולץ תפיליו ברחוק ד"א ואוחזן בבגדו ובימינו כנגד לבו ונכנס ועושה צרכיו וכו' ועיין בכ"מ שתמה על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אמאי השמיטו ולא כ' מימרא דרב ששת בגמ' דאמר דבבהכ"ס עראי חולץ ונפנה לאלתר ועיין בטו"ז ז"ל בסי' מ"ג שתי' רק שיטת הרי"ף ז"ל בזה אכן שיטת הרמב"ם לא תי' במאי דמצריך הכא לחולצן אפי' ברחוק ד"א ואדרבה בהל' י"ח לקמן משמע דאפי' בבהכ"ס עראי צריך לחולצן ברחוק ד"א ודלא כר"ש וגם מה שתי' בזה בס' פ"י בחי' דסברי הרי"ף והרמב"ם דדוקא לר"ש לשיטתי' שסובר דבבהכ"ס עראי שרי להשתין מים ותפילין בידו אליבא דב"ה מה"ט מתיר גם לפנות מיד בבהכ"ס עראי משא"כ לדידן דלא קי"ל הכי אלא דלא שרי להשתין מים בבהכ"ס עראי ועודן בידו מה"ט גם זה אסור לפע"ד תי' זה דחוק דהאיך תלוי זב"ז דלענין להשתין מים ועודן בידו זה הוי רק מחמת חשש ניצוצות ואין ענין לכאן ולפע"ד היה נראה ביישוב זה וממילא מתיישב ג"כ במא דפוסק הרמב"ם ג"כ לאסור להשתין מים ותפילין בראשו ודלא כשיטת רוב הראשונים ז"ל שהתירו בזה משום שסובר דזו הברייתא דמקשה הגמרא מינה לר"ש בדינא הנ"ל דמתיר ר"ש להשתין מים ותפילין בידו ובברייתא תני דברים שהתרתי לך בבהכ"ס קבוע אסרתי לך בבהכ"ס עראי וסובר הרמב"ם דמהברייתא זו ממילא מוכח גם לדחות אידך דינא דר"ש דגם בתפילין בראשו אסור להשתין וממילא דגם דין זה אידחי דלא שרי בבהכ"ס עראי חולץ ונפנה לאלתר דבברייתא זו משמע דכל מה שאסור בבהכ"ס קבוע אסור גם בבהכ"ס עראי ואדרבה לענין זה חמור עראי להשתין ותפילין בידו אסור בעראי ונפנה ותפילין בידו ובבגדו שרי בקבוע ואפשר דזה כוונת הפ"י ג"כ ובטעמא שאוסר הרמב"ם להשתין ותפילין בראשו י"ל עוד מכח הברייתא דקתני לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל ולא ישתין בהם מים ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי וכיון דהרמב"ם מפרש הך דלא יישן בהם לא קאי ארישא אלא אף בתפילין בראשו אסור אם לא שפריס סודרא עלייהו מה"ט מפרש גם הך דלא ישתין בהם מים דקאי גם כשהתפילין בראשו דאפ"ה אסור

הי"ט) היה לבוש תפילין והוצרך לכנס לבהכ"ס לעת ערב ולא נשאר מן היום כדי ללבשן אחר שיצא מבהכ"ס לא יכנס בהן גלולין בבגדו ואפי' להשתין מים בבהכ"ס קבוע אלא כיצד יעשה חולצן ומניחן בכלי שהוא טפח ובכלי שאינו כליין אעפ"י שאין בו טפח ואוחז הכלי בידו ונכנס וכן בלילה וכו' והא דנקיט הרמב"ם הכא בהכ"ס קבוע ואע"ג דהרמב"ם אוסר לעיל להשתין מים בתפילין אף בבהכ"ס עראי ותי' הכ"מ משום דרצה לאשמעינן הכא דדוקא משום דאין שהות עוד ביום ללבשן משא"כ בדאיכא שהות ללבשן הוי שרי לגוללן ולאחזן בידו ובבגדו כנגד לבו וזה דוקא בבהכ"ס קבוע משא"כ בעראי אף ביש שהות ביום ללבשן הוי איסור בזה משום חשש ניצוצות ע"כ ולפע"ד תי' זה דחוק הוא לומר דהרמב"ם נקט קבוע משום דיוקא ביש שהות דהא מ"מ בדין זה באין שהות הוי דין זה גם בעראי ולולא דמסתפינא הי' נ' דהרמב"ם נקט קבוע משום דאלו בעראי גם בכלי בידו הוי אסור וכ"מ ממש"כ הרמב"ם בהל' י"ח דלהשתין בבהכ"ס